מקרא
שמות פרק מ
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ כלומר בא' ניסן יום השמיני למילואים תָּקִים תגמור אֶת הקמת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד ולא תורידנו ולא תקימו עוד, ומכאן ואילך בנסוע המחנות הלוים יורידו אותו ויקימו אותו ולא צווהו עתה על הקמת שבעת הימים הראשונים[1]:
(ג) וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ לשון מסוכה ומחיצה עַל אצל[2] הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת:
(ד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ שתי מערכות של לחם הפנים[3] וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ:
(ה) וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת וְשַׂמְתָּ אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן:
(ו) וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד:
(ז) וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁם מָיִם:
(ח) וְשַׂמְתָּ אֶת הֶחָצֵר סָבִיב וְנָתַתָּ אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר:
(ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהָיָה קֹדֶשׁ:
(י) וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים אע"פ שהיה עומד בחצר, קורא אותו קדש קדשים, בעבור שמקריבין בו גם קדשי קדשים, ואמר במשכן (פסוק ט) והיה קדש, כי לא נקרא ממנו קדש קדשים אלא מקום הארון, כדכתיב (לעיל כו, לג) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ועוד טעם שקורא למזבח קדש קדשים בעבור שמקדש אחרים, כדכתיב (לעיל כט,לז) כל הנוגע בו יקדש:
(יא) וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ:
(יב) וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם:
(יג) וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֵת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְכִהֵן לִי:
(יד) וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם כֻּתֳּנֹת:
(טו) וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם שעשה יציקה ומשיחה על ראש של בניו טרם לבשו המגבעות ונמצא שלבשו רק הכתונות והמכנסים[4] כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם וְכִהֲנוּ לִי וְהָיְתָה משיחה זו של היום השמיני לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם שיבואו אחריהם אבל משיחת שבעה ימים קודם לכן לא היתה אלא לקדש את עצמם[5]:
(טז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה: ס
(יז) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן:
(יח) וַיָּקֶם מֹשֶׁה מסדר בזה העשייה סדר כל ההקמה, ואינו מזכיר משיחת המשכן וכליו, ולא משיחת אהרן ובניו וקרבנות המלואים, אע"פ שהם מוזכרים בצואה, והטעם לפי שזו הפרשה מספרת מה שעשה בהקימו אותו מן היום הראשון שהתחיל בו, שהוא עשרים ושלשה באדר, שהיה מקימו בכל יום, ואז לא היה מושח אותן עד שסיים כל ההקמה ביום שמיני, ונצטוה בהם פעם שנית "קח את אהרן", כמו שמפורש בפרשת צו (ח, ב)[6] אֶת הַמִּשְׁכָּן עשר היריעות מעשה חושב שנקראו משכן הוקמו קודם הקמת הקרשים, אם בידי אדם מחזיקין בו, ואם על דרך נס כדבריהם ז"ל, ועל זה הסדר נעשה והובא אל משה. כי אמנם אותן עשר יריעות הן היו עיקר בנין המשכן, ושאר הנכנס באותו הבנין והם האדנים והקרשים והבריחים והעמודים והאהל, היו להעמיד המשכן ולכסותו[7] וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו ואח"כ[8] וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו:
יט) וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל יריעות העזים עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עורות אילים ותחשים[9] עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(כ) וַיִּקַּח מארון עץ שהיו שם בתוך אהל משה והביא אותם אל המשכן[10] וַיִּתֵּן אֶת לוחות[11] הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה:
(כא) וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(כב) וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ צד הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה בחצי הצפוני מִחוּץ לַפָּרֹכֶת:
(כג) וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כל זה אחרי שמשך את המשכן וכליו בשמן המשחה כי המשכן וכליו לא נתקדשו לעבודה אלא במשיחה[12]: ס
(כד) וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח מול הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ צד הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה בחציו הדרומי:
(כה) וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה בעת העלאת הנרות כבר נתחנך אהרן לכהונה ובכל זאת העלה משה כמו שציוה לו ה' והעלית את נרותיה, לכן אמר כאשר צוה ה' את משה[13]: ס
(כו) וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת בשום לב העמידו משוך קימעא כלפי חוץ מן השלחן והמנורה[14]:
(כז) וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה משה הקטיר עליו כל שבעת ימי המלואים ואע"פ שלא אמר בצואה (בפסוק ה) והקטיר עליו קטורת סמים, הבין זה משאר העבודות כלן, שהרי צוה אותובכאן (בפסוק ד) שיסדר הלחם ויעלה הנרות[15]: פ
(כח) וַיָּשֶׂם אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן:
(כט) וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו משה אף ביום השמיני למלואים שהוא יום הקמת המשכן שמש משה והקריב קרבנות צבור חוץ מאותן שנצטוה אהרן בו ביום שנאמר (ויקרא ט) קרב אל המזבח וגו' אֶת הָעֹלָה עולת תמיד וְאֶת הַמִּנְחָה מנחת נסכים של תמיד כמו שנאמר (שמות כט) ועשרן סלת בלול בשמן וגו'[16] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(ל) וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ בשום לב העמידו משוך קימעא לדרום[17] וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה:
(לא) וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם:
(לב) בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד בקרבם[18] אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(לג) וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה: פ
(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:
(לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:
(לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:
(לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:
(לח) כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:
חזק חזק ונתחזק
נביא
שמואל א פרק יב
(יא) וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק אֶת יְרֻבַּעַל זה גדעון וְאֶת בְּדָן בן דן זה שמשון וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח:
(יב) וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם:
(יג) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן יְקֹוָק עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ:
(יד) אִם תִּירְאוּ אֶת יְקֹוָק וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם ותתקיימו לאורך ימים בעבודת ה':
(טו) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל יְקֹוָק וּמְרִיתֶם אֶת פִּי יְקֹוָק וְהָיְתָה יַד יְקֹוָק בָּכֶם כמו שהיתה - וּבַאֲבֹתֵיכֶם:
(טז) גַּם עַתָּה אם תשיבו לומר, אם שאלת המלך רעה היתה בעיני ה', למה הסכים על ידינו, על זה אשיב לכם הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר יְקֹוָק עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם ומזה תשכילו לדעת דרכי ה', אשר ימלא שאלת השואל אף אם היא רעה בעיני ה', וגם אם לשואלה לא לטובה יחשב:
(יז) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם והגשמים סימן קללה אֶקְרָא אֶל יְקֹוָק וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר ישמע קולי ויתן קולות רעמים ומטר, כי כן ימלא שאלת המבקש, הטובה היא אם רעה וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְקֹוָק לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ: ס
(יח) וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל יקֹוָק וַיִּתֵּן יְקֹוָק קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת יְקֹוָק וְאֶת שְׁמוּאֵל:
(יט) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְאַל נָמוּת כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ: ס
(כ) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת לשאול לכם מלך אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְקֹוָק בְּכָל לְבַבְכֶם:
(כא) וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ עבודה זרה שאין בה ממש אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה:
(כב) כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְקֹוָק אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל שלא יחולל כִּי הוֹאִיל רצה יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם:
(כג) גַּם אָנֹכִי אמחל על עלבוני חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיקֹוָק מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה:
(כד) אַךְ יְראוּ אֶת יְקֹוָק וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבַבְכֶם כִּי רְאוּ אֵת אֲשֶׁר הִגְדִּל עִמָּכֶם:
(כה) וְאִם הָרֵעַ תָּרֵעוּ גַּם אַתֶּם גַּם מַלְכְּכֶם תִּסָּפוּ ולא תועיל תפילתי ומלככם לא יוכל להושיע אתכם: פ
כתובים
תהלים פרק קד
(כה) זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ בריות שזזות וְאֵין להם מִסְפָּר כי הקב"ה ברכם ביום חמישי של בריאת העולם בפריה ורביה בכל עונות השנה חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת וכל סוג חיה שיש ביבשה ישנו גם בים: (כו) אפילו שאין דרכם של בני אדם לדור בים נתת להם חכמה ו- שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן בכדי להגיע ממקום למקום ולמען צידה לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ זהו הלויתן הגדול ואע"פ שאף אחד לא ראהו: (כז) כֻּלָּםכל הבריות שבעולם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן יתנו את תקוותם שאתה לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ בזמן: (כח) תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב לפעמים יהיה אוכל בצמצום וילטקו מעט פה ומעט שם ולעיתים בהרווחה עד שישבעון טוב: (כט) אבל כש - תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן ובסוף תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן תאסוף את נשמתם וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן: (ל) וכאשר תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ במתים אז יִבָּרֵאוּן כבתחילה וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה: (לא) יְהִי כְבוֹד יְקֹוָק לְעוֹלָם כבודו של הקב"ה יתמיד לעולם יִשְׂמַח יְקֹוָק בְּמַעֲשָׂיו שלא כמו בשר ודם שלפעמים מתאכזב ממעשיו, הקב"ה ישמח במעשיו תמיד: (לב) הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ מה שאין כן בשר ודם שהוא רועד ממעשה ידיו לפעמים: (לג) אָשִׁירָה לַיקֹוָק בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי בקיומי: (לד) יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיקֹוָק יומתק על הקב"ה תפילתי לקבלה ברצון ואשמח בישועתו: (לה)תפילתי היא ש- יִתַּמּוּ מלשון תם ונשלם חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם ע"י זה שכולם יתגברו על היצר הרע וכאשר יהיה כן אז בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק הַלְלוּ יָהּ:
תהלים פרק קה
(א) הוֹדוּ לַיקֹוָק קִרְאוּ בִשְׁמוֹ המיוחד לו לבדו שמורה על גדולתו הוֹדִיעוּ פרסמו בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו פלאי מעשיו: (ב) שִׁירוּ לוֹ בפה זַמְּרוּ לוֹ בכלי שיר שִׂיחוּ דברו בתמידות בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו: (ג) הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ אתם תוכלו להתהלל על כל העמים בשם קדשו הנקדש עליכם יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְקֹוָק ישמח לבם כשהם מבקשים את הקב"ה: (ד) דִּרְשׁוּ יְקֹוָק וְעֻזּוֹ ארון הברית שנקרא עוז, לכו ותתפללו לפניו ו- בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד: (ה) זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי שנאמרו במאמר פִיו: (ו) זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו אתם בני האבות הנבחרים:
משנת ההלכה
פרשת פרה
א. השבת קוראין פרשת 'פרה', מוציאין בבית הכנסת שני ספרי תורה, באחד קורין שבעה אנשים בפרשת השבוע, ובשני קורין מפטיר בפרשת פרה אדומה בסדר 'זאת חקת התורה' שבספר במדבר.
ב. ונוהגין להחמיר בקריאה של פרשה זו, כיון שלפי דעת מקצת מן הפוסקים, קריאה זו היא מצוה מן התורה[19], וכן פסק בשו"ע ולכן מן הראוי שגם מי שאינו יכול לשמוע כל שבת קריאת התורה בשבת זו יקפיד לשמוע ויש שכתבו מטעם זה לחייב גם נשים בשמיעת פרשת פרה אמנם רוב הפוסקים כתבו שאינם חייבות כלל וודאי שלכו"ע יכולות לצאת בקריאה מחומש.
ג. מן הראוי שהעולה והקורא יכוונו להוציא את השומעים בברכות ובקריאה והשומעים יכוונו לצאת.
ד. וענין קריאה זו קודם ניסן, כדי להזכיר ולהודיע לכל מי שנטמא במת להטהר מטומאתו, כדי שיוכל להקריב קרבן פסח במועדו. והקדימו לזרז על כך קודם ניסן, לפי שהרחוקים מירושלים כבר התחילו לצאת מעריהם בראש חדש ניסן לעלות לירושלים. ובעוד שכל איש בעירו ובתוך קהלו, מזכירין לו שאם נטמא במת שיטהר תחילה באפר הפרה ואז יוכל להקריב את קרבנו בפסח ראשון ולא ידחה לפסח שני.
ה. ואף על פי שבעוונותינו חרב בית המקדש ואין לנו קרבן ולא טהרה לאכול מבשר הקדשים, אנו מחזיקים בתורת הטהרה ולומדים מצוותיה ודיניה ועוסקים בהם בזמנם, ונחשב לנו כאילו הטהרנו מטומאותנו והכשרנו עצמנו להקריב קרבנותינו במועדם.
ו. וכתוב בספרים, שימים אלה שקודם הפסח מסוגלים לזכות בהם לרוח טהרה, כשם שישראל עוסקים עתה בפרשת פרה והיו עוסקים בטהרתם קודם הקרבת הפסח בזמן שבית המקדש היה קיָּם.
ז. ומלבד טהרת הפרה מטומאת מת, ניתנה גם לכפר על מעשה העגל. לאחר שהקדוש ברוך הוא נתפיֵּס עם ישראל אחר חטא זה, וצִוָּה עליהם לעשות לו משכן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, נתן להם מצוה זו כדי להטהר לגמרי מכל טומאה שדבקה בם מטומאת מת ומטומאת כל עבודה זרה שהיא שרש המיתה בעולם. הרי שטהרת אפר הפרה היא גם טהרה מכל טומאת עבודה זרה שלא תשאר חס ושלום דבוקה בנפש האדם מישראל.
[1] רמב"ן
[2] חזקוני
[3] רש"י
[4] משך חכמה
[5] העמק דבר
[6] רמב"ן
[7] ספורנו
[8] העמק דבר
[9] מלבי"ם
[10] רמב"ן
[11] רש"י
[12] רמב"ן
[13] מלבי"ם
[14] העמק דבר
[15] רמב"ן
[16] רש"י
[17] העמק דבר
[18] רש"י
[19] המקור מן התורה לחיוב קריאת פרשת פרה עיין בספר משך חכמה (במדבר פי"ט פס' כ) "הנה במגן אברהם (אורח חיים) סימן תרפ"ה כתב דפרשת פרה דלהוי דאורייתא לא ידענא היכא רמיזא, יעויין שם. ולדעתי הוא מפורש, דבריש יומא (ב, א) יליף לענין פרישה מהך (ויקרא ח, לד) ד"כאשר (עשה ביום הזה) ציוה ה' לעשות לכפר עליכם", "לעשות" - אלו מעשי פרה, "לכפר עליכם" - זה יום הכיפורים. ואמר שם (יומא ד, ב) אי כל הכתוב בהם מעכב, או רק המעכב לדורות, יעויין דף ה. ושם עמוד ב' אמר רשב"י: במילואים (מנין) שאף מקרא פרשה מעכבא, דכתיב (ויקרא ח, ה "ויאמר משה אל העדה) זה הדבר" - אפילו דיבור מעכבא. אם כן, כי ילפינן לדורות גם בפרשת פרה מקרא מעכבא טרם עשיית הפרה. ונמצא בשעת עשיית הפרה, מקרא פרשה מעכבא והוי אז דאורייתא. ולפי זה גם ביום הכיפורים הוי דאורייתא בזמן המקדש, ונכון. ואולי מפני זה קורא בעל פה את שבחומש הפקודים, מפני שנאמר אחר מות אהרן, וכדאמר בספרי שם פסקא קמב. ואם כן, לא היה קריאתו מן התורה, שכל זה לא נאמר "כאשר עשה ביום הזה ציוה לעשות לכפר וכו'" - שעדיין לא נאמרה! לכן נשתנה קריאתה בעל פה, כמו דאמרו על שמונה פסוקים: הואיל ואישתני אישתני, יעוין שם. והגמרא דאמרה טעמי אחריני, אזלא לפום מאי דיליף מסיני, ובפרט ריש לקיש לטעמיה אזיל דיליף מסיני. ועיין תורה תמימה הערות במדבר פרק יט הערה קכה וז"ל "עיין באו"ח סי' תרפ"ה ס"ז הובא דעה אחת דקריאת פרשת פרה הוי חיוב דאורייתא כמו פרשת זכור, ובמג"א בריש הסימן ובבאורי הגר"א ועוד אחרונים דחו זה מהלכה, מפני כי לא מצינו זה בשום מקום, וגם אין טעם ורמז לחיוב זה. והנה בפסוק כ"ב הביא רש"י בשם מדרש אגדה דכל ענין פרה אדומה, תכליתה ומטרתה, הוא לכפר על מעשה העגל, עיין שם בכל פרט ופרט באריכות המצייר מערכה מול מערכה, כל פרט שבעבודת הפרה כנגד ענין כמהו במעשה העגל. ועיין מש"כ בפ' עקב (ט' ז') דמצות זכירת מעשה העגל היא מ"ע כשאר המצות, ממה דכתיב זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר עשו להם מסכה עיין שם, וכתב המג"א בסי' ס' ס"ק ב' דמה שלא תקנו לקרות פרשה זו כמו פרשת זכירת עמלק, הוא מפני שיש בזה משום גנותן של ישראל, אבל באמת אין טעם זה מספיק לבטל מ"ע דאורייתא וגם מפורש אמרו במגילה כ"ה ב' מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם, ומפרש דאע"פ שיש בזה משום גנותן של ישראל, ניחא להו כי היכי דליהוי להו כפרה, וא"כ גם הכא נימא כן. ולכן נראה לומר בצירוף סברת המג"א, כי ע"פ מדרש אגדה שברש"י שהבאנו דכל מעשה הפרה היא לכפר על מעשה העגל, ולכן כדי לקיים מ"ע דזכירת העגל ועם זה שלא לפרסם מפורש גנותן של ישראל [היכי דאפשר לקיים הענין בלא"ה] תקנו לקרות פ' פרה, ויוצא מזה דקריאת פרשה זו היא מדאורייתא, כמבואר. והנה אף אם נאמר שלא כוונו הראשונים במה שפסקו דקריאת פ' פרה הוי מדאורייתא להסברא שכתבנו, עם כ"ז נראים הדברים כדאי לאמרם" ועיין בשפתי כהן על במדבר פרק יט פסוק ב "חוקת התורה. היה הדיבור למשה ולאהרן ואחר כך אל בני ישראל, מסר לכל אחד ואחד במצוה זו כפי הראוי לו וכפי קבלת נשמתו, לזה אמר לאמר לאמר שתי פעמים. וכן אמרו במדרש (תנחומא פרשה זו ח') ויקחו אליך, לך אני מגלה טעמיה אבל לאחרים חוקה. עוד לאמר לאמר שתי פעמים, לומר בזמן שהיה בית המקדש קיים עשיה, בזמן שאין בית המקדש קיים אמירה, שיקראו פרשה זו בכל דור ודור ואני מעלה עליהם כאילו עשאוה ושרפוה ונתחטאו באפרה, ולזה תיקנו חז"ל לקרוא פרשה זו קודם ראש חודש ניסן שהוא ראשון לחודשים, אחר פרשת העגל, לומר כמו שבחודש זה מתחדשים ומבערין החמץ מבית ומחוץ ומטהרים ומקדשים, כן הקב"ה ינקנו ויטהרנו מטומאותינו וישרוף המקטרגים עלינו, ויהיו אפר תחת כפות רגלינו, וקורין עד תטמא עד הערב, ואחרי זה בפרשת החודש עד בערב תאכלו מצות, ששם נשלמה טהרתם של ישראל באכילת מצה. ולזה לא יש הפסקה בין פרשת פרה לפרשת החודש. לזה אמר זאת חוקת התורה לא חוקת הפרה, לומר שיקראו בתורה פרשת פרה בכל שנה ושנה והיא מטהרת".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה