מקרא
שמות פרק לז
(א) וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(ב) וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(ג) וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית:
(ד) וַיַּעַשׂ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב:
(ה) וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן:
(ו) וַיַּעַשׂ כַּפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ:
(ז) וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:
(ח) כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים מִשְּׁנֵי קצוותו קְצוֹתָיו:
(ט) וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים: פ
(י) וַיַּעַשׂ אֶת הַשֻּׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(יא) וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(יב) וַיַּעַשׂ לוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וַיַּעַשׂ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב:
(יג) וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתֵּן אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו:
(יד) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת בָּתִּים לַבַּדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(טו) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(טז) וַיַּעַשׂ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת קְעָרֹתָיו וְאֶת כַּפֹּתָיו וְאֵת מְנַקִּיֹּתָיו וְאֶת הַקְּשָׂוֹת אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר: פ
(יז) וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה הָיוּ:
(יח) וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי:
(יט) שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:
(כ) וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:
(כא) וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִמֶּנָּה:
(כב) כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה הָיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר:
(כג) וַיַּעַשׂ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר:
(כד) כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אֹתָהּ וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ: פ
(כה) וַיַּעַשׂ אֶת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ הָיוּ קַרְנֹתָיו:
(כו) וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר אֶת גַּגּוֹ וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(כז) וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב עָשָׂה לוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו עַל שְׁנֵי צִדָּיו לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם:
(כח) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב:
שמות פרק לח
(א) וַיַּעַשׂ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ רָבוּעַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ:
(ב) וַיַּעַשׂ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ הָיוּ קַרְנֹתָיו וַיְצַף אֹתוֹ נְחֹשֶׁת:
(ג) וַיַּעַשׂ אֶת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ אֶת הַסִּירֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקֹת אֶת הַמִּזְלָגֹת וְאֶת הַמַּחְתֹּת כָּל כֵּלָיו עָשָׂה נְחֹשֶׁת:
(ד) וַיַּעַשׂ לַמִּזְבֵּחַ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת תַּחַת כַּרְכֻּבּוֹ מִלְּמַטָּה עַד חֶצְיוֹ:
(ה) וַיִּצֹק אַרְבַּע טַבָּעֹת בְּאַרְבַּע הַקְּצָוֹת לְמִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת בָּתִּים לַבַּדִּים:
(ו) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם נְחֹשֶׁת:
(ז) וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם נְבוּב לֻחֹת חלול. הלוחות של עצי שטים לכל רוח והחלל באמצע[3] עָשָׂה אֹתוֹ: ס
(ח) וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: ס
נביא
שמואל א פרק י
(ו) וְצָלְחָה ועברה עָלֶיךָ רוּחַ יְקֹוָק וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר:
(ז) וְהָיָה כִּי תבאינה תָבֹאנָה הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ כלי מלכות כפי יכלתך אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ:
(ח) וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל לאחר שתמלוך כאשר תרד הגלגל בעת המלחמה עם פלשתים, והנה תרד שם קודם שארד אני וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל תמתין עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה:
(ט) וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר לב המתאים למלכות וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא: ס
(י) וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם:
(יא) וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים:
(יב) וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם וַיֹּאמֶר וּמִי אֲבִיהֶם של שאר הנביאים וכי נבואה ירושה היא עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל בבוא אדם למעלה שלא הורגל בה, אמרו עליו הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים:
(יג) וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת וַיָּבֹא הַבָּמָה:
(יד) וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל נַעֲרוֹ אָן הֲלַכְתֶּם וַיֹּאמֶר לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנוֹת וַנִּרְאֶה כִי אַיִן וַנָּבוֹא אֶל שְׁמוּאֵל:
(טו) וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל הַגִּידָה נָּא לִי מָה אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל:
(טז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל:
(יז) וַיַּצְעֵק ויאסוף ע"י כרוז הצועק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל יְקֹוָק הַמִּצְפָּה ששם היה מזבח ובית תפילה:
(יח) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פ כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם:
(יט) וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לְשִׁבְטֵיכֶם כל שבט לבד להטיל גורלות וּלְאַלְפֵיכֶם הם המשפחות החלוקות לאלפים:
(כ) וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לפני האורים ותומים וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן:
(ו) וְצָלְחָה ועברה עָלֶיךָ רוּחַ יְקֹוָק וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר:
(ז) וְהָיָה כִּי תבאינה תָבֹאנָה הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ כלי מלכות כפי יכלתך אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ:
(ח) וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל לאחר שתמלוך כאשר תרד הגלגל בעת המלחמה עם פלשתים, והנה תרד שם קודם שארד אני וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל תמתין עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה:
(ט) וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר לב המתאים למלכות וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא: ס
(י) וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם:
(יא) וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים:
(יב) וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם וַיֹּאמֶר וּמִי אֲבִיהֶם של שאר הנביאים וכי נבואה ירושה היא עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל בבוא אדם למעלה שלא הורגל בה, אמרו עליו הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים:
(יג) וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת וַיָּבֹא הַבָּמָה:
(יד) וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל נַעֲרוֹ אָן הֲלַכְתֶּם וַיֹּאמֶר לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנוֹת וַנִּרְאֶה כִי אַיִן וַנָּבוֹא אֶל שְׁמוּאֵל:
(טו) וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל הַגִּידָה נָּא לִי מָה אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל:
(טז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל:
(יז) וַיַּצְעֵק ויאסוף ע"י כרוז הצועק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל יְקֹוָק הַמִּצְפָּה ששם היה מזבח ובית תפילה:
(יח) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פ כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם:
(יט) וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְקֹוָק לְשִׁבְטֵיכֶם כל שבט לבד להטיל גורלות וּלְאַלְפֵיכֶם הם המשפחות החלוקות לאלפים:
(כ) וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לפני האורים ותומים וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן:
כתובים
תהלים פרק קג
(א) לְדָוִד בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ המזמור הזה נאמר על בני הגלות שנותנים שבח והודאה להקב"ה על הטובה שעושה בגלות ועל הציפיה לגאולה והתפילה נאמרת מעומק הלב כמו שנאמר וכל קרבי: (ב) בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו הדברים הטובים שגמל לך: (ג) הקב"ה הוא הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי העוונות והחטאים והוא הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי המחלות: (ד) הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִישלפעמים אדם חוטא בעוון שחייב בו מיתה והקב"ה גואלו ע"י תשובה וזהו הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים מלשון עיטור: (ה) הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ בפה. שדרך החולה לא לאהוב את התרופה המרה אך הקב"ה עשה חסד גדול בכך שנותן לאדם תחלואים לכפרת עוונותיו ומרפא אותו מהחולי תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי שהבריאות תתחלף ותתחדש כמו הנשר שנוצותיו וכנפיו מתחדשות משנה לשנה: (ו) עֹשֵׂה צְדָקוֹת יְקֹוָק וּמִשְׁפָּטִים ועושה משפט לְכָל עֲשׁוּקִים: (ז) יוֹדִיעַ דְּרָכָיו הטובות לְמֹשֶׁה כמו שכתוב הודיעני נא את דרכיך לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו: (ח) ודרכי טובו הם רַחוּם וְחַנּוּן יְקֹוָק אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד: (ט) לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר כי ירחמם ויסלח להם: (י) לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ שגמול העונש אינו בערך החטא אלא פחות: (יא) כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו כשם שהשמים והארץ רחוקים זה מזה כך התגברות חסדו על יראיו: (יב) כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ כי מעביר ראשון ראשון ומוחל עליהם: (יג) כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְקֹוָק עַל יְרֵאָיו כי אין רחמים גדולים מאשר אב על בנו: (יד) הקב"ה הרחיק מאיתנו את הפשעים כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ ממה נוצרנו ו- זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ וכי הוא יודע את יצרנו שבטבע האדם טבועות תאוות בהמיות ואם לא יהיה גיבור שכובש את יצרו הוא לא יוכל להמלט מהחטא: (טו) אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ חייו של האדם חולפים מהר כמו שחציר שמתייבש מחם השמש וכמו פריחה שנגמרת לאחר זמן קצר:
(א) לְדָוִד בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ המזמור הזה נאמר על בני הגלות שנותנים שבח והודאה להקב"ה על הטובה שעושה בגלות ועל הציפיה לגאולה והתפילה נאמרת מעומק הלב כמו שנאמר וכל קרבי: (ב) בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו הדברים הטובים שגמל לך: (ג) הקב"ה הוא הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי העוונות והחטאים והוא הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי המחלות: (ד) הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִישלפעמים אדם חוטא בעוון שחייב בו מיתה והקב"ה גואלו ע"י תשובה וזהו הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים מלשון עיטור: (ה) הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ בפה. שדרך החולה לא לאהוב את התרופה המרה אך הקב"ה עשה חסד גדול בכך שנותן לאדם תחלואים לכפרת עוונותיו ומרפא אותו מהחולי תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי שהבריאות תתחלף ותתחדש כמו הנשר שנוצותיו וכנפיו מתחדשות משנה לשנה: (ו) עֹשֵׂה צְדָקוֹת יְקֹוָק וּמִשְׁפָּטִים ועושה משפט לְכָל עֲשׁוּקִים: (ז) יוֹדִיעַ דְּרָכָיו הטובות לְמֹשֶׁה כמו שכתוב הודיעני נא את דרכיך לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו: (ח) ודרכי טובו הם רַחוּם וְחַנּוּן יְקֹוָק אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד: (ט) לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר כי ירחמם ויסלח להם: (י) לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ שגמול העונש אינו בערך החטא אלא פחות: (יא) כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו כשם שהשמים והארץ רחוקים זה מזה כך התגברות חסדו על יראיו: (יב) כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ כי מעביר ראשון ראשון ומוחל עליהם: (יג) כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְקֹוָק עַל יְרֵאָיו כי אין רחמים גדולים מאשר אב על בנו: (יד) הקב"ה הרחיק מאיתנו את הפשעים כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ ממה נוצרנו ו- זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ וכי הוא יודע את יצרנו שבטבע האדם טבועות תאוות בהמיות ואם לא יהיה גיבור שכובש את יצרו הוא לא יוכל להמלט מהחטא: (טו) אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ חייו של האדם חולפים מהר כמו שחציר שמתייבש מחם השמש וכמו פריחה שנגמרת לאחר זמן קצר:
משנת ההלכה
א. ספרים שהשתמשו בהם בנוכחות חמץ למשל ספרי קריאה לילדים או ספרי לימוד של בית הספר, וכן ספרי קודש שרגילים להביא אל השולחן וללמוד בהם בשעה שאוכלים, חייבים בדיקה וניקוי ואם הדבר קשה צריך לאחסן אותם עם כלי החמץ או להעמידם בארון ולכסות בפניהם וימכרם לנכרי.
ב. אמנם ספרים שאינו יודע אם הביאם לשולחן אינו חייב מעיקר הדין לבודקם אמנם מן הראוי שכל ספר שרוצה להשתמש בו בפסח ינקהו היטב, והשאר ישאיר בארון ויסמוך על כך שמבטל ומוכר את כל החמץ שאינו ידוע.
ג. משחקים וצעצועים חייבים בניקיון ובדיקה אמנם אפשר לפגום את החמץ על ידי השרייתם בחומרי ניקוי ושוב לא יצטרכו בדיקה, וכמו כן מועיל כיבוסם במכונת כביסה.
ד. ולפיכך לגו, קפלה, קליקס, משחקי לוח, פליימוביל, בובות, וכדומה. חייבים בניקיון או בפגימת החמץ. אך אם מקפידים שלא לשחק בהם בעת האוכל אפשר להקל ולסגור אותם בארון לכל ימי הפסח. כמו כן יכול למכור הצעצועים והמשחקים עם שאר החמץ ואז אינו חייב כלל בניקיונם אפילו אם אין נזהר בהם כל השנה שלא יהיו בקרבת חמץ אמנם באופן זה חייב לסוגרם בארון בצורה שלא יהיה קל להגיע אליהם וכדרך שיתבאר בהלכות מכירת חמץ.
ה. ארונות בגדים בחדרי הבית אם אין לילדים גישה אליהם ואין רגילים לשים בתוכם דברי מאכל אינם חייבים בניקוי ובדיקה כלל ודינם כמקום שאין מכניסים בו חמץ.
ו. אך אם יש לילדים גישה אליהם והילדים לפעמים מסתובבים עם אוכל בחדרים צריך לבודקם אמנם רק עד המקום שהילד יכול להגיע אבל מה שמעל גובהו של הילד אין צריך בדיקה.
ז. כל כלי החמץ צריך לכתחילה לנקותם עד שלא יישאר בהם חמץ בעין, אפילו אם אינו מתכוין להשתמש בהם בפסח.
ח. וכן תנורי אפייה, טוסטרים, מצנמים, מיקרוגל, מערבלים, וכל כיוצא באלו צריך לנקותם מחמץ בעין גם אם אינו מתכוין להשתמש בהם בפסח.
ט. אמנם אם מאחסן כלים אלו במקום שמור וסגור, ומוכרם במכירת חמץ אינו חייב לנקותם כלל.
[1] חזקוני
[2] ספורנו
[3] רש"י
[4] חזקוני ועיין רמב"ן שכתב "ואונקלוס תרגם דאתיאן לצלאה לתרע משכן זימנא, נוטים דבריו לדברי ר"א שאמר שהיו הנשים האלה עובדות ה', וסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, ובאות בכל יום ויום אל פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות ויתכן עוד שנאמר בדרך הפשט שעשה הכיור וכנו ממראות הנשים אשר באו מהן צבא גדול ונאספו אל פתח אהל מועד לתת מראותיהן בנדבת לבן, והיה נחשת המראות נחשת קלל ממורט ויפה מאד, ועל כן ייחד אותו מתחלה לכלי הזה, והנשים בראותן כן נאספות ובאות צבאות צבאות לתת כולן מראותיהן להעשות בהן כל הכיור וכנו וגם נכון הוא שיתכונו בכך מתחלה מפני ענין הסוטה, והן קבלו כן עליהם בשמחה והתנדבו לתת בו כל מראותיהן".
[1] חזקוני
[2] ספורנו
[3] רש"י
[4] חזקוני ועיין רמב"ן שכתב "ואונקלוס תרגם דאתיאן לצלאה לתרע משכן זימנא, נוטים דבריו לדברי ר"א שאמר שהיו הנשים האלה עובדות ה', וסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, ובאות בכל יום ויום אל פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות ויתכן עוד שנאמר בדרך הפשט שעשה הכיור וכנו ממראות הנשים אשר באו מהן צבא גדול ונאספו אל פתח אהל מועד לתת מראותיהן בנדבת לבן, והיה נחשת המראות נחשת קלל ממורט ויפה מאד, ועל כן ייחד אותו מתחלה לכלי הזה, והנשים בראותן כן נאספות ובאות צבאות צבאות לתת כולן מראותיהן להעשות בהן כל הכיור וכנו וגם נכון הוא שיתכונו בכך מתחלה מפני ענין הסוטה, והן קבלו כן עליהם בשמחה והתנדבו לתת בו כל מראותיהן".





















אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה