מקרא
ויקרא פרק א
(א) וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה תמיד מתוך הענן, כאשר עשה בהר סיני, כאמרו ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן כי לא יכנס שם לעולם בלי רשות וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר וזה היה ביום שכילה משה את הקמת המשכן, שאז ירד הכבוד לקדש את המקום ומשרתיו, כאמרו ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, וקדשתי את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו וכן עשה במקדש שלמה כאמרו ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן, כי מלא כבוד ה' את בית ה':
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לצוות אותם את כללות מצות כל קרבן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם את פרטיה של המצוה איך יעשו וממה יקריבו[1] אָדָם כִּי יַקְרִיב כשיתנדב ויקדיש קרבן, שאינו חובה בשביל חטא[2] מִכֶּם קָרְבָּן לַיקֹוָק מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן ולא מן החיה[3] תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:
(ג) אִם עֹלָה התנדב להביא את קָרְבָּנוֹ והתנדב להביא מִן הַבָּקָר יכול להביא רק זָכָר ולא נקיבה כלומר פר ולא פרה ויכול להביא גדול או קטן אחר שמונת ימים[4] תָּמִים ללא מום יַקְרִיבֶנּוּ כלומר יקדישנו ויאמר זה עולה לה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ שלא יאמר לכהן, קח בהמה שבבית ועשה אותה קרבן, שאין זה דרך כבוד של מעלה, אלא הוא בעצמו יטפל בה להביאה[5] לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק אז יהיה לו לרצון. אבל בחולה ובעל מום כתיב הירצך או הישא פניך. וכן ומנחה לא ארצה מידכם[6]:
(ד) וְסָמַךְ יָדוֹ שלו ולא של שליח כלומר שלא יסמוך עך ידי שליח אבל צריך לסמוך בשתי ידיו עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ חטאו כאלו העון רצוי לפני השם, לא יחר אפו בו עוד[7] לְכַפֵּר עָלָיו על עבירת עשה שעבר או אל לאו הניתק לעשה[8]:
(ה) וְשָׁחַט אפילו מי שאינו כהן אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְקֹוָק בצפון המזבח כמו שמפורש להלן בקרבן הצאן וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם כלומר יקבלו את הדם בכלי שרת ויוליכוהו למזבח והם עבודות "קבלה" ו"הולכה" וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב קיבלו רבותינו שיהיה בזריקה סביב, שהם שתי מתנות שהן אקבע וכך היה נעשה היה עומד על רצפת העזרה וזורק מהכלי שבו קיבל את הדם על הזוית = הפינה המזרחית צפונית של המזבח והדם מתפשט על קיר מזרח וקיר צפון ואח"כ זורק על הפינה המערבית דרומית והדם מתפשט לקיר מערב ודרום נמצא שיש דם על המזבח סביב בשתי מתנות נתינות מים שהם ארבע כלומר על ארבע קירות המזבח וזריקה זו חייבת להיות למטה מחוט הסיקרא בחלקו התחתון של המזבח[9] אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד ולא מזבח שבתוך אהל מועד[10]:
(ו) וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ חוזר על בעליו של הקבן שהפשט ונתוח כשרים בזר שאינו כהן[11]:
(ז) וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ אין זה הסדר, אלא קודם ערכו הכהנים המערכה ונתנו אש על המזבח ואחרי כן נתחו העולה[12] דבור זה היה לו צורך בעת המסעות, שאז כבו את האש בהכרח. ואם קרה שחנו אחר חצות היום שכבר עבר זמן התמיד ובא לידו עולת נדבה היה צריך להבעיר אש המערכה בשבילה[13] או שדבור זה מתייחס לעולת התמיד שמצוה שיהיו עצים ערוכים מכבר על האש[14] וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ אמר לשון רבים ונתנו, וערכו, כי בכל מצות הכהונה יאמר כן, בעבור שהכהנים רבים יאספו בבית השם לעשות העולה, וברב עם הדרת מלך אבל איננו עכוב, שהרי לימד למטה (פסוק יב) וערך הכהן אותם:
(ח) וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ של העולה וְאֶת הַפָּדֶר החלבים שהם שומנים מסוימים בבהמה ושם אותו על הראש במקום בו נשחטה הבהמה לכסות את מקום השחיטה המלוכלך בדם והא דרך כבוד[15] עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ היא הקטרת הנתחים אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ:
(ט) וְקִרְבּוֹ כלומר אברי העיכול הפנימיים[16] וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם זה נעשה לפני העריכה אחרי הפשטה וניתוח וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל לרבות עצמות וגידים קרניים וטלפים וצמר שבראש הכבשים ושער שבזקן התישים בזמן שהם מחוברים[17] הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיקֹוָק: ס
(י) וְאִם מִן הַצֹּאן התנדב את קָרְבָּנוֹ מִן הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ וכל דינה כדין עולת בקר, לכך קצר בה ולא הזכיר בה "וסמך" "ונרצה", והוסיף בה (פסוק יא) "צפונה לפני ה"' ללמד על "לפני ה"' דבן בקר שהוא בצפון, וכתיב כאן (פסוק יב) "וערך הכהן" ללמד שדי בכהן אחד[18]:
(יא) וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ צד הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְקֹוָק וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
(יב) וְנִתַּח אֹתוֹ לִנְתָחָיו וְאֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ וְעָרַךְ הַכֹּהֵן אֹתָם עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ:
(יג) וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק: פ
(יד) וְאִם מִן הָעוֹף התנדב עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַיקֹוָק וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים גדולים דוקא אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה קטנים דוקא אֶת קָרְבָּנוֹ:
(טו) וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ הקרבה זו היא העלאה, שמעלה אותו למזבח כדי למולקו וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ חותך את מפרקתו של העוף בצפורן הכהן וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ כלומר מועך וכאילו סוחט את דם הגוף והראש עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ בקרן דרומית מערבית:
(טז) וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ הזפק יחד עם הושק הקורקבן והמעי הדק בְּנֹצָתָהּ עם העור והנוצה שמול הזפק וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ הוא כינוי לכבש שנמצא סמוך – אצל המזבח קֵדְמָה בצד מזרח מימין הכבשאֶל מְקוֹם שזורקים את הַדָּשֶׁן כלומר האפר שנשאר מהקרבנות:
(יז) וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו כלומר במקום כנפיו - בגבו לֹא יַבְדִּיל כלומר לא יחצה אותו לשניים אלא רק יפתח אותו מגבו וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק: ס
נביא
שמואל א פרק יג
(א) בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ שכבר עבר שנה אחת לשאול מעת המשחו עד העת שמלך שחדשו המלוכה בגלגל, ולאחר וּשְׁתֵּי שָׁנִים ש - מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל:
(ב) וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל להיות מוכנים לשמשו וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו:
(ג) וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים:
(ד) וְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל אֶת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים וְגַם נִבְאַשׁ נמאס יִשְׂרָאֵל בעיני בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּצָּעֲקוּ נאספו ע"י כרוז הצועק הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל:
(ה) וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת למזרחה של בֵּית אָוֶן:
(ו) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר לוֹ כִּי ראו ש - נִגַּשׂ הָעָם פלשתים וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים קוצים. כמו כשושנה בין החוחים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים מגדלים וּבַבֹּרוֹת:
(ז) וְעִבְרִים עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וברחו אל - אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ בַגִּלְגָּל וְכָל הָעָם חָרְדוּ ללכת אַחֲרָיו למלחמה:
(ח) וייחל וַיּוֹחֶל המתין שִׁבְעַת יָמִים לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר אמר שְׁמוּאֵל שיבא כמו שנאמר לעיל וְלֹא בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל וַיָּפֶץ הָעָם מֵעָלָיו:
(ט) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיַּעַל הָעֹלָה:
(י) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ לְבָרֲכוֹ לשאול בשלומו:
(יא) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל מֶה עָשִׂיתָ היית צריך להמתין לי עוד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כִּי רָאִיתִי כִי נָפַץ הָעָם מֵעָלַי וְאַתָּה לֹא בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ:
(יב) וָאֹמַר עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל וּפְנֵי יְקֹוָק לֹא חִלִּיתִי וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה: ס
(יג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל נִסְכָּלְתָּ נהגת בטיפשות במה שלא המתנת לבואי לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כי לא מעצמי אמרתי את זאת כִּי עַתָּה אם היית ממתין הֵכִין יְקֹוָק אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל בזכות שקיימת מצותו עַד עוֹלָם:
(יד) וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם בִּקֵּשׁ יְקֹוָק לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ יְקֹוָק לְנָגִיד עַל עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק: פ
(טו) וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיַּעַל מִן הַגִּלְגָּל גִּבְעַת בִּנְיָמִן וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת הָעָם הַנִּמְצְאִים עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ:
כתובים
(ז) הוּא יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו מי שמשפטיו שולטים בכל הארץ, הוא אלוקינו: (ח) זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ שכרת עימנו דָּבָר הברית צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר כמו שכתוב בחומש דברים "שומר הברית והחסד וגו' לאלף דור": (ט) אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק יצחק אבינו: (י) וַיַּעֲמִידֶהָ את הברית ההיא לְיַעֲקֹב לְחֹק קבוע לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: (יא) לֵאמֹר לְךָ ולא לבני ישמעאל אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: (יב) בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ שהיו צריכים לנדוד מהארץ: (יג) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר אברהם אצל פלישתים ובמצרים וכן יצחק וכן יעקב: (יד) לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם בכל נדודיהם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים כמו שכתוב שהקב"ה העניש את פרעה ואבימלך: (טו) ונאמר לאותם מלכים אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי גדולי וְלִנְבִיאַי שהאבות היו נביאים אַל תָּרֵעוּ תעשו רעה: (טז) וכאשרוַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה דבר שנשענים עליו לֶחֶם שָׁבָר הזכיר את הסיבה שבעטיה ירדו יעקב ובניו לארץ מצרים: (יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם לפני יעקב ובניו את אִישׁ ו- לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: (יח) ושישב בבית הסוהר עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו רַגְלוֹ בשלשלת בַּרְזֶל בָּאָה ואמרה נַפְשׁוֹ כי בעינוי הגוף גם הנפש סובלת: (יט) והוא ישב במאסר עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ בפתרון החלום של פרעה ו- אִמְרַת יְקֹוָק צְרָפָתְהוּ שדבר ה' היה בפיו כשפתר את החלומות: (כ) ובעבור הפתרון שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ עניין התרת קשרי המאסר: (כא) שָׂמוֹ את יוסף אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ: (כב) ונתן לו כח לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ ברצונווּזְקֵנָיו יְחַכֵּם והוא למד חכמה עם חכמי פרעה והחכם נקרא זקן כי החכמה נמצאת אצל הזקנים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה