מקרא
במדבר פרק ד
(ט) וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ שנותנים בהם את השמן והפתילות וְאֶת מַלְקָחֶיהָ כמין צבת שמושך בה את הפתילה לכל צד שירצה וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ כמין כף קטנה שטוחה שפתוחה מלפניה[1] וְאֵת כָּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ לָהּ בָּהֶם:
(י) וְנָתְנוּ אֹתָהּ וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ אֶל מִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט כי אין לה בדים והוא כמו וישאוהו במוט[2]:
(יא) וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו:
(יב) וְלָקְחוּ אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת סכינים, קערות כוסות[3] אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ בתוך המשכן שהוא קדש והן כלי הקטרת שמשרתין בהם במזבח הפנימי[4] וְנָתְנוּ אֶל בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אוֹתָם בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט:
(יג) וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ יטלו את הדשן כלומר האפר מעל המזבח החיצון מזבח הנחושת וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות ואינה שורפתו שהיו כופין עליה פסכתר כלומר סיר (עירובין קד) של נחשת[5]:
(יד) וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת כָּל כֵּלָיו אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ עָלָיו בָּהֶם אֶת הַמַּחְתֹּת שבהן חותים גחלים לתרומת הדשן שעשויה כמין מחבת שאין לה אלא שלש מחיצות אֶת הַמִּזְלָגֹת להפוך את הבשר שעל המזבח כדי שישרף מהר וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקֹת כֹּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ וּפָרְשׂוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וְשָׂמוּ בַדָּיו:
(טו) וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ הארון והמזבח וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ המנורה וכלי הקודש בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן שגמרו לכסות את הארון והכלים[6] יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(טז) וּפְקֻדַּת י"א שפירושו שהיה ממונה על השמן וכו' למסור לבני קהת שישאו אותם וי"א שפקודת פי' שהוא עצמו היה נושא אותם ואף על פי שהיה משקל גדול[7] אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִנְחַת הַתָּמִיד וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו: ס
(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(יח) אַל תַּכְרִיתוּ צוה הקב"ה לאהרן ולבניו להזהיר הלוים בני קהת ולשמור אותן שלא יבואו לידי כרת[8] אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם ולכן אל תניחו את המשאות באופן שיזכה בהם כל הקודם, כי בזה האופן יקרה שידחפו זה את זה ויחללו את הקודש, וזה יהיה סבה להכריתם, כמו שסיפרו ז"ל שקרה בתרומת הדשן[9]:
(יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ ולא שיהיה כל הקודם זוכה, אבל ימתין כל אחד להיות מצווה ועושה:
(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ שלא יבאו לראות כאשר יוסר פרכת המסך ויגלה הארון, רק אחרי כן כאשר יכוסה יבאו לשאת אותו ויהיה "כבלע את הקדש", כאשר יוסר הבנין מעל הארון שהוא הקדש[10]: פ
סדר כיסוי כלי המשכן
על הארון כסו את הפרוכת, ועליו מכסה עור תחש ומלמעלה פרשו עליו בגד תכלת, והשולחן מכסין בבגד תכלת ועליו הכלים, ועליהם מכסים בבגד תולעת שני ועל בגד תולעת שני מכסין אותו בעור תחש, והמנורה מכסים אותה תחילה בבגד תכלת ועל התכלת עור תחש, ומזבח הזהב המיוחד לקטורת פורשין עליו בגד תכלת ועל הבגד עור תחש, ומזבח הנחושת שהוא מזבח העולה פורשים עליו בגד ארגמן שהוא אדום יותר מבגד שני כי שם זורקין הקרבנות, ועל הארגמן עור תחש. נמצאת למד שבכל הכלים בין שיהיה בהן תכלת או שני או ארגמן כולם מכוסין בעור תחש והוא המכסה העליון הנראה על כולן, חוץ מהארון שלא רצה הכתוב להעמידו במכסה עור תחש כשאר הכלים אלא שיהיה המכסה העליון תכלת כעצם השמים לטוהר[11]
סליק פרשת במדבר
נביא
(יח) וְהָרִצְפָה אֶל כֶּתֶף הַשְּׁעָרִים - והרצפה והלשכות היו בְּכִּתְפֵי השערים (בצִידֵי השערים), לְעֻמַּת אֹרֶךְ הַשְּׁעָרִים הָרִצְפָה הַתַּחְתּוֹנָה - ורוחב הקומה התחתונה משלושת הקומות שבלשכות, היה 44 אמות - שהם כנגד אורך השערים - שהיו גם 44 אמה (50 אמה אורך השער, פחות 6 אמות - עובי החומה). {ציור 6 אות ב'}
(יט) וַיָּמָד רֹחַב מִלִּפְנֵי הַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹנָה - מסוף שער מזרח של החצר החיצונה, עד - לִפְנֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִי מִחוּץ -עד לתחילת שער מזרח של החצר הפנימית-מֵאָה אַמָּה{ציור 6 אות ג'},הַקָּדִים וְהַצָּפוֹן- כך היה המרחק בין שערי החצֵרות שבמזרח, וכך גם המרחק, בין שערי החצֵרות שבצפון ובדרום.
