מקרא
(כו) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ להודיע שלא באו לאהליהם אל המחנה רק מיד הלכו[1] אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ:
(כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ בעבור שצוה אותם לראות השמנה היא אם רזה (פסוק כ), השיבו לו - וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא על שאלתו "היש בה עץ אם אין" (שם), השיבו לו -[2] וְזֶה פִּרְיָהּ:
(כח) אבל רשעם במה שאמרו (פסוק כח) אפס כי עז העם, שהוא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום ענין, כמו האפס לנצח חסדו (תהלים עז, ט), ואין עוד אפס אלהים (ישעיה מה, יד) אֶפֶס שהארץ שמנה ופריה טובים, אבל אי אפשר לבוא אליהם -[3] כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם:
(כט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב והם שונאינו[4] וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן וא"כ כל גבולות הארץ מוקפים בגיבורים ואין לנו מקום תורפה לעלות ולהלחם משם[5]והנה השיבו על כל מה שצוה להם משה, זולתי מה שאמר "המעט הוא אם רב" שלא ענו אותו דבר בזה, וכן לא הזכירו טובה, כי היה בדעתם לומר לעם אחר כך "ארץ אוכלת יושביה היא" בדרך דבה, והנה עמה מועטים וחזקים מאד והנה העם הבינו כוונתם, ואז החלו כל העדה אשר שם להתאונן[6]:
(ל) וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה שישמעו מה שמשה אומר, שהיה מדבר, כדכתיב במשנה תורה "ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם. ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם" וגו'[7] וַיֹּאמֶר כלב וחיזק דבריו של משה באמרו[8] עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ:
(לא) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ מתחלה כשהיו אומרים להם לפני משה ואהרן, זבת חלב ודבש היא, זולתי שהעם חזק, וכלב אמר להם כי יכול נוכל לה, והעם היו עדיין נוטים לדברי כלב, כי מהם שהיו בוטחים בכחם, ומהם שהיו בוטחים בעזרת השם, אז הוציאו להם דבת הארץ בפני עצמם, עד שילינו כל העדה, וזה פי' מה שכתוב (להלן יד, לו) וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ[9]:
(לב) וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כי הלכו מלפני משה ואהרן, והיו אומרים לעם באהליהם כי היא ארץ אוכלת יושביה, וכל זה מפני שראו עם הארץ, אשר כגובה ארזים גובהו וחסון הוא כאלונים, נפל פחדם עליהם והמסו לב אחיהם, וכאשר ראו כי עדיין היו נועצים ללכת ויהושע וכלב מחזיקים ידיהם, הוציאו דבה בשקר כדי לבטל דבריהם על כל פנים, וזהו שנ' ויוציאו דבת הארץ, כי מוציא דבה הוא שבודה דברים שקרים מלבו, ומביא דבה הוא שמביא דברי אמת בלשון דבה, ועל כן נאמר ביוסף (בראשית לז, ב) ויבא יוסף את דבתם הרעה, וזהו שבין מוציא דבה למביא דבה (ראה להלן יד, לז) ועל זה נענשו למות במגפה, דכתיב (להלן יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת כי הארץ ההיא חזקת האויר כבדת הטבע, ומימיה ופירותיה עבים וכבדים ויגדלו גדול רב מאד, ולא יסבלו אותם מזגי בני אדם הבינונים, זולתי הענקים ואנשי מדות שהם בעלי כח החזקים בטבעם אשר הם עצומים בגבהם וקומתם, ולכן תגדל אנשים גדולים מאד ותמית שאר בני אדם כולם, כמנהג במאכלים הגסים[10]:
(לג) וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים אנשים מופלאים, שכל הרואה אותם מופלא עליהם. ויש מפרשים כל הרואה אותם מתפחד שלא יפלו עליו מרוב גובהם[11] בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים מן הנפלים הקדמונים אשר שמעתם עליהם כי המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם (בראשית ו ד) ולפי שהיה ענין הנפילים שבדורות נח נודע בעולם, הזכירו להם שאלו בני הענק מהם כדי ליראם ולבהלם, ולכך אמרו עתה - וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם ובשביל זה לא קמו עלינו, כי לא החשיבו אותנו ויבז בעיניהם להרע לנו[12]:
במדבר פרק יד
(א) וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה כי לעת ערב באו המרגלים באהליהם כאשר הלכו מלפני משה, ובבקר השכימו וילינו כלם על משה ואהרן, וכך אמר משה (דברים א כז) ותרגנו באהליכם, כי באהליהם היו אומרים דברי נרגן[13] הַהוּא הוא שכתוב (איכה א, ב) בכה תבכה בלילה, וליל תשעה באב היה[14]:
(ב) וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ:
(ג) וְלָמָה יְקֹוָק מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה:
(ד) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה נמנה אדם אחר רֹאשׁ למלוך עלינו[15] וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה העם מרו את פי ה' כשלא רצו לעלות מפני אמרם כי עז העם, ויש בה' לעזור ולהכשיל וכאשר יפרש שם (פסוק ל) ה' אלהיכם הוא ההולך לפניכם הוא ילחם לכם, כי אחרי שאין המניעה מכלום רק מתוקף העם היה להם לבטוח בשם ה' כי לה' המלחמה[16]:
(ה) וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בראותם מעוות לא יוכל לתקון (קהלת א,טו) כענין בסנהדרין שכבשו פניהם בקרקע כשלא ידעו מה לעשות מאימת המלך[17]:
(ו) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם:
(ז) וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד על שני הדברים שאמרו המרגלים השיבום, על שאמרו - "ארץ אוכלת יושביה" ומשכלת, "טובה הארץ מאד מאד", ואוירה טוב, וטוב לשבת בה[18]:
(ח) אִם חָפֵץ בָּנוּ יְקֹוָק וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
(ט) אַךְ בַּיקֹוָק אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם כדכתיב ואכלת את כל העמים[19] סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיקֹוָק אִתָּנוּ הקב"ה שהוא צל ושומר לכל הבריות, סר מעליהם והפקירם לנו, והוא אתנו לעזרתינו, ולכך -[20] אַל תִּירָאֻם:
(י) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם את יהושע וכלב[21] בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְקֹוָק נִרְאָה בענן[22] בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
נביא
(טז) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים כִּי יִתֵּן הַנָּשִׂיא מַתָּנָה לְאִישׁ מִבָּנָיו - כשיתן מתנה לאחד מבניו - תהיה הנחלה להם (שלא חוזר ביובל). נַחֲלָתוֹ הִיא לְבָנָיו תִּהְיֶה אֲחֻזָּתָם הִיא בְּנַחֲלָה:
(יז) וְכִי יִתֵּן מַתָּנָה מִנַּחֲלָתוֹ לְאַחַד מֵעֲבָדָיו - כשיתן מתנה לאחד מעבדיו - הנחלה הזו תחזור לנשיא ביובל. וְהָיְתָה לּוֹ עַד שְׁנַת הַדְּרוֹר - שנת היובל. וְשָׁבַת לַנָּשִׂיא - ישוב לנשיא. אַךְ נַחֲלָתוֹ בָּנָיו לָהֶם תִּהְיֶה:
(יח) וְלֹא יִקַּח הַנָּשִׂיא מִנַּחֲלַת הָעָם לְהוֹנֹתָם - מלשון אונאה. מֵאֲחֻזָּתָם מֵאֲחֻזָּתוֹ יַנְחִל אֶת בָּנָיו לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יָפֻצוּ עַמִּי אִישׁ מֵאֲחֻזָּתוֹ:
(יט) וַיְבִיאֵנִי בַמָּבוֹא - מהמקום שבאים ממזרח. אֲשֶׁר עַל כֶּתֶף הַשַּׁעַר - שער מזרח לחצר הפנימית. אֶל הַלִּשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ - לשכות הכהנים. אֶל הַכֹּהֲנִים הַפֹּנוֹת צָפוֹנָה - שהפתח אליהם מצד צפון, (מ' מו').וְהִנֵּה שָׁם מָקוֹם בַּיַּרְכָתַיִם יָמָּה - בסוף הלשכה - בצד המערבי שלה:
(כ) וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ שָׁם הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָשָׁם וְאֶת הַחַטָּאת אֲשֶׁר יֹאפוּ אֶת הַמִּנְחָה לְבִלְתִּי הוֹצִיא אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה לְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם - שלא יוציאו הבשר המקודש להיות בפנים - אל העם הנמצא בחצר החיצונה:
(כא) וַיּוֹצִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה וַיַּעֲבִירֵנִי אֶל אַרְבַּעַת מִקְצוֹעֵי הֶחָצֵר - אל 4 פינות החצר החיצונה. וְהִנֵּה חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר - בכל פינה בחצר החיצונה היתה חצר קטנה:
(כב) בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעוֹת הֶחָצֵר חֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת - חצרות ללא תקרה. אַרְבָּעִים אֹרֶךְ וּשְׁלֹשִׁים רֹחַב מִדָּה אַחַת לְאַרְבַּעְתָּם - כולם 40 אורך, ו - 30 רוחב. מְֹהֹֻקְֹצָֹעֹוֹֹתֹ - לחצרות הקטורות שבמקצועות - בזָוִיוֹת החצר:
(כג) וְטוּר סָבִיב בָּהֶם - טור אבנים מסביב החצרות הקטורות. סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּם וּמְבַשְּׁלוֹת עָשׂוּי מִתַּחַת הַטִּירוֹת סָבִיב - וכעין חורים, בטורי האבנים, לשים הקדירות לבשל:
(כד) וַיֹּאמֶר אֵלָי אֵלֶּה בֵּית הַמְבַשְּׁלִים אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ שָׁם מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת אֶת זֶבַח הָעָם - יבשלו שם את הקדשים (קדשים קלים) בשביל העם:
יחזקאל פרק מז
(א) וַיְשִׁבֵנִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת - החזיר אותי לפתח ההיכל. וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה - ראה שייצאו מים מתחת למפתן ההיכל. כִּי פְנֵי הַבַּיִת קָדִים וְהַמַּיִם יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית מִנֶּגֶב לַמִּזְבֵּחַ - מפתח ההיכל המים "פָּנוּ" ימינה - לדרום המזבח:
(ב) וַיּוֹצִאֵנִי דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה - מהחצר הפנימית. וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ אֶל שַׁעַר הַחוּץ דֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים - ממזרח לחצר החיצונה. וְהִנֵּה מַיִם מְפַכִּים מִן הַכָּתֵף הַיְמָנִית - מדרום לחצר:
(ג) בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ - האיש יצא ובידו פתיל הפשתים (פרק מ') למדוד מרחקים גדולים. וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה - מדד 1000 אמה ע"י הפתיל. וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם - המים היו בגובה עד כף רגלו:
(ד) וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם - ועוד 1000 אמה היו בגובה עד הברכיים. וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם - ועוד 1000 אמה היו בגובה עד המתניים:
(ה) וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר - ועוד 1000 אמה, היו בגובה שלא יכל לעבור. כִּי גָאוּ הַמַּיִם - שהמים עלו מאוד. מֵי שָׂחוּ - גובה, שצריך לשחות בו כדי לעבור. נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר - מבלי לשחות:
כתובים
דברי הימים א פרק כח
(טז) וְאֶת הַזָּהָב מִשְׁקָל לְשֻׁלְחֲנוֹת העשויות הַמַּעֲרֶכֶת ללחם הפנים לכל לְשֻׁלְחַן וְשֻׁלְחָן וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף שעמדו בעזרה להפשיט עליהם את הקרבנות ואפילו שלא נזכרו במלכים נזכרו הספר יחזקאל: (יז) ודוד מסר לו גם את תכנית ותבנית וְהַמִּזְלָגוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַקְּשָׂוֹת יתדות שהיו עשויים מ- זָהָב טָהוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב סוג של כלי שרת שהיו מקנחים בהם את הדם בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר: (יח) וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק טהור בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הם היו הַכְּרֻבִים זָהָב שהיו דומים למעשה חיות המרכבה שהיו להם פני אדם ולכרובים היו פני תינוק והם היולְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק: (יט) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְקֹוָק עָלַי הִשְׂכִּיל שדוד נתן לשלמה את הכל מסודר בכתב אשר מיד ה' בידי שמואל הנביא כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית: (כ) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ כדי שתתקיים מלכותך וַעֲשֵׂה אַל תִּירָא שתחשוב שלא תוכל לגמור את הכל וְאַל תֵּחָת כִּי יְקֹוָק אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת שתשלים את כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק: (כא) וְהִנֵּה מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל עֲבוֹדַת שהיו מופקדים על בֵּית הָאֱלֹהִים וְעִמְּךָ לעזרך בְכָל מְלָאכָה לְכָל נָדִיב בַּחָכְמָה לְכָל עֲבוֹדָה שנדבו את לבם החכמה להשכיל ולעשות את כל העבודה הנצרכת של הבנין וְהַשָּׂרִים וְכָל הָעָם שיהיו נכונים לעשות לְכָל דְּבָרֶיךָ:
דברי הימים א פרק כט
(א) וַיֹּאמֶר דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְכָל הַקָּהָל שְׁלֹמֹה בְנִי הוא רק אֶחָד בָּחַר בּוֹ אֱלֹהִים והוא יהיה טרוד מענייני הממלכה נַעַר וָרָךְ והוא לא רגיל העבודה ובטרחה מרובה כי הוא לא הורגל בכך וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה ואיך הוא יוכל לאסוף כ"כ הרבה כסף כדי לבנות את הבית הזה כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה כִּי לַיקֹוָק אֱלֹהִים ולכן אין מה להציע להקטין את הבית הזה וצריך לפארו כי הוא מיועד לכבודו של הקב"ה: (ב) והנה אני מה שהיה מוטל עלי עשיתי וּכְכָל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהַי הַזָּהָב הכנתי לכלי לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל וְהָעֵצִים לָעֵצִים אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים שממלאים את הגומה במשבצת הזהב אַבְנֵי פוּךְ אבן יקרה בצבע כחול וְרִקְמָה יריעות מרוקמות בכל מני צבעים וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה חשובה וְאַבְנֵי שַׁיִשׁ לָרֹב: (ג) וְעוֹד בִּרְצוֹתִי ומכיוון שאני מרוצה וחפץ בְּבֵית אֱלֹהַי יֶשׁ לִי סְגֻלָּה זָהָב וָכָסֶף וגם אותה נָתַתִּי לְבֵית אֱלֹהַי לְמַעְלָה בנוסף מִכָּל הֲכִינוֹתִי על כל מה שהכנתי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ: (ד) וזהו חשבון הסגולה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב מִזְּהַב אוֹפִיר הזהב הכי יקר ומשובח וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לבן הרבה לָטוּחַ לטייח ולמשוח את קִירוֹת הַבָּתִּים: (ה) לַזָּהָב לכלי ה- לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וּלְכָל מְלָאכָה בְּיַד חָרָשִׁים וכל מה שנצרך מסור בידי בעלי המלאכה וּמִי מִתְנַדֵּב לְמַלֹּאות יָדוֹ הַיּוֹם לַיקֹוָק היינו תתחילו במלאכה כבר עכשיו: (ו) וַיִּתְנַדְּבוּ שָׂרֵי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וּלְשָׂרֵי מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ: (ז) וַיִּתְּנוּ לַעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים זָהָב כִּכָּרִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וַאֲדַרְכֹנִים רִבּוֹשם מטבע ידוע אצלם וְכֶסֶף כִּכָּרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּנְחֹשֶׁת רִבּוֹ וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים כִּכָּרִים וּבַרְזֶל מֵאָה אֶלֶף כִּכָּרִים: (ח) וְהַנִּמְצָא אִתּוֹ אֲבָנִים נָתְנוּ לְאוֹצַר בֵּית יְקֹוָק עַל יַד יְחִיאֵל הַגֵּרְשֻׁנִּי שהיה נגיד על האוצרות כמ"ש בפרק כ"ו: (ט) וַיִּשְׂמְחוּ הָעָם עַל הִתְנַדְּבָם לעוה"ב כי עיקר הכוונה הייתה ש- כִּי בְּלֵב שָׁלֵם הִתְנַדְּבוּ לַיקֹוָק וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה שתרמו בלב שלם כי זה עוזר להפיק את רצון ה': פ
משנת ההלכה
מלאכת מכה בפטיש
ב. שעון המופעל ע"י מתיחת קפיץ אסור למותחו בעודו מהלך ואם הוא לצורך חולה ואין נכרי שיעה כן מותר (מ"ב סי' שלח ס"ק טו)
ג. ואם עצר השעון מהילוכו י"א שיש בו איסור תורה משום תיקון מנא ואסור למתחו (שם)
ד. שעון זה י"א שמותר לכוון את מחוגיו לשעה המדוייקת בעודו מהלך ויש שנהגו[23] שלא לכוונו מיהו לצורך מצוה קצת מותר (שש"כ פכ"ח סעי' כג)
ה. שעון המופעל ע"י סולל וכ"ש שעון דיגיטלי אסור לכוונו בשבת
ו. שעון מעורר אסור למתוח את הקפיץ הגורם לשון לצלצל משום תיקון מנא (מ"ב שם)
ז. שעון מעורר שהיה הקפיץ מתוח מבעו"י אסור להרים את הנצרה או להקדים את זמן הצלצול אם לא לצורך מצוה אבל לאחר את זמן הצלצול או לסגור ניצרתו קודם שיצלצל מותק אם אינו גורם שום ניתוק מעגל חשמלי (שש"כ פכ"ח סעי' כט)
ח. אסור לסגור את ניצרת השעון בשעה שמצלצל כדי להפסיקו כיון שעי"כ גורם ניתוק מעגל חשמלי אבל בשעון המופעל ע"י קפיץ מותר (שם)
ט. שעון המכונן את עצמו ע"י תנועת היד מותר לענדו בשבת כל שמן שהוא פועל (שם סעי' כח)
י. צעצועים הממונעים ע"י קפיץ כגון מכוניות וכיו"ב אין למחות בילדים המשחקים בהם[24] (שש"כ פט"ז סעי' יד)
יא. אסור להסיר מבגדים חדשים חוטים שנשארו מן התפירה או שאריות צמר שנדבקו בבגדי סריג ואפילו אם אינו מסיר את כולם אלא רק מקצתם שהרי הוא דרך האומנים בגמר מלאכה (ש"ב סעי' א ומ"ב ס"ק ח וב"ל שם ד"ה הלוקט)
יב. אסור למחוק מבגדים חדשים סימני גיר שנרשמו עליהם בשעת התפירה וכן אסור להתיר קשרים או להסיר סיכות הנשארים מהאריגה, ואפשר שחייב משום תיקון מנא[25] (חיי אדם שם כלל יג ומ"ב שם ס"ק ח)
יג. המנער טלית חדשה שחורה כדי לנאותה ולהסיר הצמר הלבן או הצהוב הלבן הנתלה בה כדרך שהאומנין עושין, חייב, דהוי כמכה בפטיש. ואם אינו מקפיד, מותר. (חיי אדם שם סעי' יד ומ"ב שם ס"ק י)
[1] אבע"ז
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] ספורנו
[5] רמב"ן חזקוני
[6] רמב"ן
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] ספורנו
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] ספורנו
[13] רמב"ן
[14] רבינו בחיי
[15] ת"י
[16] רמב"ן
[17] ספורנו
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] חזקוני
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] אבע"ז
[22] ת"י
[23] עיי"ש ובהערה נב בשם הכף החים שמנהג ירושלים שלא לכוונו אם לא לצורך מצווה קצת
[24] ואינו דומה לשעון המופעל ע"י קפיץ כיון שאין כינון הקפיץ לצורך לעשות בו פעולה כגון ראיית השעה וא"כ כל זמן שנעצר השעון הרי הוא כמקולקל וכשחוזר ומפעילו הרי הוא כמתקן כלי משא"כ הכא הרי אלא כל מטרתו לדחוף הצעצוע לזמן ואח"כ מפסיק לפעול ווכך היא דרכו וא"כ אינו כמקולקל בשעה שאינו פועל (שם בהערה ל"ט)
[25] ושם ובמ"ב ס"ק י כתבו "ודוקא שעושה ליפות הבגד" דהיינו שאינו סתם מתעסק בעלמא וחייב אפילו אם היה לובשו בלא הסרתם שכיון שכוונתו ליפות הבגד הרי הוא גמר מלאכה כדרך שהאומנים עושים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה