מקרא
ויקרא פרק ה
(יא) וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת חביבה מצוה זו בשעתה שאין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה. וכן בערכין נותן סלע מיד ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים[1] הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה ונקרא בלשון חז"ל מנחה חריבה כִּי חַטָּאת הִיא ואין בדין שיהא קרבנה מהודר[2]:
(יב) וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְקֹוָק שהחוטא יתכוין לאשים כאלו חלבו ודמו של החוטא נקטר, ומתכוין לה' בעל הרחמים שמקבל חלב החי תמורת האדם חַטָּאת הִוא שיהיה לשם חטאת, ואם עשה הקמיצה או יתר המעשים שלא לשמו פסול[3]:
(יג) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה על אחת מג' עבירות אלה. ושמעה קול אלה. ושבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו[4] וְנִסְלַח לוֹ וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה להיות שיריה נאכלים לזכרי כהונה לפנים מהקלעים[5]: ס
(יד) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(טו) נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְקֹוָק שנהנה בשגגה מדברים המוקדשים לה' והם כולם לגבוה והם קדשי בדק הבית כלומר הקדש שנועד לצרכי בית המקדש ותיקונו או קדשי קדשים אבל בקדשים קלים אין דין זה של מעילה[6] וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיקֹוָק ובלשון חז"ל נקרא אשם מעילות[7] אַיִל כבש זכר בוגר בין שנתיים תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים שיהיה ערכו שתי סלעים[8] בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם:
(טז) וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם כלומר ישלם על הנאתו מן הקודש את שווי ההנאה מהחפץ אומדים כמב אדם מוכן לשלם על הנאה זו שנהנה המועל ואת זה ישלם וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ של הסכום[9] יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ את איל האשם[10] לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ: פ
(יז) וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע אם עשה את העבירה או לא וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ כגון חלב ושומן לפניו וכסבור ששתיהן היתר ואכל את האחת[11] אמרו לו אחת של חלב היתה ולא ידע אם זו של חלב אכל הרי זה מביא אשם תלוי ומגין עליו כל זמן שלא נודע לו שודאי חטא ואם יודע לו לאחר זמן יביא חטאת[12]:
(יח) וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ שנאמר לעיל שני סלעים לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן והוא נקרא בלשון חז"ל אשם תלוי שלא ידע אם עשה אם לא עשה ותלוי עד ישע וכשידע יביא חטאת . וקרבן החטאת שבתחלה לא ידע ואחר כן ידע והנה החטאת שלא ידע שהוא אסור עד שהודע[13] וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ אבל אם ידע לאחר זמן לא נתכפר לו באשם זה עד שיביא חטאת[14]:
(יט) אָשָׁם הוּא אף על פי שלפעמים יובא זה הקרבן והוא לא נכשל באותו החטא, לא יחשוב החושב שמכניס בזה חולין לעזרה, כי אמנם הוא קרבן אשם על כל פנים, אף על פי שלא נכשל באותו החטא שנפל בו הספק מכיון ש - אָשֹׁם אָשַׁם לַיקֹוָק כשלא נזהר בדבר עד שנפל בספק: פ
(כ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כא) נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיקֹוָק בזה שעבר על מצות לא תעשה שנוגעת בין אדם לחבירו[15] וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ כשתבעו אבל אם לא תבעו אלא מעצמו נשבע שאין בידו כלום משל חבירו אינו חייב קרבן[16] בְּפִקָּדוֹן מכחיש שחבירו הפקיד אצלו חפץ כל שהוא אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד בממון ששם בידו בהלואה או בכדי להשקיע בעסקים ומכחיש שלא היו דברים מעולם[17] אוֹ בְגָזֵל שגזל ומכחיש שעשה כן ואינו רוצה להשיבו אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ שמודה בכל ה"ל רק טוען שכבר שילם או החזיר[18]:
(כב) אוֹ מָצָא אֲבֵדָה והבעלים תובע ממנו וְכִחֶשׁ בָּהּ אבל ללא תביעה אפילו אם נשבע אינו חייב קרבן[19] וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל בכל אלו או על אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה בממון שחבירו תובעו כלומר כל תביעה ממונית שחבריו תובעו והוא מכחיש ונשבע על שקר:
(כג) וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה ולדעת ולהתודות כי יחטא כדי שיוכל להתכפר לו אין מועיל לו רק וידוי ותשובה אלא צריך -[20] וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל בעצמה ולא ממון כשוויה אלא אם כן כבר אינו בידו[21] אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
(כד) אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ בעצמו או מה שהוא שוה אם אין לו את החפץ בעצמו וכגון שמכרו וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ לא כמו הקרבן שאינו מחויב להביא מיד ששב מחטאו אלא בבוא הרגל ויעלה לירושלים אז מחויב להביא כל חובותיו משא"כ הקרן וחומש יתננו ביום אשמתו ביום שמכיר כי אשם[22]:
(כה) וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא אחרי שהשיב שאם הביאו קודם שהשיב אין הקרבן מכפר אלא אם כן פייס את הניזק[23] לַיקֹוָק והוא נקרא בלשון חז"ל אשם גזילות אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ המוזכר לעיל שני סלעיםלְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן:
(כו) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ: פ
סליק פרשת ויקרא
נביא
שמואל א פרק טו
(ד) וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אספם שיהיו נשמעים אליו אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים י"א שם מקום וי"א שפקדם ע"י טלאים כיון שאסור למנות את ישראל שלא יהיה בהם נגף מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה:
(ה) וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק וַיָּרֶב ארב לעשות מלחמה בַּנָּחַל ובנחל הזה היה הקיני רועה צאנו כי הם היו שוכני אהלים:
(ו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי בני יתרו, שהיו יושבין במדבר יהודה בנגב ערד לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אכלה אותך עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם כלומר אביכם יתרו עשה חסד בעצה שיעץ למשה בפרשת יתרו וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק:
(ז) וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם:
(ח) וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב:
(ט) וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים כפולים בבשר ושמנים וְעַל הַכָּרִים הכבשים השמנים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל הַמְּלָאכָה המקנה נְמִבְזָה בזויה וְנָמֵס דבר שכלה אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ: פ
(י) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק בנבואה אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר:
(יא) נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי שב אחרי עבודת ה' וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל יְקֹוָק להתפלל על שאול כָּל הַלָּיְלָה:
(יב) וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד בונה לו מזבח ומכין מקום לחלוק את הביזה ומשם וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר שאול וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל כל זה הוגד לשמואל:
(יג) וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַיקֹוָק כיון שבזכותך הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר יְקֹוָק:
(יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:
(טו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר מה שנותר ואינו מתאים למזבח הֶחֱרַמְנוּ: ס
(טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הֶרֶף המתן וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֵלַי הַלָּיְלָה ויאמרו וַיֹּאמֶר לוֹ דַּבֵּר: ס
(יז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה ולכן התנצלת שהעם חמל על הצאן ועל אגג אבל הלא רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה ולא רק מצד העם הנך מלך אלא גם וַיִּמְשָׁחֲךָ יְקֹוָק לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וא"כ היה לך למחות בהם:
(יח) וַיִּשְׁלָחֲךָ יְקֹוָק בְּדָרֶךְ הזו וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם כלומר עד שאתה וישראל יכלו אותם אֹתָם:
(יט) וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק וַתַּעַט נתת לעם למהר לקחת אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק: ס
כתובים
תהילים פרק קו
(מג) פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם ע"י השופטים וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם ולאחר שהשוטים מתו הם שבו לדרכם הרעה ונהיו שפלים בחטאם: (מד) וַיַּרְא הקב"ה בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם תפילתם: (מה) וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ אשר כרת עם האבות הקדושים כמו שנאמר "ואף גם זאת בהיותם וכו לכלותם להפר בריתי וכו" וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חסדו חֲסָדָיו ולא כפי מעשיהם: (מו) וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם: (מז) הוֹשִׁיעֵנוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ גם בזמנים אלו וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לארצך לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ כי לפי רוב התהילה שבך כן ירבה שבחינו אשר בחרת בנו: (מח) בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם מתחילתו ועד סופו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּ יָהּ:
תהלים פרק קז
מזמור זה נאמר על ארבעה שיצאו מצרה לרווחה. היוצא מבית האסורים, הולכי מדבריות, מי שהיה חולה ונתרפא, ויורדי הים
(א) הֹדוּ לַיקֹוָק כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (ב) יֹאמְרוּ כאשר יפדם מיד צר גְּאוּלֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר: (ג) וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם את אותם אנשים שקבצם לשוב למקומם: (ד)ואותם הולכי מדבריות תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ וע"ז צריכים להודות: (ה) כשבדרך היו רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף כשאדם בצרה הוא מדוכא וכפוף וכאילו הוא עטוף בתוך עצמו: (ו) וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם הציל אותם מאותה מצוקה: (ז) וַיַּדְרִיכֵם נתן בליבם לדרוך בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב ולפיכך יודו לה' חסדו: (ח) יוֹדוּ לַיקֹוָק חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם אותם אנשים שנקרה לידם הנס יספרו את נפלאות הקב"ה בכדי לפרסם את הנס: (ט) כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה בעבור שהשביע את נפש המתאוה כשהיה תועה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹבכשמצא את דרכו ובא לעיר:
משנת ההלכה
פרשת החודש
א. חכמים תקנו להם לישראל ששבת זו שבת ר"ח (או בשבת מברכין את החודש) יהו קוראין בתורה מלבד פרשת השבוע גם בפרשת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם שבסדר 'בא אל פרעה', מספר שמות. ועי"ז מכריזין עליו לקדשו ברבים בשבת שהיא יום כינוס ואסיפה בבתי כנסיות, על ידי קריאה זו בתורה וההפטרה בנביא מפני חשיבותו של ניסן שהוא ראש לכל החדשים ומלך עליהם (הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם - לכם אותיות מלך), ומצוה לקדש אותו יותר מכל שאר החדשים.
ב. ועוד, שעל ידי קריאה זו שמודיעים לעם על כניסת ניסן, מזכירים להם שחג הפסח קרוב לבוא ויכינו עצמם לעלות לרגל. לפי שחמורה מצוַת עליה לרגל בחג הפסח משאר הרגלים, שיש בה מצוַת הקרבת הפסח, והקרבת הפסח היא מצוה שיש בה כרת. וכן יכינו עצמם לחג הפסח ומצוותיו.
ג. קוראים הפטרה מספר יחזקאל (פרק מה) במשפט היום וקרבנותיו וקרבנות אחרים הבאים בחדש זה, אשר יעשה העם ואשר יעשה הנשיא, והכבוד אשר יֵעשה לנשיא והוא המלך, בבואו אל הבית ובצאתו. מפני שגדול כבוד הבית בפסח יותר מבכל השנה, ורוב ישראל, כנשיא וכעם, באים שעריו בשיר ובהלל, משום כך מלמדים לעם ולנשיא את משפטיהם זה עם זה, ומשפט כולם עם הבית וקדשיו ועבודותיו וקרבנותיו.
ד. יש חילוקי מנהגים בהפטרה זו בין הספרדים והאשכנזים. הספרדים מתחילים בכֹּה אָמַר ה' אֱלֹקִים בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, ומסיְּמים - בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר עוֹלַת תָּמִיד, ואילו האשכנזים מוסיפים שני פסוקים לפניה ושלשה פסוקים לאחריה, שיש בהם פתיחה בכבוד הנשיא בישראל שכל העם חיָּב בו - כֹּל הָעָם הָאָרֶץ יִהְיוּ אֶל הַתְּרוּמָה הַזֹּאת לַנָּשִׂיא בְּיִשְׂרָאֵל, וסיום בזכויות העם שהנשיא חיָּב לשמור עליהן לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יָפֻצוּ עַמִּי, אִישׁ מֵאֲחֻזָּתוֹ.
ה. ראוי שלא לקרוא קטן למפטיר של פרשת החדש, אלא מי שמלאו לו י"ג שנים שלמות.
ו. לעולם פרשת החדש אחר שבת פרשת פרה ואין ביניהן שבת של הפסקה. ובירושלמי נתנו סימן לדבר ארבע כוסות, שאם רצה לשתות בין הכוסות, שותה; אבל בין כוס שלישית לרביעית לא ישתה. ('פרה' - פרשה שלישית מארבע פרשיות, 'החדש' - רביעית).
[1] חזקוני
[2] רש"י
[3] מלבי"ם
[4] רשב"ם
[5] חזקוני
[6] רש"י העמק דבר
[7] רשב"ם
[8] רש"י
[9] ת"י כדעת ר' יוחנן שהחומש מלגאיו כלומר מבפנים תוספת על הקרן חמישית מתוך מה שמשלם אבל דעת ר' יאשיה שהוא מלבר מבחוץ כלומר החמישית שיוסף היא שביחד עם הקרן יהיו חמישה חלקים שכשאומר ואת חמישיתו יוסיף מבואר שחלק החמישי יהיה תוספת על השלם שיחלק את השלם לארבעה חלקים ואת החמישי הבא אחריו יתן לכהן. מלבי"ם
[10] רשב"ם
[11] ונחלקו במ' אם דוקא באופן זה של חתיכה אחת משתי חתיכות או שה"ה גם בחתיכה אחת בלבד שהיתה מונחת לפניו ואינו יודע אם היתה של שומן או של חלב.
[12] רש"י
[13] אבע"ז
[14] רש"י
[15] אבע"ז
[16] גור אריה
[17] רש"י
[18] רבינו בחיי
[19] גור אריה
[20] רש"י ספורנו
[21] רבינו בחיי
[22] העמק דבר
[23] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה