מקרא
במדבר פרק יז
(יג) וַיַּעֲמֹד אהרון בתפילה ועשה מחיצה באמצעות המחתה[1] בֵּין הַמֵּתִים שהיו חיים ביניהם[2]. וּבֵין הַחַיִּים שהיו מתים ביניהם[3] וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה שלא חלה עוד שום אחד מהם בחולי מגפה[4]:
(יד) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח:
(טו) וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לשוב להתפלל שלא ישוב המשחית בעם[5] וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה לגמרי ונרפאו החולים במגיפה[6]: פ
(טז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יז) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת כולל מטה אהרן. ומנשה ואפרים נחשבו רק לשבט אחד, שבט יוסף ולא לקחו מטה רק מאפרים כי ידעו מברכת יעקב שלא יבחר במנשה נגד אפרים[7]. והטעם, כי לא ימנו שבטי ישראל לעולם רק שנים עשר, אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ שם הנשיאים וי"א שם השבט[8]:
(יח) וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם בזה עשה את אהרן נשיא לשבט לוי והוצרך לפרש כי הם מטה אחד ונשיא אחד להם, לומר אע"פ שחלקתים לשתי משפחות, כהונה לבד ולויה לבד, מכל מקום שבט אחד הוא ונשיא אחד להם[9]:
(יט) וְהִנַּחְתָּם ותצניעם[10] בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה מקום שמשם אני מזמן את דברי אליכם[11]:
(כ) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי והנחתי מעלי דהיינו שלא יבא שוב מצב בו אצטרך להעניש את ישראל בעבור תלונתם שהם מלינים עליכם[12] אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם את אלה שעדיין מלינים ואת לה שילינו בעתיד[13]:
(כא) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ באמצע מַטּוֹתָם:
(כב) וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת לִפְנֵי יְקֹוָק בְּאֹהֶל הָעֵדֻת:
(כג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח משה הוציאו להראות שפרח, ואז לעיני כל ישראל - וַיָּצֵץ צִיץ הנץ הפרי וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים ונגמר הפרי מיד לעיניהם[14]:
(כד) וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי יְקֹוָק אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ את שמותיהם על המטות[15] וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ: ס
(כה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת ששבט לוי הוא הנבחר לִבְנֵי מֶרִי לדורות הבאים שירצו למרוד[16] וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ:
(כז) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר הֵן גָּוַעְנוּ בשריפה אָבַדְנוּ בבליעת האדמה שנאמר ויאבדו מתוך הקהל כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ במגיפה[18]:
(כח) כֹּל הַקָּרֵב אל חצר אהל מועד הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן יְקֹוָק וכל שכן הקרב אל משכן יְקֹוָק [19] יָמוּת הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ האם הופקרנו למיתה.[20] שעדיין לא התרה בם הקב"ה שעדיין לא נכתב והזר הקרב יומת. ולכך הוא מזהירם בפרשה זו וזר לא יקרב אליכם והזר הקרב יומת שמכאן ואילך לא יקרבו כלל ולא ימותו[21]:
נביא
ישעיהו פרק א
טז. רַחֲצוּ הִזַּכּוּ רחצו ונקו את ליבכם בתשובה, הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי הסירו מעשיכם הרעים מלפני, חִדְלוּ הָרֵעַ הפסיקו לעשות רע !
יז. לִמְדוּ הֵיטֵב הרגילו עצמכם להיטיב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט בקשו לעשות דין אמת, אַשְּׁרוּ יַשְרוּ את הדין (עשו הדין ביושר), חָמוֹץ לנגזל,שִׁפְטוּ יָתוֹם שפטו דין אמת ליתום,רִיבוּ אַלְמָנָה עשו דין צדק, במריבה של האלמנה.
יח.לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְקֹוָק ה' אומר: בואו בבקשה ונתווכח (נדון ונברר), מי אחראי לצרותיכם, אתם או אני? וכאשר תודו שבעבור חטאתיכם באו עליכם היסורים, דעו, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים שאפילו אם חטאיכם יהיו כבייכול, אדומים, כתולעת השני, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אכפר לכם, ויהיו כשלג לבן. אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע אם יאדימו חטאתיכם כתולעת השני, כַּצֶּמֶר יִהְיוּ אכפר לכם, ויהיו כצמר לבן.
יט. אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם אם תרצו לקבל את דברי, ותשמעו בקולי, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ תזכו לאכול מכל טוב הארץ.
כ. וְאִם תְּמָאֲנוּ ואם תסרבו לשמוע לה', וּמְרִיתֶם ותמרדו בי, חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ חרב האוֹיֵב - תאכל אתכם, כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר כי דברים אלו יצאו מפי ה', וכך אכן יהיה.
כא. אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה כיצד נהיתה ירושלים, שהיתה עיר נאמנה לה', כזונה, שאינה נאמנת לבעלה, מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט העיר שהיתה מלאה במשפט אמת, צֶדֶק יָלִין בָּהּ הצדק, הִתְמִיד כבייכול, ללוּן ולגור בתוכה, וְעַתָּה מְרַצְּחִים ועכשיו, מלאה ירושלים בשופכי דמים.
כב. כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים הכסף בירושלים, היה מלא בסיגים, (סיגים- פסולת המתכות) סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם והיין, מעורב במים.
כג. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים השרים סרים (נוטים) מדרך ה', וְחַבְרֵי גַּנָּבִים ומתחברים עם הגנבים, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד כל השרים, אוהבי שוחד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים רודפים, אחר תשלומי השוחד, יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ בדין צדק,וְרִיב אַלְמָנָה, לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם ודין האלמנה כלל לא מגיע למשפט, שהרי יודעת האלמנה, שלא יועיל לה.
כד. לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת לכן אמר ה', שהוא אדון כל הצבאות, (צבא השמים והארץ), אֲבִיר יִשְׂרָאֵל ה', שהוא החוזק של ישראל, הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי אתנחם, בעונש שאעניש את אויבַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי ואנקום באוייבַי.
כה. וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ אחזיר את ידי, להכות אותם שוב ושוב, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר, סִיגָיִךְ ואנקה ממך את הסיגים, את הרשעים, כמו הבור, (חומר ניקוי ; כמו: "...ותרבי לך בורית..", ירמיהו ב' כב', וכמו: "...נקי כפים ובר לבב..." תהילים כד' ד'), המנקה את הכתמים מהבגד, וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ ואסיר ממך כל פסולת, את כל הרשעים.
כו. וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה,וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אז אשיב לך שופטים ויועצים צדיקים, כמו שהיו בתחילה לפני שהרשיעו, אַחֲרֵי כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק, קִרְיָה נֶאֱמָנָה ומתוך כך שוב תִּקָרְאִי:" עִיר הַצֶּדֶק, קִרְיָה נֶאֱמָנָה", עיר המלאה בצדק, ונאמנת לה'.
כז. צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה ירושלים תפדה, תִּוָשַע ע"י המשפט שיעשה בה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה והשבים מהגלות, ישובו ע"י הצדקה שיעשו.
כח. וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו הפושעים והחוטאים - יִשָבְרוּ כולם יחד, וְעֹזְבֵי יְקֹוָק יִכְלוּ ועוזבי ה' - ימותו.
כט. כִּי יֵבֹשׁוּ, מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם עוזבי ה', יתביישו שחמדו לאילים ועבדו אותם (אֵלָה - שם עץ) וְתַחְפְּרוּ, מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם ויתביישו, שהיו עובדים ע"ז, בגנים שבחרו להם.
ל. כִּי תִהְיוּ כי אתם, עובדי הע"ז, תהיו, כְּאֵלָה, נֹבֶלֶת עָלֶהָ כעץ אֵלָה שנבלו בה העלים, וּכְגַנָּה, אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ וכגינה ,שאין בה מים.(כך, רשעי בנ"י - יענשו)
לא. וְהָיָה הֶחָסֹן, לִנְעֹרֶת הפסל החזק, יהיה כמו נעורת,(פסולת הפשתן הנדלקת בקלות), וּפֹעֲלוֹ, לְנִיצוֹץ ועושה הפסל יהיה כניצוץ אש, וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו ושניהם יחד (הנעורת והניצוץ = הפסל ועושהו), יִדָלְקוּ במהירות,וְאֵין מְכַבֶּה ואין מי שיוכל לכבות האש.
כתובים
דברי הימים ב פרק ו
(א) אָז בראות שלמה את הענן היינו שבאה השכינה אָמַר שְׁלֹמֹה יְקֹוָק אָמַר לִשְׁכּוֹן בָּעֲרָפֶל עכשיו אני יודע שהקב"ה השרה את שכינתו כי השכינה דרכה להיות שרויה בערפל כמו שנאמר ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים: (ב) וַאֲנִי בָּנִיתִי בֵית זְבֻל מלשון מדור לָךְ וּמָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים והשכינה לא תשרה במקום אחר לעולם כי שילה, נוב וגבעון לא היו לעולמים שהרי הם לא היו המקום הנבחר: (ג) וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו אל מול העם וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד: (ד) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו שיתן לו בן שיבנה לו בית אֵת דָּוִיד אָבִי וּבְיָדָיו מִלֵּא היינו קיים את דברו לֵאמֹר: (ה) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְלֹא בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (ו) וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (ז) וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִיד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל דָּוִיד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבוֹתָ טוב עשית בזה וגם אני בוחר בבית שעלה בלבך לבנותו לשכן את שמו של ה' כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ וזה יהיה לזכות כי על ידו באה ההכנה והציווי לעשות הכל: (ט) ונאמר לדודרַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת אלא רק תעשה את כל ההכנות כִּי בִנְךָ הַיּוֹצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי: (י) וַיָּקֶם יְקֹוָק אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקוּם תַּחַת דָּוִיד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (יא) וָאָשִׂים שָׁם בבית אֶת הָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בארון את לוחות ה- בְּרִית יְקֹוָק אֲשֶׁר כָּרַת עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (יב) וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו כדרך אדם שמבקש חסד: (יג) והיאך ראו כל ישראל את שלמה ושמעו את דבריו כִּי עָשָׂה שְׁלֹמֹה כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וַיִּתְּנֵהוּ בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ וְאַמּוֹת שָׁלוֹשׁ קוֹמָתוֹ וַיַּעֲמֹד עָלָיו וכך כולם ראו אותו וַיִּבְרַךְ כרע עַל בִּרְכָּיו נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיְמָה: (יד) וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ ממה שאתה שֹׁמֵר את הגמול שהבטיח ב- הַבְּרִית שאתה גוזר מהשמים לתת את וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם כמו שהלך לפני דוד אבי: (טו) אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִיד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ שאני בנו שלמה יבנה את הבית וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה שההבטחה התקיימה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה