פרשת נשא יום ג'

מקרא

במדבר פרק ו

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא יפריש או יעשה דבר פלא כי רוב העולם הולכים אחר תאותם[1] לִנְדֹּר נֶדֶר להיות נָזִיר לשון כתר, ולשון הפרשה[2] לְהַזִּיר לַיקֹוָק שירחיק מהתאות ועשה זה לעבודת השם כי היין משחית הדעת ועבודת השם[3]:

(ג) כיון שיפליא ויפריש לנדור שיהא נזיר סתם, אסר עצמו בכל אלה הדברים[4] מִיַּיִן חדש וְשֵׁכָר יין ישן שמשכר[5] יַזִּיר אם אמר - "הריני נזיר מן היין" - [הרי זה] נזיר גמור, דכתיב "מיין ושכר יזיר", כלומר אפילו לא נדר אלא מיין ושכר, הרי הוא נזיר גמור לכל דבר[6] חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה אפילו אם שותה לצורך מצוה כגון מעשר שני וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים ליתן טעם כעיקר, שאם שרה ענבים במים, ויש במים טעם יין, חייב אם שתאן[7] לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים צימוקים[8] לֹא יֹאכֵל:

(ד) כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג הקליפות של הענבים[9] לֹא יֹאכֵל:

(ה) כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיקֹוָק קָדֹשׁ יִהְיֶה נבדל מן התאוות החומריות[10] גַּדֵּל פֶּרַע כלומר יגדל שיער הרבה ולא יגזזנו[11] שְׂעַר רֹאשׁוֹ:

(ו) כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיקֹוָק עַל אצל[12] נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא ולא יחלל עסקי קדושתו להתעסק בכבוד מתים, כמו הענין בכהן גדול[13]:

(ז) לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ וכן גם לאשתו ולבתו לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם אבל מותר לו להטמא לזיבתם ולנגעם[14] כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ:

(ח) כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַיקֹוָק יזכה ליאור באור החיים, ולהיות מוכן להבין ולהורות כראוי לקדושי הדור[15]:

(ט) וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו אצלו באוהל שהוא בו ונטמא בטומאת אהל בְּפֶתַע באונס פִּתְאֹם בשוגג וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ חשבון ימי נזירותו שהיו צריכין להיות כולן בטהרה[16] וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ שהוא בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שהוא יום ההזיה שהזו עליו מי נדה שבהם אפר פרה אדומה[17] יְגַלְּחֶנּוּ:

(י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

(יא) וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ  שלא נזהר מטומאת המת רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן היין[18] וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא:

(יב) וְהִזִּיר לַיקֹוָק אֶת יְמֵי נִזְרוֹ יחזור וימנה נזירותו כבתחלה[19] וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים קודם שנטמא יִפְּלוּ ולא יעלו למנין נזירותו כִּי טָמֵא נִזְרוֹ כי הוא לא נדר רק שיהיו שלמים זה אחר זה ולא יכרית שום דבר ויפסיק ביניהם[20]:

(יג) וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ את קרבנותיו המבוארים להלן[21] וי"א יביא את עצמו ובסוטה והביא האיש את אשתו אל הכהן וכן בעבד והגישו אדוניו אל האלהים אמנם בנזיר אשר יחודש בו גילוח, ובו יהפך לאיש אחר, אין נכבד ממנו שיביאהו, אבל הוא יביא את עצמו[22] אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

(יד) וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַיקֹוָק כֶּבֶשׂ זכר כמו כל קרבן עולה בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ נקיבה כמו כל קרבן חטאת תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים מתוך שמחה שהשלים מה שנדר[23] ואיל זה טעון סמיכה ותנופה בחזה ושוק ואימורים ובזרוע בשלה[24]:

(טו) וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן עשר מכל מין ומין וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם של עולה ושלמים[25]:

(טז) וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק כמו שכתוב במצורע והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר לפני ה'. אלא דשם כתיב והעמיד. היינו בתחילת כניסתם בפתח העמידו שלא ילך לפנים ממחיצתו. וכאן כתיב והקריב שהרי רשאי ליכנס בכל עזרת ישראל. ומהראוי לקרבו לפנים. כדי שיחול עליו ביותר כח הקדושה[26] וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ:

(יז) וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַיקֹוָק עַל סַל הַמַּצּוֹת ישחט את השלמים ע"מ לקדש את הלחם וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת נִסְכּוֹ של איל השלמים[27]:

(יח) וְגִלַּח בתער[28] הַנָּזִיר אחר ששחט את השלמים ב- פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ אבל לא בעזרה שהרי זה דרך בזיון וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים תחת הדוד שהוא מבשלן בו לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה שצריך ליטול הכהן הזרוע אחר שנתבשל ולהניף לפני ה':

(יט) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה כלומר הזרוע שהתבשלה מִן הָאַיִל ונחלקו התנאים ת"ק ורשב"י בגמ' (חולין צח:) האם מבשלה מחוברת לאיל ואח"כ חותכה או שחותכה לנתחים ואח"כ מבשלה ודיעה נוספת בגמ' שבישל את הזרוע בסיר נפרד וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד וְנָתַן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ:

(כ) וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן החלה והרקיק והזרוע תרומה הן לכהן שאחר שנתבשל לוקח הכהן זרוע הבשלה מן האיל והבעלים אוכלין את השאר ולא נאסר להם מפני פליטת הזרוע שהוא אסור להם שהרי אין כאן טעם שהרי יש בשאר הבשר ששים כנגד הזרוע עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה  מלבד חזה ושוק הראוים לו מכל שלמים[29] וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן:

(כא) זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר אֲשֶׁר יִדֹּר כלומר שידור את קָרְבָּנוֹ לַיקֹוָק עַל נִזְרוֹ שלא פירש דבר בקרבן רק נדור אביא קרבן על נזרי או שיאמר בסתם הריני נזיר, כי כיון שנדר בנזיר נדור הוא בקרבן הנזכר מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶׂה עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ שאם היה עשיר ירבה בקרבנו וכפי נדרו אשר ידור בקרבנות בין עשיר בין עני, כן יעשה על תורת נזרו, לרבות ולא למעט והזכיר זה ללמד שאם היה עשיר ורצה להרבות קרבנות, או שנדר בתחלה הריני נזיר ואקריב אלף עולות ושלמים, שיביא את כולן ביום מלאת ולא ישתה יין עד הקריבו את כולם, כי הכל תורת נזרו[30]: פ

נביא

(ט) רֹחַב הַקִּיר אֲשֶׁר לַצֵּלָע אֶל הַחוּץ- רוחב הקיר החיצוני של הצלעות - חָמֵשׁ אַמּוֹת {ציור 13}, וַאֲשֶׁר מֻנָּח בֵּית צְלָעוֹת אֲשֶׁר לַבָּיִת - וכמו כן, היה גם הקיר של הצלעות מצד המונח - 5 אמות.

(המונח, הוא רֶוַח ריק בין הבית עצמו- לצלעות. {ציור 13} עי' לעיל פסוק ו')  (י) וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת - ובין לשכות המאה, שמצפון ודרום לבית {ציור 15 אות א', ג' } לבין הצלעות המקיפות את הבית, רֹחַב - המרחק בין הצלעות ללשכות מצפון, היה - עֶשְׂרִים אַמָּה,
סָבִיב לַבַּיִת, סָבִיב סָבִיב - וְ - 20 אמה רֶוַח, בין הצלעות ללשכות, גם מצד דרום לבית.{ציור 1 אות ג' }

(יא) וּפֶתַח הַצֵּלָע - לַמֻּנָּח - הפתח להכנס לצלעות, הוא מכיוון המונח, דהיינו: פֶּתַח אֶחָד - פתח אחד, לצלעות שמדרום, היה : דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן, וּפֶתַח אֶחָד - ופתח אחד, לצלעות שמצפון, היה: לַדָּרוֹם.
וְרֹחַב מְקוֹם הַמֻּנָּח - הרוחב של המונח היה - חָמֵשׁ אַמּוֹת,
סָבִיב סָבִיב - למונח שמצפון, ולמונח שבדרום.{ציור 13}.

יחזקאל פרק מא

מידות הבית (פסוקים יב' - טו')

(יב) וְהַבִּנְיָן - ומידת הבִּנְיָן, אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה - מכיוון שטח, פְּאַת דֶּרֶךְ הַיָּם - צד מערב לבית, רֹחַב שִׁבְעִים אַמָּה - מצפון לדרום. (קיר חיצוני לצלעות - 5, חלל הצלעות - 4, קיר פנימי לצלעות (לכיוון המונח) - 5, המונח - 5. סה"כ- 19. וכן בדרום. סה"כ - 38. קיר הבית- 6 מצפון, וְ - 6 מדרום,יחד - 12, רוחב הבית עצמו - 20. סה"כ - 70 אמה) וְקִיר הַבִּנְיָן - המשך הקיר המערבי של הצלעות במערב, חָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב, סָבִיב סָבִיב - שקיר זה המשיך גם כנגד חלל המונח הצפוני והמונח הדרומי . וְאָרְכּוֹ - של הבית ממזרח למערב - תִּשְׁעִים אַמָּה.
(קיר פתח האולם - 3 (ללא האילים), האולם - 11, קיר פתח ההיכל - 6, אורך ההיכל - 40,
 קיר פתח קה"ק - 4 (ללא האילים), אורך קה"ק - 20, הקיר ממערב לקה"ק - 6. סה"כ 90.)

(יג) וּמָדַד אֶת הַבַּיִת - ממזרח למערב {90 אמות כמו בפסוק הקודם, ומוסיף את הצלעות ממערב לבית - 4 אמות, ויסוד הקיר שאחרי הצלעות - 6 אמות (אף שהקיר עצמו היה חמש ;לעיל פס' ח')}-   אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה, ו- 100 אמה אלו כולל : וְהַגִּזְרָה - כל השטח ממזרח למערב, וְהַבִּנְיָה וְקִירוֹתֶיהָ - הבנין עצמו והקירות, סה"כ אֹרֶךְ - מֵאָה אַמָּה:

(יד) וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַגִּזְרָה לַקָּדִים - רוחב הבית ממזרח, בתוספת שני מבנים מִצִּדֵי האולם מצפון ודרום - מֵאָה אַמָּה. ("אולמי החצר", שבפסוק הבא)

(טו) וּמָדַד אֹרֶךְ הַבִּנְיָן אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה אֲשֶׁר עַל אַחֲרֶיהָ - אורך הבנין מצד דרום (בפס' יב'- יד' - מדד רוחב ממערב, אורך הבנין מצד צפון, ורוחב ממזרח). וְאַתִּיקֶיהָא מִפּוֹ -"אתיק" - הוא קיר מחבר ותומך בשני קירות. אתיק זה, הוא הקיר המחבר, בין הקיר הפנימי של הצלעות הדרומיות - בקצה המערבי, לקיר הבנין - בקצה הדרומי (קיר הבנין, הוא הקיר הנמשך מהקיר החיצוני של הצלעות המערביות ; ראה לעיל פס' יב'), וּמִפּוֹ – והאתיק, הקיר המחבר, בין הקיר הפנימי של הצלעות הצפוניות - בקצה המערבי, לקיר הבנין - בקצה הצפוני. סך כל אורך צד דרום - מֵאָה אַמָּה. {ראה גם ציור 15 }.וְהַהֵיכָל הַפְּנִימִי וְאֻלַמֵּי הֶחָצֵר - אורך זה היה גם כנגד ההיכל, והחדרים - המבנים שבצידי האולם.

הקישוטים במקדש(פסוקים טז'-כא')

(טז) הַסִּפִּים - בסף (במזוזות), וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת - ובחלונות שבקירות האתיקים, וְהָאַתִּיקִים -והאתיקים עצמם (הכוונה, בסף של פתחי האתיקים), סָבִיב לִשְׁלָשְׁתָּם - סביב פִּתְּחֵי שלושתם, נֶגֶד הַסַּף- במקום הסף, שבחלונות ובפתחים, היה ציפוי של שְׂחִיף עֵץ סָבִיב סָבִיב - נסרים דקים של עץ,  (במקומות ישרים ורחבים, היו לוחות גדולים של עץ מעוטר ; על העץ היה הציפוי זהב .)  וְהָאָרֶץ - ומהארץ - עַד הַחַלֹּונוֹת - היה גם מצופה בשחיף עץ, וְהַחַלֹּנוֹת מְכֻסּוֹת - גם כן - בִּשְׂחִיף עֵץ. 
(יז) עַל, מֵעַל הַפֶּתַח - על הקיר שמעל הפתח, ועד התקרה, וְעַד הַבַּיִת הַפְּנִימִי - ועד קירות בית קה"ק, וְלַחוּץ - וגם לצד החיצוני של קיר קה"ק (הקיר- מכיוון ההיכל), וְאֶל כָּל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב, בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן - בקה"ק ובהיכל, היה מצופה - מִדּוֹת - לוחות גדולים של עץ (ולא "שחיף עץ").

(יח) וְעָשׂוּי כְּרוּבִים וְתִמֹרִים - על העץ ציורי כרובים ועצי תמר, וְתִמֹרָה בֵּין כְּרוּב לִכְרוּב - התמר היה מצויר בין שני כרובים, וּשְׁנַיִם פָּנִים - לַכְּרוּב.(לכל כרוב שני פרצופים, משני צִדיו).

(יט) וּפְנֵי אָדָם אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ - מצד אחד של הכרוב - פני אדם - לתימורה שמצד אחד, וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ -ומצד שני של הכרוב - פני כפיר, לכִּיווּן התמרה, מצידו השני של הכרוב, עָשׂוּי אֶל כָּל הַבַּיִת סָבִיב סָבִיב -כל הציורים האלו, היו בכל קירות הבית.

(כ) מקום הציורים - מֵהָאָרֶץ עַד מֵעַל הַפֶּתַח, הַכְּרוּבִים וְהַתִּמֹרִים עֲשׂוּיִם - עד מעל הפתחים, וְקִיר הַהֵיכָל - וכך היו הציורים, בקיר ההיכל.

(כא) הַהֵיכָל מְזוּזַת רְבֻעָה - המזוזות בכניסה להיכל, היו מרובעות, בעלות 4 צלעות (שלא כמו מזוזות הדביר בבית ראשון :"וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן הָאַיִל מְזוּזוֹת חֲמִשִׁית"),וּפְנֵי הַקֹּדֶשׁ - פני קיר קה"ק - הַמַּרְאֶה - המראה שלו - כַּמַּרְאֶה - של קיר ההיכל (ציורי כרובים ותימורים).

המזבח הפנימי

(כב) הַמִּזְבֵּחַ עֵץ - מזבח הפנימי עשוי מעץ, שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ, וְאָרְכּוֹ - שְׁתַּיִם אַמּוֹת, וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ - היה בעל 4 פינות (קרנות) - ולא עגוֹל. וְאָרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ, וַיְדַבֵּר אֵלַי : זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ - זה המזבח - הוא כְּמו שולחן לפני ה' ית'.

דלתות ההיכל (פסוקים כג'- כה')

(כג) וּשְׁתַּיִם - 2 זוגות של - דְּלָתוֹת היו בחלל פתח ההיכל. לַהֵיכָל - זוג אחד, בתחילת חלל פתח ההיכל, וְלַקֹּדֶשׁ - וזוג נוסף, בחלל הפתח בצד הקרוב לקודש.

(כד) וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת - לַדְּלָתוֹת - כל דלת (מ - 4 הדלתות), מחולקת לאורכה לשתי דלתות. שְׁתַּיִם מוּסַּבּוֹת דְּלָתוֹת - כשהדלתות "מסתובבות" להפתח, נראית חלוקתן לשתיים, כך ש : שְׁתַּיִם - דלתות - לְדֶלֶת אֶחָת - לדלת האחת, וּשְׁתֵּי דְלָתוֹת - לָאַחֶרֶת - לדלת האחרת.

(כה) וַעֲשׂוּיָה אֲלֵיהֶן - עשוי עליהן (על הדלתות) קישוטים, אֶל - עַל - דַּלְתוֹת הַהֵיכָל, כְּרוּבִים וְתִמֹרִים, כַּאֲשֶׁר עֲשׂוּיִם לַקִּירוֹת - כמו שעשו בקירות הבית (לעיל פס' יח' - כ'). וְעָב עֵץ - כעין קורות עץ, יוצאים מההיכל, ונכנס - אֶל פְּנֵי הָאוּלָם - לתוך האולם, מֵהַחוּץ - מחוץ לאולם, יצא לתוך חלל האולם.

כתובים

(ח) וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי איך דנים אותך לכף זכות ולכן אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר שאולי שם בעה"ב לא ירצה בך וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה לשדה אחר שלי כי אולי הפועלים והממונה ישנאוךוְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי בצד השדה של הנערות ולא של הנערים:

(ט) עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ וְצָמִת ואם תהיי צמאה אז אל תתביישי וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים:

(י) וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה שהרי אתה אינך מכיר אותי או את משפחתי ואולי מצאת בי מעשה טוב ולמה תקרבני כך:

(יא) וַיַּעַן בֹּעַז מה שמצאת חן בעני הוא שני דברים. האחד וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ שזה מראה על טוב ליבך כי בד"כ כלה שונאת את חמותה. והדבר השני הואוַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם שאזרת את האומץ והכח להתגייר:

(יב) יְשַׁלֵּם יְקֹוָק פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה על שני טובות אלו שהוזכרו לעיל מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו ועיקר השכר יהיה שתחסי תחת כנפיו:

(יג) וַתֹּאמֶר הלוואי ולהבא אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ שהרי איני חשובה כשאר שפחותיך:

(יד) וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם תתקרבי ושבי למעלה בצד בועז וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ ומכאן שהחומץ יפה לימים שרביים וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים מלמטה וַיִּצְבָּט והוא הושיט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר עד ששבעה והותירה:

(טו) וַתָּקָם לְלַקֵּט וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ תביישוה:

(טז) וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ תשכחו בשבילה בכוונה מִן הַצְּבָתִים אלו העמרים הקטנים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ:

(יז) וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב וַתַּחְבֹּט הפרידה את הגרגירים מהקש והמוץ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים:

(יח) וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ:

(יט) וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם שיש לך כ"כ הרבה וְאָנָה ואיפה עָשִׂית יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ  בעל השדה שנשא ונתן לך פנים ללקט בשדהו וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז:

(כ) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים שזן ומפרנס את החיים ונטפל גם בצרכי המתים והכוונה היא ליבום שהיה צריך ליבם את רות וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא כי יש עוד גואל חוץ ממנו:

(כא) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גַּם כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי:

(כב) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו ולא עם הנערים וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר שלא תבואי לידי חשד:

(כג) וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים פרק זמן של ג' חודשים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ:

משנת ההלכה

מלאכת הבונה

       א.       ארון שיש בו שיעור מ' סאה[31] או שהוא מחובר לבנין אפילו אם אין בו מ' סאה אסור להוציא או להכניס מגירה המורכבת על כבי מסילה כיון שיש בו משום בונה אמנם אם עשויה להוציאה ממסילתה תדיר מותר (שו"ע הרב סי' שיג סעי' טו)

        ב.        ארון שיש בו מ' סאה או מחובר לקיר אין להסיר מדפים ממנו בשבת (ארחות שבת שם סעי' י)

         ג.         כיון דהבונה בנין קבוע חייב, גזרו חכמים ואסרו אפילו בנין עראי. ולכן אסור לעשות אפילו מחיצה של סדין. ולא נקראת מחיצה אא"כ כרכה מלמעלה ומלמטה שתוכל לעמוד ברוח מצויה, דכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, לא הוי מחיצה משום דבר לפיכך מותר לתלות וילון בשבת ע"ג ווים אע"פ שקובעו שם שמכיון שהוא נע ונד וגם אינו מעכב לעוברים דרך שם אינו נחשב כמחיצה[32]אבל לחברה למעלה ולמטה ומן הצדדים בענין שאין נזוז ממקומו אסור משום בנין דסתימת קבע הוא: (מ"ב סי' שטו ס"ק ו) ואם תולהו על גבי מסילה אסור לתלותו (ארחות שבת פ"ח סעי' יא)

        ד.        מותר לתלות בשבת סדינין המצויירים על הכותל לנוי ואפילו לקבעם שלא יהיו נזוזים ממקומם ג"כ שרי כיון שאין עשויים כלל למחיצה:(שם ס"ק ז)

       ה.       אסור להדק בוואקום שום דבר אל הבנין בשבת כגון להדק מתלה לחלון בשבת בוואקום ויש בו משום מוסיף על הבנין (ארחות שבת שם יב)

         ו.         ובמגנט אפילו אם מהדקו לבנין או לכלי שיש בו ארבעים סאה אין בו משום בונה ומותר לתלותו על הקיר (ארחות שבת שם סעי' יג)

         ז.         תמונות התלויות בוו על הקיר אין בתלייתן או בהסרתן משום בונה או סותר כיון שתלויים ברפיון אמנם יש אופנים ששייך בהם מוקצה (חזו"א סי' מג ס"ק יז)

 

---

[1] אבע"ז

[2] פי' ר' יוסף בכור שור

[3] אבע"ז

[4] פי' ר' יוסף בכור שור

[5] רש"י

[6] פי' ר' יוסף בכור שור

[7] פי' ר' יוסף בכור שור

[8] ת"י

[9] רש"י

[10] ספורנו

[11] ת"א ת"י

[12] חזקוני

[13] ספורנו

[14] אבע"ז

[15] ספורנו

[16] חזקוני

[17] רש"י

[18] רש"י

[19] רש"י

[20] אבע"ז

[21] רשב"ם

[22] ספורנו

[23] אבע"ז

[24] חזקוני

[25] רש"י

[26] העמק דבר

[27] רש"י

[28] חזקוני

[29] רש"י

[30] רמב"ן

[31] דכל שאין בו מ' סאה הרי הוא ככלי ואין בנין וסתירה בכלים באופנים משוימים כמבוא במלאכת סותר אבל אם גדול ממ' סאה דינו כמחובר לקרקע כמבואר במלאכת סותר

[32] ועיין חזו"א סי' נב ס"ק יג דס"ל שאסור שהרי הוא כמוסיף על הבנין