מקרא
במדבר פרק ד
(כא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה[1] לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם:
(כג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד להקים את המשכן ולפרקו כדכתיב יורידו אותו הלוים יקימו אותו הלוים[2]:
(כד) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד בחנותם[3] להקים המשכן ולעשות הלחם ולשחוט ולשמור[4] וּלְמַשָּׂא בעת מסע[5]:
(כה) וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן עשר התחתונות וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד יריעות העזים מִכְסֵהוּ מעורות אילים מאדמים[6] וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(כו) וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ הקלעים והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחשת[7] סָבִיב וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם כשולחנות ויתדות ומיתרות וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם לכלי העבודה או למשכן ולמזבח[8] וְעָבָדוּ:
(כז) עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי הם ימנו בני הגרשוני על עבודתם, יאמרו פלוני מבני גרשון יהיה גזבר על ענין כך לְכָל מַשָּׂאָם ישא מן היריעות כך, וגם במסע לא יפרקו ולא יטענו עד שיצוו אותם אהרן ובניו וּלְכֹל עֲבֹדָתָם ויהיה משורר או שוער כך, כלם צריכין לפקידה שהוא המנוי ואלעזר אמרכל על כל שלשת הנשיאים, ואיתמר גזבר על גרשון ומררי וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת אֵת כָּל מַשָּׂאָם משה יהיה עמהם בעת המנוי כאשר יפקידו אליהם המשמרות[9]:
(כח) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּמִשְׁמַרְתָּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שכל אחד יחזיר כליו לידו בחנות המשכן ויאמר לו הרי לפניך כלים המסורים בידי[10]: פ
(כט) בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם:
(ל) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקְדֵם כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:
(לא) וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם היה להם ג"כ מינוי קבוע מה ישא ומה תהיה עבודתו[11] לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו:
(לב) וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם של עמודים שהרי יתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו ויתדות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה שלא תגביהם הרוח ויתדות ומיתרים היו לעמודים סביב לתלות בהם הקלעים בשפתם העליונה[12] לְכָל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם שיפקד ביד כל איש במספר שמות לגלגלותם כלי משאם, לומר, פלוני ישא כך מן הקרשים, ופלוני כך מן הבריחים, והוא הדין בבני גרשון וקהת, שלא תאמר לא צוה כן אלא בני מררי, בעבור כובד משאם, וירצה כל אחד להקל מעליו ולהכביד על חבירו, אלא גם בבני גרשון וקהת צוה כן[13]:
(לג) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
(לד) וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם אחר שהשלים צווי ה' באר שמשה עשה כן ושפקד בני קהת תחלה כצווי ה'[14]:
(לה) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(לו) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:
(לז) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי כָּל הָעוֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: ס
(לח) וּפְקוּדֵי בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם:
(לט) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(מ) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים:
(מא) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כָּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק:
(מב) וּפְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:
(מג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(מד) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם:
(מה) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה:
(מו) כָּל הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם:
(מז) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה הוא השיר במצלתים וכנורות שהיא עבודה לעבודה אחרת והיא הקרבנות[15] שחיטה הפשט וניתוח שהיא עבודה לעבודת הכהנים וזה היה עושים הלוים בגיל עשרים וחמש כדתיב בעזרא ובדברי הימים וגבי פסחו של חזקיהו שהלויים היו מפשיטים וכו'[16] וַעֲבֹדַת מַשָּׂא שהיו עושים בגיל שלושים בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
(מח) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים:
(מט) עַל פִּי יְקֹוָק פָּקַד אוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה אִישׁ אִישׁ שמינה שלשת האחים האלה כל אחד עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה מינה היחידים לגולגלותם, כל אחד על עבודתו ועל משאו כן הדין שאין בן לוי רשאי לעשות במלאכת חבירו ולא לסייעו בה, כמו שאמרו (ספרי קרח ט) וכבר בקש רבי יהושע בן חנניה לסייע את רבי יוחנן בן גודגדה בהגפת דלתות, אמר לו חזור לאחוריך, שכבר אתה מתחייב מיתה, שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים[17]: פ
נביא
שערי החצר הפנימית.(עזרת ישראל) פסוקים כח - לז'
(כח) וַיְבִיאֵנִי אֶל חָצֵר הַפְּנִימִי בְּשַׁעַר הַדָּרוֹם וַיָּמָד אֶת הַשַּׁעַר הַדָּרוֹם כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה - כמו מידות שאר שערי החצר החיצונה.(50 אורך ו - 25 רוחב.)
(כט) וְתָאָיו וְאֵילָיו וְאֵלַמָּיו כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה - כמו בשערי החצר החיצונה, וְחַלּוֹנוֹת לוֹ -לשער, וּלְאֵלַמָּיו- וחלונות לאילמות- סָבִיב סָבִיב, חֲמִשִּׁים אַמָּה אֹרֶךְ -השער, וְרֹחַב -השער עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת:
(ל) וְאֵלַמּוֹת סָבִיב סָבִיב אֹרֶךְ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב חָמֵשׁ אַמּוֹת - האֵילַמוֹת שבכל השערים- שהן כעין מסדרונות מפולשים מצד לצד בין כל תא - לתא שלפניו - 25 אמה אורכן, ו - 5 אמה רוחבן.
(שְ - 5 אמות היה המרחק בין כל תא - לתא שלפניו).(בכל שער 4 אֵילַמוֹת)
(שְ - 5 אמות היה המרחק בין כל תא - לתא שלפניו).(בכל שער 4 אֵילַמוֹת)
(לא) וְאֵלַמָּו אֶל חָצֵר הַחִצוֹנָה - האילמות של השערים הפנימיים, היו מפולשים ופתוחים - לכיוון החצר החיצונה. וְתִמֹרִים אֶל אֵילָיו - ובאֵילִים שבכניסה לשער הדרומי - היו ציורים של עץ תמר. (שבשערי החצר הפנימית אולם השער היה לפני התאים);{ ציור 10 אות א'}) וּמַעֲלוֹת שְׁמוֹנֶה מַעֲלָיו - 8 מדרגות לעלות לשער הדרומי של החצר הפנימית.
(לב) וַיְבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִי דֶּרֶךְ הַקָּדִים - דרך שער מזרח. וַיָּמָד אֶת הַשַּׁעַר כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה - כמו שער דרום. (50 אורך ו - 25 רוחב.)
(לג) וְתָאָיו וְאֵלָיו וְאֵלַמָּיו כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה- כמו בשער דרום (וכמו בכל השערים), וְחַלּוֹנוֹת לוֹ וּלְאֵלַמָּיו - סָבִיב סָבִיב, אֹרֶךְ - השער - חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְרֹחַב - השער - חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה.
(לד) וְאֵלַמָּיו לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה - האילים היו בכניסה לשער, (בשטח החצר החיצונית ; שבשערי החצר הפנימית, אולם השער היה לפני התאים) ומכִּיווּן החצר החיצונה, וְתִמֹרִים אֶל אֵלָיו -ציורי תמר על האילים שבכניסה לשער - מִפּוֹ וּמִפּוֹ - לאיל שמימין, ולאיל שמשמאל, וּשְׁמֹנֶה מַעֲלוֹת מַעֲלָיו- 8 מדרגות, לעלות לשער המזרחי של החצר הפנימית. (החלק המזרחי של ההר, נמוך מהחלק המערבי),
(לה) וַיְבִיאֵנִי אֶל שַׁעַר הַצָּפוֹן - של החצר הפנימית, וּמָדַד כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה - (50 אורך ו - 25 רוחב.)
(לו) תָּאָיו - התאים, אֵלָיו - והאילים, וְאֵלַמָּיו - והאילמות שבין התאים, וְחַלּוֹנוֹת לוֹ סָבִיב סָבִיב אֹרֶךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה:
(לז) וְאֵילָיו - האילים היו, לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה - מכִּיווּן החצר החיצונה (שבשערי החצר הפנימית, האילים ואולם השער היו לפני התאים), וְתִמֹרִים אֶל אֵילָיו מִפּוֹ וּמִפּוֹ - וציורי עץ תמר היו באילים, ממזרח וממערב, בכניסה לשער הצפוני, וּשְׁמֹנֶה מַעֲלוֹת מַעֲלָו - 8 מדרגות, לעלות לשער הצפוני, של החצר הפנימית.
הוספות לשער הצפוני - של החצר הפנימית (לצורכי עבודת הקורבנות ;פסוקים לח' - מג')
(לח) וְלִשְׁכָּה וּפִתְחָהּ - ולשכות עם פתחים, היו בְּאֵילִים הַשְּׁעָרִים - באילמות שבין האילים - (האילים, שבפתח שערי התאים.) כלומר: בתוך 4 האילמות שהיו בין אֵילֵי התאים - היו לשכות עם פתחים,{ציור 9 אות א'} שָׁם - בלשכות אלו, יָדִיחוּ אֶת הָעֹלָה - ("וקרבו וכרעיו ירחץ במים...", ויקרא א' ט').
(לט) וּבְאֻלָם הַשַּׁעַר - בחלל אולם השער היו : שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפּוֹ - מצד אחד של החלל, וּשְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה - ועוד שני שולחנות ממול, {ציור 9 אות ב'}- לִשְׁחוֹט אֲלֵיהֶם הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם - ועליהם, שוחטים את הקרבנות.
ציור 9
|
{ציור 9 אות ג' }.
(מא) סה"כ - אַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה - מצד אחד של אולם השער, וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה - מצד השני של חלל אולם השער, לְכֶתֶף הַשָּׁעַר שְׁמוֹנָה שֻׁלְחָנוֹת - בשני כתפי אולם השער (בשני צידי אולם השער), בסה"כ 8 שלחנות. {ציור 9 אות ב' - ג'}, אֲלֵיהֶם - עליהם - יִשְׁחָטוּ:
כתובים
רות פרק א
(א) וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים לפני מלוך מלכים על עמ"י בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה, וגם לא היה אז שופט אחד מיוחד לכל ישראל שאז היה השופט עוצר בעם, כי היה בין שופט לשופט שאז היו שופטים רבים החפץ ימלא את ידו, ואין מורא השופט על העם וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ עשיר גדול ופרנס הדור היה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו מפני צרות העין שהייתה בו שלא רצה לעזור לעניי עמו:
(ב) וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים חשובים שנישאו למשפחת מלוכה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם:
(ג) ומכיוון שהסכים להשאר בחו"ל וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי שאין אדם מת אלא לאשתו וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ ולא לקחו מוסר ממות אביהם:
(ד) ויוסיפו לחטוא וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת נשאו את בנות עגלון מלך מואב שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים:
(ה) וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם קודם לקו בממונם ואח"כ מתו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן מחלון מת קודם כליון כי בתור האח הבכור היה עליו למחות ביד אחיו הצעיר וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה ולא השתתפה בחטאם מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמֵאִישָׁהּומבעלה:
(ו) וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב כִּי שָׁמְעָה מרוכלים המסתובבים בעיירות בִּשְׂדֵה מוֹאָב כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם והרעב הסתיים:
(ז) וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם כי יציאת צדיק עושה רושם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה וּשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ עִמָּהּ וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה:
(ח) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יעשה יַעַשׂ יְקֹוָק עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים הבנים שלי וְעִמָּדִי:
(ט) יִתֵּן יְקֹוָק לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה:
(י) וַתֹּאמַרְנָה לָּהּ אנו לא מלוות אותך מחוץ למואב אלא כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ:
(יא) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי הַעוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים:
(יב) שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ שאנשא לו ואוליד בנים ואז תתחתנו איתם כִּי אָמַרְתִּי בליבי יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ והריתי זכרים וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים ואפילו אם אלד הלילה כבר לא תוכלו להתחתן איתם וכל זה כדרך הלצה:
(יג) ואז שואלת נעמי בתמיהה הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה לילדים אלו תצפו עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה בשבילם תהיו אסורות לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ אַל בְּנֹתַי כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי יַד יְקֹוָק ולא נשאר לי כלום:
(יד) וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ נשיקה של פרישות וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ שכוונתה הייתה לטוב:
משנת ההלכה
מלאכת הבונה
א. הבונה[18] כל שהוא, חייב. ויש במלאכת הבונה כמה אופנים שחייב שעיקר גדר מלאכת הבונה הוא כל פעולה המועילה לבנין או לקרקע שעליו הוא עומד לפיכך א: הבונה בנין כל שהוא ב: העושה אהל טפח, חייב.שגם הוא בנין. ג: המחזיר דלת או חלון בבנין שבקרקע, חייב ד: המשוה גומא בביתו, כגון שהיתה גומא ומלאה עפר או שהיה תל והשפילו, חייב. ה: החופר גומא בקרקע ואפילו בעפר וחול התלושין מקרקע וצריך להגומא, חייב. ו: העושה נקב בבנין שמחובר לקרקע שהוא להכניס אויר ולהוציא הבל[19], ז: העושה כלי מתחלתו או שנשבר וצריך אומן להחזיר ולתקנו, חייב משום בונה, וי"א משום מכה בפטיש, דאין בנין בכלים. ח: התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר או בעץ עצמו עד שנתאחדו יחדיו, חייב משום בונה. ט: המכניס את הידית לקרדום או שהכניס יתד קטן בין שהוא מעץ או ברזל בתוך הבית יד של קרדום כדי שיהיה מהודק יפה בקרדום וכיוצא בו, חייב משום בונה. י: אפילו בדבר מאכל שייך בנין, כגון המגבן גבינה וכיוצא בו. חייב משום בונה . אלו הן עשרה כללים. ומעכשיו נבאר פרטיהם בע"ה ית"ש: (חיי אדם כלל לט סעי' א)
ב. הבונה כל שהוא בין בנין של עץ או של אבנים, אם מחובר לקרקע, אפי' לא חיבר האבנים בטיט ובסיד אלא שהניח האבנים זה ע"ג זה והניח עפר ביניהם, ובשורה העליונה של האבנים שאין צריכה חיזוק כ"כ אפי' לא נתן עפר כמו שעושין מחיצות סביב השדות, חייב (רמב"ם פ"י הי"ב וחיי אדם כלל לט סעי' ב)
ג. התולה דלת או חלון על ציריהם[20] וכן הנותן דלת או חלון הזזה במסילה שלהם הרי זה חייב משום בונה ודין זה הוא בכל דבר המחובר לקרקע ואפילו כלי לפיכך מחסן הבנוי בקרקע המחזיר דלת או חלון שלו חייב משום בונה (שו"ע הרב סי' שיג סעי' יז מ"ב שח ס"ק לט)
ד. חלון שנשברה זכוכיתו אסור להסיר הזכוכית השבורה ממנו ואם יש חשש שינזקו בו בני אדן יסירו ע"י נכרי ואם אין נכרי יסירו כלאחר יד כגון ברגלו (שש"כ פכ"ג סעי' לה)
ה. חלון שנשבר מותר לפרוס שמיכה כדי לסותמו ובלבד שלא יחברו לשם במסמרים דבק או נעצים[21]
[1] רש"י
[2] חקוני
[3] ספורנו
[4] אבע"ז
[5] ספורנו
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] אבע"ז
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] מלבי"ם
[12] רש"י
[13] פי' הטור
[14] מלבי"ם
[15] רש"י
[16] פי' ר' יוסף בכור שור פי' הרא"ש
[17] רמב"ן
[18] ובענין בנין שנעשה לשעה עיין שו"ת נובי"ת או"ח ל שו"ת חת"ס או"ח סי' כב אבני נזר סי' רי"א תהלה לדוד סי' שיז סס"ק יב וסי' שיט סס"ק ל ואכמ"ל
[19] וכן דעת השו"ע הרב סי' שיד סעי' ב אמנם דעת המ"ב שם ס"ק ח דחייב משום מכה בפטיש בעושה נקב שהוא להכניס ולהוציא
[20] " ואפי' בצירים של ברזל שלנו שיכול ליטלן ולהחזירן בלא שום אומנות, חייב הנוטלן והמחזירן. ולכן אסור אפי' ע"י נכרי ליטול החלונות והדלת, דהוי סותר בנין קבוע" (חיי אדם שם כלל לט סעי' יג)
[21] כן מוכח מסי' שיג סעי' א ובמ"ב שם מדין פקק החלון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה