מקרא
במדבר פרק טז
(לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שאחר שירדו לשאול נתן ה' בהם כח ולא מתו[1] שְׁאֹלָה לתהום עמוקה בבטן האדמה[2] וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ אין זה ענין טבעי, כי בבקיעת האדמה הבקע נשאר פתוח, אבל כאן אחר הבקיעה חזרה לכסות עליהם, וזה היה נס גדול מן הנסים המפורסמים[3] וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל לא כמו קבורים שניכר כמו אדמה חפורה בזה המקום, אבל כאן כשנסתם הפה היו אבודים ולא ניכר מקומם איה[4]:
(לד) וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם של הנבלעים, שצעקו מרה בשעת בליעתם[5] כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ:
(לה) וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְקֹוָק מקודש הקדשים[6] וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת: פ
במדבר פרק יז
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ שבתוך המחתות[7] זְרֵה הָלְאָה לארץ מעל המחתות[8] כִּי קָדֵשׁוּ המחתות ואסורים בהנאה. שמכיוון שהשתמש בהם קודש לא ישתמש בהם חול[9]:
(ג) אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם שהתחייבו בנפשם, והתחייבו מיתה[10] וְעָשׂוּ אֹתָם האומנים[11] את המחתות רִקֻּעֵי פַחִים טסים מרודדים[12] צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ הנחושת[13] כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיִּקְדָּשׁוּשהקדישום להיות כלי שרת גם בשאר עבודות, מלבד עבודתם הפסולה[14] וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לזכרון שהם מאותם שנחלקו על הכהונה, ונשרפו[15]:
(ד) וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ:
(ה) זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְקֹוָק וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ מכאן הוכיחו חז"ל (סנהדרין קי.) כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו[16]כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ לאהרן שיהיו הוא ובניו כהנים ולא זר[17], ואם יעבירו הכהנים מכהונתם וימנו זרים במקומם, יענשו כקרח[18]:
(ו) וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת כשראו המזבח מצופה בנחשת של המחתות של המאתים חמישים איש עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְקֹוָק אתם גרמתם למיתתם בכך שיעצתם להקטיר קטורת שגרמה מיתה לנדב ואביהוא, ולא איזה סימן אחר[19]:
(ז) וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לריב איתם[20] ולהורגם[21] וַיִּפְנוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כדי להתרחק מהמתקהלים שלא יהרגום[22] וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד יְקֹוָק:
(ח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד ולא בתוך כיון שאהרון אינו יכול לבא בכל עת אל הקודש[23] : פ
(ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(י) הֵרֹמּוּ עלו אל מקום המרומם – אהל מועד מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת י"א שלמשה ואהרון אמר כן שכל זמן שצדיק בעם אין ה' עושה בהם כליה[24] וי"א שאמר לשאר העם שלא התלוננו[25] וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע ברגע אחד כמו במכת בכורות[26] וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם להתפלל[27]:
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ להזהירו של יתן אש זרה[28] וְשִׂים קְטֹרֶת בתוך העזרה ולא בחוץ[29] וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף הרוגז מִלִּפְנֵי יְקֹוָק הֵחֵל הַנָּגֶף:
(יב) וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת בחוץ ולא כאשר אמר משה, כיון שחשב שאולי לא יצטרך את הקטורת כיון שתפילתו תועיל, אבל כשראה שהחל הנגף נתן הקטורת[30] וַיְכַפֵּר עַל הָעָם:
נביא
ישעיה פרק א
א. חֲזוֹן יְשַעיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם - נבואות שניבא, על יהודה וירושלים. בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה - בתקופת ארבעת מלכים אלו.
ב. שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ - שיִהיו עדים לדבר נבואתי, כִּי ה' דִּבֵּר - את הנבואה, ולא מעצמי. בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי - גדלתי ורוממתי את בנ"י מכל האומות, כְּאָב את בניו, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי - ובנ"י, גמלו לי רעה תחת טובה זו - ומרדו בי !
ג. יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ - השור, יודע ומכיר את בעליו, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו - ואף החמור, יודע היכן מקום האבוס (כלי מאכל הבהמה) שהניח לו בעליו, יִשְׂרָאֵל - לֹא יָדַע, עַמִּי - לֹא הִתְבּוֹנָן - אבל בנ"י, לא יודע את ה', ולא מתבונן בכל הטובות שעשה לישראל.
ד. הוֹי - קריאה של צער ואבילות, גּוֹי חֹטֵא - עם חוטא, עַם כֶּבֶד עָוֹן - עם שעוונותיו כבדים, רבים וחמורים, זֶרַע מְרֵעִים - בנים עושי רע, בָּנִים מַשְׁחִיתִים - בנים שמקלקלים דרכם, עָזְבוּ אֶת ה', נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל - הכעיסו את ה', נָזֹרוּ אָחוֹר - התרחקו, והלכו מאחרי ה'.
ה. עַל מֶה תֻכּוּ - מדוע אינכם מתבוננים, מי מכה אתכם, ועל מה? עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה - ועוד מוסיפים לסור מדרך ה', ולעשות רעה, כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי - הלא כל ראש נמסר לחולי (מחלה), וְכָל לֵבָב דַּוָּי - וכל לב מלא בכאב. (ומדוע לא תקחו מוסר)
ו. מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם - הלא אין בכל הגוף מקום תם, שלם ללא מכה, פֶּצַע - מכה פתוחה עם דם, וְחַבּוּרָה - מכה, שהדם נצרר תחת העור, וּמַכָּה טְרִיָּה - מכה, שעדיין טְרִיָּה ולחה,(שעדיין לא התייבש הדם), לֹא זֹרוּ - לא פזרו על המכה תרופה, וְלֹא חֻבָּשׁוּ - ולא חבשו אותה, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן - ולא רִכְּכוּ המכה בשמן. (נמשל: הלא עדיין לא נרפאתם מהמכות שהבאתי עליכם, ומדוע תוסיפו לעשות רעה, ואינכם שבים בתשובה ??)
ז. אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ - לכן, ארצכם תהיה שוממה, והערים ישרפו באש, אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם, זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ - מול עיניכם יאכלו, יכבשו, עמים זרים את ארצכם. וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים - יעשו את ארצכם שוממה, כארץ, שהפכו והחריבו אותה אוייבים.
ח. וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם - ירושלים, תשאר ריקה מיושביהָ, כסוכת השומר בכרם, הנשארת ריקה ונטושה אחר בצירת הענבים, כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה - וכמקום הלינה של שומר שדה קשואים, שאחר לקיטת הקשואים, עוזב מקום השמירה, ונשארת המלונה נטושה ושוממה, כְּעִיר נְצוּרָה - וכעיר, שלאחר הסרת המצור, נשארות סוכות החיילים נטושות ושוממות.
ט. לוּלֵי ה' צְבָאוֹת - אם ה' לא היה, הוֹתִיר לָנוּ, שָׂרִיד כִּמְעָט -משאיר לנו, שרידים מעטים, כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ - היינו דומים לסדום ועמורה, שלא נשאר שם דבר.
י. שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם - שרים, הדומים במעשיהם לשרים של סדום, הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹקֵינוּ, עַם עֲמֹרָה - האזינו לתורת ה', עם הדומה במעשיו לאנשי עמורה.
יא. לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' - מדוע תביאו לפני קרבנות, (הרי אם אינכם שבים ממעשיכם הרעים, קרבנותיכם אינם לרצון לפני !) שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים - אני מואס בעולותיכם, כאדם, השבע ממאכל, ואינו חפץ בו עוד,וְחֵלֶב מְרִיאִים - חֵלב של בהמות שמנות, וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים, וְעַתּוּדִים - עיזים זכרים, לֹא חָפָצְתִּי - ואינם לרצון לפני.
יב. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי - כשאתם באים, להֵרָאוֹת לפני ברְגָלִים, מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי - מי בקש שתבואו לדרוך בחצרי (ביהמ"ק), אחר שמעשיכם מקולקלים.
יג. לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא - אל תוסיפו להביא לפָנַי מנחה לחינם (שהרי אינה לרצון לפני), קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי - שהרי הקומץ שאתם מקטירים - תועבה הוא לפני, חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא - כשאתם נאספים במקדש, בר"ח, בשבת ובמועדים, לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה - איני יכול לסבול גם את ה - אָוֶן (המחשבות הרעות שבלבכם), וגם את הָעֲצָרָה (שאתם נעצרים ומתאספים לכבודי)
יד. חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי - את הקרבנות שאתם מביאים לפני בראשי דשים ובמועדים - אני שונא, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח - והם עלי כמשא כבד, נִלְאֵיתִי נְשׂא - התעייפתי מלשאת אותם.
טו. וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם - וכשתרימו ותפתחו את כפות ידיכם בתפילה לפני, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם - אעלים את עֵינַי, ולא אתייחס לתפילתכם, גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ - אפילו אם תרבו להתפלל - לא אקשיב, יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ - משום שידיכם מלאים בשפיכות דמים.
כתובים
דברי הימים ב פרק ה
(א) וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית יְקֹוָק ס וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי את הכסף שהקדיש דָּוִיד אָבִיו וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת כָּל הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים שהרי את הכסף לבניין והכלים שלמה אסף בעצמו: פ (ב) אָז יַקְהֵיל שְׁלֹמֹה לקדש את הבית עפ"י סנהדרין אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל ולא את הבחורים וְאֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק מֵעִיר דָּוִיד הִיא צִיּוֹן: (ג) וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בֶּחָג הסוכות הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי: (ד) וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם היינו הכהנים מבני לוי אֶת הָאָרוֹן: (ה) וַיַּעֲלוּ אֶת הָאָרוֹן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד שעשה משה שהיה בגבעון שלמה גנז את זה בבית האוצרות עם שאר הכלים שלא נצרכו וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל שנתן דוד בארון הֶעֱלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים העלו את הארון ו- הַלְוִיִּםהעלו את הכלים: (ו) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו הלכו לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב: (ז) וַיָּבִיאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֶל מְקוֹמוֹ היינו המקום העשוי עבורו אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים שעשה שלמה שעמדו בנס כמו שלמדנו: (ח) וַיִּהְיוּ הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם עַל מְקוֹם ש - הָאָרוֹן עומד שם וַיְכַסּוּ הַכְּרוּבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה: (ט) וַיַּאֲרִיכוּ הַבַּדִּים משכו את הבדים לכיוון מזרח מקום פתח קדש הקדשים והיו מונחים בדים רק למזרח ולא כמו שהיה במשכן שהיה הארון מונח באמצע הבדים ובלט למזרח ומערב בשוה וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הָאָרוֹן אבל לא הבדים עצמם אלא נראו בליטות בפרוכת במקום בו הבדים בלטו החוצה - עַל פְּנֵי כלומר מקודש הקדשים לשטח הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה גוף הבדים עצמם לא היה נראה מחוץ לקודש הקדשים וַיְהִי שָׁם הארון עַד הַיּוֹם הַזֶּה ימי יאשיהו שאז נגנז הארון: (י) אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי הַלֻּחוֹת אֲשֶׁר נָתַן מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: פ (יא) וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ אחרי שהניחו שם את הארון כִּי כָּל הַכֹּהֲנִים הַנִּמְצְאִים הִתְקַדָּשׁוּ אֵין לִשְׁמוֹר לְמַחְלְקוֹת ולא הזכיר איזה כהנים אז שמשו כי כל הכהנים שאז היו בירושלים טהרו את עצמם ובגלל שהיו כ"כ הרבה קרבנות אז לא הייתה חלוקה למשמרות כי בני המשמר המכהן לא הצליח לעמוד בעומס במלאכה: (יב) וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרֲרִים לְכֻלָּם לכולם ששימשו ואלו הם לְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים בבגדי בּוּץ ונושאים בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת עֹמְדִים מצד מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ ששם היה הדוכן וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מחצררים מַחְצְרִים מנגנים בַּחֲצֹצְרוֹת: (יג) וַיְהִי כְאֶחָדלמחצצרים לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרֲרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד כולם נגנו באחדות אחת וזה היה נשמע כמו קול אחד ולא כמו במקהלות שאחד פותח והאחרים עונים אחריו לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת לַיקֹוָק וּכְהָרִים קוֹל ואף אחד לא הקדים את חבירו בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל לַיקֹוָק כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְהַבַּיִת מָלֵא ה- עָנָן הרגיל להיות ב- בֵּית יְקֹוָק היינו השכינה: (יד) וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים: פ
משנת ההלכה
מלאכת המכבה
א. מנורת נפט וגז שיש בהם וסת לשנות את דרגת אורן יש להקל לקרוא לאורם ויכתוב פתק שכתוב בו[31] "שבת היום ואסור להדליק" וידביקנו על הוסת (בה"ל סי' ער"ה ד"ה לאור הנר)
ב. מנורת חשמל שיש לה עמעם דינה כמנורת נפט (שש"כ פי"ג סעי' לב)
ג. החותך או מוריד פחם מראש פתילה בוערת חייב משום מבעיר ומשום מכבה[32] (ערוה"ש סי' ער"ה סעי' ז)
ד. מתקן לחימום מים הנדלק ע"י הוצאת המים (יונקרס וכיו"ב) אסור לסגור ברז המים המחובר אליו אפילו אם כבר היה פתוח מע"ש משום מכבה אמנם אם מופעל ע"י טרמוסטט וכיו"ב מותר לסגרו בשעה שהאש או גוף החימום החשמלי כבוי[33]
ה. אסור לסתום[34] תנור שיש בו גחלים לוחשות כיון שע"יז מכבה הגחלים וע"י אינו יהודי מותר[35] (או"ח סי' רנט סעי' ז ומ"ב ס"ק כא)
[1] אור החיים
[2] העמק דבר
[3] רבינו בחיי
[4] רמב"ן העמק דבר
[5] רבינו החיי
[6] העמק דבר
[7] רש"י
[8] רש"י
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] ת"י
[11] אבע"ז
[12] רש"י
[13] רש"י
[14] ספורנו
[15] רש"י
[16] רבינו בחיי אמנם גופיה דקרא הוא להפחיד שלא יקרב איש זר כדי שלא יהיה לו עונש, כמו עונש שנענש קורח ועדתו, ואינו שייך כלל למנין המצות. (משך חכמה)
[17] רמב"ן
[18] משך חכמה
[19] ת"א רמב"ן
[20] אבע"ז
[21] ת"י
[22] שפתי כהן
[23] העמק דבר
[24] אבע"ז העמק דבר
[25] אור החיים
[26] העמק דבר
[27] ת"י
[28] חזקוני
[29] שפתי כהן
[30] העמק דבר
[31] וז"ל "ושמעתי על אנשי מעשה שכותבין על חתיכת נייר באותיות גדולות שבת היום ואסור להדליק ומדבקין מבעוד יום הנייר במקום (השרייפיל) ונראה שע"ז בודאי יש לסמוך להקל חדא דדעת מהרש"ל דסגורה במפתח מותר וה"ה בקשור בקשר משונה וכמו שכתב במחצית השקל וא"כ בנדון דידן שקשור הנייר על הנר במקום ההטייה לא גריע מזה גם כיון שבכל שעה רואה לעינו איסור בהדלקה בשבת דמי קצת לקריאת פרק במה מדליקין המבואר בס"ז דמותר ועוד דדמי למי שמבקש מחברו שיזכירנו דפסק בס"ג דמותר ועיין במה שנכתוב לקמן בסוף סעיף ג'. אמנם אחר כתבי כל זה מצאתי בספר מסגרת השלחן שהאריך בענין זה של למוד לפני הלאמפי"ן והביא שם מתחלה דעת האוסרין כמו שכתבנו אך לבסוף מסיק בשם כמה גדולים שצדדו להתיר אפילו לדעת הרמב"ן הנ"ל מטעם דלא חשו שמא יטה כ"א בפתילה ובנר בלבד שזה דרכו בחול לאחר שהדליק קצת ראש הפתילה שוב אינו דולק כ"כ כמו בתחלה הלכך צריך להטות השמן אל הפתילה או למשוך הפתילה קצת לחוץ אבל הלאמפי"ן שלנו דרכן הם שדולקין מעת שמתחילין להדליק אותם עד סוף הדלקה בדרך אחד ואין האור מתמעט כלל חוץ בסוף כשנשאר מעט נפט בשולי הכלי אז מתמעט אורו ואז אינו מועיל אם יסבב הפתילה לחוץ כי תיכף חוזר ומתמעט כבתחלה ויותר מתמעט לפי שעושה פחם בראש הפתילה וקודם לכן אין חשש שמא יסבב להרבות האור דמסתמא תקן בע"ש שידלק האור כ"כ כפי הצורך שלו ואם היה רצונו לעשות האור גדול יותר אז היה עושהו מיד גדול יותר וכו' והלכך היכא דנותנים הרבה נפט בלאמ"פ ועושין האור רק כדרך שדרכו לעשותו בחול כשרוצה ללמוד שוב אין חשש שמא ירצה להרבות אורו ע"ש שהאריך בסברא זו ומסיק שם דכן ראוי לנהוג שימשוך בע"ש הפתילה לחוץ שיהיה אורו רב כדרכו בחול ואז אין חשש שמא יתקנו בשבת עכ"ד בקצרה. והנה אף שאין היתר זה ברור מ"מ יש לסמוך להקל לענין ת"ת שלא לבטל ובפרט אם הוא לומד בביהמ"ד אצל נר של נפט נוכל לצרך דעת האו"ז שמתיר בצבור וס"ל דכל בצבור הו"ל כתרי בחד ענינא ואף דלא קי"ל הכי מ"מ יש לצרף דעתו בצירוף הסברא הנ"ל להתיר. וכ"ז כתבנו אם א"א לו באופן אחר אבל לכתחלה בביתו טוב ונכון שיעשה באופן ההיתר לכו"ע וכמו שיעצנו מתחלה בראש דברינו"
[32] "דע"י זה יתרבה אורו והוה מבעיר והכי אמרינן בביצה [ל"ב ע"ב] מוחטין את הפתילה ביו"ט מאי מוחטין לעדויי חושכא כלומר להסיר החשך שיאיר יותר והוה מבעיר וזה שמבואר בסי' תקי"ד שיש בזה משום מכבה וודאי שגם זה אמת שהרי הפתילה שמוחט נתכבה ולעניין יו"ט אין איסור במבעיר רק במכבה ולכן מיירינן שם לעניין מכבה אבל בשבת דמבעיר אסור פשיטא שיש בזה גם מבעיר" (שם)
[33] פשוט וכ"כ בארחות שבת פט"ז סעי' ט
[34] ואם אינו סותם לגמרי יש בו משום מבעיר כיון שעי"כ נושב בו הרוח בחזקה ומלבה האש (מ"ב שם בשם במג"א)
[35] כיון שהוא שאינו מתכוין אין להחמיר כ"כ (מ"ב שם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה