מקרא
ויקרא פרק ד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְקֹוָק מצות לא תעשה שאם הזיד בה חייב עליה כרת[1] אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה:
(ג) עתה מפרט סוגי החוטאים שכל אחד מהם מביא סוג חטאת אחר אִם הַכֹּהֵן הגדול הַמָּשִׁיחַ שנמשח בשמן המשחה יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם להאשים את העם שהורה והתיר להם דבר האסור ומצינו שמוטל עליהם להורות כדכתיב יורו משפטיך ליעקב או שהורה לעצמו אבל אם חטא ללא הוראה אלא ששכח שחלב או דם אסורים אינו מביא קרבן כלל וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא כלומר אם חטא וסמך על הוראתו בשוגג מקריב פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיקֹוָק לְחַטָּאת אבל אם לא חטא אלא אחרים חטאו על סמך הוראתו אינו מביא קרבן ובזה שונה הוא מבית דין שהורו[2]:
(ד) וְהֵבִיא אֶת הַפָּר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְקֹוָק בצפון המזבח וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַפָּר וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ה) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ בכלי שרת מִדַּם הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לתוך ההיכל:
(ו) וְטָבַל הַכֹּהֵן הגדול בעצמו[3] אֶת אֶצְבָּעוֹ הימנית בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק כנגד בדי הארון שבלטו בפרוכת במקצת אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ פרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדשי הקדשים[4]:
(ז) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת כָּל שירי דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מערבי של מִזְבַּח הָעֹלָה שהיו שם נקבים שלתוכם יורד הדם אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(ח) וְאֶת כָּל חֵלֶב פַּר הַחַטָּאת יָרִים מִמֶּנּוּ אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה עַל הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב:
(ט) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה:
(י) כַּאֲשֶׁר יוּרַם כמו שבואר שצריך להרים חלבים אלו מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל מִזְבַּח הָעֹלָה המזבח החיצון:
(יא) וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל בְּשָׂרוֹ עַל עם רֹאשׁוֹ וְעַל עם כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ ישרוף כלומר שמנתח את הפר ללא הפשטת עורו אחר שמוציאו ושורפו אבל מוציאו שלם[5]:
(יב) וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר שלם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר לפי שיש מחוץ לעיר מקום מוכן לטומאה להשליך אבנים מנוגעות בצרעת ולבית הקברות הוצרך לומר מחוץ למחנה זה שהוא חוץ לעיר שיהא המקום טהור[6] אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן האפר מקום ששופכין בו הדשן המסולק מן המזבח. ואחר שניתחו לנתחיו אז וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף: פ
(יג) וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וזה אינו שייך שכולם ישגו אלא אם - וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל כלומר הסנהדרין שהם בית דין הגדול שהם עיני העדה ושגגו והורו הוראה בטעות בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאתוְעָשׂוּ שבט אחד מישראל והאו רוב עם ישראל או שבעה שבטים אפילו הם המיעוט על פי הוראתם אפילו אם הסנהדרין עצמם לא עשו אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ולא כל המצוה שהורו לבטל מקצת האיסור ולקיים מקצתו למשל שאמרו שחלב אסור אבל חלב שעל המעי הדק מותר אבל אם עקרו לגמרי את כל המצוה כגון שאמרו שאין איסור חלב כלל אין חייבים קרבן[7] יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ:
(יד) וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ כלומר נודע שבית דין טעו, כל יחיד ויחיד פטור מחטאת כיון שעשו על פי בית דין אבל - וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל כלומר כל שבט ושבט פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד:
(טו) וְסָמְכוּ שלושה מ -[8] זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר לִפְנֵי יְקֹוָק וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְקֹוָק בצפון:
(טז) וְהֵבִיא הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר בכלי שרת אֶל אֹהֶל מוֹעֵד:
(יז) וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶצְבָּעוֹ מִן הַדָּם וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק אֵת פְּנֵי הַפָּרֹכֶת:
(יח) וּמִן הַדָּם יִתֵּן עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת כָּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(יט) וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ כהרמת חלב זבח השלמים ופר כהן משיח[9] וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה:
(כ) וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת של הכהן המשיח[10] כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם:
(כא) וְהוֹצִיא אֶת הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרַף אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן חַטַּאת הַקָּהָל הוּא: פ
(כב) כ -[11] אֲשֶׁר נָשִׂיא מלך ישראל יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם :
(כג) אוֹ כלומר אם הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ יש מפרשים שבא לרבות אם אחרים הודיעוהו את חטאתו[12] וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים:
(כד) וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה בצפון לִפְנֵי יְקֹוָק חַטָּאת הוּא:
(כה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת שקיבל בכלי שרת מגוף הבהמה בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה היה עולה על הסובב הנמצא באמצע גובה המזבח ובא לקרן דרומית מזרחית ונותן הדם על חוד הזוית מבחוץ ואח"כ הולך לקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית ונותן על קרנותיהם כנ"ל וְאֶת שאריות דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הדרומי של מִזְבַּח הָעֹלָה:
(כו) וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ וְנִסְלַח לוֹ: פ
נביא
שמואל א פרק יד
(כד) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאֶל שָׁאוּל השביע שאול אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם וכל דבר מאכל עַד הָעֶרֶב וגזירת תענית זו תועיל ש- וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם: ס
(כה) וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ בַיָּעַר וַיְהִי קנים שבהם דְבַשׁ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה:
(כו) וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ הדבש הלך וזב מהקנים וְאֵין מַשִּׂיג יָדוֹ אֶל פִּיו כִּי יָרֵא הָעָם אֶת הַשְּׁבֻעָה:
(כז) וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו ותראנה כי חשכו עיניו מחמת בולמוס רעבון ועי"ז שב אור עיניו וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו:
(כח) וַיַּעַן אִישׁ מֵהָעָם וַיֹּאמֶר הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אָבִיךָ אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם הַיּוֹם ובגלל כך וַיָּעַף נהיו עייפים הָעָם:
(כט) וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן עָכַר אָבִי אֶת הָאָרֶץ בלבל את דעתם ואת ישועתם, כמים עכורים רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה:
(ל) אַף כִּי לוּא אָכֹל אָכַל הַיּוֹם הָעָם מִשְּׁלַל אֹיְבָיו אֲשֶׁר מָצָא מה מטעימה לבד אורו עיני, כל שכן אם אכלו אכילה גמורה כִּי עַתָּה לֹא רָבְתָה מַכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים כי בודאי אם אכלו היה להם יותר כח והיו מכים בפלשתים יותר:
(לא) וַיַּכּוּ בַּיּוֹם הַהוּא בַּפְּלִשְׁתִּים מִמִּכְמָשׂ עד אַיָּלֹנָה אילון וַיָּעַף הָעָם מְאֹד:
(לב) ויעש וַיַּעַט הָעָם אֶל שלל הַשָּׁלָל וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר והקדישום לקרבן שלמים וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה בלי מזבח וַיֹּאכַל הָעָם עַל הַדָּם בעוד הדם קיים ולר זרקו הדם:
(לג) וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַיקֹוָק לֶאֱכֹל עַל הַדָּם וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם בדין הקדשים גֹּלּוּ אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה לעשותה במה (מזבח) לזרוק עליה את הדם:
(לד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ התפזרו בין ה- בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי לבמה אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה סמוך למזבח וזרקתם הדם וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַיקֹוָק לֶאֱכֹל אֶל הַדָּם וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם:
(לה) וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֹתוֹ האבן הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וגמרו בשאר אבנים: פ
(לו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נֵרְדָה אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים לַיְלָה וְנָבֹזָה ונבזוז בָהֶם עַד אוֹר הַבֹּקֶר וְלֹא נַשְׁאֵר בָּהֶם אִישׁ וַיֹּאמְרוּ כָּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה ס וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן נִקְרְבָה הֲלֹם אֶל הָאֱלֹהִים:
(לז) וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בֵּאלֹהִים באורים ותומים הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים הֲתִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָנָהוּ בַּיּוֹם הַהוּא:
(לח) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל גֹּשׁוּ הֲלֹם כֹּל פִּנּוֹת ראשי הָעָם וּדְעוּ וּרְאוּ בַּמָּה הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת שבעבורה לא נעניתי באורים ותומים הַיּוֹם:
(לט) כִּי חַי יְקֹוָק הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם יֶשְׁנוֹ בְּיוֹנָתָן בְּנִי כִּי מוֹת יָמוּת וְאֵין עֹנֵהוּ מִכָּל הָעָם:
כתובים
תהילים פרק קו
(ט) וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף באמצעות הרוח וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת בעומק הים שהיה יבש כַּמִּדְבָּר: (י) וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב: (יא) וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר: (יב) ואז וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ ואז שוררו את שירת הים כשראו את המצרים מתים על שפת הים: (יג) אך בזמן מועט מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו והתלוננו במרה שלא היה להם מים לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ איך להמתיק את המים: (יד) ושובוַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר כשאמרו מי יאכילנו בשר וַיְנַסּוּ אֵל האם יוכל למלא את בקשתם בִּישִׁימוֹן במדבר שממה: (טו) וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם והוריד להם שלו וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם ע"י המגפה כמו שנאמר ואף ה' חרה בעם: (טז) וַיְקַנְאוּ והכעיסו לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְקֹוָק: (יז) תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם ומפאת שחלק כבוד לבני קרח הזכיר רק את דתן ואבירם: (יח) וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם אותם מאתים וחמישים איש שנקהלו ותאכל את מקריבי הקטורת ו- לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים: (יט) יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה: (כ) וַיָּמִירוּ החליפו אֶת כְּבוֹדָם היינו כבוד המקום בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב שאין מתועב ממנו שמלכלך את העשב באכלו: (כא) שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם: (כב) נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם מצרים שנולד מחם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף: (כג) וַיֹּאמֶר הקב"ה וחשב לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי אם לא היה מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית: (כד) וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה ע"י זה שהם שלחו מרגלים לא"י ו- לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ שהבטיח לרשת אותה: (כה) וַיֵּרָגְנוּ והם התלוננו בְאָהֳלֵיהֶם ו-לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל דברי יְקֹוָק:
משנת ההלכה
דיני הגעלת כלים
א. כתב בספר יסוד ושורש העבודה בדיני הגעלת כלים שלכתחילה עדיף שלא להשתמש בכלים של חמץ שעברו הגעלה מכיון שקשה לנקותם היטב ולכן לכתחילה עדיף שיהיה לאדם מערכת כלים סכו"ם סירים וכיו"ב לפסח מכיון שדיני הגעלה רבים הם ומצוי מאד מכשול בדינים אלו
ב. אך מי שיש בידו כלים שזקוק להם בימי הפסח ואין באפשרותו לקנות חדשים מחמת ההוצאה הכרוכה בכך יש לשים לב לכמה דינים. הכלל בדיני הגעלה הוא "כבולעו כך פולטו" ולפיכך כלים שהדרך להשתמש בהם בלי ראשון כלומר שמשתמשים בהם לבישול על האש דין הכשרתם בכלי ראשון וכלים שמשתמשים בהם בכלי שני כלומר כלומר שמעבירים לתוכם תבשילים שבושלו בסיר על האש כגון צלחות הכשרם בכלי שני
ג. אמנם אין לסמוך להכשיר על פי כך מכיון שלפעמים גם כלים שדרך שימושם הוא בכלי שני צריכים הגעלה בכלי ראשון למשל צלחות שמניחים בהם מאכלים שהם דבר גוש כגון בשר או תפוחי אדמה נחשבים ככלי ראשון וממילא צריכים הגעלה ממש.
ד. וכן אין מועיל הגעלה לכלי חרס ונחלקו הפוסקים על חומרים שונים כאמייל, פורצלן ועוד האם דינם ככלי חרס, ולכן מלבד סירים וכלי מתכות ממש אין להגעיל ללא שאלת חכם.
ה. וכן כלי זכוכית, דורלקס, ופיירקס, מנהג בני אשכנז שלכתחילה אין להגעילם.
ו. הבא להגעיל צריך להמתין 24 שעות מהשימוש האחרון בחמץ ולנקות היטב את הכלי הזקוק להגעלה ובסירים צריך לנקות את הידיות ומתחת לידיות כדי שלא יהיה בהם אפילו משהו חמץ ואם אינו בטוח בנקיון הכלי יעשה שאלת חכם
ז. כלים שיש בהם אבן צריך להסיר את מה שאפשר וכן כלים שיש בהם חלודה צריך להסיר החלודה ומה שמצוי שינם כתמים שחורים על הסיר צריך להסירם אם יש בהם ממש ואם אינו יכול להסירם או את החלודה או האבן ישאל שאלת חכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה