מקרא
שמות פרק לט
(כב) וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפֹד מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּלִיל תְּכֵלֶת מחלוקת הראשונים בצורת המעיל. רש"י סובר שהיה כמו כתונת רחבה. ופי הראש הוא בית הצואר שלו. והרמב"ם ורמב"ן סוברים שהיה פתוח ממעלה למטה לגמרי בלא בתי ידים כלל. פי הראש היינו שהיה בית צואר ארוג מצד לצד ושם היה מכנסים את הראש ובזה נקרא פי ראש[1]:
(כג) וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ כְּפִי תַחְרָא שָׂפָה לְפִיו סָבִיב לֹא יִקָּרֵעַ:
(כד) וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר:
(כה) וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים שעשו הרמונים לתת אותם על שולי המעיל סביב, ועשו פעמוני זהב טהור, וישימו הפעמונים בתוךהרמונים קודם שיתנו אותם במעיל, והיו הפעמונים בתוך הרמונים בתלוש מהמעיל, וישימו הרמונים על שולי המעיל סביב והפעמונים בתוכם ולכך כפל הכתוב בתוך הרמונים פעמים, כי היו בתוכם מתחלה ובשעה שתלו אותם על שולי המעיל[2]:
(כו) פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן כולם שבעים ושתים[3] עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב לְשָׁרֵת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(כז) וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ מַעֲשֵׂה אֹרֵג לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נראה מכאן שהיו הכתנות שוות באב ובבנים אע"פ שאמר באהרן ושבצת הכתנת שש (לעיל כח לט) ובבניו אמר סתם תעשה כתנות (שם מ), כי הכוונה תעשה כתנות כמו הנזכרת:
(כח) וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ המצנפת והמגבעות אחד הם במעשה, אלא שאהרן יצנף אותה ובניו יחבשו בהן ראשם ולשון פארי המגבעות, שהיו עולות על הראש כפארים, מלשון הפאריםוהצעדות (ישעיה ג כ), פארי פשתים יהיו על ראשם (יחזקאל מד יח) וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר:
(כט) וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מַעֲשֵׂה רֹקֵם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה האבנט הזה הוא גם באהרן ובניו כדעת האומר (יומא יב) אבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט ועל דעת האומר (שם) לא זהו אבנטו של כהן הדיוט פירש בשל אהרן שהוא מעשה רוקם מארבע מינים אלו אבל של בניו רק שש ולא הוצרך להזכיר של בניו שהוא שש, כמו שאמר (לעיל כח מ) ולבני אהרן תעשה כתנות ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם, וכולן שש ככתנת[4]: ס
(ל) וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַיקֹוָק:
(לא) וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(לב) וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל פי' רבותינו בעשרים וחמשה בכסלו כלתה[5] מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הפעולה כולה על שלימותה נעשתה על ידי כל ישראל, כי קצתם התנדבו ממון וקצתם עשו המלאכה בנדבת לבם לעשות רצון קונם[6] כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ: פ
(לג) וַיָּבִיאוּ אֶת יריעות הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה ו - אֶת הָאֹהֶל שהם יריעות העזים וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בריחו בְּרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו:
(לד) וְאֶת מִכְסֵה עוֹרֹת הָאֵילִם הַמְאָדָּמִים וְאֶת מִכְסֵה עֹרֹת הַתְּחָשִׁים וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ:
(לה) אֶת אֲרֹן הָעֵדֻת וְאֶת בַּדָּיו וְאֵת הַכַּפֹּרֶת:
(לו) אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים:
(לז) אֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה שהיתה כולה זהב ולא היה בה שום עץ להבדיל משאר כלי המשכן[7] אֶת נֵרֹתֶיהָ נֵרֹת הַמַּעֲרָכָה על שם יערוך אותו אהרן ובניו[8] וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר:
(לח) וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְאֵת מָסַךְ פֶּתַח הָאֹהֶל:
(לט) אֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ אֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ:
(מ) אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר אֶת עַמֻּדֶיהָ וְאֶת אֲדָנֶיהָ וְאֶת הַמָּסָךְ לְשַׁעַר הֶחָצֵר אֶת מֵיתָרָיו וִיתֵדֹתֶיהָ וְאֵת כָּל כְּלֵי עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל מוֹעֵד הכלים שנצרכו לבנין המשכן:
(מא) אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ כלומר הבגדים ששימשו לכיסוי כלי הקודש אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן:
(מב) כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל[9] אֵת כָּל הָעֲבֹדָה קורא למלאכת המשכן "עבודה", לומר שעשו אותה לעבודת השם הנכבד, כענין ועבדתם את ה' אלהיכם (לעיל כג, כה)[10]:
(מג) וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה אמר - יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וגו'[11] (תהלים צ): פ
נביא
שמואל א פרק יא
(ט) וַיֹּאמְרוּ לַמַּלְאָכִים השלוחים הַבָּאִים שבאו כֹּה תֹאמְרוּן לְאִישׁ יָבֵישׁ גִּלְעָד מָחָר תִּהְיֶה לָכֶם תְּשׁוּעָה בחם כְּחֹם הַשָּׁמֶשׁ בחצות היום וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּידוּ לְאַנְשֵׁי יָבֵישׁ וַיִּשְׂמָחוּ:
(י) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ לאנשי נחש העמוני מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם: ס
(יא) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה של נחש העמוני בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּכּוּ אֶת עַמּוֹן עַד חֹם הַיּוֹם וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יָחַד:
(יב) וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל מִי הָאֹמֵר בלעג ובלשון תמיה - שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ הרי אינו ראוי תְּנוּ לנו את הָאֲנָשִׁים שאומרים כן וּנְמִיתֵם כיון שעתה ראינו שה' עם שאול וראוי למלוכה:
(יג) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לֹא יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה כִּי הַיּוֹם עָשָׂה יְקֹוָק תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל: ס
(יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה כי בפעם הראשונה לא קבלוהו כולם ברצון:
(טו) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי יְקֹוָק בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד: פ
שמואל א פרק יב
(א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ:
(ב) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(ג) הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְקֹוָק וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וממי לקחתי אפילו ברצון וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ שלא לענשו העונש הראוי לו בגלל מתן הכופר וְאָשִׁיב לָכֶם:
(ד) וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה:
(ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד יְקֹוָק בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה וַיֹּאמֶר ה' עֵד שיצתה בת קול ואמרה עד: פ
(ו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה נפלאות אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן על ידם ועימם וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה על ידי הנפלאות והניסים אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ז) וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק כלומר אהיה נשפט עמכם לפני ה' ביניכם ובין ה' אֵת כָּל צִדְקוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם ואתם גמלתם רעה:
(ח) כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֶל יְקֹוָק וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה:
(ט) וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר וּבְיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֲמוּ בָּם:
(י) וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק ויאמר וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי עָזַבְנוּ אֶת יְקֹוָק וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְעַתָּה הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ:
כתובים
תהילים פרק קד
(ט) גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן זהו חול הים כדי ש- בַּל לא יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ: (י) הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים כדי שלא יפסק מימיהם בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן: (יא) ובדרכם יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי חיות השדה יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים אותם הגרים במדבריות צְמָאָם: (יב) עֲלֵיהֶם בנחלים עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם עצי האילנות המצויין אצל הנחלים יִתְּנוּ קוֹל: (יג) מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מהעננים מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ: (יד) מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם כגון צמחים המשמשים לצבעים לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ זהו הדגן התירוש והיצהר: (טו) וְיַיִן והוא מצמיח ענבים להכנת יין שהוא יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ ומצמיח זיתים להכנת שמן שהוא לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן להאיר פני האדם מרוב שיאכל ממנו ומצמיח דגן כדי להכין וְלֶחֶם כדי לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד ולהוציאו מחולשתו: (טז) יִשְׂבְּעוּ מן המטר עֲצֵי יְקֹוָק אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָעשהם עצי סרק שאין דרך האדם לנטעם וגדלים מאליהם ויש גם עצי פרי ביער שיוצאים בלי עבודת האדם כמו תפוחים ואלונים: (יז) אֲשֶׁר שָׁם על ארזי הלבנון צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה מקום מדורה על ה- בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ וזהו התועלת לעצים אלו: (יח) הָרִים הַגְּבֹהִים למגורי ה- לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים ולכל אחד יש מקום מגורים לפי טבעו ומנהגו: (יט) עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים כדי למנות את מועדי ה' שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹולא שנה את סדר מהלכו: (כ) תָּשֶׁת שמת את ה- חֹשֶׁךְ וִיהִי הגבול שלו ה- לָיְלָה בּוֹ בעת הלילה תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר כי אז בני אדם לא מצויים כמו ביום: (כא) הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָםבלילה: (כב) אבל כש- תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן ישכבו לנוח ולא יצאו החוצה ביום: (כג) ואז בזרוח השמש יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עד ה- עָרֶב ושוב יצאו החיות: (כד) מָה מאוד רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְקֹוָק כֻּלָּם כל מעשיך בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ שכל מה שנמצא בעולם קנוי ע"י הקב"ה:
משנת ההלכה
אפיית המצות
א. כל מצה הנאכלת בפסח, צריכה שתהא שמורה שנאמר "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" ושני שמירות ישנם א. משומרת מן החימוץ ומכל דבר שאפשר שיביא לידי חימוץ. מצה שאינה משומרת מן החימוץ אסורה באכילה כל ימי הפסח. ב. ועוד יש מצוה של שימור במצות שתהא עשיָּתן לשם מצת מצוה, כמו שכתוב. וכדעת הרבה מן הפוסקים אין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בלילה הראשון של פסח, אלא במצה שמורה בלבד.
ב. חיוב זה של שימור לשם מצת מצוה צריך לעשות כבר משעת הלישה וכל פעולה הנעשית לאחר הלישה כעריכת הבצק רידודו וכו' עליו להעשות בשימור לשם מצת מצוה ולכן אין להעסיק קטן פחות מגיל מצוות בעסק אפיית המצות וכ"ש שאין להעסיק שאינו יהודי.
ג. הלישה מתחילה בעת נתינת המים לקמח ולפיכך כבר בנתינת המים צריך לומר שעושה לשם מצת מצוה וטוב שיאמר קודם שמתחיל בעסק המצות "כל מה שאעשה היום בעסק המצות הריני עושה לשם מצת מצוה".
ד. בשנת תרט"ז הומצאה לראשונה מכונה לאפיַּת מצות. רוב העבודות או כולן נעשות על ידי המכונה ואין יד אדם עוסקת במצה כבתחילה. ונחלקו הדעות בין חכמי ישראל שבאותו הדור והבאים אחריהם, הללו מתירים המצה האפויה במכונה, ואדרבא ישנם הטוענים משובחת היא המצה האפויה במכונה, שכן מלאכתה מהירה ומובטח לה שלא תבוא המצה לידי חימוץ, יותר מבמלאכת הידים. ובלבד שיהו שומרים בקפידא יתרה על נקיון חלקי המכונה שלא ישאר בהם בצק דבוק מעיסה אחת לחברתה. והללו אוסרים. מאחר שמצת מצוה צריכה להיות עשויה עם כוָּנת עושיה 'לשם מצת מצוה' משעת לישה ועד אפיה, והרי המכונה העושה במצה אינה בת כוָּנה ועוד שכן חלקי המכונה רבים, והחריצים שבין הגלגלים ושבשאר חלקיה קשה לנקותם היטב מפרורי בצק שמעיסה קודמת, ויכולים ח"ו לבוא לידי תקלה של חמץ המעורב במצה.
ה. היום נהוג בתפוצות ישראל, לאכול בפסח מצה האפויה במכונה ולקיֵּם בה המצוה
ו. ואף על פי כן רבים מקפידים לאכול כזית מצה שבליל הסדר שמברכים עליו 'על אכילת מצה' - ממצה עשויה ביד דוקא. ויש שמדקדקים ביותר ואוכלים מצת יד כל ימי הפסח.
ז. כאמור לעיל צריכה המצה אף שמירה יתירה שלא תבוא לידי חימוץ ולפיכך שומרים בשעת הלישה שלא ילושו הבצק וירדדו אותו כנגד האש של התנור ולא כנגד החלון החשוף לאור השמש בשביל שלא יתחמם הבצק ויבוא מהר לידי חימוץ.
ח. וכן שומרים על כל מערכת הכלים והמכונות שמשתמשים בהם משעת ניפוי הקמח ועד סוף אפיַּת המצות - שהכל יהא חלק, נקי ומצוחצח כל שעה, ולא יהא פרור של בצק מתגלגל מעיסה קודמת לעיסה הבאה אחריה, וכיוצא באלה שימורים ודרכי זריזות הרבה עד לתנור ובתוך התנור, ובכל פעולות אלו יש לחשוב "לשם מצת מצוה".
ט. ושמירה מיחודת ישנה במים שֶׁלָשים בהם הקמח למצות שאין לשין את המצות, אלא במים ש - לנו, כלומר, מים שעבר עליהם הלילה לאחר שאיבתם מן הנהר או מן המעין, ועמדו בכלי תלוש מן הנהר, המעין או הבור לפחות שתים עשרה שעות. שכן המים בשעת שאיבתם מן הנהר, המעין או הבור, אפשר שתהא בהם קצת חמימות ותביא לידי חימוץ.
י. שואבין את המים בשעת בין השמשות, בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, וכמנהג הספרדים - זמן מועט לפני שקיעת החמה, ומסננים אותם וממלאים בהם חביות מכוסות היטב שעומדות במקום מצונן וקרוב לבית האפיה. והמים שוהים שם לפני האפיה כל הלילה אם יש בלילה שתים עשרה שעות מלאות או יותר, ואם הלילה קצר משתים עשרה שעות, ממתינים למים עד שיעברו עליהם שתים עשרה שעות מלאות ולשין בהם.
יא. מותר לשאוב מים בבת אחת לצורך אפיה של כמה ימים.
יב. כשהוא שואב את המים יש לומר בשפתיו: "לשם מצת מצוה".
יג. ובימינו המנהג להקל להשתמש במים שלנו אף במי ברז כלומר למלאות כלים במי ברז ולהניח אותם ללון לילה או שתים עשרה שעות ויש שהחמירו שלא להשתמש במי ברז[12].
[1] העמק דבר
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] רמב"ן
[5] חזקוני
[6] ספורנו
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] חזקוני
[9] חזר לומר פעם ב' דבר זה, וגם בסמוך פעם ג' אולי כי לצד שחטאו בעגל, במחשבה, ובדיבור, ובמעשה, וכמו שפירשתי שם, ובבחינת כל אחת כפרו בכל התורה כולה, אשר על כן בתיקון היו שלשתם יחד, הנדבה הוא המעשה, המחשבה היא בחינת החכמה שבמלאכה, הדיבור הוא שהיו אומרים בשעת מעשה לשם מצות ה', כמו שפירשתי בקודם, וכנגד שלשתם אמר הכתוב שעשו כאשר צוה ה' את משה, כי תיקנו שלש הדרגות הרע. ספורנו
[10] רמב"ן
[11] רש"י
[12] המחמירים חששו לחומרי החיטוי שבמים ככלור וכיו"ב שאולי מחמיצים יותר מהר ממים לבד אמנם הגאון ר' שלמה אויערבאך זצ"ל לא חשש לכך כלל והיה אופה מצות מכונה במי ברז ממים שלנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה