מקרא
ויקרא פרק ו
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר בפרשת ויקרא אומר (לעיל א, ב) דבר אל בני ישראל, כי שם יצוה בהבאת הקרבנות וישראל מביאין אותם, וכאן שמצוה במעשה הקרבנות אומר "צו את אהרן", כי אהרן ובניו עושים אותם[1] זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה שנשחטה ונזרק דמה ביום, אבריה יהיו עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה ויגמור הקטרתה בלילה[2], רמז שלא יעלה עולה בלילה רק היא תהיה על מוקדה כל הלילה אבל אם נשחטה וזרק דמה ביום נקטיר אבריה כל הלילה[3] עַד הַבֹּקֶר אם לא הספיק ביום[4] וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ כל הלילה, כמו ביום[5] כי מצוה שישימו ביום עצים הרבה כדי שלא יתאכלו לגמרי ויכבה האש ממנו[6]:
(ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ כותונת כמידתו בַד וּמִכְנְסֵי בַד והנה תרומת הדשן צריכה בגדי כהונה, ואין עבודה בשני הבגדים מהם - אבל הזכיר אלה השנים לדבר שנתחדש בהם כאן לומר שתהא הכתונת כמדתו, והענין לומר שאם היו מסולקין או קצרים ואינן מגיעין עד רגליו, ועבד בהן עבודתו פסולה ולמד שלא יהא בינו ולא בין המכנסים לבשרו כלום והוא הדין שצריכה כל בגדי כהונה, כי כיון שהזכיר הכתוב שהיא צריכה בגדים למדנו שהיא צריכה ארבעה להדיוט ושמנה לכהן גדול[7] יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ כנוי לערוה כמו זב מבשרו זובה בבשרה[8] וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן האפר שנשאר מאכילת האש את הקרבנות[9] אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ זו היא מצותה בכל יום לתמיד של שחר וְשָׂמוֹ אֵצֶל בצד המזבח הַמִּזְבֵּחַ וכך סדר ההרמה טובל ולובש בגדי הרמה, שהם בגדי כהונה שפחותים מבגדים שלובש לשאר עבודות ומקדש ידיו ורגליו ואומרים לו הזהר שמא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך, ואחר כך לוקח המחתה ושל כסף היתה, והיא היתה נתונה במקצוע בין כבש למזבח במערבו של כבש, ונוטל את המחתה ועולה לראש המזבח ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב האש ויורד למטה לארץ, והופך פניו לצפון ומהלך בארץ למזרח הכבש כמו עשר אמות כלפי הצפון, וצובר את הגחלים שחתה על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים, במקום שנותנים מוראת העוף ודשון המזבח הפנימי והמנורה, וחתיה זו שחותה במחתה ומוריד לרצפה אצל המזבח היא המצוה של כל יום[10]:
(ד) וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים י"א שילבש בגדי חול כדי שלא ילכלך בגדי הקודש וי"א שילבש בגדי כהונה פחותים ולא ישתמש בהם לעבודת בית המקדש[11] וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר כל מי שירצה מן הכהנים ממלא מן הדשן שהורידו למטה ומוציא חוץ לעיר לשפך הדשן, ואין להוצאת הדשן לחוץ פיוס אלא כל הרוצה, ומעולם לא נתעצל כהן מלהוציא את הדשן:
(ה) וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה דעת ר' יהודה שבא לומר שהקדת האש והבערתו יהיה על המזבח למעלה ולא שיבעיר למטה. ור' יוסי סובר שבא ללמד שיעשה עוד מערכה לצורך קיום האש[12] וי"א שבא ללמדנו דבשעת הוצאת הדשן אסור לכבות את הגחלת[13] וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר כל יום בהשכמת הבוקר[14] וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
(ו) אֵשׁ תָּמִיד אף במסעות, כבוד שמים הוא שלא תהא כירתו בטלה, מה עושין לה כופין עליה כלי שנקרא פסכתר דברי רבי יהודה[15] תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה מצוה לכהנים בקיום האש, כמו שאמר (פסוק ה) ובער עליה הכהן עצים, וצוה שיזהרו בזה ויערכו אש ועצים הרבה שתוקד האש תמיד כל היום וכל הלילה, והזהיר בלאו שלא תכבה לעולם והנה אם נתעצלו הכהנים וכבתה האש עברו בלאו, ומפני זה אמרו רבותינו (יומא מה:) שהיתה מערכה שניה לקיום האש[16]: ס
(ז) וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הוסיפה הפרשה הזו כפי פשוטה ארבע מצות במנחה, שתהא נאכלת מצות, ושתהא נאכלת בחצר אהל מועד, ושיאכל אותה כל זכר בבני אהרן, ושיקדש כל אשר יגע בהן[17] הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי יְקֹוָק הוא מערב שהוא לכיוונו של אהל מועד אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ הוא הדרום שהוא פניו של מזבח שהכבש נתון לאותו הרוח ומכאן למדנו שהמנחה טעונה הגשה לקרן מערבית דרומית[18]:
(ח) וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ בקומץ עצמו כלומר בידו ולא בכלי שמידתו כמידת הקומץ[19] מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ ואח"כ מלקט וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַיקֹוָק:
(ט) וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ בעזרה ולא בירושלים:
(י) לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ וגם - חֶלְקָם החלק שקיבלו הכהנים לאכול לא תאפה חמץ מכיון ש - נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי הרי הוא כדין אשי שנא' בהם כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ולכך לא תאפה חמץ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם הרי הוא כאחד מן הקדשים, כחטאת מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית אף זו כן[20]:
(יא) כָּל זָכָר אפילו בעל מום בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכֲלֶנָּה חָק עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בָּהֶם קדשים קלים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה יִקְדָּשׁ להיות כמוה שאם פסולה יפסלו ואם כשרה יאכלו כחומר המנחה[21]: פ
(יב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יג) זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיקֹוָק בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ אף בהדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה אבל כהן גדול בכל יום שנאמר מנחה תמיד וגו' והכהן המשיח תחתיו מבניו חקת עולם וגו'[22] עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב כיצד הוא עושה מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחציתו בבוקר ומחציתו בין הערבים[23]:
(יד) עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת חולטין אותה במים רותחים תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי אפויה אפיות הרבה שאחר חליטתה אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת מִנְחַת פִּתִּים שטעונה פתיתה כמבואר בפרשת ויקרא שמקפל אותה לשתים ומשתים לארבע עד שעושה ממנה פתיתים בגודל כזית[24] תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:
(טו) וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ הכהן הגדול שיהיה תַּחְתָּיו של אהרון מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ בכל יום חָק עוֹלָם לַיקֹוָק כָּלִיל תָּקְטָר דעת חכמים שאינה נקמצת כלל אלא כולה למזבח ודעת ר"ש שנקמצת היא אלא שאין נקמצת להיות שיריה נאכלים כמנחת ישראל אלא כלה כליל שהקומץ קרב בעצמו והשיריים קרבין בעצמן[25]:
נביא
שמואל א פרק טו
(כ) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל הפסיק את דברי שמואל שעדיין לא אמר לו מה דיבר ה' עמו בלילה אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְקֹוָק ולא כאשר אמרת שלא הלכתי בדרך ה' אלא וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְקֹוָק וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק ולא שילחתיו לנפשו ובידי להורגו בכל עת וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי:
(כא) וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית המובחר שב - הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל:
(כב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיקֹוָק בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְקֹוָק הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים:
(כג) כִּי כ- חַטַּאת קֶסֶם כמו חטאו של השואל בקסם, שהסיר בטחונו מה' מֶרִי כן הממרה בדברו בעבור הסתת או יראת אדם, מסיר בזה בטחונו מה' וְאָוֶן וּתְרָפִים דבר התוהו והשקר שיש בתרפים, דבר התוהו ההיא בעצמה הַפְצַר יש בהמרבה דברים לא צודקים, לתוהו נחשבו עם רבוים יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְקֹוָק וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ: ס
(כד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְקֹוָק וְאֶת דְּבָרֶיךָ במה שאני מרבה דברים לסתור מאמריך כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם:
(כה) וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי אליך וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיקֹוָק ואבקש סליחה וכפרה:
(כו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְקֹוָק וַיִּמְאָסְךָ יְקֹוָק מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: ס
(כז) וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע:
(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְקֹוָק אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הגם שדבר ה' אשר ידבר ע"י נביא לרעה, תוכל להשתנות ע"י תשובה ומעשים טובים, בכ"ז אם בא איזה פעולה עם דברי הנבואה לא תשתנה, כי הפעולה תורה על קיום הדבר תיכף, וכן הדבר שינבא לטוב ג"כ לא ישתנה בשום אופן, וז"ש קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך - קריעת המעיל שהיא פעולה שנעשית עם הנבואה מורה שאינה גזרה עתידית רק שכבר נעשית הגזרה היום הזה, באופן שא"א שישתנה הדבר שכבר יצא אל הפועל ויהי. וז"ש קרע היום - שכבר קרע היום ונעשה הגזרה וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ:
(כט) וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל ה' שדבריו נצחיים לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם ואם תאמר אשוב מעוני לפניו, לא יועיל עוד ליטול את המלוכה ממי שנתנה לו, כי הקב"ה שהוא נצחונו של ישראל, לא ישקר מליתן הטובה לזה שאמר ליתן כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם אינו כבני אדם שאומרים ומכזבים גוזרים ולא מקיימים:
(ל) וַיֹּאמֶר חָטָאתִי ובכל זאת עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(לא) וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַיקֹוָק: ס
(לב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת קשור בשלשלאות וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת בא עלי מרירות המות ואין לי סיכוי להנצל בבקשת רחמים וחנינה: ס
(לג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים מבעליהם ע"י חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף חילקו בחרבו כאילו היה בוקע עצים שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי יְקֹוָק בַּגִּלְגָּל: ס
(לד) וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל:
(לה) וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיקֹוָק נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל: פ
כתובים
תהלים פרק קז
(י) אף יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל יושבי בית האסורים המעונים וקשורים בכבלי ברזל: (יא) הם ישבו בבית האסורים כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ שאין פורענות באה על האדם אלא בעונו: (יב) ולכן וַיַּכְנַע בֶּעָמָל המאסר לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר: (יג) וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: (יד) יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק הקב"ה ימצא סיבות ודרכים שיברחו מהשבי או שישחררו אותם כי לו לבדו נתכנו עלילות: (טו) וכשיצאו מהשבי יוֹדוּ לַיקֹוָק חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: (טז) כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת שהיו נעולים בפניהם וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ מלשון כרת את הבריחים שסגרו אותם בבית האסורים: (יז) אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ כאן מדבר על החולים שמרוב חטאם נהיו מעונים בחולי ומכאוב והם נקראים אוילים שלא שמים על ליבם לחשוב מדוע בא להם החולי הזה ונהיים חולים כ"כ עד ש-: (יח) כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם כמו חולה שמתעב כל אוכל מחמת חוסר תאבון וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת מרוב שהיו קרובים למות: (יט) וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: (כ) יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם שלא כמו רופאי בשר ודם שצריכים תרופות לרפא אלא שולח רפואה במאמרו וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם היינו הקבר שעומדים למות: (כא) יוֹדוּ לַיקֹוָק חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: (כב) וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה קרבן תודה הבא על הנס וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה ומרוב החולים הזכיר את עניין הקרבן כאן ולא אצל כולם: (כג) יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת נקראים יורדים כי שפת הים גבוהה ממי הים עֹשֵׂי מְלָאכָה של השטת הספינה בְּמַיִם רַבִּים: (כד) הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְקֹוָק וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה בעומק הים: (כה) וכאשר וַיֹּאמֶר הקב"ה וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו של הים:
משנת ההלכה
מכירת חמץ
א. עושין מכירת חמץ לנכרי גם על ידי שליח, לפיכך נוהגים בדורותינו שכל אחד מוכר את חמצו על ידי בית דין, או רב העיר וכל מי שיש לו חמץ למכור, בא לבית דין או לרב, ומקנה לו את חמצו עם מקומו על מנת שבית דין ימכור את הכל לנכרי בתנאים שיהיו נראים לעיניו, או שעושה את הרב כשליחו למכור לנכרי. והכל שריר וקיָּם מדין מקח וממכר.
ב. אע"פ שמעקר הדין אין צריך למכור אלא חמץ שהוא בעין, אבל חמץ המובלע בכלים - אין צריך, אלא רוחצם היטב ונותנם במקום מוצנע ודיו בכך. נוהגים משום חומרא למכור לנכרי גם כלים של חמץ שיש להם בביתם.
ג. ובימינו שאין מוציאים את החמץ לרשות הגוי ונשאר החמץ בביתו של היהודי, נהגו בעלי התורה ויראי השמים שלא למכור חמץ גמור לנכרי אלא רק חמץ נוקשה שאינו ראוי לאכילת אדם כמות שהוא, או חמץ שיש הפסד גדול בביעורו,
ד. לפיכך נהגו שלא למכור בצקים קפואים מאכלים המצופים בפירורי לחם וכיו"ב, אמנם תרופות יש בהם חמץ או אבקות מרק ורטבים שיש בתוכם עמילנים נהגו למכור,ומן הראוי לציין בפני הרב המבצע את המכירה אלו סוגי חמץ רוצה הוא למכור,
ה. כמו כן מן הראוי לצייין את מיקומו של החמץ בבית, ואם יוצא מביותו בפסח מן הראוי להשאיר מפתח אצל שכו וכיו"ב שיהיה אפשרות טכנית לגוי הקונה את החמץ להכנס לביתו
ו. כל זמן שהחמץ מותר בהנאה, היינו עד סוף שעה חמשית מיום ארבעה עשר, מותר למכרו לנכרי. עברה שעת התר הנאתו, אסור למכרו; שהרי כבר אינו שלו ואין אדם מוכר דבר שאינו שלו, ואם מוכר אין הקנין מועיל, לפיכך חיָּב לבערו אפילו ההפסד מרובה מאד, ואין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה':\.
ז. ולכן צריך לוודאות למכור את החמץ לבי"ד או לרב קודם שעה חמישית וברוב המקומות מגבילים את הזמן עד אחרי בדיקת חמץ.
ח. יש לסגור את החמץ שנמכר במקום מיוחד או לייחד לו ארון ולציין שמקום זה מכור או שיש בו חמץ.
[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] אבע"ז רמב"ן
[4] פי' ר' יוסף בכור שור ועיי"ש שכתב חידוש גדול "על דרך הפשט נראה, כי חייבין להשאיר מן האברים והחלבים להקטיר בלילה לכבוד המקום, כדי שלא יהא בטל המזבח, לא ביום ולא בלילה, לכך נאמר - "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"
[5] רשב"ם
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] חזקוני
[9] אבע"ז
[10] רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ב הלכה יב
[11] רמב"ן
[12] מלבי"ם
[13] העמק דבר
[14] מלבי"ם
[15] חזקוני
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] רש"י
[19] רש"י
[20] חזקוני
[21] רש"י
[22] רש"י
[23] חזקוני
[24] רש"י
[25] משכיל לדוד על רש"י
[26] רבינו בחיי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה