מקרא
במדבר פרק ה
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר אחר שהקים את המשכן צוה בשלוח הטמאים מן המחנה, שיהיה המחנה קדוש וראוי שתשרה בו שכינה והיא מצוה נוהגת מיד ולדורות[1]:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ שלש מחנות היו שם בשעת חנייתן תוך הקלעים היא מחנה שכינה. חניית הלוים סביב כמו שמפורש בפ' במדבר סיני היא מחנה לויה. ומשם ועד סוף מחנה הדגלים לכל ארבע הרוחות היא מחנה ישראל. (פסחים סז) הצרוע נשתלח חוץ לכולן הזב ובעל קרי מותר במחנה ישראל ומשולח מן השתים וטמא לנפש ואפילו המת עצמו מותר אף בשל לויה ואינו משולח אלא משל שכינה[2]:
(ג) מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם:
(ד) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
(ה) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ו) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם כל מה שיחטא איש באיש הכתובים בפ' אשם גזילות בסוף פרשת ויקרא וכחש וגו' בעמיתו בפקדון וגו' לִמְעֹל מַעַל בַּיקֹוָק שישבע בשמו לשקר ויאשם לפניו וכבר הוזכר החטא הזה (ויקרא ה כ כו) ולא בא לחדש אלא גזל הגר, דבר בו בלשון קצרה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא:
(ז) וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ הקרן בְּרֹאשׁוֹ כאשר הוא. לא פחות ממנו[3] וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ אבל אם גזל ולא נשבע, ומת הגר בלא יורשים, זכה הלה במה שבידו. וכן הגוזל את אביו ואת אמו נותן לאחיו או ליורשיו קרן וחומש ומביא אשם, וצריך להוציא גזילה מתחת ידו, ואפילו לארנקי של צדקה וצריך שיאמר זה גזל אבי[4]:
(ח) וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל שמת התובע שהשביעו ואין לו יורשים לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו וזה שייך רק בגר שנתגייר שאין לו שום יורשים הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב כלומר הקרן והחומש שייך לַיקֹוָק והוא נתנו לַכֹּהֵן שבאותו משמר מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים המוזכר בפרשת ויקרא שצריך להביא אשם גזילות[5] אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו:
(ט) וְכָל תְּרוּמָה תרומת ראשית שישראל מפריש ותרומת מעשר שהלוים מפרישים לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה לפי שגזל הגר נותן לאנשי משמר, שאינו יכול ליתנו אלא לאותם שמקריבים את האשם, אומר שתרומתו יכול ליתן לכל כהן שירצה[6]:
(י) וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ שכל קדשי האדם יהיו שלו לומר שכל הקדשים שלא יצוה בהם ליתן אותם לכהן יהיו לבעלים והם מותרים בהם אף על פי שנקראו קדש אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן כאשר צויתיו לוֹ יִהְיֶה כי גם הקדשים אשר יצוה הכתוב לתתם לכהן יש לבעלים זכות בהן, שהם לכהן ההוא אשר יתנם לו האיש כממונו[7]: פ
(יא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה תסור אִשְׁתּוֹ מהדרך הישרה[8] מדרכי צניעות ותחשד בעיניו[9] וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל חללה את קדש ה' אשר אהב בקדושי האישות בחבוק ונשוק עם אחר[10]:
(יג) וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה עם אותו האיש שאמר לה אל תסתרי עמו, בפני שני עדים, אם שהתה עמו כדי טומאה שהוא כדי לצלות ביצה ולגמעה וְהִיא נִטְמָאָה הרי זו אסורה על בעלה עד שתשתה מי המרים ויבדק הדבר, ובזמן שאין שם מי שוטה תאסר עליו לעולם ותצא בלא כתובה[11] וְעֵד אֵין בָּהּ כגון שקינא לה בעלה ונסתרה אחר הקינוי עמו בעדים והרי היא עומדת לשתות ובא עד אחד והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקינא לה עמו הרי זו אסורה על בעלה לעולם ואינה שותה ויוצאה בלא כתובה ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעידי הסתירה[12] וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה כלומר שלא היה באונס אבל אפ היה באונס אין המים בודקים אותה ואינה אסורה על בעלה[13]:
(יד) וְעָבַר עָלָיו קודם הסתירה[14] רוּחַ קִנְאָה מכיון שראה שסטתה מן הדרך[15] וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ שיאמר לה בפני עדים אל תסתרי עם פלוני אפילו היה אביה או אחיה או גוי או עבד אבל אמר לה בפני שנים אל תדברי עם פלוני אין זה קינוי, ואע"פ שנסתרה עמו בעדים ושהת כדי טומאה לא נאסרה עליו ואינה שותה בקינוי זה. וכן אם אמר לה אל תסתרי עמו וראוה מדברת עמו אין זו סתירה ולא נאסרה ולא שותה, וכן אם לא קדם קינוי ובאו שנים והעידו שנסתרה עם זה ושהת כדי טומאה לא נאסרה על בעלה ואינה שותה[16] וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה כלומר הדבר ספק אם נטמאה או לא מכיון שיש עדים רק על כך שנסתרה אבל לא על עצם הביאה:
(טו) וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ בעבורה[17] עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח לא סולת[18] שְׂעֹרִים לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא יחזור אל ראש הפסוק, יאמר שיביא האיש את הקרבן על אשתו כלומר במקומה, כי מנחת קנאות היא להזכיר עונה ואיננו ראוי שתביאנו היא משלה, אבל הוא יקריב מנחה לשם שיקנא את קנאתו וינקום את נקמתו ממנה[19] מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
(טז) וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי יְקֹוָק אומר לה המתינו לי עד שאכנס ואצא שהיה נכנס למקדש לקחת משם כמו שכתוב במשנה בפרק המקנא היה נכנס להיכל ופנה לימינו ומקום היה שם אמה על אמה וטבלה של שיש וטבעת היתה קבועה בה מגביה ונוטל עפר מתחתיה ונותן בכלי וכו'[20]:
(יז) וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים מים שנתקדשו בכיור[21] בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם:
(יח) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְקֹוָק וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה יגלה את שער ראשה מהכיסוי שהיה מכוסה בו[22] וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים שהם מרים מחמת דבר מר הניתן לתוכם[23] הַמְאָרֲרִים:
(יט) וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן על ידי שתענה האשה אמן אמן[24] וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ ישביענה על האיש ההוא אשר קנא עליו בפירוש ועל האחרים בכלל[25] הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה:
(כ) וְאַתְּ כִּי כאשר שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ אז יתן ה' אותך לאלה וכו' וממשיך הכתוב לומר שהוא על ידי השבועה[26]:
(כא) וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה שתענה היא אמן אחר קללותיו[27] בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה הקללה[28] וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְקֹוָק אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה שיהיו הכל נשבעין בך לא יארע לי כדרך שאירע לפלוניתבְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְקֹוָק אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה נפוחה[29]:
(כב) וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת להצבות כלומר לנפח[30] בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן שתצבה בטנה אָמֵן שתפיל ירכה אם נבעלה מאיש אחר[31] ויש מפרשים אמן אמן. אני מקבלת שני התנאים שאמרת שאם לא שטיתי אנקה, ושאם שטיתי תחול האלה[32]:
(כג) וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר מגילה של עור טהור כמו ספר תורה וכותב עליה בלשון הקדש בדיו לשמה של אשה כמו הגט וכותב כל הדברים שהשביע אותה בהם אות באות ומלה במלה וכותב את השם ככתבו ואינו כותב אמן אמן וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים מוחק לתוכן המגילה לשמה וימחוק יפה יפה עד שלא ישאר במגילה רושם הניכר[33]:
(כד) וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים כי האשה בשתותה את המים ימתקו לה כשאר המים, ואחרי כן בבואם בקרבה אם נטמאה יעוררו אותה ותרגיש מיד המרירות בפיה ובקרבה כי אחרי השתיה בבאם בבטנה מיד ישובו למרים בפיה ובקרבה כמנהג הדברים המעוררים והמקיאים שימררו השותים אותם מאד, ואחרי כן תצבה בטנה ותפול ירכה ונקראו "מאררים" בעבור האלות הנמחים בהם שמקללים אותה[34]:
(כה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה מוליך ומביא מעלה ומוריד ואף היא מניפה עמו שידה למעלה מידו של כהן לִפְנֵי יְקֹוָק וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ זו היא הגשתה בקרן דרומית מערבית של מזבח קודם קמיצה כשאר מנחות:
(כו) וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וזה נעשה אחרי שהשקה את המים ויש דין מיוחד בהשקאת המים - וְאַחַר כלומר ובמתינות ובהתעכבות יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם שלא תהא ענין ההשקאה בעיני הכהן לדבר נקל, שבבוא סוטה לפניו ותרצה בהשקאה ישקנה מיד, אבל יעכב ויתמהמה להרבות אלי' דברים המעוררים את הלב אולי תודה על האמת[35]:
(כז) וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם לרבות שאם אמרה איני שותה לאחר שנמחקה המגלה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה אלא א"כ אמרה טמאה אני[36] וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ:
(כח) וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע שיתן לה השם זרע בשכר הקלון שאירע לה[37]:
(כט) זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה:
(ל) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה בלי סבה ראויה לכך וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ יתרה בה שלא תסתתר מכל מקום. ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת. ולא יחוש למחיקת המגילה[38] וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְקֹוָק וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת:
(לא) וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן אף על פי שחשד בכשרה, כי היא גרמה לו שעברה על התראתו וגרמה רגלים לדבר וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ שאם נטמאת תמות, ואם לא נטמאת תתבזה לעין כל על שהעיזה פניה לעבור על התראת בעלה ונסתרה[39]: פ
נביא
(מב)וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת לָעוֹלָה, אַבְנֵי גָזִית - ובהמשך השער - לעולֶה פנימה בשער, היו עוד 4 שולחנות מאבני גזית. {ציור 9 אות ד'},אֹרֶךְ - השלחן - אַמָּה אַחַת וָחֵצִי, וְרֹחַב - אַמָּה אַחַת וָחֵצִי, וְגֹבַהּ - אַמָּה אֶחָת, אֲלֵיהֶם - עליהם, וְיַנִּיחוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעוֹלָה בָּם, וְהַזָּבַח:
(מג) וְהַשְׁפַתַּיִם - כעין וָוִים לתלות הבהמה, על מנת להפשיט את העור,טֹפַח אֶחָד - בולטים מהקיר, מוּכָנִים בַּבַּיִת סָבִיב סָבִיב - מוכנים וקבועים בקירות התאים ובחלל השער{ציור 9 אות ה'}, וְאֶל הַשֻּׁלְחָנוֹת - ועל השלחנות מאבני הגזית (פס' מב'), ישימו את - בְּשַׂר הַקָּרְבָן - (מלבד הכֵּלִים).
יחזקאל פרק מ
|
לשכות הכהנים והלויים (פסוקים מד'-מו'.)
|
(מד) וּמִחוּצָה לַשַּׁעַר הַפְּנִימִי-מחוץ למערכת השער, לִשְׁכוֹת שָׁרִים בֶּחָצֵר הַפְּנִימִי - שתי לשכות - ללויים המשוררים בחצר הפנימית, והלשכות נמצאות:אֲשֶׁר אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַצָּפוֹן -בצדו של השער הצפוני (וממזרח לשער), וּפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם - ופתח לשכות אלו לכיוון דרום {ציור 10 אות ב'}. אֶחָד -ועוד לשכה אחת, אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַקָּדִים - בצדו של השער המזרחי (של החצר הפנימית) פְּנֵי דֶּרֶךְ הַצָּפֹן -ופתח לשכה זו לכיוון צפון. {ציור 10 אות ג'}.
(מה) וַיְדַבֵּר אֵלָי : זֹה הַלִּשְׁכָּה, אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם - "הלשכה הזו" - לשכה אחת משתי הלשכות, שפִּתְחֵיהֶן לכיוון דרום (לשכות הֹשָרִים), תְּשַמֵש - לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת.
(מו) וְהַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן - הלשכה, שפִּתְחָהּ לכיוון צפון, תְּשַמֵש - לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ[40], הֵמָּה בְנֵי צָדוֹק הַקְּרֵבִים מִבְּנֵי לֵוִי אֶל ה’ לְשָׁרְתוֹ - בעבודת הקרבנות.
החצר הפנימית
(מז) וַיָּמָד אֶת הֶחָצֵר - הפנימית. אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וְרֹחַב מֵאָה אַמָּה, מְרֻבָּעַת. וְהַמִּזְבֵּחַ לִפְנֵי הַבָּיִת - המזבח החיצון, נמצא בחצר - שלפני הבית.
(בחצר הפנימית).
(בחצר הפנימית).
האולם
|
|
|
(מח) וַיְבִאֵנִי אֶל אֻלָם הַבַּיִת. וַיָּמָד אֵל אֻלָם - מדד את המזוזות שבפתח האולם,חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפֹּה - מצד אחד, וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפֹּה - המזוזה, מצד שני של הפתח. { ציור 11 אות א'}.וְרֹחַב הַשַּׁעַר - האילים שבכניסה בלטו לתוך החצר הפנימית 2 אמות. מכאן, שרוחב השער עצמו - (היינו, עובי הקיר שבין החצר לאולם) - שָׁלשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ - מצד אחד,וְשָׁלשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ - מצד שני.{ציור 11 אות ב'}.
(מט) אֹרֶךְ הָאֻלָם - מצפון לדרום – עֶשְׂרִים אַמָּה, וְרֹחַב - ממזרח למערב - עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אַמָּה - 11 אמה.
|
וּבַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יַעֲלוּ אֵלָיו - ובמדרגות עלו לאולם.וְעַמֻּדִים אֶל הָאֵילִים - שני עמודים לפני האילים, אֶחָד מִפֹּה וְאֶחָד מִפֹּה. {ציור 11 אות ג'}
יחזקאל פרק מא
ההיכל וקודש הקדשים (פסוקים א' - ד')
|
(א) וַיְבִיאֵנִי אֶל הַהֵיכָל וַיָּמָד אֶת הָאֵילִים - המזוזות שבכניסה להיכל - שֵׁשׁ אַמּוֹת רֹחַב מִפּוֹ, וְשֵׁשׁ אַמּוֹת רֹחַב מִפּוֹ {ציור 12 אות א'} - רֹחַב
הָאֹהֶל - רוחב פתח הכניסה, קרוי: "אוהל", שמאַהִיל על הנכנס.(וזהו רוחב הקיר שבין האולם להיכל).
(ב) וְרֹחַב הַפֶּתַח - של ההיכל - עֶשֶׂר אַמּוֹת{ציור 12 אות ב'},וְכִתְפוֹת הַפֶּתַח - הקיר המזרחי של ההיכל, מימין ומשמאל לנכנס - חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ, וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ {ציור 12 אות ג'}, וַיָּמָד אָרְכּוֹ - של ההיכל - אַרְבָּעִים אַמָּה (ציור 12 אות ד'},וְרֹחַב - עֶשְׂרִים אַמָּה. {ציור 12 אות ה'}.
(ג) וּבָא לִפְנִימָה - לתוך קה"ק, וַיָּמָד אֵיל הַפֶּתַח - העמוד שלפני מזוזות פתח קה"ק, שְׁתַּיִם אַמּוֹת - מכל צד, ובולט לתוך ההיכל{ציור 12 אות ו'},וְהַפֶּתַח - עמודים אלו, יחד עם רוחב המזוזות עצמם - שֵׁשׁ אַמּוֹת {ציור 12 אות ז' },וְרֹחַב הַפֶּתַח שֶׁבַע אַמּוֹת - {ציור 12 אות ח'}
(ד) וַיָּמָד אֶת אָרְכּוֹ - של קה"ק - עֶשְׂרִים אַמָּה, וְרֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה, אֶל פְּנֵי הַהֵיכָל - שקה"ק, היה בהמשך וכנגד רוחב ההיכל, וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
הצלעות מסביב לבית (פסוקים ה' - יא')
הצלעות מסביב לבית (פסוקים ה' - יא')
{ בבית הראשון במלכים, הצלעות קרויים :"יָצִיעַ", ובבית שני (במשנה) - "תאים" . }
(ה) וַיָּמָד קִיר הַבַּיִת - רוחב הקיר המערבי מאחורי קה"ק- שֵׁשׁ אַמּוֹת, וְרֹחַב הַצֵּלָע - ורוחב החדר שמאחורי קיר קה"ק - אַרְבַּע אַמּוֹת, סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב - וכן הצלעות מצפון ומדרום לבית, רוחבם 4 אמות {ציור 13}.
(ו) וְהַצְּלָעוֹת, צֵלָע אֶל צֵלָע שָׁלוֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים - סה"כ 33 צלעות מסביב לבית, (מצפון 3 קומות של 5 צלעות, מדרום 3 קומות של 5 צלעות, וממערב 3 קומות של צלע אחת), וּבָאוֹת - הצלעות, בַּקִּיר אֲשֶׁר לַבַּיִת לַצְּלָעוֹת סָבִיב סָבִיב - משלושת הצדדים מסביב לבית, היו "באות" הצלעות - מאחורי קיר הבית, לִהְיוֹת אֲחוּזִים - בקיר נפרד לעצמם, וכך - וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת.
(ז) וְרָחֲבָה - קיר הצלעות היה רחב למטה, וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת - ועוֹביוֹ של הקיר היה "מסתובב" -הולך ונהיה צַר בכל קומה שעולים בצלעות. (ובמקום שנחסר הקיר - היו המדרגות לעלות מקומה לקומה). כִּי מוּסַב הַבַּיִת לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת - בכל הצלעות שמסביב לבית, "המוסב" - מקום המדרגות - לעלות למעלה למעלה בצלעות, הולך ומְחַסֵר, את עוֹבִי קיר הצלעות,
עַל כֵּן, רֹחַב לַבַּיִת לְמָעְלָה - חלל הצלעות הולך ומתרחב, ככל שעולים למעלה (משום שהקיר של הצלעות הולך ונהיה צר - ככל שעולים). וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה יַעֲלֶה עַל הָעֶלְיוֹנָה לַתִּיכוֹנָה - וכמו כן, מהקומה התחתונה עולים לעליונה - דרך התיכונה- דרך הקומה האמצעית. {ציור 14}
עַל כֵּן, רֹחַב לַבַּיִת לְמָעְלָה - חלל הצלעות הולך ומתרחב, ככל שעולים למעלה (משום שהקיר של הצלעות הולך ונהיה צר - ככל שעולים). וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה יַעֲלֶה עַל הָעֶלְיוֹנָה לַתִּיכוֹנָה - וכמו כן, מהקומה התחתונה עולים לעליונה - דרך התיכונה- דרך הקומה האמצעית. {ציור 14}
| |||||
 | |||||
 | |||||
(ח) וְרָאִיתִי לַבַּיִת גֹּבַהּ סָבִיב סָבִיב - ראיתי שהבית עצמו, גבוה מהצלעות שמסביבו, מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת - קיר היסוד של הצלעות - מְלוֹ הַקָּנֶה - היה רחבו 6 אמות, וגם - שֵׁשׁ אַמּוֹת - אַצִּילָה - אצילה - גובה הקיר 6 אמות. (כמו "ואל אצילי בנ"י...", וכמו:"תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ מִתַּחַת לַחֲבָלִים", ירמיהו לח' יב').
כתובים
(טו) וַתֹּאמֶר הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ אז גם את שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ:
(טז) וַתֹּאמֶר רוּת בבקשה אַל תִּפְגְּעִי בִי תפצירי בי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי ומכאן אמרו חז"ל שגר הבא להתגייר מודיעים לו מקצת עונשים שאם בא לחזור בו יוזור שמתוך דברים של רות נלמד שנעמי אמרה לה שאסור לצאת חוץ לתחום בשבת ורות ענתה באשר תלכי אלך. המשיכה נעמי ואמרה שאסור הייחוד עם זכר ועונה רות באשר תליני אליןץ המשיכה נעמי ואמרה אנו מובדלים משאר העמים ע"י תרי"ג מצוות, ענתה רות עמך עמי. המשיכה נעמי והוסיה שאסור לעבוד ע"ז, ענתה רות ואלהיך אלהי. נעמי: ארבע מיתות בי"ד נמסרו לנו. רות: באשר תמותי אמות. מסיימת נעמי ואומרת ששני קברים נמסרו לבי"ד אחד לסקילה ושרפה ואחד לחנק והרג וסיימה רות ואמרה ושם אקבר:
(יז) בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לִי כמו שבעלי מת וְכֹה יֹסִיף כִּי רק הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:
(יח) וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ ואמרו רז"ל מכאן שאין מרבין ומדקדקים על הגר:
(יט) וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם שמכיוון שכבר החליטה להתגייר, כבר השוותה לנעמי וַיְהִי כְּבֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם מלשון הומיה כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן שכילם התאספו לקבור את אשתו של בועז שנפטרה באותו יום וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי בתמיה:
(כ) וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד:
(כא) אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי בעושר ובבנים וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְקֹוָק ולכן לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַיקֹוָק עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי:
(כב) וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים בקצירת העומר:
רות פרק ב
(א) וּלְנָעֳמִי מידע מוֹדַע בן אחיו של אלימלך היה לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז וי"א שהיה אבצן מהשופטים:
(ב) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה לאחד משדות העיר וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו שלא יגער בי וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי:
(ג) וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא שעשתה סימנים בדרכים קודם שנכנסה לשדה כדי שתדע לחזור לשם וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים וַיִּקֶר מִקְרֶהָ לבוא אל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ:
(ד) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְקֹוָק עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק:
(ה) וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת וכי דרכו של בועז לשאול בנשים? אלא דברי חכמה וצניעות ראה בה. שתי שיבלים לקטה ושלשה לא והייתה מלקטת בצניעות:
(ו) וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה בלשון עבר עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵה מוֹאָב:
(ז) וַתֹּאמֶר בלבה אֲלַקֳטָה נָּא את לקט השיבלים וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים את השכחה אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים שהפאה כבר נלקחה בידי עניים אחרים וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר ולא נחה וְעַד עַתָּה זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט:
משנת ההלכה
מלאכת הבונה
א. המוסיף על הבנין גם חייב משום בונה לפיכך כל המחבר דבר לבנין חייב משום בונה לפיכך התוקע יתד בכותל חייב משום בונה ואפילו לא תקע היתד אלא שקדח חור בכותל לתקוע בו יתד חייב משום בונה על נקב זה הואיל ונקב זה הוא מועיל לבנין דהיינו לתקיעת היתד (שו"ע הרב סי' שיד סעי' ב) וי"א[41] שאין חיובו משום בונה בין אם עשה הנקב ובין אם תקע היתד אלא משום מכה בפטיש (מ"ב שי"ד ס"ק ח)
ב. עשיית נקב כל שהוא בכותל מחובר יש בו משום קודח דהוא תולדה דבונה[42] (מ"ב סי' שיד ס"ק נב)
ג. המחבר ברז אל הכותל או המחבר צנרת או מסננת אל הברז המחובר לכותל חייב משום בונה (חזו"א סוסי' נג)
ד. המחבר נורה אל בית המנורה בין אם מחובר בהברגה ובין אם מחוברת באופן אחר חייב משום בונה (ארחות שבת פ"ח סעי' ה)
ה. החופר גומא בין בקרקע עולם ואפי' בחול ועפר התלושין או באשפה, אם צריך למקום הגומא להשתמש בה, חייב משום בונה. ואם א"צ לגומא אלא לעפרה, אסור מדרבנן[43]. ולכן אלו המטמינים מעות באדמה, חייב, שהרי צריך לגומא. (חיי אדם כלל מ סעי' ב)
ו. העושה נקב בקרקע הבית שיצאו המים חייב משום בונה (מ"ב סי' שיד ס"ק ח) ולפיכך חצר המוצפת במי גשמים וכיו"ב אסור לחפור בה חריץ כדי שיצאו המים או לנקות חריץ קיים מעפר או אשפה שנתמלאו בו (שש"כ פכ"ג סעי' י)
ז. צינור ניקוז שנסתם מותר לפתחו (שם)
ח. כיור או אסלה שנסתמו בשבת מותר לפתחו במשאבת גומי ביתית[44] כשיש צורך גדול בכך[45] (שש"כ שם סעי' יא) אבל אסור לפתוח את הצנרת או ה"סיפון" וכיו"ב ויש בו חיוב משום בונה וסותר
ט. שלולית מים שבחצר אסור לפזר עליה חול או עפר אבל מותר לפזר שם תבן או להניח עליה קרש כיון שאינו מבטלו שם (מ"ב שי"ג ס"ק נה)
י. מותר לפזר חול או עפר על גבי קרח כדי שלא יחליקו בו בני אדם[46] (שם)
[5] רש"י
[7] והנה מעשר שני ונטע רבעי שאמר בהן הכתוב שיהיו קדש לה' (ויקרא כז ל, שם יט כד) הם לאיש כממונו, וכן מעשר בהמה (שם כז לב), אבל שאר הקדשים אשר יצוה בהם בפרשת ויקח קרח (להלן יח) שיתנו הם לכהן, אשר ינתנו לו מיד הבעלים, לא שיוכלו הכהנים לגזול אותם מהם, ומאלינו נלמד שטובת הנאה לבעלים וזה הנכון בפשוטו, והוא דעתו של אונקלוס. רמב"ן.
[9] רש"י
[10] ספורנו
[11] רמב"ם סוטה א, ב
[12] שם יד
[14] רש"י
[16] שם פ"א, א, ד, ה
[17] אבע"ז
[19] רמב"ן
[21] רש"י
[23] רמב"ם שם ג, י
[25] רמב"ן
[29] רש"י
[31] חזקוני
[33] רמב"ם שם פ"ג , ח, י
[36] רש"י
[37] אבע"ז
[38] ספורנו
[39] ספורנו
[40] בלשכה זו, מכינים את שיירי בשר קדשי הקדשים לאכילה לכהנים (אוכלים - בלשכות המאה). "וַיְבִיאֵנִי בַמָּבוֹא אֲשֶׁר עַל כֶּתֶף הַשַּׁעַר אֶל הַלִּשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים הַפֹּנוֹת צָפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם מָקוֹם בַּיַּרְכָתַיִם יָמָּה: וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ שָׁם הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָשָׁם וְאֶת הַחַטָּאת אֲשֶׁר יֹאפוּ אֶת הַמִּנְחָה לְבִלְתִּי הוֹצִיא אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה לְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם: לקמן מו', יט'-כ'
[41] ועיין חז"א סי' נ ס"ק י ד"ה ר"מ
[43] ועיין מג"א סי' רמד ס"ק ח "פה בעירנו נוהגין היתר לשכור עכו"ם בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב והעכו"ם עושים המלאכה בשבת ואף ע"ג דמלאכה דאורייתא כדאמרינן היתה לו גבשושית ונטלה חייב משום בונה דמתקן הרחוב וצ"ל דגדול א' הורה להם כך משום דבשל רבים ליכא חשדא" ועיין נשמת אדם כלל מ סעי' א שביאר שאע"ג שאינו צריך אלא לעפרה שהרי אין כוונתם אלא לפנות הזבל מ"מ כיון שכונתם גם לתקן הרחוב חייב משום בונה ועיי"ש שהקשה שהרי הזבל אינו מחובר לקרקע וא"כ מה שייך בונה בזה ואע"ג שע"י זריקתו מבטלט מ"מ דעתו הרי אח"כ לפנותו ועיי"ש שהאריך בדבר
[46] שדוקא היכא שבא לתקן החצר אסור דדמי לבנין אבל בענין אחר כמו שנוהגין לפזר חול בבוקר בבית כדי לכסות הרוק שרי או כאן שכוונתו שלא יחליקו מותר (שם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה