מקרא
שמות פרק לג
(יז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה שאודיעך מדותי, כי אז תתיישב דעתך כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם כיון שראה משה שהיה שעת רצון, הוסיף לשאול -[1]:
(יח) וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ בקש שיראה כבוד השם במראה ממש, באספקלריא המאירה, וענהו ה' -[2]:
(יט) וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל מידות טוּבִי עַל פָּנֶיךָ לפניך וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְקֹוָק לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר ראוי ש - אָחֹן אותו וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר ראוי ש – אֲרַחֵם עליו[3]:
(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי אין פירושו שיראה אותו וימות, אלא כי טרם שישיג לראיה תפרד נפשו מעליו, כי אפילו במראות המלאכים נאמר במראה נהפכו צירי עלי (דניאל י טז)[4]:
(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי בהר הזה אשר שכינתי שם וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר:
(כב) וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי ואכסה עיניך כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי:
(כג) וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ תראה האורה והזוהר שמזהיר עוד אחרי עברי, אבל אור שלפני המתגבר והולך לא תוכל לראות[5]: ס
שמות פרק לד
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בליל כ"ט באב[6] פְּסָל לְךָ ענין חציבה שהיא הגזירה והחתיכה ממקורו ויתכן שכולל גם עשייתו אותם חלק וישר כי הברזל המחודד שמוליכין ומביאין אותו על הלוח להחליקו נקרא מפסלת[7] שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ:
(ב) וֶהְיֵה נָכוֹן מזומן מוכן[8] לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר:
(ג) וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא לא יתראה[9] בְּכָל הָהָר ולא יעלו עמך זקני ישראל כמו בלוחות הראשונות (לעיל כד, א) גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא בראשונה לא הוזהרו רק שלא תגע בו יד אם בהמה אם איש (לעיל יט, יג) ועדיין היו עומדין באזהרה ההיא, כי הכבוד היה תמיד בהר עד שנתנו הלוחות האחרונות אלא החמיר עתה בשעת מתן לוחות האחרונות מבלוחות הראשונות, והטעם מפני שמעמד הראשונות היה בעבור כל ישראל, וזה היה בעבור משה לבדו, בזכותו ובתפלתו, וגדול יהיה הכבוד הנגלה בהר, האחרון מן הראשון[10]:
(ד) וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר בעלות השחר של כ"ט אב[11] וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים:
(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב ה' בענן[12] עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְקֹוָק הקב"ה קרא כשהיה עובר בשם שכן כתוב למעלה וקראתי בשם ה' לפניך וכמו שהולך ומפרש[13]:
(ו) וַיַּעֲבֹר יְקֹוָק עַל פָּנָיו שקיים אני אעביר כל טובי על פניך וַיִּקְרָא יְקֹוָק רחום קודם שיחטא ואינו מצרף מחשבה למעשה יְקֹוָק רחום לאחר שיחטא וישוב אֵל אל רחום בעת צרה, והוא לשון גבורה. וכן הוא אומר אלי אלי למה עזבתני רַחוּם רחום שהוא מרחם על כל הבריות כאדם המרחם על הבהמה, אבל אינו דומה לאדם אלא כדי לשבר את האזן וְחַנּוּן בעת תפילה אֶרֶךְ אַפַּיִם מאריך אפו ואינו ממהר ליפרע שמא יעשה תשובה וְרַב מרבה חֶסֶד שאינו מחשיב בדין שלש עבירות הראשונות שאדם עושה. ויש מפרשים ורב חסד פי' ח"ו אם עונות וזכיות שוים אז עושה רב חסד ודן לפי הזכיות וֶאֱמֶת על דברי נביאים מה שאומרים טובה, אבל פרענות אפשר לבטל ע"י תשובה:
(ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן במזיד וָפֶשַׁע במטרה למרוד בבורא וְחַטָּאָה בשוגג וְנַקֵּה אם שבו לגמרי לֹא יְנַקֶּה אם לא שבו לגמרי פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים אם מחזיקים במעשי אבותיהם הרעים[14] עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:
(ט) וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא כי אחר שנתרצה להם הקב"ה יהיה ה' טוב לקשי ערפם יותר ממלאך, ומבקש להגדיל טובם יותר, כי הם עמו ונחלתו וכאשר בשעת הכעס היה נוח להם שישלח לפניהם מלאך בעבור שהם עם קשה ערף, כמו שאמר (לעיל לג ג) פן אכלך, כן בעת הרצון טוב להם בשכינה בעבור שהם עם קשי עורף[16] וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ:
(י) וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְקֹוָק כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ כי הגדולות והנפלאות עם משה, אמר שיעשה אותם בעבורו, והעם יהיה בברית[17]:
נביא
שמואל א פרק ז
(יב) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶבֶן אַחַת וַיָּשֶׂם בֵּין הַמִּצְפָּה וּבֵין הַשֵּׁן שן הסלע וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ אֶבֶן הָעָזֶר וַיֹּאמַר עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ יְקֹוָק:
(יג) וַיִּכָּנְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל וַתְּהִי יַד יְקֹוָק בַּפְּלִשְׁתִּים כֹּל יְמֵי שְׁמוּאֵל:
(יד) וַתָּשֹׁבְנָה הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקְחוּ פְלִשְׁתִּים מֵאֵת יִשְׂרָאֵל והוחזרו לְיִשְׂרָאֵל מֵעֶקְרוֹן וְעַד גַּת וְאֶת גְּבוּלָן הִצִּיל יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וַיְהִי שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין הָאֱמֹרִי כי בעוד משלו פלשתים בישראל, נלחמו עמהם האמורי הנשארו בארץ ישראל, אבל כאשר חזקה יד ישראל, היה שלום ביניהם:
(טו) וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי חַיָּיו:
(טז) וְהָלַךְ מביתו מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב ל - בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה:
(יז) וּתְשֻׁבָתוֹ ושב אחרי שסבב בערים - הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ וְשָׁם גם שָׁפָט אֶת יִשְׂרָאֵל שבאו אליו וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ מוכן לעבודה לַיקֹוָק: פ
שמואל א פרק ח
(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל ולא יכל לסבוב בערי ישראל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל וכל אחד יתהלך בחלק אחר מהארץ לעשות משפט:
(ב) וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ השני לו אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע:
(ג) וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בדרכו בִּדְרָכָיו לסבב בערי ישראל וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע חמדת הממון וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט ואמרו חז"ל שלא לקחו שוחד ממש אל דרשו כסף מהבאים עבור צוות בית הדין וכיו"ב ונחשב זה כשוחד: פ
(ד) וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה:
(ה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם:
(ו) וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כי המשפט מסור הוא לשופטים, לדון על פי התורה, ולא למלך, לדון על פי דעתו וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְקֹוָק שתבא אליו הנבואה בענין זה מה ידבר ה': פ
(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם בזה רוצים לפרוק מעליהם משפטי התורה ומלכות שמים:
(ח) כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמַּה עֹשִׂים גַּם לָךְ:
(ט) וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם והתרה בהם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם: ס
(י) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ: ס
כתובים
אסתר פרק ט
(א) וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ הוא היום שבו צריכות היו להתקיים שתי פקודות המלך א. פקודות האיגרות הראשונות להשמיד את היהודים ב. ופקודות האחרונות להשמיד את צוררי היהודים אֲשֶׁר הִגִּיעַ הזמן של דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת כי ביום הזה לא היה אפשר לשבת ולא לעשות כלום ויתפשרו שני הצדדים ולא יהרגו זה את זה שהרי את דבר המלך מוכרחים לקיים בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ קוו אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם:
(ב) נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וגזרו תענית צבור כי היו צריכים רחמים מאת ה'. ונחלקו אויבי היהודים לשנים השרים קיבלו שתי איגרות הסותרות זה את זה הראשונה מהמן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים והאחרת ממרדכי שעל היהודים להשמיד את הצרים אותם. ופשוטי העם קיבלו רק פקודה להיות עתידים ליום הזה ולא ידעו למה ועתה קיבלו איגרת "להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם על כן כשבקשו היהודים לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם לא נתקלו בהתנגדות מצד העמים וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים מאחר וידם רמה מצד פקודת המלך:
(ג) וגם וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אותם שהיו ממונים על עבודת המלך אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ שבידם אגרות ראשונות מפורשות להרוג את היהודים בכל זאת לא נלחמו ביהודים אלא -מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי מלך היהודים שהרי יצא בלבושי מלך ולכן נפל פחדו עֲלֵיהֶם:
(ד) כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת והטביע מטבע מיוחד שלו שהיתה בו צורה של שק ואפר מצד אחד ועטרת זהב מצד שני כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל: פ
(ה) וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב שאינה הורגת מיידית ואז אחרי שסבלו המוכים את מנת הייסורים המגיעה להם הכום מכת – וְהֶרֶג מכה הורגת וְאַבְדָן אבדו את גופותיהם בכדי שלא יראו הגויים את הגופות והקברים ויזכרו תמיד את מה שעשו להם. ואפילו אלו שלא רצו להורגם אלא שנאו אותם ושמחו למפלתם עם ישראל - וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם ושלטו בהם ונמצא שעשו נקמה בכל אומות העולם וזה נס שלא נעשה בעולם כמוהו ועליו נאמר "והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת" ולכן ימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם:
(ו) וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד איבדו את גופותיהם חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ כולם נסיכים מבית עמלק:
(ז) וְאֵת עשרת בני המן שהיו הגמונים על מחוזות והיו מלעיגים על ישראל ומנענים את ראשם ואומרים להם מחר אתם נהרגים. הרגו אותם היהודים בבת אחת בלא רחמים ויצאה נשמתם כאחת בבת אחת ומשום כך הלכה היא מדין הגמרא בקריאת המגילה שצריך לומר את שמותיהם מ – איש עד עשרת בנשימה אחת ואלה שמותם הרגו את - פַּרְשַׁנְדָּתָא וְאֵת דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא:
(ח) וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא וְאֵת אֲרִידָתָא:
(ט) וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי וְאֵת אֲרִדַי וְאֵת וַיְזָתָא ובגמ' מבואר ששמות בני המן דינם כשירה הנכתבת בתורה רק צורת כתיבתה שונה:
(י) עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא שהלכו בדרך אביהם כשם שהוא - צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ כך הם צוררי היהודים שבתחילת מלכות אחשורוש כתבו כתב שיטנה על היהודים שביהודה ובירושלים והלשינו למלך כאילו הם בונים את עיר דוד ואת חומותיה כדי למרוד במלך ולכן עצתם שיפסיקו את בניית בית המקדש ויצאה גזירה מאת אחשורוש להפסיק את בנייתו ומשום כך רק הָרָגוּ אבל לא איבדו את גופותיהם כדי לבקש רשות מהמלך לתלותם על העץ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם שהמלך לא יהיה צר עין בכסף:
(יא) בַּיּוֹם הַהוּא בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה שכולם היו שרים וחשובים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: ס
(יב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ בכעס לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה שהיא מקום הממלכה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים אנשי מרדכי וְאַבֵּד את גופותיהם של חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן וא"כ בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ שרחוקים מבירת המלכות קל וחומר שעשו הרג רב שאני מתנגד לו עשה הקב"ה נס ובא מלאך וסתרו עלפי ומיד דיבר אליה בלשון רכה - וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ:
(יג) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר מאחר והרגו היהודים שרים חשובים אני מפחדת שיאמרו שלא עשינו זאת במצות המלך ולכן - אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת חוק המלך הַיּוֹם ויראו שהמלך ציווה זאת וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ שיברר שהדבר נעשה בגלוי לעיני המלך:
(יד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לשריו לְהֵעָשׂוֹת כֵּן וַתִּנָּתֵן דָּת חוק המלך בְּשׁוּשָׁן וְאֵת עֲשֶׂרֶת נבלותיהם של בְּנֵי הָמָן תָּלוּ על אותו עץ שנתלה עליו המן:
(טו) וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן שהיו כולם מפוזרים בגלל הפחד מהגזירה של המן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:
(טז) וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם שמא יבואו עליהם האויבים אבל בפועל מרוב פחד ברחו שונאיהם ולא באו ולכן וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם אלה ששנאו אותם בליבםחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:
(יז) בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ מהריגה בכלל בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יום המנוחה יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:
משנת ההלכה
משלוח מנות
א. זריזין מקדימין למצוות לשלוח משלוח מנות בבוקר השכם מיד לאחר גמר התפילה כדי לקיים המצוה מדברי קבלה (מקור חיים לבעל החוו"י).
איסור מלאכה בפורים
א. בגמ' מגילה [ה:] מבואר שאע"ג שרצו לתקן איסור עשיית מלאכה בפורים לא קיבלו עליהם כלל ישראל מנהג זה ומ"מ במקום שנהגו לאסור עשיית מלאכה אין להתיר והעושה אינו רואה סימן ברכה לעולם וכתב הרמ"א בשו"ע סי' תרצ"ו שבימינו נהגו בכל מקום שלא לעשות מלאכה.
ב. לכן אין לפתוח בתי עסק בפורים אמנם כתב במ"ב שם שמשא ומתן מותר לעשות מכיון ששמחה הוא לו וכן כל דבר שיש בו הפסד מותר ולכן פתיחת חנויות יש להתיר אמנם כתב בערוך השולחן (שם סעי' ב) "ומ"מ השם אורחותיו ימעט בישיבת החנות בפורים ויש יראי ד' שאין פותחין החנות בפורים וע"י אינו יהודי מותר לעשות מלאכה".
ג. איסור מלאכה אינו רק בפתיחת עסקים אלא כל מלאכה שאינה לצורך היום יש לנהוג בה איסור.
ד. כתבו האחרונים שאין להסתפר בפורים מלבד אם הוא לצורך מצוה או לכבוד היום ולכן התירו למי שמגלח זקנו להתגלח גם בפורים.
ה. וכן אין לגזוז צפרניים בפורים מלבד לצורך מצוה למשל אשה לטבילת מצוה. או אם צפרניו ארוכות וחושש לחציצה מחמת הלכלוך שמתאסף תחת צפרניו שאז הוא צורך סעודה.
ו. וכל זה הוא רק ביום הפורים שמחויב בו כמו למשל יום י"ד לבני הפרזים או יום ט"ו לבני הכרכים כלומר ירושלים אבל ביום שאינו מחוייב בו כמו למשל יום ט"ו לבני הפרזים או יום י"ד לבני ירושלים אין איסור כלל בעשיית מלאכה
ז. ובערים שנוהגים פורים יומיים מספק כטבריה, עכו, חיפה, צפת, חברון, וכדומה יש לנהוג איסור מלאכה בשני הימים.
מתנות לאביונים
א. ציונו חכמינו לתת שתי מתנות לשתי אביונים בפורים כלומר מתנה אחת לאביון ועוד מתנה לאביון אחר ושיעור המתנה צריך להיות כשיעור מתנה חשובה שיוכל העני לקנות מזון לסעודה שיש בה קבע.
ב. וא"כ לכתחילה בזמננו מן הראוי לתת מתנה שיש בה לכל הפחות 25 ₪ ושתי מתנות כאלו הרי הם 50 ₪ לכל הפחות אמנם יוצר ידי חובה גם בפחות מכך.
ג. ויכול גם לתת לעני דבר מאכל שיוכל להנות ממנו בפורים כגון סעודה חשובה אבל לא יתן לו בגדים או שאר דברים שאינו יכול להנות מהם בפורים.
ד. יש ליתן לעני שהוא בן חיוב פורים באותו יום ולכן בן פרזים לא ייתן לעני שהוא מהמוקפים ובן מוקפים לא יתן לעני שהוא בן פרזים וכן צריך שהנתינה תהיה לכתחילה ביום הפורים אמנם אם עשה שליח שייתן ביום הפורים עצמו או נתן לעני על מנת שלא ישתמש במתנה קודם הפורים יוצא ידי חובה.
ה. יתן מתנות לאביונים מוקדם ככל שיוכל .
ו. גם נשים חייבות אמנם כל זה דוקא אם יש לה כסף משלה כגון בחורה רווקה או אשה שיש לה חשבון בנק משלה אבל אשה נשואה שיש לה חשבון משותף עם בעלה מעיקר הדין אינה חייבת ויוצאת בשל בעלה אמנם כדאי להקפיד לתת גם עבור אשתו.
סעודת פורים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה