מקרא
שמות פרק ל
(לד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים בשמים הנזכרים בשמן המשחה והם מור קנה וקנמון וקדה[1] ותקח עוד שלושה דברים שאינם בשמים אלא שרפים - נָטָף שרף, כעין שמן הנוטף מעץ הבלסמו"ן הנקרא בלשון חכמים (שם) קטף, ושמא קראוהו קטף בעבור ששוברין ענפיו בימי החום וּשְׁחֵלֶת צפורן היוצא מן הים[2] והוא מכסה של רמש הים שהוא בטבעו עז ויש לו ריח טוב וְחֶלְבְּנָה כמו דבש שחור וריחו רע והוא שרף אילנות בערי יון הנקרא גלבנ"ו סַמִּים עוד שלושה בשמים שקיבל משה רבינו בסיני והם שבלת נרד וכרכם והקושט[3] וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל כמשקלו של זה כך משקלו של זה וכן שנינו הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה[4] וכל אחד, ירוקח בפני עצמו במשקל שוה מה שאין כן בבשמים ואחרי כן יעורבו יחד[5]:
(לה) וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח שילקט כל אחד מהסמים זה מזה ויעשה מהכל מורכב אחד מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ שיהיה כל אחד מהסמים כתוש כפי הראוי לו[6] מְמֻלָּח שיהא מלוח במלח סדומית[7] ויש מפרשים מעורב היטב[8] על ידי שיהיו שחוקים מאד ויהיו נמוחים מאד ולא יוכר סם מהם[9] טָהוֹר מנוקה מכל פסולת. והוצרך לזה מפני שההקטרה היתה נעשית בעצם הבושם, אבל בשמן המשחה לא הוצרך לזה מפני שלא היו גרמי הבשמים מעורבים בשמן כלל[10] קֹדֶשׁ בשעת העירוב יהיה קודש[11]:
(לו) וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק לאחר העירוב. וכל יום נוטלין מעט ושוחקין לצורך היום[12] וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת ביום הכפורים בקדש הקדשים ויקטיר ממנה בכל יום בְּאֹהֶל מוֹעֵד על המזבח הפנימי[13] אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
(לז) וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לפי מתכונת ומשקל סממניה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם ולפיכך העושה קטרת מאחד עשר סממניה לפי משקלה שנצטוינו בו כדי להקטיר אותה להריח בה אע"פ שלא הריח חייב כרת ומלקות על עשייתה אם עשה במזיד ובשוגג מביא חטאת וי"א שאפילו אם עשה מארבעת סממניה המפורשים בתורה שהם נטף ושחלת וחלבנה כמשקלם והוסיף סממנים אחרים כמשקל שריחם טוב ומעלים עשן שמתמר ועולה כמקל ואינו מתחלק לכאן ולכאן חייב כנ"ל ואע"פ שלא עשה המשקל כולו אלא חציו או שלישו לפי משקלה היחסי חייב כנ"ל[14] קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַיקֹוָק:
(לח) אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ אבל עשאה להתלמד בה או למוסרה או למוכרה לציבור או לכל צורך אחר פטור וכן אם הריח בקטורת שנעשית בקודש ומשל קודש ולא עשאה אינו חייב כרת[15] אלא דינו כדין כל הנהנה מן ההקדש שחייב מעילה[16] וְנִכְרַת מֵעַמָּיו: ס
שמות פרק לא
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) רְאֵה התבונן על הטובה שאני עושה בזה שלא תהא צריך לחפש אחר הרבה אומנים מכל המלאכה משונים זה מזה. ועתה הנה - קָרָאתִי בְשֵׁם אומן אחד שבו יכלול הכל והוא ישגיח על כל מיני אומניות והוא[17] -בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה והטעם, כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותם כלל. והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כלם[18]:
(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים לדעת כל אלה בעבור שיעשה המשכן[19] בְּחָכְמָה מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד וּבִתְבוּנָה מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד וּבְדַעַת רוח הקדש[20] וּבְכָל מְלָאכָה לדעת כל המלאכות הנזקקות למשכן:
(ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אומנות אֶבֶן לְמַלֹּאת חרישת האבן לעשות בו פתוחי חותם. וגם חכמת הקביעה בזהב והיינו למלאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה לא שכל וידיעה לבד ולהראות לאחרים איך לעשות אלא גם אומנות היד שיהא עושה בעצמו[22]:
(ו) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי הוספתי[23] חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:
(ז) אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הָאָרֹן לָעֵדֻת לצורך לוחות העדות[24] וְאֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו וְאֵת כָּל כְּלֵי הָאֹהֶל הפרוכת והמסך והקרשים והבריחים[25]:
(ח) וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ לא מצינו בשום כלי שבמשכן שנקרא טהור רק המנורה והשולחן בפרשת אמור והטעם לפי שלא היה עליהם שום מתן דמים[26] וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:
(ט) וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיּוֹר וְאֶת כַּנּוֹ:
(י) וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לשון פליט ושריד מה שנשאר ממלאכת יריעות המשכן ובגדי כהונה ומהפרכת והמסך עשו בגדים לכסות ארון העדות והשולחן והמנורה והמזבחות בשעת המסעות[27] והיה שם בגד תכלת שהיו מכסין בו הארון, ובגד ארגמן שהיו מכסים בו המזבח ובגד שני שהיו מכסין בו את השולחן[28] וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן:
(יא) וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים שנעשתה לַקֹּדֶשׁ לצורך הקטרה בקדש[29] כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ: פ
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יג) וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אף על פי שאתם עוסקים במלאכת המשכן אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ ואל תדחה שבת מפניה[30] כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם ואם תקלקלו זה האות אין שום מקום לעשות משכן לשכני בתוככם[31] לָדַעַת כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם:
(יד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:
(טו) שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:
(טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת שישמרו ימי השבוע שלא ישכחו אי זה יום הוא שבת. לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת שיתקן צרכיו ודרכיו ביום הששי כדי שישמור השבת ולא יחללנה[32] לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:
(יז) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם השבת אות וסימן לחידושו של עולם והיא האות על כך -[33] כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: ס
נביא
שמואל א פרק ד
(כא) וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִי כָבוֹד לֵאמֹר ששמו ייגרום לאמר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאֶל חָמִיהָ וְאִישָׁהּ:
(כב) וַתֹּאמֶר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים חזרה לומר שעיקר אי הכבוד הינו בהלקח הארון ולא מחמת מות בעלה וחמיה: פ
שמואל א פרק ה
(א) וּפְלִשְׁתִּים לָקְחוּ אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיְבִאֻהוּ מֵאֶבֶן הָעֵזֶר אַשְׁדּוֹדָה:
(ב) וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן שם ע"ז והיה עשוי בצורת דג וַיַּצִּיגוּ העמידו אֹתוֹ אֵצֶל דָּגוֹן:
(ג) וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו על פניו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק וַיִּקְחוּ אֶת דָּגוֹן וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ כי חשבו שבמקרה נפל:
(ד) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל על הַמִּפְתָּן רַק דָּגוֹן נִשְׁאַר עָלָיו גוף העבודה זרה העשוי בדמות דג:
(ה) עַל כֵּן לֹא יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל הַבָּאִים בֵּית דָּגוֹן עַל מִפְתַּן דָּגוֹן בְּאַשְׁדּוֹד עַד הַיּוֹם הַזֶּה כי החזיקוהו כמקום קדוש: ס
(ו) וַתִּכְבַּד יַד יְקֹוָק אֶל הָאַשְׁדּוֹדִים וַיְשִׁמֵּם הפך אותם לשממה וַיַּךְ אֹתָם בעפלים בַּטְּחֹרִים אֶת אַשְׁדּוֹד וְאֶת גְּבוּלֶיהָ:
(ז) וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי אַשְׁדּוֹד כִּי כֵן וְאָמְרוּ לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ:
(ח) וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֲלֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ גַּת יִסֹּב יובא אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּסֵּבּוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: ס
(ט) וַיְהִי אַחֲרֵי הֵסַבּוּ אֹתוֹ וַתְּהִי יַד יְקֹוָק בָּעִיר מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיַּךְ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּשָּׂתְרוּ כלומר ויסתרו שלקו בטחורים בסתר שהם קשים יותר לָהֶם עפלים טְחֹרִים:
(י) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי:
(יא) וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקֹמוֹ וְלֹא יָמִית אֹתִי וְאֶת עַמִּי כִּי הָיְתָה מְהוּמַת מָוֶת מגיפה מלבד הטחורים בְּכָל הָעִיר כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם:
(יב) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא מֵתוּ הֻכּוּ בעפלים בַּטְּחֹרִים וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם:
כתובים
אסתר פרק ה
(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת בגדי מלכות ורבותינו אומרים שלבשתה רוח הקודש וַתַּעֲמֹד ותפלל בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית הבנויה לכיוון בית המקדש נֹכַח מול בֵּית הַמֶּלֶךְ אשר בירושלים. ותאמר בתפילתה "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" (תהלים כב בא) ואחר שהתקדמה אל המלך עברה ליד בית עבודה זרה של אחשוורוש ונסתלקה ממנה רוח הקודש ואמרה "אלי אלי למה עזבתני" (שם ב)וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת ומסתכל על כל הבא לשער הבית. אמרה אסתר: רבון העולם אל תמסור אותי ביד הערל הזה ולא תעשה את רצון המן הרשע ותן אותי לרחמים בעיניו שלא יהרגני ויעשה את רצוני ובקשתי שאני מבקשת ממנו. ואף אתה ברחמיך הרבים חוס על עמך ולא תמסור את בני יעקב בידי המן בן עשיו הרשע:
(ב) וישא המלך את עיניו וירא את אסתר עומדת למול פניו ותבער בו חמתו מאד על אשר הפרה את צוויו ובאה לפני בלא שתקרא ותשא אסתר את עיניה ותרא את פני המלך והנה עיניו כאש בוערות מרוב כעסו ונבהלה מאד ונשארה עומדת בחצר ולא היה בה כח לעמוד וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר ועיניה זולגות דמעות. ראה אלוקינו שבשמים את צערה של אסתר ויחמול על עמו ויפן לצער היתומה אשר בטחה בו לתת לה חן לפני אחשורוש ונעשה לה נס שנדמנו לה שלשה מלאכי השרת האחד מתח צוארה השני משך עליה חוט של חסד ומיד - נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ והשרביט מחמת שהיה קצר רק כאורך שתי אמות (בערך מטר) ולא היה באסתר כח ללכת ולגעת בו בא מלאך שלישי ומתח את השרביט לאורך שתים עשרה אמה עד מקום אסתר ואז- וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט: ס
(ג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה שאת נראית כה מבוהלת וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ כי ודאי אם סיכנת את עצמך יש לך בקשה גדולה וחשובה עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת אתן לך חצי ממלכתי ואחשורוש רצה למנוע ממנה לבקש את המשך בנין ביהמ"ק שבטל בימי כורש והוא בחצי מלכותו שבית המקדש הוא באמצע העולם וְיִנָּתֵן לָךְ:
(ד) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ וישנם הרבה סיבות מדוע בקשה דווקא שהמן יבוא לסעודה ואחד מהם הוא שהמלך יחשוב שהמן חושק באסתר ואז הוא יהרוג אותו:
(ה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַהֲרוּ אֶת הָמָן לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר אֶסְתֵּר וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אמנם זו הייתה סעודה אך היא נקראת על שם העיקר שזהו היין אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר:
(ו) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ עבור עצמך וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עבור אחרים עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ:
(ז) וַתַּעַן אֶסְתֵּר וַתֹּאמַר אני אבקש שני דברים שְׁאֵלָתִי עבור עצמי וּבַקָּשָׁתִי עבור אחרים:
(ח) אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי מה ראתה אסתר שזימנה את המן? רבי אליעזר אומר: מלכודת טמנה לו, שנאמר [תהלים ס"ט] יהי שלחנם לפניהם לפח, רבי יהושע אומר מבית אביה למדה, שנאמר [משלי כ"ה] אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו', רבי מאיר אומר: כדי שלא יטול עצה וימרוד, רבי יהודה אומר: כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, רבי נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים. רבי יוסי אומר: כדי שיהא מצוי לה בכל עת. רבי שמעון בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס. רבי יהושע בן קרחה אומר: אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא וגם אני. ומובאים טעצים נוספים בגמ' ומספר שם שפגש רבה בר אבוה את אליהו, ושאל אותו כמו מי נהגה אסתר ענה לו אליהו כדעת כל התנאים והאמוראים הנ"ל יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ לגלות את עמי ומולדתי. שביום הראשון אסתר לא ראתה סימן משמים שהצומות והתפילות פועלות אך כשראתה את מפלת המן וגדולת מרדכי שהמן הוליך אותו ברחובות שושן אז התאמצה לפעול לביטול הגזירה:
(ט) וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי יושב ועוסק בתורה עם תינוקות של בית רבן בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ ששם תקנה לו אסתר סנהדרין וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ שהיה מרדכי מראה לו את השטר שחתם עליו המן שמכר את עצמו לעבד ששניהם היו ראשי גייסות בצבא וצוידו בכסף וצידה מאת המלך והמן בזבז את כל מה שקיבל וביקש ממרדכי להלוות לו והסים מרדכי בתנאי שהמן יהיה עבדו יום אחד בשבוע ומכיון שלא היה להם שטר לכתוב עליו כתב מרדכי את העיסקה על מגן שהיו שמים על הרגל כשיוצאים למחלמה וכאשר עבר המן בשער לא קם ולא זע מרדכי מפניו אלא פשט רגלו הימנית והראה לו את שטר העבדות וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי חֵמָה כעס גדול ורצה מיד להנקם בו:
(י) וַיִּתְאַפַּק הָמָן והיה צריך להתמודד עם רוב כעסו הגדול כי פחד להפרע ממרדכי לפני שיגיע הזמן הנכון וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ:
(יא) וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ:
(יב) וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ:
(יג) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ ופושט את רגלו ומראה לי שאני עבדו ומה שקנה עבד קנה רבו וא"כ הכל של מרדכי:
(יד) וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ, וְכָל אֹהֲבָיו אדם זה שאתה שואל עליו אם מזרע היהודים הוא לא תוכל לו אם לא תבא עליו בחכמה במה שלא ניסה אחד מבני אומתו, שאם תפילו לכבשן האש כבר הוצלו חנניה וחביריו, ואם לגוב אריות כבר עלה דניאל מתוכו, ואם תאסרהו בבית האסורים כבר יצא יוסף מתוכו, אלא - יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ תלה אותו על עץ שממנו לא מצינו מבני אומתו שניצל. מיד - וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ וכיון שהביאוהו לפניו הכינו על פתח ביתו ומדד עצמו עליו להראות עבדיו היאך יתלה מרדכי עליו, השיבתו בת קול נאה לך העץ, מתוקן לך העץ מששת ימי בראשית: פ
אסתר פרק ו
(א) לאחר שעשה המן העץ הלך אצל מרדכי ומצאו שהיה יושב בבית המדרש והתינוקות יושבים לפניו ושקים במתניהם ועוסקים בתורה והיו צועקים ובוכים ומנה אותם ומצא שם כ"ב אלף תינוקות השליך עליהם שלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר למחר אהרוג אלו התינוקות תחלה ואח"כ אתלה את מרדכי, והיו אמותיהם מביאות להם לחם ומים ואומרות להם בנינו אכלו ושתו קודם שתמותו למחר ולא תמותו ברעב, מיד היו מניחין ידיהם על ספריהם ונשבעים בחיי מרדכי רבינו לא נאכל ולא נשתה אלא מתוך תעניתנו נמות, געו כולם בבכיה עד שעלתה שועתם למרום ושמע הקב"ה קול בכייתם כבשתי שעות בלילה, באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ועמד מכסא דין וישב בכסא רחמים ואמר מה קול גדול הזה שאני שומע כגדיים וטלאים, עמד משה רבינו לפני הקב"ה ואמר ריבונו של עולם לא גדיים ולא טלאים הם אלא קטני עמך שהם שרויים בתענית היום שלשה ימים ושלשה לילות ולמחר רוצה האויב לשוחטם כגדיים וטלאים, באותה שעה נטל הקב"ה אותן אגרות שגזר עליהם שהיו חתומות בחותם של טיט וקרעם והפיל על אחשורוש בהלה באותו לילה ולכן - בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ היה נס וי"א שבדיוק אז אחשורוש שם לב לאסתר שהזמינה את המן למשתה שאולי היא נתנה את עיניה בו וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שכך היא דרכם של מלכים שאם הייתה שנתם נודדת היו קוראים להם סיפורים ומשלים עד שנרדמו ושמשי שהיה סופר המלך כשהגיע לסיפור מרדכי ובגתן ותרש מחק אותו מן הספר ונעשה נס ובא אליהו הנביא וחזר וכתבו ולכן נאמר -:
(ב) וַיִּמָּצֵא כלומר נמצא דבר שאבד על ידי שמחקוהו ועתה הוא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:
(ג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו ששנאו את המן יותר ממה שלא אהבו את מרדכי לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר:
משנת ההלכה
קריאת המגילה
א. חייב אדם לקרוא את המגילה בפורים שתי פעמים אחת בלילה ואחת ביום, חיוב זה הנו מדברי קבלה שחמורים הם כדברי תורה[34]. ולכן צריך להזהר מאד בקריאת המגילה, וגם הנשים יקפידו על כך שגם הם מצוות.
א. זמן קריאת המגילה: בלילה- כל הלילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר, ואם עבר עלות השחר יקרא בלא ברכה, ואם עבר הנץ החמה שוב אין לה תשלומין.
ב. וביום, זמנה מהנץ החמה עד השקיעה, ובדיעבד יצא מעלות השחר.
ג. תקנו חז"ל שני זמנים לקריאת המגילה בפרזים כלומר בערים שאינם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון כבני ברק תל אביב ביתר וכיו"ב, ביום ארבעה עשר לחודש אדר שיוצא השנה במוצאי שבת. ובמוקפים, כלומר ערים שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון כירושלים עיר הקודש קוראים ביום חמשה עשר לחודש אדר היוצא השנה ביום שני.
ד. מקומות המסופקים אם הם מוקפים חומה מימות יהושע בן נון, או אם חומתם מוגדרת חומה על פי ההלכה, למשל העיר טבריה, יפו, צפת, חברון ,שכם, לד, בית שאן, באר שבע, עזה, עכו, וחיפה[35], קוראים בשני הימים לילה ויום, ומברכים על קריאת המגילה ביום ארבעה עשר, ובחמישה עשר קוראים בלא ברכה.
ה. אסור לאכול לפני קריאת המגילה משהגיע זמן חיובה בין בלילה ובין ביום, ובשנה זו שקריאת המגילה לבני הפרזים היא במוצאי שבת, אוכל סעודה שלישית כדרכו בכל שבת ובמוצאי שבת יוצא לתפילת ערבית וקריאת המגילה.
ו. מותר ללמוד קודם קריאת המגילה, אבל אסור לישון קודם קריאתה משהגיע זמן חיובה אפילו שינה מועטת.
ז. הכל חיָּבים בקריאת המגילה אחד אנשים ואחד נשים ומחנכים את הקטנים לשמוע מקרא מגילה, אמנם הקטנים ביותר שאינם יכולים לשבת כל הקריאה ומפריעים לאחרים אין להביאם כלל לבית הכנסת בזמן מקרא מגילה.
ח. מצוה מן המובחר לקרותה בציבור ובבית הכנסת. ואפילו היו עמו הרבה אנשים לא יקראנה בביתו אלא הולכים לבית הכנסת משום 'ברוב עם הדרת מלך' ויש יותר פרסום הנס. אמנם אם יש לו בעיר מדרש או בית כנסת קבוע שמתפלל בו אינו חייב ללכת לבית כנסת הגדול שבעיר אע"ג שיש שם יותר אנשים.
ט. השומע מפי הקורא, יצא כאילו קרא בעצמו, והוא, שהקורא חיָּב במצוות, אבל צריך להזהר לשמוע כל תיבה, שאם לא שמע הכל, לא יצא.
י. מנהג בכל ישראל שבשעת הקריאה פורסין את יריעות המגילה על גבי השלחן, ומקפלין יריעה תחת יריעה כדי שלא תהינה היריעות תלויות למטה מן השלחן דרך בזיון, אבל אין קוראין ממנה כשהיא גלולה לצדדים כשם שקוראים בספר תורה.
יא. טעם למנהג זה, מפני שהמגילה נקראת אגרת, שכן כתיב לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת וגו' ודרך הקורא מתוך האגרת שמחזיקה פתוחה כולה, ועוד שעל ידי שאנו משנים שינוי זה, יש יותר פרסום הנס. ואף על פי שמנהג זה נוהג בעיקר לגבי הקורא ולא לשומע, כבר נהגו רבים שפורסים את מגילותיהם דרך אִגרת, גם בשעה שהם שומעים הקריאה מפי הקורא.
[1] ספורנו
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] ספורנו
[7] אבע"ז. וכתב הרמב"ן "ועל דעתי נקראו חכמי הספנים מלחים בעבור שהם יודעים טעם הים כאלו הם המרגישים במליחותו ובמתיקותו, כלומר היודעים מתי יהיה מתוק ונאות להולכי הים, או מתי הוא רע ומר להם".
[8] כמנהיגי ספינות בים שקורין מלחים מפני שמערבים המים בלכתם. רשב"ם
[9] רמב"ן לדעת הת"א
[10] ספורנו
[11] העמק דבר
[12] העמק דבר
[13] רמב"ן
[14] אלה המצוות לא תעשה פה
[15] שרק גבי שמן המשחה איתא ואיש אשר יתן וכו' אבל בקטורת הלאו נאמר רק בעשייתה "לא תעשו". ערוך השולחן העתיד כלי המקדש סי' יט סעי' כו.
[16] אלה המצוות שם
[17] העמק דבר
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] רש"י
[21] ת"י
[22] העמק דבר
[23] ת"י
[24] רש"י
[25] אבע"ז
[26] חזקוני
[27] חזקוני
[28] רבינו בחיי
[29] רש"י
[30] רבינו בחיי
[31] ספורנו
[32] אבע"ז. רבינו בחיי
[33] רבינו בחיי
[34] וי"א שרק ביום מצותה מדברי קבלה אבל בלילה מצותה מדברי סופרים ולכן אם אינו יכול לשמוע גם ביום וגם בלילה לדעה זו ישמע את קריאת המגילה ביום וי"א שגם לדעה זו יקיים המצוה הבאה לידו ראשונה ויקרא את של הלילה.
[35] ויש שנהגו כן אף בבני ברק על פי הוראת מרן החזו"א מחמת סמיכותה ליפו ויש שהוסיפו את אשקלון אשדוד גוש חלב ורמלה ובחו"ל דמשק צור בגדד ופראג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה