מקרא
ויקרא פרק ו
(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יח) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת יחדש בפרשה זו דברים רבים - "זאת תורת החטאת", תורה אחת לכל החטאות, שאף חטאות הפנימיות דמן טעון כיבוס, יכול אף חטאת העוף, תלמוד לומר זאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְקֹוָק שכל החטאות לא תהא שחיטתן אלא בצפון לפי שלא נאמר כן בפרשת ויקרא אלא בחטאת נשיא ויחיד, וכאן נתרבו כולן חטאות הצבור וחטאות הפנימיות[1] קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
(יט) הַכֹּהֵן הראוי להיות[2] הַמְחַטֵּא אֹתָהּ הזורק דם כאילו אמר המסיר חטא החוטא ורבי המפרשים אמרו כי פירוש המחטא רוחץ או מטהר וכן תחטאני באזוב ואטהר[3] יֹאכֲלֶנָּה להוציא כהן שהיה טמא בעת זריקת הדם שאינו רשאי באכילתה[4] בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד:
(כ) כֹּל מאכל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ ויבלע ממנה יִקְדָּשׁ להיות כמוה אם פסולה תפסל ואם היא כשרה תאכל כחומר שבה וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ אם הוזה מדמה עַל הַבֶּגֶד אותו מקום בבגד - אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ מהדםתְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בתוך העזרה[5]:
(כא) וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר במקום קדוש בעזרה לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר והוא הדין לכל הקדשים ובליעה בכלי חרס אינה יכולה לצאת ממנו ולכך יישבר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַקמלשון הרקת דבר הנבלע עד שנעשה ריק מהממלא אותו. וכן יוריק בליעת הכלי שבלע מרק הבשר ולכו צריך שיהיה במים חמים הפליטים בליעות הכלי וְשֻׁטַּף בצונן[6] בַּמָּיִם במקום קדוש בעזרה הודיענו הכתוב הזה כי כלי נחושת והוא הדין לכל שאר מיני מתכות שנתבשל בהן האיסור דינו בהגעלה ולא תספיק בהם הדחה בעלמא, אבל כלי חרש שנתבשל בו איסור אין לו תקנה אלא בשבירה ולא תספיק בו הגעלה[7]:
(כב) כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ מצות עשה של אכילה בכזית לכל זכר בכהנים. כמו מצות פסח לכל אחד מהחבורה שנתמנו עליו. ולא משום שלא יבא לידי נותר. אלא מצות עשה היא ממש ומברכין באכילתה אקב"ו על אכילת קדשים[8] קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
(כג) וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ אפילו חטאת יחיד שהכניס אותה כדי לכפר על ידי זריקת דמה כחטאת הציבור לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף: פ
ויקרא פרק ז
(א) וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(ב) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם וְאֶת דָּמוֹ יִזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב כזריקת דם העולה שתי מתנות שהן ארבע[9]:
(ג) וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְרִיב מִמֶּנּוּ עד כאן לא נתפרשו אימורין באשם לכך הוצרך לפרשם כאן אבל חטאת כבר נתפרשו בה בפרשת ויקרא[10] אֵת הָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב:
(ד) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה:
(ה) וְהִקְטִיר אֹתָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה אִשֶּׁה לַיקֹוָק אָשָׁם הוּא:
(ו) כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(ז) כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם להשוואתם למצות סמיכה[11] הַכֹּהֵן אֲשֶׁר ראוי ל - יְכַפֶּר בּוֹ לוֹ יִהְיֶה פרט לטבול יום כלומר מי שנטמא וטבל אבל עדיין לא הגיע צאת הכוכבים, ומחוסר כפורים שחייב קרבן לטהרתו כגון זב, ועדיין לא הביאו ואונן שמת לו מת וביום המיתה[12]:
(ח) וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה הדין הזה נוהג בכל הקדשים, ואמר הכתוב עולה, והוא הדין לחטאת ואשם הנזכרים למעלה שלא הוצרך לפרש בחטאת ואשם שהעור לכהן, שכיון שהבשר שלהם, העור נגרר אחר הבשר ואין זבחי השלמים כן, ולכך הזכיר הכתוב משפט הכהנים באמצע הקרבנות קודם שידבר בשלמים[13]:
(ט) וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת לַכֹּהֵן הראוי להיות הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה ומתחלקת לכל בית האב:
(י) וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן זו מנחת נדבה וַחֲרֵבָה זו מנחת חוטא ומנחת קנאות שאין בהן שמן לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו: פ
נביא
שמואל א פרק טז
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי שבבית לחם כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ:
(ב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי ס וַיֹּאמֶר יְקֹוָק עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק בָּאתִי לא רצה להוציא דבר שקר מפיו. לכן צוהו ה' דרך מצוה שיקח עגלת בקר בידו ויזבח זבח, באופן שכאשר אמר לזבוח לה' באתי, אמת היה בפיו:
(ג) וְקָרָאתָ לְיִשַׁי באכילת בשר הזבח בַּזָּבַח וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:
(ד) וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם וַיֶּחֶרְדוּ וימהרו לצאת זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ:
(ה) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק בָּאתִי הִתְקַדְּשׁוּ הכינו את עצמכם וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח וַיְקַדֵּשׁ הזמין אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח:
(ו) וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ אמת ש - נֶגֶד לפני יְקֹוָק ראוי זה להיות מְשִׁיחוֹ כלומר ראוי זה למלכות:
(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם הוא מה שמתאים למלוכה כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיקֹוָק יִרְאֶה לַלֵּבָב:
(ח) וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְקֹוָק:
(ט) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי את שַׁמָּה וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְקֹוָק:
(י) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יְקֹוָק בָּאֵלֶּה:
(יא) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר נשאר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב בהסיבה חשבת לאכול עַד בֹּאוֹ פֹה:
(יב) וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי פ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא:
(יג) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ יְקֹוָק אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה: ס
(יד) וְרוּחַ הגבורה שנחה על שאול מאת יְקֹוָק בשעה שנהיה למלך סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ והחרידה אותו רוּחַ רָעָה מֵאֵת יְקֹוָק:
(טו) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ:
(טז) יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ הנה אנחנו עֲבָדֶיךָ לעשות כמצותך לְפָנֶיךָ יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ: פ
כתובים
(כו) יַעֲלוּ לכיוון שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת מכך שהגלים נושאים אותם נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג יפחדו מרוב שיחשבו שהם הולכים למות: (כז) יָחוֹגּוּ כמו עניין ריקוד וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר כדרך השיכור על הספינה וְכָל חָכְמָתָם של השטת הספינה תִּתְבַּלָּע יהיה נשחת ולא יוכלו לעשות כלום: (כח) ואז וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם: (כט) יָקֵם סְעָרָה הסערה שקמה תחזור לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם והגלים ישתקו מהמיָם: (ל) וַיִּשְׂמְחוּ אנשי הספינה כִי יִשְׁתֹּקוּ הגלים וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם והקב"ה ינהיג אותם לאן שחפצו ללכת: (לא) וכשיגיעו למחוז חפצם אז יוֹדוּ לַיקֹוָק חַסְדּוֹ ויספרו את וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: (לב) וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם כשתקבצו עם רב וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ כדי שגם הם יהללו את נפלאותיו של הקב"ה: (לג) מוסיף המשורר שחוץ מהנפלאות שהקב"ה עשה ליורדי הים וכו' הוא גם עושה ניסים ונפלאות אחרות כ- יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן ומעניש ומיטיב הכל לפי מה שראוי והכל קורה ברצונו ובמצוותו: (לד) הוא הופך אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה והאדמה לא מגדלת כלום מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּשיושבי הארץ עשו רעה: (לה) אך גם יעשה טובה ו- יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם היינו שמיישב מקום חרב ומחזירו לקדמותו וְאֶרֶץ צִיָּה שממה לְמֹצָאֵי מָיִם: (לו) וַיּוֹשֶׁב שָׁם במקום ההוא אנשים רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב והם יקימו את העיר שלא תחסר בה כלום: (לז) וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ השדות והכרמים פְּרִי תְבוּאָה: (לח) וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט: (לט) וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹןאך גם בהפוך כשבעוונם ימעטו וישוחו עד לעפר בגלל הרעה: (מ) וישנם פעמים שֹׁפֵךְ בּוּז בזיון עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ והוא יוליך אותם בדרך לא ישרה:
משנת ההלכה
מצוות ומנהגי ליל הסדר
א. נצטוינו בליל ט"ו בניסן חמישה מצוות מן התורה ובזמן הזה נוהגות בעוונותינו הרבים רק שנים מהם.
ב. ואלו הם: א. נצטוינו באכילת שלמי חגיגה בלילה זה. ב. נצטוינו באכילת קרבן הפסח שנשחט מבעוד יום בי"ד בניסן ולאוכלו על השובע. ג. נצטוינו באכילת מרור יחד עם קרבן הפסח. - מצוות אלו נוהגות רק בזמן שבית המקדש היה קיים.
ד. נצטוינו באכילת כזית מצה עם קרבן הפסח בזמן הבית ובזמן הזה באכילת המצה לבדה. ה. נצטוינו לספר לבנינו ולעצמינו את סיפור יציאת מצרים. מצוות אלו מיוחדות לליל הסדר מלבד שאר מצוות שמחוייבים אנו כבכל יו"ט כקידוש סעודה ושמחה וכדומה.
ג. מלבד זאת תקנו לנו חכמינו שנקיים את מצוות הלילה הזה לפי סדר שתקנו הם והוסיפו טיבול ואכילת כרפס, ואכילת מרור, וחרוסת, ושנשתה ארבע כוסות יין על סדר זה בהסיבה, ונאכל המצות בהסיבה, ונאמר ההלל ונספר יציאת מצרים לפי סדר ההגדה.
דיני ושיעורי ארבע כוסות
ד. תקנו חז"ל לשתות ארבע כוסות על הסדר האמור בהגדה וחיוב זה שווים בו גברים ונשים. וקטנים שהגיעו לגיל חינוך חובה לחנכם לשתות ארבע כוסות.
ה. יש לגברים לשתות את הארבע כוסות בהסיבה, ודין הנשים יבוארו בדיני הסיבה.
ו. שיעור הכוס הינו שיעור רביעית. לדעת הגר"ח נאה נפח של 86 גרם מים (86 מ"ל) ולדעת החזו"א נפח 150 גרם מים (150 מ"ל).
ז. ובכוס הקידוש שהוא דאורייתא, (לרוב הדעות) יש להחמיר כשיעור חזו"א, ובשאר כוסות יש מקום להקל כשיעור הגר"ח נאה, אבל היכול ראוי שיחמיר כשיעור חזו"א גם בשאר כוסות.
ח. לכתחילה יש לשתות את כל הכוס.
ט. וצריך לשתות רביעית בבת אחת ומי שאינו יכול ישתה רוב רביעית, ומי שגם זה אינו יכול ישתה בהפסקות. לכתחילה בשתי הפסקות, ואם אינו יכול ישתה ביותר משתי הפסקות וישתדל שלא יעברו שתי דקות מתחילת שתייתו עד סופה כשיעור "כדי אכילת פרס" לחומרא[14].
י. לכתחילה ייקח יין אדום משובח עבור ארבע כוסות ואם הלבן משובח ממנו ייקח לבן.
יא. ומי שקשה לו יכול לערב שליש או חצי מיץ ענבים עם היין ולילדים יש להקל במיץ ענבים או יין קל וכן מי שקשה לו שתיית יין יכול להקל במיץ ענבים
יב. יכין לכל אחד מן המסובים כוס עבור שתיית הארבע כוסות וגם לקטנים ראוי שיהיה להם כוס כשיעור אלא אם כן הוא קטן כל כך שאינו שייך כלל בעשיית המצוה.
[1] רמב"ן
[2] רבינו בחיי
[3] אבע"ז
[4] רש"י
[5] וברשב"ם משמע שאם עבר הלילה כמו שהבשר נעשה נותר גם הדם הבלוע בבגד נעשה נותר וממילא לכאורה טעון הבגד כביסה
[6] מלבי"
[7] רבינו בחיי
[8] העמק דבר
[9] זבחים פ"ה מ"ה
[10] רש"י
[11] אדרת אליהו
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] ומי שגם זה אינו אפשרי לו יסמוך על דעות הפוסקים שאכילת פרס היא יותר משתי דקות ויש בזה כמה דיעות י"א 4 דק' וי"א 5 דק' וי"א 7 דק' וי"א 9 דק'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה