מקרא
במדבר פרק ז
(כד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן:
(כה) קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף מנין אותיותיו בגימטריה תתק"ל כנגד שנותיו של אדם הראשון שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ושלשים שנה היה, שנאמר (בראשית ה, ג) ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו וגו' מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף בגימטריה תק"כ, על שם נח שהעמיד תולדות בן ת"ק שנה, ועל שם עשרים שנה שנגזרה גזירת המבול קודם תולדותיו, כמו שפירשתי אצל (בראשית ו, ג) והיו ימיו מאה ועשרים שנה, לפיכך נאמר מזרק אחד כסף ולא נאמר מזרק כסף אחד, כמו שנאמר בקערה, לומר שאף אותיות של אחד מצטרפות למנין שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כנגד שבעים אומות שיצאו מבניושְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
(כו) כַּף אַחַת כנגד התורה שנתנה מידו של הקב"ה עֲשָׂרָה זָהָב כנגד עשרת הדברות מְלֵאָה קְטֹרֶת גימטריה של קטרת תרי"ג מצות, ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת על ידי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק:
(כז) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר כנגד אברהם, שנאמר בו (בראשית יח, ז) ויקח בן בקר אַיִל אֶחָד כנגד יצחק (שם כב, יג) ויקח את האיל וגו' כֶּבֶשׂ אֶחָד כנגד יעקב (שם ל, מ) והכשבים הפריד יעקב בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
(כח) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לכפר על מכירת יוסף, שנאמר בו (שם לז, לא) וישחטו שעיר עזים:
(כט) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר כנגד משה ואהרן, שנתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה שלשה מינים כנגד כהנים ולוים וישראלים, וכנגד תורה נביאים וכתובים. שלש חמשיות כנגד חמשה חומשין, וחמשת הדברות הכתובין על לוח אחד, וחמשה הכתובין על השני[1] זֶה קָרְבַּן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן: פ
(ל) בַּיּוֹם הָרְבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר:
(לא) קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
(לב) כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
(לג) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
(לד) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
(לה) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר: פ
(לו) בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי:
(לז) קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
(לח) כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
(לט) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
(מ) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
(מא) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי: פ
(מב) בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל:
(מג) קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
(מד) כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
(מה) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
(מו) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
(מז) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל: פ
(מח) בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שבת היה והוראת שעה היתה שהקריבו בו ביום[2] נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד:
(מט) קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
(נ) כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
(נא) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
(נב) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
(נג) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד: פ
(נד) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָה צוּר:
(נה) קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
(נו) כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת:
(נז) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה:
(נח) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת:
(נט) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר: פ
נביא
(כד) וּשְׁתַּיִם דְּלָתוֹת - לַדְּלָתוֹת - כל דלת (מ - 4 הדלתות), מחולקת לאורכה לשתי דלתות. שְׁתַּיִם מוּסַּבּוֹת דְּלָתוֹת - כשהדלתות "מסתובבות" להפתח, נראית חלוקתן לשתיים, כך ש : שְׁתַּיִם - דלתות - לְדֶלֶת אֶחָת - לדלת האחת, וּשְׁתֵּי דְלָתוֹת - לָאַחֶרֶת - לדלת האחרת.
(כה) וַעֲשׂוּיָה אֲלֵיהֶן - עשוי עליהן (על הדלתות) קישוטים, אֶל - עַל - דַּלְתוֹת הַהֵיכָל, כְּרוּבִים וְתִמֹרִים, כַּאֲשֶׁר עֲשׂוּיִם לַקִּירוֹת - כמו שעשו בקירות הבית (לעיל פס' יח' - כ'). וְעָב עֵץ - כעין קורות עץ, יוצאים מההיכל, ונכנס - אֶל פְּנֵי הָאוּלָם - לתוך האולם, מֵהַחוּץ - מחוץ לאולם, יצא לתוך חלל האולם.
העיטורים שבאולם
(כו) וְחַלּוֹנִים אֲטֻמוֹת -באולם היו חלונות אטומות בקיר מזרח, וְתִמֹרִים מִפּוֹ וּמִפּוֹ -אֶל כִּתְפוֹת הָאוּלָם - תמורים (בלי כרובים) היו בקיר כִּתְפוֹת האולם (בצידי פתח האולם),וְצַלְעוֹת הַבַּיִת - וכן ציורי תמורים בצלע (בקירות השלמים) צפון ודרום של האולם, וְהָעֻבִּים - שיצאו מההיכל לאולם (פס' כה') גם קושטו בתימורים (בלי כרובים). (עובים - רבים של עָב)
יחזקאל פרק מב
הלשכות (לשכות המאה ולשכות החמישים) (פסוקים א'- יד'){עי' ציור 15}
(א) וַיּוֹצִאֵנִי - מהבית, לכיוון - אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, הַדֶּרֶךְ - שיצא, היתה - דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן - דרך השער הצפוני של החצר הפנימית, וַיְבִאֵנִי אֶל הַלִּשְׁכָּה, אֲשֶׁר נֶגֶד הַגִּזְרָה, וַאֲשֶׁר נֶגֶד הַבִּנְיָן אֶל הַצָּפוֹן- ללשכת המאה, שמצפון לגזרה (אזור ושטח הבית) ולצלעות {ציור 15 אות ג'}.
(ב) פתח הלשכה היה בפינה הדרום מזרחית של הלשכה.אֶל פְּנֵי אֹרֶךְ אַמּוֹת הַמֵּאָה - פֶּתַח הַצָּפוֹן- הפתח ללשכה צפונית זו, היה בתחילת אורכה שהיה מאה אמות, וְהָרֹחַב חֲמִשִּׁים אַמּוֹת - ומהפתח נמדד רוחב הלשכה 50 אמה. (מצפון לדרום).
(ג) נֶגֶד הָעֶשְׂרִים - אמות רווח, שהיו בין הלשכה - לצלעות (פרק מא' פס' י') אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַפְּנִימִי - ושהיו ממערב - לחצר הפנימית, וכנגד - החצר הפנימית, וְנֶגֶד רִצְפָה אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה - וכן היתה לשכה זו, מדרום לרצפה - שבחצר החיצונה. אַתִּיק - מחבר בין הלשכות לצלעות, אֶל פְּנֵי אַתִּיק - וכנגדו אתיק, המחבר בין הלשכה לרצפה, בַּשְּׁלִֹשִׁים- סה"כ היו שלושה אתיקים לצלעות, ושלושה אתיקים לרצפה. {עי' ציור 15}.
(ד) וְלִפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת - בין הלשכות לבין החצר הפנימית היה - מַהֲלַךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב אֶל הַפְּנִימִית - מרחק 10 אמות, בין קיר הלשכה הקרוב לצלעות, עד חומת החצר הפנימית, דֶּרֶךְ אַמָּה אֶחָת - ורק באמה אחת מעובי קיר הלשכה, היה המרחק 10 אמות עד החצר (ואמה זו בקיר הלשכה, היתה הַאַמָה - הקרובה לצלעות; משום, שמצפון לאמה זו - מסתיימת החצר, ומדרום לאמה זו מסתיימת הלשכה {עי' ציור 15 אות ו'}, וּפִתְחֵיהֶם לַצָּפוֹן - פתחי הלשכות (החדרים), שבתוך לשכת המאה הצפונית - היו מְכִּיווּן צפון.
(ה) וְהַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנֹת קְצֻרוֹת - הקיר בקומות ב' וְ - ג' שבלשכות, היה צַר יותר - מקיר הקומות התחתונות - כִּי יוֹכְלוּ אַתִּיקִים - קורות התִּיקְרות של הקומות "אכלו" - מֵהֵנָה - מעובי קיר הלשכות, (שקורות התיקרה, היו מונחות על המדרגה שנוצרה בקיר), מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּכֹנוֹת בִּנְיָן - התקרות ("האתיקים") - "אכלו", מבנין קיר הלשכות התחתונות והאמצעיות.
|
(ו) כִּי מְשֻׁלָּשׁוֹת הֵנָּה- הלשכות היו שלוש קומות, וְאֵין לָהֶן עַמּוּדִים להחזיק התיקרה- כְּעַמּוּדֵי הַחֲצֵרוֹת - הרגילות, עַל כֵּן, נֶאֱצַל - לכן, כדי להחזיק התיקרה באתיקים, נאצל, "נִגְבָּה" הקיר בקומה התחתונה; (כמו פרק מא' פס' ח'), (הקיר, היה רחב יותר למטה, ממה שהיה צריך להעמיד את הבנין. וזאת על מנת, שאחר שיֹאכְלוּ האתיקים מהקיר, ישאר בקומה העליונה דֵי רוחב - להחזיק הבנין), מֵהַתַּחְתּוֹנוֹת וּמֵהַתִּיכֹנוֹת מֵהָאָרֶץ - קיר הקומה התחתונה (מצד הארץ), והאמצעית, היה "נאצל" - רחב יותר, מאשר קיר הקומה העליונה.
(ז) וְגָדֵר אֲשֶׁר לַחוּץ - והיתה גדר מחוץ לבית, לחצר הפנימית וללשכות, שבצפון ושבדרום {ציור 15 אות א',ב',ג',ד'}, לְעֻמַּת הַלְּשָׁכוֹת - והיתה כנגד הלשכות (ולפי צורתם ; ראה להלן), וכן היתה- דֶּרֶךְ הֶחָצֵר הַחִצוֹנָה - פתח ומעבר בגדר - לחצר החיצונה. אֶל פְּנֵי הַלְּשָׁכוֹת -הגדר היתה בדיוק ממול, ולפי צורת קיר הלשכות, אָרְכּוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה - שקיר הלשכות החיצוני (שלכיוון הרצפה) היה באורך 50 אמה, ולאחר חמישים אמה התחבר באלכסון, לקיר ה- 100 אמה, הפנימי, הקרוב לצלעות {ציור 15 אות ה'}.
(ח) כִּי אֹרֶךְ הַלְּשָׁכוֹת, אֲשֶׁר לֶחָצֵר הַחִצוֹנָה - כלומר, מכיוון הרצפות, היה - חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְהִנֵּה - אורך הלשכות עַל פְּנֵי הַהֵיכָל - בקיר הקרוב לצלעות, לבית ולהיכל, היה - מֵאָה אַמָּה:
(ט) וּמִתַּחַת - וממזרח (צד מזרח ההר, היה נמוך ממערבו) הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה - ללשכות המאה - שבמערב, הַמֵּבִיא מֵהַקָּדִים - לזה שבא ממזרח לחצר הפנימית, בְּבֹאוֹ לָהֵנָּה - כשהוא באללשכות המערב - מֵהֶחָצֵר הַחִצֹנָה,
(י) בְּרֹחַב גֶּדֶר הֶחָצֵר - והוא בא מכיוון - רוחב הגדר והחצר, היינו - דֶּרֶךְ הַקָּדִים - ממזרח, שם הוא פוגש את לשכות החמישים שהן אֶל פְּנֵי - ממול- לשכות המאה - שהיו ממול הַ- הַגִּזְרָה, וְאֶל פְּנֵי - וממול - הַבִּנְיָן - וממול הבית, ושם, לפני החצר הפנימית פגש את -לְשָׁכוֹת - החמישים.{ציור 15 אות ב', ד'}
(יא) וְדֶרֶךְ לִפְנֵיהֶם כְּמַרְאֵה הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן - גם בין לשכות החמישים - לחומת החצר הפנימית,היה מהלך 10 אמות "דרך אמה אחת", כְּאָרְכָּן כֵּן רָחְבָּן - 50 אורכן וגם רוחבן. וְכֹל מוֹצָאֵיהֶן וּכְמִשְׁפְּטֵיהֶן וּכְפִתְחֵיהֶן - מוצאיהן - הפתחים ללשכות, היו כמו בלשכות שבמערב (בפינה הקרובה לחומת החצר הפנימית), וכן פתחי הלשכות שבתוך לשכות החמישים, היו לכיוון צפון, כמו בלשכות המאה שבמערב.
(יב) וּכְפִתְחֵי הַלְּשָׁכוֹת אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם - וכן היה הפתח ללשכת החמישים שבדרום,פֶּתַח בְּרֹאשׁ דָּרֶךְ - הפתח ללשכה היה בצמוד לתחילת הַ - "דרך אמה אחת" (של מרחק הַ- 10 אמות, שבין הלשכה לחומת החצר הפנימית), היינו, בפינת הלשכה הקרובה לחומת העזרה (כמו שלמדנו בפס' יא'), דֶּרֶךְ בִּפְנֵי הַגְּדֶרֶת הֲגִינָה - דֶּרֶךְ הַקָּדִים בְּבוֹאָן. לא זכיתי להבין דברי רבנו הגר"א זללה"ה.
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלַי, לִשְׁכוֹת הַצָּפוֹן לִשְׁכוֹת הַדָּרוֹם אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה - לשכות המאה, שהן מצפון ומדרום לגִזְרָה (לבית ולצלעות), הֵנָּה לִשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר יֹאכְלוּ שָׁם הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר קְרוֹבִים לַה’, את קרבנות - קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְ - שָׁם יַנִּיחוּ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְהַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם - עד שיאכלו אותם - כִּי הַמָּקוֹם - הזה - קָדֹשׁ -לאכילת הקדשים.
(יד) ושתי הלשכות שבמזרח (לשכות החמישים): בְּבֹאָם הַכֹּהֲנִים - כשיבואו הכהנים לצאת לחצר החיצונה, שם יניחו את בגדיהם, וְלֹא יֵצְאוּ מֵהַקֹּדֶשׁ אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה - עם בגדי הכהונה שעליהם, אלא - וְשָׁם יַנִּיחוּ בִגְדֵיהֶם אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶן, כִּי קֹדֶשׁ הֵנָּה - הבגדים שעליהם, וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים - וְקָרְבוּ אֶל אֲשֶׁר לָעָם - ובבגדים אחרים, יוכלו להתקרב ולצאת אל העם.
כתובים
(יד) וַתִּשְׁכַּב מרגלתו מַרְגְּלוֹתָיו עַד הַבֹּקֶר וַתָּקָם בטרום בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אל נערו שלא יגלה לשום אדם שהאשה שהיתה בשדה בלילה עם נערותיו באה מן השדה אל הגורן ונשארה שם ללוןאַל יִוָּדַע כִּי בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן:
(טו) וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי בָהּ וַתֹּאחֶז בָּהּ וַיָּמָד שֵׁשׁ מדת קב שהוא ששית הסאה שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ ונתן לנעמי ורות קב שהוא מזון סעודת שחרית לשתיהן, ובזה גילה שיגמר הדבר היום ולא יצטרכו על סעודת הערב וַיָּבֹא הָעִיר:
(טז) וַתָּבוֹא אֶל חֲמוֹתָהּ וַתֹּאמֶר מִי אַתְּ בִּתִּי כשבאה לבית חמותה היה בטרם יכיר איש את רעהו ולכן שאלה מי הוא הבא וַתַּגֶּד לָהּ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁ שנשבע לה שתגאל אם ע"י טוב אם על ידו:
(יז) וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי ולא לשם קדושין רק כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ:
(יח) וַתֹּאמֶר שְׁבִי בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם ממה שנתן רק מזון סעודה אחת הוא סימן שהיום יוגמר הדבר:
רות פרק ד
(א) וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר ששם מושב הסנהדרין וַיֵּשֶׁב שָׁם ורצה להזמין את הגואל והקב"ה זימנו וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה מדרכך שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי פירושו מכוסה ונעלם ושמו לא נכתב כי לא רצה לגאול וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב:
(ב) וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר שיהיו מזומנים מיד לברכת חתנים וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ:
(ג) וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ שהשדה הייתה גדולה וחלקה היה שייך לאלימלך ו- מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב:
(ד) ומכיוון שאני איני רוצה שתיפול נחלת אחינו בידי זרים, ואתה הקודם בגאולה וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע וְאֵדְעָה כִּי אֵין זוּלָתְךָ חוץ ממך קרוב לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל:
(ה) מבהיר לו בועז שלא ניתן לגאול רק את החלק של נעמי וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קניתי קָנִיתָה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ ואם קנית את חלקה של בועז תקנה גם את חלקה של רות באמצעות ייבום:
(ו) וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לֹא אוּכַל לגאול לִגְאָל לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי זרעי כי זה לא יקרא על שמי אלא על שם המת ולכן אומר הגואל לבועז גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל:
(ז) וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה המכירה וְעַל הַתְּמוּרָה החליפין לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וזהו קניין (כמו קניין סודר) וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל משפט העדות לאות כי הקניין נעשה כהלכה:
(ח) וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז לאחר שהרשה לו לקנות ע"י קניין סודר קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ:
משנת ההלכה
מלאכת הבונה
א. ודוקא גג, אפילו בלא מחיצות וכגון שפורס יריעה על עמודים כדי להצל או להשתמש בחלל שתחתיו אסור לעשות אבל מחיצות עראי בלא גג מותר[3] (שם ומ"ב ס"ק ב ג)
ב. ולפיכך מותר לפרוס וילון אפילו אם מהדקו למעלה ולמטה שלא ינוע ברוח אם אינו עושהו לכמה ימים אלא לפי שעה
ג. מותר למתוח בגד לצל ולאוחזו בידו ומותר אפילו אחר שפרס הבגד ואחזו לשים רגלים תחתיו להחזיקו וכן נהגו מטעם זה לפרוס טלית על חתן תורה וחתן בראשית בשמחת תורה (חזו"א סי' נב ס"ק ב ושש"כ פכ"ד הע' כא)
ד. מותר להוסיף על אהל עראי בשבת[4] וכיון ששיעור אהל הוא טפח א"כ מותר להוסיף אם כבר היה אהל טפח ומטעם זה מחצלת פרוסה כדי טפח[5], מותר לפרוס שאר המחצלת בשבת. ויפרוס מן הצד שהיה פרוס כבר מבעו"י[6] (שו"ע שם סעי' ב)
ה. וכן אם היה לו אהל מדין לבוד דהיינו שמתח חבלים בתוך פחות מג' טפחים זה מזה או שמתח חבל בתוך פחות מג' מדופן או קיר מותר לפרוס אהל על גביהם ולהוסיף לכסות משם ואילך (מ"ב שם ס"ק יג יד טו)
ו. אהל עראי לא אסרו כי אם כשעשה כסדר מתחלה המחיצות ואח"כ הכיסוי שאז דומה קצת לאהל קבע אבל אם עשה להיפך שקודם עשה הגג ואח"כ המחיצות לא אסרו[7] אם אינו נעשה כדי להשתמש באויר שתחתיו אלא כדי להשתמש בו איזה תשמיש בגופו כגון שמשים דף השולחן על רגליו אע"פ שעושה בזה גג עראי אין בכך כלום כיון שאינו מתכוין לעשיית אהל אבל בנעשה להגן או להשתמש תחתיו אסור (שו"ע הרב שם סעי' ט מ"ב שם ס"ק יז)
ז. כל אהל משופע[8], שאין בגגו טפח על טפח ולא בתוך ג' סמוך לגגו רוחב טפח[9], דינו כאהל עראי אפילו אם עשה אותו להתקיים והעושה אותו לכתחלה בשבת, פטור. אבל אסור מדרבנן[10] ואם אינו עשוי להתקיים מותר לעשותו לכתחילה (שו"ע שם סעי' ח ומ"ב שם)
ח. אין דין אהל אא"כ יש תחתיו חלל טפח אבל באין בו חלל טפח אינו אהל כלל ומותר לעשותו (מ"ב שם ס"ק מט)
ט. גגון או שמשיה של עגלת ילדים מותר לפתחו בשבת אמנם אם לאהיה מחובר לעגלה בע"ש אפילו אם חברו בשבת באופן המותר אסור לפרסו (שש"כ שם סעי' יג)
י. אין לפתוח מטריה או שמשמי ה בשבת ואם היו פתוחות אסור לסגרם אבל שמשית גינה שתקועה בקרקע מבעו"י מותר וכן סוכך שמעל חלון ראוה מותר (שש"כ שם סעי' טו)
[3] ודוקא אם אינה מחיצה המתרת אבל אם פורסה להתיר כגון שפורס בפני ספרי קודש מחיצה לצורך תשמיש המטה או לצורך עשיית צרכיו אסור ויש בזה תנאים מסוימים ואכמ"ל עיין בשו"ע שם סעי' א אבל אם אינה באה להתיר כלל רק לצניעות מותר
[4] ואף דלענין בנין קבע אף אם עשה איזה דבר משהו להוסיף על הבנין בין במחיצות ובין בגג חייב וכ"ש אם עושה את כל הגג מ"מ לענין אהל עראי לא אסרו בעושה את הגג לחוד אם לא שעושה את הגג כדי להגן מפני החמה והגשמים וכיו"ב דאז הוא קצת בבחינת אהל אבל בלא"ה לא אסרו כ"א בעושה גם המחיצות עראי שתחתיו בשבת (מ"ב ס"ק יז)
[5] וצריך שישאר טפח פרוס כדי שיהיה מותר לפרוס הכל ואין רוחב העיגול של הכריכה עולה בשיעור טפח דהכריכה אינה חשובה פרוסה על הגג לאהל אלא צריך שישייר טפח פרוס לבד מרוחב העיגול של הכריכה [ב"י]. יש מהאחרונים שכתבו דאפ"ה לפרוס המחצלת כשהיא כרוכה על איזה דבר ששייך בו אהל להדיא אסור משום אהל דדוקא בזה שהיה פרוס מתחלה וכרכה לא מחזי בזה כמשייר לאהל אבל לתתנה כך כשהיא כרוכה על דבר אחר אסור: (מ"ב שם ס"ק טז)
[7] שדרך בנין הוא לבנות מחיצה ואח"כ גג ונמצא כעושה אהל בשבת וע"כ צריך לשנות לאחוז הכיסוי באויר ואח"כ לתת מתחתיו המחיצות דהוא שלא כדרך בנין: (מ"ב שם ס"ק יט)
[8] ואפילו אם אינו משופע אלא שטוח למלעלה כל שאין בגגו טפח דינא הכי (מ"ב שם ס"ק לד)
[9] דהיינו שאינה מתרחבת טפח עד לאחר שירדה ג' טפחים הא אם מתרחבת טפח בתוך ג' הוי כאלו היה גגה טפח: (מ"ב שם ס"ק לג)
[10] וכ"ז הוא לדעת הרי"ף והרמב"ם אבל לדעת רש"י והרא"ש כיון שאין בגגו טפח לא חשיב אהל כלל ומותר לכתחלה והשו"ע סתם כדעת הרי"ף והרמב"ם וכן הוא ג"כ דעת ר"ח ובפמ"ג מצדד דגם רש"י והרא"ש מודו לדעת הרמב"ם בזה כיון שעשאו לקבע שיתקיים זמן כמה ימים: (מ"ב שם ס"ק לה) משמע שאם אינו עשוי להתקים מותר לכתחילה וכ"כ בששש"כ פכ"ד סעי' ג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה