מקרא
במדבר פרק ו
(כב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כג) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בסדר ויהי ביום השמיני (ויקרא ט כב) צוה את אהרן לשאת את ידיו אל העם ולברך אותם ביום ההוא, וכאן צוה לדורות לאהרן ולבניו ופירש הברכה שיברכו אותם[1] והיא מצות עשה, כדאמרינן "כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בעשה" אָמוֹר לָהֶם מלמד שהחזן צריך לומר להם אמרו ואין עובר בעשה עד שיאמר לו והוא אינו רוצה[2]: ס
(כד) יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק יברך השם אותך בבנים, בגוף, בחכמה, ובאורך ימים, ובגדולה. ובצאתך, ובבואך, ובעיר ובשדה, ובטנאך, ובמשארתך, ובשמחה, שיהא לבך שמח בחלקך וְיִשְׁמְרֶךָ שישמור אותך מכל רע[3]הברכה תוספת וריבוי טובה ועם הברכה שמירה מה שאי אפשר כן למלך בשר ודם שיש כח בידו להעשיר את האדם אבל אין בו כח שיהא נשמר בידו[4]: ס
(כה) יָאֵר יְקֹוָק פָּנָיו אֵלֶיךָ כלומר שהכל יראו שעליך זורח ה' ולא שזהו הצלחת המזל. ומשמעות פניו. היינו השגחתו כעין לשון ופניתי אליכם. ויש שהוא מושגח מהקב"ה אבל אינו ניכר שאך השגחת ה' עליו. וא"כ ההשגחה שלא באורה. אבל כאשר הכל מכירים שהשגחת ה' היא מצלחתו נקרא יאר ה' פניו אליך. יהיה פניו אליך בהארה וִיחֻנֶּךָּ ויתן לך בקשתך[5] שקבלת התפלה ובקשה מיקרי חן וחסד[6]: ס
(כו) אם סובבו מעשים עד שהבדילו עונותיכם ביניכם ובין אלהיכם יִשָּׂא יְקֹוָק פָּנָיו אֵלֶיךָ הפך אעלים עיני מכם כי בכל מקום שתפנה יהיה פניו נשואות אליך[7] וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם אחר כל הברכות. מברכים בכלי המחזיק אותם. שבלי שלום אין נחת בשום ברכה[8]: ס
(כז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם כאשר יזכירו את שמי עליהם אני אברכם לכולם, כהנים לוים ישראלים שהרי השם בכל פסוק ופסוק מהשלושה[9]: ס
במדבר פרק ז
(א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה כי ביום הראשון של המלואים קרא אליו מאהל מועד, ודבר אליו כל הפרשיות שמתחלת ספר ויקרא עד ויהי ביום השמיני, שהם בדיני הקרבנות, וביום השמיני דבר לו כל הפרשיות שמתחלת זאת החיה אשר תאכלו (ויקרא יא, ב), שהם בדיני אסור והיתר, ויש בכולן ענין הקרבנות, ונמשכו העניינים עד המקום הזה כסדר, וכשהשלים המצות שנצטוה משה לאמר לישראל, ויש בכולן עבודה וקרבנות ומשמרת אוהל מועד ועבודתו, חזר אחרי כן להגיד נדבת העם והנשיאים בקרבנם, שהיו מיום השמיני עד י"ט לחדש[10] לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן אחר ברכת כהנים כי כן היה כי ביום שנשא אהרן את ידיו אל העם ויברכם החלה חנוכת המזבח וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בשמן המשחה וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ בהזאת הדם בשבעת ימי המילואים וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם:
(א) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה כי ביום הראשון של המלואים קרא אליו מאהל מועד, ודבר אליו כל הפרשיות שמתחלת ספר ויקרא עד ויהי ביום השמיני, שהם בדיני הקרבנות, וביום השמיני דבר לו כל הפרשיות שמתחלת זאת החיה אשר תאכלו (ויקרא יא, ב), שהם בדיני אסור והיתר, ויש בכולן ענין הקרבנות, ונמשכו העניינים עד המקום הזה כסדר, וכשהשלים המצות שנצטוה משה לאמר לישראל, ויש בכולן עבודה וקרבנות ומשמרת אוהל מועד ועבודתו, חזר אחרי כן להגיד נדבת העם והנשיאים בקרבנם, שהיו מיום השמיני עד י"ט לחדש[10] לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן אחר ברכת כהנים כי כן היה כי ביום שנשא אהרן את ידיו אל העם ויברכם החלה חנוכת המזבח וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בשמן המשחה וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ בהזאת הדם בשבעת ימי המילואים וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם:
(ב) וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים שעמדו על משה ועד אהרן כשמנו את ישראל שנאמר ואתכם יהיו וגו'[11]:
(ג) וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם בעבור היות העגלות לצורך הקרבנות יקראו קרבן לִפְנֵי יְקֹוָק שֵׁשׁ עֶגְלֹת חשבו הנשיאים, שלא יתכן שישאו הלוים על כתף קרשי המשכן והאדנים שהם כבדות מאד והביאו מעצמן עגלות, שכן דרך כל נושאי בתי המלכים והיכלי אהליהם לשאת אותם בעגלות[12] צָב הוא מין ממיני השורים[13] המושכין את העגלות גדולות כבידות, שהולכים לאט מפני כובדם, כמו הצב השורץ שאין דרכו לרוץ[14]וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל מכל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן:
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ה) קַח מֵאִתָּם כי חשב משה שיהיה כל משא הלויים בכתף, כמו הענין במשא בני קהת[15] וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ:
(ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הָעֲגָלֹת וְאֶת הַבָּקָר וַיִּתֵּן אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם:
(ז) אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן כְּפִי עֲבֹדָתָם לפי שעבודתם קלה היריעות והמסכים והקלעים ויתדות ומיתרי הקלעים[16]:
(ח) וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי כְּפִי עֲבֹדָתָם שעבודתם כבדה הקרשים והבריחים והאדנים והעמודים ויתדות ומיתרי עמודי הקלעים[17] בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
(ט) וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ משא דבר הקדושה הארון והשלחן וכו' עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ:
(י) וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ כלומר הקדישו את קרבנות חנוכת במזבח וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אחר שהקדישו הקרבן הגישוהו לפני המזבח וכל אחד מהם הקריב כל מיני הקרבנות והם - עולה ומנחה חטאת ושלמים וקטורת - לחנך המזבח ומשרתיו בכל מיני הקרבנות, חוץ מן האשם כי החטאת והאשם תורה אחת להם. וסיפר קרבן כל אחד מהם לבדו, להורות שכל אחד מהם כיוון לכפר על פרטי חטאים שידע בשבטו, וזה בכל אחד מפרטי קרבנו לרצון להם לפני ה'. וסמך ונצב עליהם בעד שבטו, כענין המעמדות בקרבנות צבור[18]:
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם כדי לחלוק כבוד לנשיאים, שיהא לכל אחד יומו[19] יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ יתכן שהיא מצוה לדורות שיחנכו לעולם בית המקדש והמזבח ולכך עשה שלמה חנכת הבית, דכתיב (דהי"ב ז ה) ויחנכו את בית האלהים המלך וכל העם וכן אנשי כנסת הגדולה עשו חנוכה[20]: ס
(יב) וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה לא נקרא כאן נשיא כדי שלא יתגאה על שהקריב ראשון וכל האחרים נקראו נשיאים לפי שהשפילו עצמם והקריבו אחריו[21]:
(יג) וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק כמו קערה רק שדפנותיה דקים יותר[22] אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
(טו) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
(טז) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
(יז) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים גדיים[24] חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב: פ
(יח) בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר:
(יט) הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
(כ) כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
(כא) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
(כב) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
(כג) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר: פ
נביא
(ט) רֹחַב הַקִּיר אֲשֶׁר לַצֵּלָע אֶל הַחוּץ- רוחב הקיר החיצוני של הצלעות - חָמֵשׁ אַמּוֹת {ציור 13}, וַאֲשֶׁר מֻנָּח בֵּית צְלָעוֹת אֲשֶׁר לַבָּיִת - וכמו כן, היה גם הקיר של הצלעות מצד המונח - 5 אמות.
סָבִיב לַבַּיִת, סָבִיב סָבִיב - וְ - 20 אמה רֶוַח, בין הצלעות ללשכות, גם מצד דרום לבית.{ציור 1 אות ג' }
וְרֹחַב מְקוֹם הַמֻּנָּח - הרוחב של המונח היה - חָמֵשׁ אַמּוֹת,
סָבִיב סָבִיב - למונח שמצפון, ולמונח שבדרום.{ציור 13}.
(ט) רֹחַב הַקִּיר אֲשֶׁר לַצֵּלָע אֶל הַחוּץ- רוחב הקיר החיצוני של הצלעות - חָמֵשׁ אַמּוֹת {ציור 13}, וַאֲשֶׁר מֻנָּח בֵּית צְלָעוֹת אֲשֶׁר לַבָּיִת - וכמו כן, היה גם הקיר של הצלעות מצד המונח - 5 אמות.
(המונח, הוא רֶוַח ריק בין הבית עצמו- לצלעות. {ציור 13} עי' לעיל פסוק ו') (י) וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת - ובין לשכות המאה, שמצפון ודרום לבית {ציור 15 אות א', ג' } לבין הצלעות המקיפות את הבית, רֹחַב - המרחק בין הצלעות ללשכות מצפון, היה - עֶשְׂרִים אַמָּה,
סָבִיב לַבַּיִת, סָבִיב סָבִיב - וְ - 20 אמה רֶוַח, בין הצלעות ללשכות, גם מצד דרום לבית.{ציור 1 אות ג' }
סָבִיב לַבַּיִת, סָבִיב סָבִיב - וְ - 20 אמה רֶוַח, בין הצלעות ללשכות, גם מצד דרום לבית.{ציור 1 אות ג' }
(יא) וּפֶתַח הַצֵּלָע - לַמֻּנָּח - הפתח להכנס לצלעות, הוא מכיוון המונח, דהיינו: פֶּתַח אֶחָד - פתח אחד, לצלעות שמדרום, היה : דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן, וּפֶתַח אֶחָד - ופתח אחד, לצלעות שמצפון, היה: לַדָּרוֹם.
וְרֹחַב מְקוֹם הַמֻּנָּח - הרוחב של המונח היה - חָמֵשׁ אַמּוֹת,
סָבִיב סָבִיב - למונח שמצפון, ולמונח שבדרום.{ציור 13}.
וְרֹחַב מְקוֹם הַמֻּנָּח - הרוחב של המונח היה - חָמֵשׁ אַמּוֹת,
סָבִיב סָבִיב - למונח שמצפון, ולמונח שבדרום.{ציור 13}.
יחזקאל פרק מא
מידות הבית (פסוקים יב' - טו')
(קיר פתח האולם - 3 (ללא האילים), האולם - 11, קיר פתח ההיכל - 6, אורך ההיכל - 40,
קיר פתח קה"ק - 4 (ללא האילים), אורך קה"ק - 20, הקיר ממערב לקה"ק - 6. סה"כ 90.)
הקישוטים במקדש(פסוקים טז'-כא')
(יז) עַל, מֵעַל הַפֶּתַח - על הקיר שמעל הפתח, ועד התקרה, וְעַד הַבַּיִת הַפְּנִימִי - ועד קירות בית קה"ק, וְלַחוּץ - וגם לצד החיצוני של קיר קה"ק (הקיר- מכיוון ההיכל), וְאֶל כָּל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב, בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן - בקה"ק ובהיכל, היה מצופה - מִדּוֹת - לוחות גדולים של עץ (ולא "שחיף עץ").
דלתות ההיכל (פסוקים כג'- כה')
מידות הבית (פסוקים יב' - טו')
(יב) וְהַבִּנְיָן - ומידת הבִּנְיָן, אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה - מכיוון שטח, פְּאַת דֶּרֶךְ הַיָּם - צד מערב לבית, רֹחַב שִׁבְעִים אַמָּה - מצפון לדרום. (קיר חיצוני לצלעות - 5, חלל הצלעות - 4, קיר פנימי לצלעות (לכיוון המונח) - 5, המונח - 5. סה"כ- 19. וכן בדרום. סה"כ - 38. קיר הבית- 6 מצפון, וְ - 6 מדרום,יחד - 12, רוחב הבית עצמו - 20. סה"כ - 70 אמה) וְקִיר הַבִּנְיָן - המשך הקיר המערבי של הצלעות במערב, חָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב, סָבִיב סָבִיב - שקיר זה המשיך גם כנגד חלל המונח הצפוני והמונח הדרומי . וְאָרְכּוֹ - של הבית ממזרח למערב - תִּשְׁעִים אַמָּה.
(קיר פתח האולם - 3 (ללא האילים), האולם - 11, קיר פתח ההיכל - 6, אורך ההיכל - 40,
קיר פתח קה"ק - 4 (ללא האילים), אורך קה"ק - 20, הקיר ממערב לקה"ק - 6. סה"כ 90.)
(קיר פתח האולם - 3 (ללא האילים), האולם - 11, קיר פתח ההיכל - 6, אורך ההיכל - 40,
קיר פתח קה"ק - 4 (ללא האילים), אורך קה"ק - 20, הקיר ממערב לקה"ק - 6. סה"כ 90.)
(יג) וּמָדַד אֶת הַבַּיִת - ממזרח למערב {90 אמות כמו בפסוק הקודם, ומוסיף את הצלעות ממערב לבית - 4 אמות, ויסוד הקיר שאחרי הצלעות - 6 אמות (אף שהקיר עצמו היה חמש ;לעיל פס' ח')}- אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה, ו- 100 אמה אלו כולל : וְהַגִּזְרָה - כל השטח ממזרח למערב, וְהַבִּנְיָה וְקִירוֹתֶיהָ - הבנין עצמו והקירות, סה"כ אֹרֶךְ - מֵאָה אַמָּה:
(יד) וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַגִּזְרָה לַקָּדִים - רוחב הבית ממזרח, בתוספת שני מבנים מִצִּדֵי האולם מצפון ודרום - מֵאָה אַמָּה. ("אולמי החצר", שבפסוק הבא)
(טו) וּמָדַד אֹרֶךְ הַבִּנְיָן אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה אֲשֶׁר עַל אַחֲרֶיהָ - אורך הבנין מצד דרום (בפס' יב'- יד' - מדד רוחב ממערב, אורך הבנין מצד צפון, ורוחב ממזרח). וְאַתִּיקֶיהָא מִפּוֹ -"אתיק" - הוא קיר מחבר ותומך בשני קירות. אתיק זה, הוא הקיר המחבר, בין הקיר הפנימי של הצלעות הדרומיות - בקצה המערבי, לקיר הבנין - בקצה הדרומי (קיר הבנין, הוא הקיר הנמשך מהקיר החיצוני של הצלעות המערביות ; ראה לעיל פס' יב'), וּמִפּוֹ – והאתיק, הקיר המחבר, בין הקיר הפנימי של הצלעות הצפוניות - בקצה המערבי, לקיר הבנין - בקצה הצפוני. סך כל אורך צד דרום - מֵאָה אַמָּה. {ראה גם ציור 15 }.וְהַהֵיכָל הַפְּנִימִי וְאֻלַמֵּי הֶחָצֵר - אורך זה היה גם כנגד ההיכל, והחדרים - המבנים שבצידי האולם.
הקישוטים במקדש(פסוקים טז'-כא')
(טז) הַסִּפִּים - בסף (במזוזות), וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת - ובחלונות שבקירות האתיקים, וְהָאַתִּיקִים -והאתיקים עצמם (הכוונה, בסף של פתחי האתיקים), סָבִיב לִשְׁלָשְׁתָּם - סביב פִּתְּחֵי שלושתם, נֶגֶד הַסַּף- במקום הסף, שבחלונות ובפתחים, היה ציפוי של שְׂחִיף עֵץ סָבִיב סָבִיב - נסרים דקים של עץ, (במקומות ישרים ורחבים, היו לוחות גדולים של עץ מעוטר ; על העץ היה הציפוי זהב .) וְהָאָרֶץ - ומהארץ - עַד הַחַלֹּונוֹת - היה גם מצופה בשחיף עץ, וְהַחַלֹּנוֹת מְכֻסּוֹת - גם כן - בִּשְׂחִיף עֵץ.
(יז) עַל, מֵעַל הַפֶּתַח - על הקיר שמעל הפתח, ועד התקרה, וְעַד הַבַּיִת הַפְּנִימִי - ועד קירות בית קה"ק, וְלַחוּץ - וגם לצד החיצוני של קיר קה"ק (הקיר- מכיוון ההיכל), וְאֶל כָּל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב, בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן - בקה"ק ובהיכל, היה מצופה - מִדּוֹת - לוחות גדולים של עץ (ולא "שחיף עץ").
(יז) עַל, מֵעַל הַפֶּתַח - על הקיר שמעל הפתח, ועד התקרה, וְעַד הַבַּיִת הַפְּנִימִי - ועד קירות בית קה"ק, וְלַחוּץ - וגם לצד החיצוני של קיר קה"ק (הקיר- מכיוון ההיכל), וְאֶל כָּל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב, בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן - בקה"ק ובהיכל, היה מצופה - מִדּוֹת - לוחות גדולים של עץ (ולא "שחיף עץ").
(יח) וְעָשׂוּי כְּרוּבִים וְתִמֹרִים - על העץ ציורי כרובים ועצי תמר, וְתִמֹרָה בֵּין כְּרוּב לִכְרוּב - התמר היה מצויר בין שני כרובים, וּשְׁנַיִם פָּנִים - לַכְּרוּב.(לכל כרוב שני פרצופים, משני צִדיו).
(יט) וּפְנֵי אָדָם אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ - מצד אחד של הכרוב - פני אדם - לתימורה שמצד אחד, וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ -ומצד שני של הכרוב - פני כפיר, לכִּיווּן התמרה, מצידו השני של הכרוב, עָשׂוּי אֶל כָּל הַבַּיִת סָבִיב סָבִיב -כל הציורים האלו, היו בכל קירות הבית.
(כ) מקום הציורים - מֵהָאָרֶץ עַד מֵעַל הַפֶּתַח, הַכְּרוּבִים וְהַתִּמֹרִים עֲשׂוּיִם - עד מעל הפתחים, וְקִיר הַהֵיכָל - וכך היו הציורים, בקיר ההיכל.
(כא) הַהֵיכָל מְזוּזַת רְבֻעָה - המזוזות בכניסה להיכל, היו מרובעות, בעלות 4 צלעות (שלא כמו מזוזות הדביר בבית ראשון :"וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן הָאַיִל מְזוּזוֹת חֲמִשִׁית"),וּפְנֵי הַקֹּדֶשׁ - פני קיר קה"ק - הַמַּרְאֶה - המראה שלו - כַּמַּרְאֶה - של קיר ההיכל (ציורי כרובים ותימורים).
המזבח הפנימי
(כב) הַמִּזְבֵּחַ עֵץ - מזבח הפנימי עשוי מעץ, שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ, וְאָרְכּוֹ - שְׁתַּיִם אַמּוֹת, וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ - היה בעל 4 פינות (קרנות) - ולא עגוֹל. וְאָרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ, וַיְדַבֵּר אֵלַי : זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ - זה המזבח - הוא כְּמו שולחן לפני ה' ית'.
דלתות ההיכל (פסוקים כג'- כה')
(כג) וּשְׁתַּיִם - 2 זוגות של - דְּלָתוֹת היו בחלל פתח ההיכל. לַהֵיכָל - זוג אחד, בתחילת חלל פתח ההיכל, וְלַקֹּדֶשׁ - וזוג נוסף, בחלל הפתח בצד הקרוב לקודש.
כתובים
רות פרק ג
(א) וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא כבר כלו ג' חדשי הבחנה שמבחינים לראות אם את מעוברת מבעלך שמת ולכן מוטל עלי ש - אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ בעל כי אין לאשה מנוח עד שתנשא אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ:
(א) וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא כבר כלו ג' חדשי הבחנה שמבחינים לראות אם את מעוברת מבעלך שמת ולכן מוטל עלי ש - אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ בעל כי אין לאשה מנוח עד שתנשא אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ:
(ב) וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ קרוב משפחתינו וכולם יודעים שאת מקורב בבית הזה מצד הקורבה ויאמרו שבאת לראות את הדישה והזריה כדרך הקרוב השמח בשמחת קרובו אֲשֶׁר הָיִית אֶת נַעֲרוֹתָיו ויחשבו שבאת לבקר את הנערות שלא ראית אותן מעת כלות הקציר הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה:
(ג) וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שמלתך שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ וירדתי וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ שכולם יחשבו כי הלכת לביתך ותשבי שם בסתר עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת:
(ד) וִיהִי בְשָׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו ושכבתי וְשָׁכָבְתְּ וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין רמזה לבועז במה שגלתה מרגלותיו ותשכב, ר"ל רמזה לו אחר שאתה הגואל ליבם, א"כ או תגלה רגליך להיות בלא נעל ותקרא בית חלוץ הנעל, או שאשכב בצדך להקים לקרובך שם בישראל ואז תכסה רגלך בנעל, והוא יגיד לך את אשר תעשין דהיינו או שיצוה אותך לתבוע גואל הקרוב יותר או שהוא ידבר עם הגואל:
(ה) וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה:
(ו) וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ:
(ז) וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב:
(ח) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת כסבור שד הוא ובקש לזעוק והיא אחזתו ולפפתו בזרועותיה וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו יתכן שאמרה לו לא תפחד וקול אשה לעולם מוכר או היה אור הלבנה רב וראה אותה שהיתה בלא זקן גם יוכל להכירה במלבושיה:
(ט) וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ היא מליצה נלקחה מן העופות שפורשים כנפיהם על בני זוגם בעת הזווג כִּי גֹאֵל אָתָּה:
(י) וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַיקֹוָק בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן שתרצי לעשות עם נפש בעלך ע"י היבום ועי"כ בחרת לקחת איש זקן מִן הָרִאשׁוֹן שעשית עם בעלך בעת שנשא אותך שבחרת לקחת איש מזרע ישראללְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר:
(יא) וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ ואל תיראי פן כשאתיעץ למחר עם אנשי העיר יניאוני מיבם אותך ויאמרו לי שאין זה מכבודי לישא נערה מואביה, גם מזה אל תיראי כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ:
(יב) וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי אם גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי:
(יג) לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב שם הגואל היה "טוב" יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי יְקֹוָק אני מבטיחך בשבועה שאם לא יחפץ לגאלך אז וגאלתיך אנכי חי ה', ע"ז אני נשבע לךשִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר כי איני ירא פן יסיתני היצה"ר לבא עליך עתה:
משנת ההלכה
מלאכת הבונה
א. אסור להחזיר ידית הדלת או החלון בשבת למקומה כיון שהוא בין עראי ואם מהדקה שם בבורג המיוחד לכך יש בו חיוב משום בונה[25]
ב. תקע של מכשיר חשמלי אין בהוצאתו או החזרתו לשקע משום בונה וסותר אם אינו מחובר לזרם חשמל[26] כגון שהמכשיר מכובה אמנם יש בו משום מוקצה ולהכי אין לעשות כן אלא אם הוא לצורך גופו או מקומו (שש"כ פי"ג סעי' כח)
ג. מתקן לנייר י"א[27] שאין להסיר את המוט שעליו תלוי הנייר בשבת ויש מתירים (ארחות שבת שם סעי' יט)
ד. קלף מזוזה שנפל מבית המזוזה יש מהאחרונים שכתבו שאין בו איסור להחזירו למקומו אבל בית מזוזה שנפל אסור לחברו למקומו (שדי חמד מערכת המ' אות קטו)
ה. אין לעשות צעצועים על ידי קיפולי נייר שהרי הוא כעושה כלי[28] (שש"כ פט"ז סעי' יט)
ו. אסור להרכיב או לפרק צעצועים העשוים מחלקים המוכנים להרכבה כגון מטוס מכונית רכבת וכיו"ב שעשויים מחלקי פלסטיק או עץ שהרי החלקים מתחברים בדייקנות רבה ורגילים לבנותם לימים מרובים (שש"כ שם סעי' כ)
ז. ומ"מ אין למנוע ילדים[29] מלבנות באבני פלא או "לגו" וכיו"ב אמנם אם יש צורך לתוקעם היטב אסור (שם סעי' יח)
ח. העושה אהל קבוע[30] ויש בגגו טפח, הרי זה תולדת בונה וחייב, (רמב"ם פ"י הי"ג) ואפילו אם אין לו מחיצות אם עשוי להשתמש תחתיו או שנעשה להגן מגשם או צל חייב (מ"ב ס"ק ב ושעה"צ ס"ק ב ומ"ב ס"ק יז ובה"ל ד"ה מטה)
ט. וכן המעמיד מחיצות קבע אסור מן התורה (מ"ב שם ס"ק ו ט)
י. כשם שאסור להוסיף מן התורה על הבנין כך אסור להוסיף מן התורה על אהל קבע (מ"ב ס"ק יז ושעה"צ ס"ק ו)
יא. ואפילו אהל עראי אסור מדרבנן שגזרו אהל עראי אטו אהל קבע (שו"ע שטו סעי' א מ"ב שטו ס"ק א)
[1] רמב"ן
[2] חזקוני
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[1] רמב"ן
[2] חזקוני
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] רבינו בחיי
[5] אבע"ז
[6] העמק דבר
[7] אבע"ז
[8] העמק דבר
[9] רבינו בחיי
[10] רמב"ן
[11] פי' הריב"א
[12] רמב"ן
[13] רבינו בחיי
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] ספורנו
[16] חזקוני
[17] חזקוני
[18] ספורנו
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] רמב"ן
[21] חזקוני
[22] חזקוני
[23] ת"א
[24] ת"א
[25] כן מוכח מסי' שטו סעי' א ב ג ועיין חזו"א סי' נ ס"ק י ד"ה דף
[26] ואם הוא מחובר או עתיד להתחבר כגון ע"י שעון שבת דעת החזו"א שיש בו משום בונה סי' לח ס"ק ב ועיין שש"כ פי"ג הערה פ"ח
[27] דעת הגרי"ש אלישיב שמכיון שהוא קבוע בבנין ואין מסירים אותו אל בשעה שצריך להחליף נייר חשיב כקבוע והגרשז"א מתיר
[28] ואפילו אם עשוים לפרק בו ביום יש להחמיר כיון שקיפולי ניר אינו רק דרך משחק אלא אף מבוגרים עושים כן לנוי כגון "אוריגמי"
[29] עיי"ש בהערה נג דמשמע שלגדול אסור לעשות כן שכל ההיתר הוא מחמת שמכיון שאינו אלא צעצוע של ילדים וידוע לכל שאינו נעשה לקיום יש להקל לילדים אבל לגדול יש להחמיר עיי"ש
[30] ועיין שער הציון שטו ס"ק ו שמשמע שכל שעשוי להיות שם כמה ימים חשיב אהל קבע וכן משמע במ"ב ס"ק לה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה