פרשת שלח יום א'

מקרא

במדבר פרק יג

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) שְׁלַח לְךָ[1] אֲנָשִׁים שידעו הדרכים ומבוא הערים, ושיתנו להם עצה באיזו עיר ילחמו תחילה ומאיזה צד יהיה נוח להם לכבוש את הארץ[2] וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ אלה שנים עשר אנשים תקח מאותם שבישראל שנשא אותם לבם ללכת שתכוין את העם מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ. ומאותם שיאמרו ללכת תקח ותבחר מהם שנים עשר ולפי שהאנשים גבורים שאינם יראים ורך לבב ראוים ללכת בארץ נכריה וגם להתחזק ולקחת מפרי הארץ לכך הוצרך להכריז ולא נקבם הקב"ה בשמות כשם שעשה לנשיאים שמנו את ישראל ובנשיאים שהנחיל את ישראל את הארץ באלה מסעי. שאותם היו נקובי שמות[3] כֹּל נָשִׂיא בָהֶם ישלח איש אחד משבטו[4]:

(ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן כוונתו של משה לדעת את הדרך אשר יעלה בה ואת הערים אשר יכבוש תחלה כאשר פירשתי, ואמנם היו ישראל במצרים עבדים בעבודת פרך לא ידעו ולא יבינו, על כן רצה משה שיגידו להם כל עניני הארץ לשמחם במעלותיה[5] עַל פִּי יְקֹוָק כֻּלָּם אֲנָשִׁים ידועים וגבורים, כמו וחזקת והיית לאיש (מ"א ב, ב)[6] רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:

(ד) וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם מנה הכתוב השבטים לא לדגליהם ולא לצבאותם ולא כתולדותם אלא לפי מעלת השלוחים יש בהם גדול מחברו בחכמה ובכבוד, והקדים הנכבד הקודם במעלה[7] וי"א שהזכירם לפי זקנתם מפני שהיו אז שוים במעלה, בפרט בענין השליחות[8] לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר:

(ה) לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי:

(ו) לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוא כלב בן חצרון ונקרא שמו יפונה על שפנה מעצת מרגלים[9]:

(ז) לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף:

(ח) לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:

(ט) לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא:

(י) לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי:

(יא) לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי:

(יב) לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי:

(יג) לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל:

(יד) לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי:

(טו) לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי:

(טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ כשנעשה משרתו והפקידו על ביתו כמו שעשה הקב"ה לאברהם ולשרה וליעקב, ששינה שמם לעילויא, אבל יצחק מתחילה נקרא על פיו של הקב"ה וכן פרעה להבדיל ליוסף - "צפנת פענח"[10]:

(יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב הגם שנודע ששם המקום היותר קשה לכבוש כי עמלק יושב בארץ הנגב ואם היו הולכים לרגל את ערות הארץ היה להם לכנס במקום אחר ולבקש איזה מקום שקל יותר לכנס משם אל הארץ, וכן אמר להם[11] וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר הר האמורי[12] וההר היה ג"כ המקום היותר קשה לכבוש כמ"ש בספר יהושע[13]:

(יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא אם היא בתחלתה באיזור שאינו מיושב כל כך ארץ מיוערת או חלקה או ארץ ביצות כי לפי מה שתראו את הארץ תכינו כלי מלחמה לסתת את היערים ולהכין הליכת חיילותיכם כי בטוחים היו שה' יתן להם את ארץ כנען אך לא בלא טורח כי אם בענין עריכת המלחמה וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב כל זה להודיע באיזה ענין יערכו אתם מלחמה[14]:

(יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ כלומר בחלק הארץ שהוא עיקר המקום המיושב הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה אם מלאה תבואות הרבה וימצאו בה כל טוב למלחמותם ולא יצטרכו להקדים להם צדה כל כך לעת מלחמה מקודם וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים כל זה לדעת אם צריכים לעשות דייק וסוללות לכבוש את הערים[15]:

(כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה בפירות שמינים[16] הִוא אִם רָזָה להודיע לישראל שימצאוה זבת חלב ודבש כמו שהבטיחם הקב"ה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן גפן ותאנה ורמון זית שמן ודבש שנשתבחה בהם[17] וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם שלא יפחדו בלקחם מפרי הארץ פן יכירו בהם שהם מרגלים[18] מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים היו צריכים חזוק לפי שהימים ימי ביכורי ענבים והשומרים מצויים שם[19]:

(כא) וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת באלכסון מרוח דרומית מזרחית עד קרן מערבי צפוני:

(כב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא כלב לבדו ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם וכן הוא אומר (דברים א) ולו אתן את הארץ אשר דרך בה וכתיב (שופטים א) ויתנו לכלב את חברון[20] עַד חֶבְרוֹן היא קרית ארבע, הוא האדם הגדול שבענקים, והיה שמו ארבע, ובנאה, ועל כן נקראת על שמו, וזה שנאמר (יהושע יד, טו) ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים, וזה האיש הוליד בן וקרא שמו ענק, ועל שמו נקראו ענקים וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה שבנה אותה ארבע לבנו ענק שבע שנים לִפְנֵי הבנות צֹעַן מִצְרָיִם שהיא קדמונית, להגיד הפלגת חיי האנשים האלה כי כאשר היו מופלגין בקומתן כן היו ימיהן ארוכין מכל האדם, כי לאביהם נבנתה חברון לפני צוען מצרים, שנתקפלו בה כמה דורות[21] והכתוב בא להכחיש המרגלים שעתידים לומר ארץ אוכלת יושביה היא[22]:

(כג) וַיָּבֹאוּ באו בחזרתם עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ את הזמורה שעליה האשכול בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם כלומר בשני מוטות וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים:

(כד) לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מכיון שהיה דבר פלא בעיני הכנענים שיכרתו בני ישראל אשכול כזה שהרי היו בארץ עוד אשכולות גדולים כמוהו או יותר ממנו ועל תמיהתם זו קראו המקום נחל אשכול:

(כה) וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם שהתחילו בכ"ט בסיון שנשתלחו המרגלים וכלו בח' באב לערב ותמוז באותה שנה מלא היה[23]:

נביא

יחזקאל פרק מו

(א) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ - שער מזרח לחצר הפנימית יפתח רק בשבת ובר"ח:

(ב) וּבָא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר מִחוּץ - אולם השער בחצר הפנימית הוא לכיוון - חוץ. וְעָמַד עַל מְזוּזַת הַשַּׁעַר וְעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל מִפְתַּן הַשַּׁעַר - המפתן שבין מזוזות השער.וְיָצָא וְהַשַּׁעַר לֹא יִסָּגֵר עַד הָעָרֶב - עד שכל ישראל ישתחוו:

(ג) וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים לִפְנֵי ה':

(ד) וְהָעֹלָה אֲשֶׁר יַקְרִב הַנָּשִׂיא לה’ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שִׁשָּׁה כְבָשִׂים תְּמִימִם וְאַיִל תָּמִים:

(ה) וּמִנְחָה אֵיפָה לָאַיִל - לכל איל - איפת סולת. וְלַכְּבָשִׂים מִנְחָה מַתַּת יָדוֹ - ולכבשים המנחת נסכים: כפי שמקבל הנשיא מישראל. (שישית האיפה, וכמו שאומר להלן פס' יד'). וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה:

(ו) וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ פַּר בֶּן בָּקָר תְּמִימִם וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂם וָאַיִל תְּמִימִם יִהְיוּ:

 (ז) וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה מִנְחָה - מנחת נסכים: איפה לכל פר ולכל איל, והין שמן - לכל מנחה. וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ - כְּפִי שמקבל מבנ"י (פרק מה', יג'). וְשֶׁמֶן - הִין לָאֵיפָה - לכל איפה:

בשבת	6 כבשים ואיל אחד -      לעולה
בר"ח	פר, איל, ו6 כבשים     לעולה.

קרבנות הנשיא בשבת ובר"ח

יחזקאל פרק מו

(ח) וּבְבוֹא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּבְדַרְכּוֹ יֵצֵא - בשבת ובר"ח יכנס ויצא דרך אותו שער (שלא כמו במועדים ; פס' י'):

 (ט) וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה - ולא יכנסו וייצאו באותו שער. לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ יֵצֵא - בשער ממול זה שנכנס בו - יצא:

(י) וְהַנָּשִׂיא בְּתוֹכָם - בתוך בנ"י. בְּבוֹאָם יָבוֹא וּבְצֵאתָם יֵצֵאוּ - ולא מאותו שער:
    כניסת הנשיא לחצר הפנימית

הזמן	נכנס \ יוצא
בשבת ור"ח וכשמביא קרבן נדבה	נכנס ויוצא דרך שער מזרח
במועדים	נכנס יחד עם כל ישראל דרך שער צפון ויוצא מדרום, או להיפך.

(יא) וּבַחַגִּים וּבַמּוֹעֲדִים תִּהְיֶה הַמִּנְחָה אֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים מַתַּת יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה:

(יב) וְכִי יַעֲשֶׂה הַנָּשִׂיא נְדָבָה עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים נְדָבָה לה’ וּפָתַח לוֹ אֶת הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה קָדִים - כשיביא הנשיא נדבה, יפתחו בשבילו את שער המזרחי לחצר הפנימית. וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְיָצָא וְסָגַר אֶת הַשַּׁעַר אַחֲרֵי צֵאתוֹ:

(יג) וְכֶבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָּמִים תַּעֲשֶׂה עוֹלָה לַיּוֹם - קרבן תמיד. לה’ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:

(יד) וּמִנְחָה תַעֲשֶׂה עָלָיו בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר שִׁשִּׁית הָאֵיפָה - היינו: אחד משישים בחומר (לעיל מה' יג'). וְשֶׁמֶן שְׁלִישִׁית הַהִין, לָרֹס אֶת הַסֹּלֶת - לשפוך ולערבב עם הסולת. מִנְחָה לה’ חֻקּוֹת עוֹלָם תָּמִיד:

(טו) יַעֲשׂוּ אֶת הַכֶּבֶשׂ וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הַשֶּׁמֶן בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר עוֹלַת תָּמִיד:

כתובים

דברי הימים א פרק כח

(א) וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל שָׂרֵי הַשְּׁבָטִים וְשָׂרֵי הַמַּחְלְקוֹת הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי כָל רְכוּשׁ וּמִקְנֶה לַמֶּלֶךְ וּלְבָנָיו עִם הַסָּרִיסִים וְהַגִּבּוֹרִים וּלְכָל גִּבּוֹר חָיִל אֶל יְרוּשָׁלִָם ואף אחד לא נעדר: (ב) וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו שאפילו שתשש כוחו בשל זקנותו עדיין התגבר והתאמץ לעמוד לכבוד שרי ישראל שנאספו עבורו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ וגם וַהֲכִינוֹתִי את כל מה שיצטרכו לִבְנוֹת רק ש-: (ג) וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ ולכן אני מנוע מלבנות את הבית והסיבה היא אותה סיבה שאסור להניף ברזל על המזבח כי זה משמש לכלי רציחה: (ד) אמנם כל הדם ששפכתי לא היה עון ופשע ולכן וַיִּבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית אָבִי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד להיות מלך מזרעו וּבְבֵית יְהוּדָה בֵּית אָבִי וּבִבְנֵי אָבִי בִּי רָצָה לְהַמְלִיךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל: (ה) וּמִכָּל בָּנַי כִּי רַבִּים בָּנִים נָתַן לִי יְקֹוָק וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מַלְכוּת יְקֹוָק עַל יִשְׂרָאֵל וכאן בא לרמז שלא נשא את בת שבע בחטא כי אם כן, לא היה נבחר למלוכה: (ו) וַיֹּאמֶר לִי שְׁלֹמֹה בִנְךָ הוּא יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי כִּי בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן אהוב כמו בןוַאֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב לחמול כמו שאב חומל על בנו: (ז) וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ עַד לְעוֹלָם אִם יֶחֱזַק לַעֲשׂוֹת מִצְוֹתַי וּמִשְׁפָּטַי כַּיּוֹם הַזֶּה לעשות את מצות ה': (ח) וְעַתָּה לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל גם הגרים והאזרחיםקְהַל יְקֹוָק וּבְאָזְנֵי אֱלֹהֵינוּ שכביכול הקב"ה יהיה עד ודוד מזהיר ואומר שִׁמְרוּ וְדִרְשׁוּ כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְמַעַן תִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה כדי שתתקיים בכם ירושת הארץ וְהִנְחַלְתֶּם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם עַד עוֹלָם: פ (ט) וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ כלומר חקור בשכלך לדעת אותו וגם אם תקצר השכל לא תעזוב אותו כי הוא אלהי אביך וסמוך הוא שהאב מעמיד את בנו על האמת וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה מאהבה ומרצון ולא מיראת העונש כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְקֹוָק והוא יודע כל מה שבהם וְכָל יֵצֶר פעולת ה- מַחֲשָׁבוֹת הוא מֵבִין  ולכן אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ אז הוא יפתח את לבבך לדעת ולהבין אבל וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד הוא יעזוב אותך לעולם אם לא תשוב לו: (י) רְאֵה עַתָּה כִּי יְקֹוָק בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת שיהיה לַמִּקְדָּשׁ ולא לדור בו כי כבר נאמר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אלא לצורך הארון והוא בחר בך לא בגלל שאתה משובח יותר משאר אנשים אלא למענו ולכן חֲזַק וַעֲשֵׂה: פ (יא) וַיִּתֵּן דָּוִיד לימד אותו ומסר לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת מידות האורך והרוחב של תַּבְנִית הָאוּלָם שלפני ההיכל וְאֶת בָּתָּיו בית החליפות שמשתי הצדדים וְגַנְזַכָּיו מקום שאוצרות הקדשים גנוזים שם וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים ההיכל והחדרים הפנימיים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת קדש הקדשים: (יב) וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ שנגלה ברוח הקודש ע"י שמואל הנביא ומה שלמד דוד באותה שעה לא יכל ללמוד תלמיד ותיק בכמה שנים לְחַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וּלְכָל הַלְּשָׁכוֹת סָבִיב לְאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים ששם מניחים את הנדבות לבדק הביתוּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים ששם מניחים את הנדבות לקרבנות הציבור: (יג) וּלְמַחְלְקוֹת משמרות הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּלְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק וּלְכָל כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק כפי שנאמר לעיל: (יד) לַזָּהָב לכלי הזהב בַּמִּשְׁקָל לַזָּהָב לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה שהיה ידוע כמה משקל הזהב היה נצרך לכל כלי וכלי לְכֹל כְּלֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וכן בכסף כי משקל הכסף הינו שונה ממשקל הזהב: (טו) וּמִשְׁקָל לעשרה לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב שהכין שלמה וְנֵרֹתֵיהֶם זָהָב שהיו עשויין כמו בזיכין – כוסיות לשים בהם את השמן והפתילות בְּמִשְׁקַל מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ כמה יהיה המשקל של כל אחד מהמנורות וכל אחד מהנרות וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה:

משנת ההלכה

מלאכת מכה בפטיש

       א.       מחט או סכו"ם שנתעקמו, אסור לישרם, וכן הדין במוטות המשקפים שנתעקמו וכן סכין שנפגם, אסור להשחיז, דהוי תיקון מנא (חיי אדם שם סעי' ט שש"כ פט"ו סעי' עז)

        ב.        י"א שהעושה כלי גמור, חייב משום מכה בפטיש וכן המחבר כלי המורכב מחלקים ותוקעם אחד בשני בחוזק, וי"א שחיובו משום בונה ונתבאר במלאכת הסותר

         ג.         הקובע צירים או מנעול בכלי, לכו"ע הוי מלאכה דאורייתא משום תיקון מנא, (חיי אדם כלל מד סעי' ב)

        ד.        אסור לשמן את צירי הדלת ויש בו משום מכה בפטיש (שש"כ פכ"ג סעי' לח)

       ה.       אסור להשקות יציקת בטון בשבת ויש בו משום בונה ומשום מכה בפטיש (שש"כ פכ"ג סעי' מג)

         ו.         מתור להשתמש בפקקי אזנים בשבת (שש"כ ח"ג סעי' לט) ודוקא בפקקים שאינם מקבלים צורה קבועה ע"י הכנסתם לאוזן אלא חוזרים לצורתם המקורית אבל פקקי אוזנים המקבלים צורה כגון אלו העשויים מ"סיליקון" אסור להשתמש בהם בשבת ויש בהם משום תיקון מנא (ארחות שבת פ"ח סעי' לד ובהערה מג)

         ז.         אסור להכניס רצועות חדשות במנעלים או או בגדים ואפילו אם היו מושחלים כבר בבגד או נעל אחרת[24], דהוי תיקון מנא, אבל אם נשמטו לו השרוכים מהנעל או מהבגד מותר להחזירם[25] וכן אם התחיל להשחילם מע"ש מותר לגמור השחלתם[26] (שו"ע שיז סעי' ב ומ"ב ס"ק טז)

       ח.       אם ודאי שיוציא השרוך במוצ"ש כגון בבגד שדרכו להוציא השרוך או שהשחיל את השרוך רק בנקבים העליונים או שהשחיל שרוך שאינו מתאים לצבע הבגד או הנעל מותר להשחילו בשבת (מ"ב שם וקצוה"ש סי' קמו בבדה"ש סוס"ק ג)

        ט.       אסור לנפח בלון[27] כדור מזרן או גלגל גומי בפעם הראשונה בשבת אבל אם כבר נופח פעם אחת מותר[28] אם סוגרים אותו ע"י פקק אבל אם דרכו בקשירה אסור דחישינן שמא יקשור (שש"כ פט"ו סעי' פג פט"ז סעי' ח פל"ד סעי' כד) 

         י.         מותר להרכיב מזרק חד פעמי משום שהרכבתו רפויה[29]

---

[1] בראשונים האריכו מדוע כתוב שלח לך והרמב"ן כתב "והנראה אלי לפי פשט הכתוב, כי לא הזכיר השם למשה שאלתם ששאלו לשלח מרגלים ולא הסכמת משה עמהם, שאלו היה כן היה הכתוב מספר בכאן ויקרבו בני ישראל אל משה ויאמרו נשלחה אנשים לפנינו וגו' וייטב הדבר בעיני משה, ואח"כ היה כותב וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים כאשר דברו אליך איש אחד וגו'. אבל היה הענין כך, ששאלו ישראל השליחות וייטב הדבר בעיני משה, ואחר כך בא הדבור אל משה כשאר הדברות ואמר לו סתם "שלח לך אנשים", וזה טעם ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, כי הוא מדבר בענין חדש לא סופר בו כלל. והיה כל זה, כי ה' חפץ למען צדקו שתהיה השליחות במצותו ושתהיה בכל שבטיהם ובגדוליהם, למען ינצלו".

[2] רבינו בחיי

[3] רשב"ם

[4] חזקוני

[5] רמב"ן

[6] אבע"ז

[7] רמב"ן

[8] ספורנו

[9] חזקוני

[10] רשב"ם פי' ר' יוסף בכור שור

[11] מלבי"ם

[12] העמק דבר

[13] מלבי"ם

[14] רשב"ם

[15] רשב"ם

[16] ת"י

[17] ספורנו

[18] רמב"ן

[19] חזקוני

[20] רש"י ורוב הפרשנים, שזהו פשוטו של מקרא

[21] רמב"ן

[22] חזקוני

[23] חזקוני

[24] כ"כ בשש"כ פט"ו הערה קצט

[25] אם אין טורח בהחזרתם כמבואר בשו"ע שם

[26] וכ"כ בשש"כ שם הערה רב

[27] ובבלון שרגילות לקשרו בלא"ה אסור ואפי' אם נפחוהו פעם אחת דחיישינ' שמא יקשור

[28] והיינו כדאיתא שבת מח ע"א שמותר להחזיר לכר מוכין שנפלו ממנו אבל אסור ליתן מוכין חדשים בכר ועיי"ש ברש"י שהו משום מכה בפטיש ועיין מ"ב סי' שמ ס"ק לג שלדעת רש"י הוא איסור דאורייתא (אמנם דעת הרמב"ם פכ"ב הכ"ג שאיסורו מדרבנן שמא יתפור את הכר) ועיין שש"כ ח"ג פט"ו הע' כד

[29] עיין ארחות שבת פ"ח סעי' עב בשם המנחת שלמה ועיין שש"כ פל"ג סעי' ט