(וכן היה המרחק בדרום, בין השער הפנימי לחיצון).
(כ) וְהַשַּׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה - השער הצפוני של החצר החיצונה. מָדַד אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ.
(כא) וְתָאָיו שְׁלוֹשָׁה מִפּוֹ וּשְׁלֹשָׁה מִפּו - גם לשער הצפוני, היו 3 תאים, בכל צד - משני צִידֵי השער. וְאֵילָיו וְאֵלַמָּיו הָיָה, כְּמִדַּת הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן - האֵילִים שבסוף השער,והאילמות - כעין מסדרונות מפולשים מצד לצד בין כל תא - לתא שלפניו,(משני צידי השער ; פסוק ל'){ציור 5 אות ג', וציור 4 אות ג'} - היו כמו בשער המזרחי - חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ -של השער מצפון לדרום, וְרֹחַב, חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה - ממזרח למערב.(מקצה גג תא אחד - לקצה התא שממולו) { ציור 5 אות א'}.
ציור 8
|
(כג) וְשַׁעַר - הצפוני - לֶחָצֵר הַפְּנִימִי, נֶגֶד - ממול - הַשַּׁעַר - הצפוני של החצר החיצונה, לַצָּפוֹן וְלַקָּדִים - גם בצפון וגם במזרח: שער פנימי מול שער חיצון. וַיָּמָד מִשַּׁעַר אֶל שַׁעַר מֵאָה אַמָּה - מסוף השער בחצר החיצונה, עד לתחילת השער בחצר הפנימית - 100 אמה. {ציור 8 אות א'}.
(כד) וַיּוֹלִכֵנִי דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם וְהִנֵּה שַׁעַר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם - השער הדרומי לחצר החיצונה - כמו שער המזרח והצפון. וּמָדַד אֵילָיו - האֵילִים שבסוף השער, וְאֵילַמָּיו - המסדרונות המפולשים מצד לצד בין כל תא - לתא שלפניו - כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה - כמו מידות שער מזרח וצפון.
(כה) וְחַלּוֹנִים לוֹ - לשער, וּלְאֵילַמָּיו - וחלונות למסדרונות המפולשים מצד לצד, בין כל תא - לתא שלפניו סָבִיב סָבִיב, כְּהַחַלֹּנוֹת הָאֵלֶּה - שבשאר השערים(לעיל פס' טז').חֲמִשִּׁים אַמָּה אֹרֶךְ - השער, וְרֹחַב השער, חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה:
(כו) וּמַעֲלוֹת שִׁבְעָה עֹלוֹתָיו- 7 מדרגות לעלות לשער הדרומי, וְאֵלַמָּיו לִפְנֵיהֶם - האילים שבסוף השער - לפני התאים.(לכִּיווּן הבית פנימה). וְתִמֹרִים לוֹ, אֶחָד מִפּוֹ וְאֶחָד מִפּוֹ אֶל אֵילָיו - על שני האֵילִים שבסוף השער הדרומי, ציורי עץ תמר.
(כז) וְשַׁעַר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם וַיָּמָד מִשַּׁעַר אֶל הַשַּׁעַר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם מֵאָה אַמּוֹת - מסוף השער הדרומי בחצר החיצונה, עד לתחילת השער הדרומי בחצר הפנימית - 100 אמה. {ציור 8 אות ב'}.
כתובים
דברי הימים א פרק כד
(א) וְלִבְנֵי אַהֲרֹן מַחְלְקוֹתָם שהיו גם חלוקים למשמרות בְּנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר: (ב) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי בחיי אֲבִיהֶם וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֲנוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר והם נשארו כהנים לה': (ג) וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד וְצָדוֹק מִן בְּנֵי אֶלְעָזָר וַאֲחִימֶלֶךְ מִן בְּנֵי אִיתָמָר לִפְקֻדָּתָם לפי מספרם העובדים בַּעֲבֹדָתָם המוטל עליהם: (ד) וַיִּמָּצְאוּ בְנֵי אֶלְעָזָר רַבִּים למספר לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים הראויים לעבודה מִן בְּנֵי אִיתָמָר וַיַּחְלְקוּם לִבְנֵי אֶלְעָזָר רָאשִׁים לְבֵית אָבוֹת שִׁשָּׁה עָשָׂר ראשי בתי אב וְלִבְנֵי אִיתָמָר לְבֵית אֲבוֹתָם שְׁמוֹנָה ואלו הם המשמרות: (ה) וַיַּחְלְקוּם בְּגוֹרָלוֹת אֵלֶּה עִם אֵלֶּה מי ישמש ראשון ומי שניכִּי הָיוּ שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְשָׂרֵי הָאֱלֹהִים מִבְּנֵי אֶלְעָזָר וּבִבְנֵי אִיתָמָר כי כולם היו קדושים ורצויים ולא הקדים אחד על חשבון השני בשל מעלתם או גדלם: ס (ו) וַיִּכְתְּבֵם את שמות בתי האב על פתקים לשים אותם בקלפי ע"י שְׁמַעְיָה בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר מִן הַלֵּוִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם בֵּית אָב אֶחָד אָחֻז לְאֶלְעָזָר וְאָחֻז אָחֻז לְאִיתָמָר שתחילה היו שמונה ראשי אב לאלעזר ושמונה ראשי אב לאיתמר אך כיון שהיו הרבה מבני אלעזר הראויים לשרת חילקם לשנים ובסה"כ ט"ז משמרות: פ (ז) וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן לִיהוֹיָרִיב לִידַעְיָה הַשֵּׁנִי: (ח) לְחָרִם הַשְּׁלִישִׁי לִשְׂעֹרִים הָרְבִעִי: (ט) לְמַלְכִּיָּה הַחֲמִישִׁי לְמִיָּמִן הַשִּׁשִּׁי: (י) לְהַקּוֹץ הַשְּׁבִעִי לַאֲבִיָּה הַשְּׁמִינִי: (יא) לְיֵשׁוּעַ הַתְּשִׁעִי לִשְׁכַנְיָהוּ הָעֲשִׂרִי: (יב) לְאֶלְיָשִׁיב עַשְׁתֵּי עָשָׂר לְיָקִים שְׁנֵים עָשָׂר: (יג) לְחֻפָּה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְיֶשֶׁבְאָב אַרְבָּעָה עָשָׂר: (יד) לְבִלְגָּה חֲמִשָּׁה עָשָׂר לְאִמֵּר שִׁשָּׁה עָשָׂר: (טו) לְחֵזִיר שִׁבְעָה עָשָׂר לְהַפִּצֵּץ שְׁמוֹנָה עָשָׂר: (טז) לִפְתַחְיָה תִּשְׁעָה עָשָׂר לִיחֶזְקֵאל הָעֶשְׂרִים: (יז) לְיָכִין אֶחָד וְעֶשְׂרִים לְגָמוּל שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים: (יח) לִדְלָיָהוּ שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים לְמַעַזְיָהוּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים: פ (יט) אֵלֶּה פְקֻדָּתָם לַעֲבֹדָתָם לָבוֹא לְבֵית יְקֹוָק כְּמִשְׁפָּטָם בְּיַד אַהֲרֹן אֲבִיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: פ ועתה מביא את שמות משמרות הלויים (כ) וְלִבְנֵי לֵוִי הַנּוֹתָרִים לִבְנֵי עַמְרָם שׁוּבָאֵל לִבְנֵי שׁוּבָאֵל יֶחְדְּיָהוּ: (כא) לִרְחַבְיָהוּ לִבְנֵי רְחַבְיָהוּ הָרֹאשׁ יִשִּׁיָּה: (כב) לַיִּצְהָרִי שְׁלֹמוֹת לִבְנֵי שְׁלֹמוֹת יָחַת: (כג) וּבְנָי יְרִיָּהוּ אֲמַרְיָהוּ הַשֵּׁנִי יַחֲזִיאֵל הַשְּׁלִישִׁי יְקַמְעָם הָרְבִיעִי: (כד) בְּנֵי עֻזִּיאֵל מִיכָה לִבְנֵי מִיכָה שמור שָׁמִיר: (כה) אֲחִי מִיכָה יִשִּׁיָּה לִבְנֵי יִשִּׁיָּה זְכַרְיָהוּ: (כו) בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי בְּנֵי יַעֲזִיָּהוּ בְנוֹ: (כז) בְּנֵי מְרָרִי לְיַעֲזִיָּהוּ בְנוֹ וְשֹׁהַם וְזַכּוּר וְעִבְרִי: (כח) לְמַחְלִי אֶלְעָזָר וְלֹא הָיָה לוֹ בָּנִים: (כט) לְקִישׁ בְּנֵי קִישׁ יְרַחְמְאֵל: (ל) וּבְנֵי מוּשִׁי מַחְלִי וְעֵדֶר וִירִימוֹת אֵלֶּה בְּנֵי הַלְוִיִּם לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם: (לא) וַיַּפִּילוּ גַם הֵם גּוֹרָלוֹת מי ישמש ראשון לְעֻמַּת כמו אֲחֵיהֶם בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי דָוִיד הַמֶּלֶךְ וְצָדוֹק וַאֲחִימֶלֶךְ וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם אָבוֹת הָרֹאשׁ לְעֻמַּת אָחִיו הַקָּטָן: ס
משנת ההלכה
מלאכת המוחק
א. ספרים שכתוב עליהם אותיות בראשי חודי הדפים יש אוסרין לפתחן בשבת משום מוחק וכן לסוגרם משום כותב ואף שאינו מתכוין לכך פסיק רישיה ולא ימות הוא ויש מתירין לסוגרם לפי שכיון שהאותיות הן כתובות כבר אלא שמחוסרין קריבה בעלמא אין בזה משום כותב כיון שאפשר להקריבן בקל בלי עשיית מעשה חדש הרי הן כמקורבים ועומדים ואינו עושה כלום בקריבה זו וכן מותר לפתחן מטעם זה ואינו כמוחקן כיון שכתיבתן קיימת ואפשר להקריבן בקל והרי הן כמקורבין[12] וכן נוהגין: (שו"ע הרב שם) וי"א שאין להשתמש בספר זה אא"כ צריך לו בשבת ואין לו אחר[13](חיי אדם כלל לח סעי' ה מ"ב שם ס"ק יז)
ב. אע"ג שכתב או ציור הרשום ע"ג עור האדם יש בו משום מוחק אם מחקו[14] צבע או כתם שנמצא על ידיו של אדם מותר להסירו ואין כאן משום מוחק (קצות השלחן סי' קמד ס"ק י)
ג. י"א שאסור לקנח בנייר שיש בו אותיות או ציורים כיון שע"י כך ימחקם (דעת תורה למהרש"ם סי' ש"מ ס"ק ג) ויש מתירים כיון שהוא דרך השחתה ושלא ע"מ לכתוב (שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' מא)
ד. מותר לשחק במשחקי אותיות או ציורים שבהם מניחים את חלקי האותיות או התמונה זה ליד זה ועי"ז נעשית מילה או תמונה ואין בהפרדתם משום מוחק אבל אם החלקים מתחברים ומהדקים זה עם זה יש בהפרדתם משום מוחק וכן אם מונחים במסגרת (שש"כ פט"ז סעי' כג)
[1] רש"י
[2] אבע"ז
[3] חזקוני
[4] רש"י
[5] רש"י
[6] רשב"ם
[7] רמב"ן
[8] רבינו בחיי
[9] ספורנו
[10] אבע"ז
[11] רבנו בחיי
[12] ובמ"ב ס"ק יז כתב שהטעם "דכיון דעשוי לנעול ולפתוח תמיד ליכא ביה משום מחיקה וכתיבה והוי כדלת הנסגר ונפתח תמיד דאין בו משום בנין וסתירה" ואפשר שנ"מ בקורע עטיפה שיש בה כיתוב ועי"ז מפריד האותיות שלטעם שו"ע הרב כיון שאפשר לקרבם בקל וביחוד אם עדיין מחוברים במקום אחר מותר ולטעם המ"ב כיון שאין עשויים לקרבם אינו כדלת הנפתח ונסגר תמיד ואסור וצ"ע ומיהו אף לשיטה זו בדבר שדרכו שמתקרב תדיר כגון מה שמצוי שפותח חבילת טישיו ומוציא מהם אחד אחד וכל פעם שמוציא מרחיק האותיות ואח"כ חוזרים ומתקרבים מותר ועיין שמירת שבת פ"ט הע' מח ופי"ז הע' סד שאם חותך בין האותיות אפשר שמותר כיון שכל אות עומדת בפני עצמה
[14] אע"פ שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן וא"כ לכאורה אינו כתב המתקיים מ"מ הכתב עצמו מתקיים אלא זנמחק ע"י החמימות וה"ז דומה לכתב שנמחק (מ"ב שם ס"ק כב)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה