מקרא
(כב) וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה מצוות של עבודה זרה כלומר שעברו בשוגג על איסור ע"ז שיש בו כרת[1] אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה:
(כג) אֵת כָּל וזהו עבודה זרה שהעובדה כופר בכל המצות אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם כל המצות כולן נצטוו אחר אנכי ולא יהיה לך כי הם ראשונות[2]:
(כד) וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה כלומר שהורו בית דין לעבור על עבודה זרה בשוגג[3] וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת ובזה נשתנה שאר חטאים שמביאים הבי"ד רק פר לחטאת כמבואר בפרשת ויקרא:
(כה) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אע"פ שהחטא גדול במאד מאד וְנִסְלַח לָהֶם כִּי שְׁגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם פר העולה אִשֶּׁה לַיקֹוָק וְחַטָּאתָם שעיר החטא לִפְנֵי יְקֹוָק עַל שִׁגְגָתָם:
(כו) וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כי הגרים מוכשלים תמיד בחטא זה ומכשילים את ישראל[4] כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה: ס
(כז) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה בעבודה זרה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת ובזה שונה משאר חטאות שבהם שיכול להביא כשבה או שעירה ויש הבדל בין יחד למלך שמביא שעיר לכבן משיח שמביא פר אבל בעבודה זרה מלך יחיד וכהן משיח מביאים שעירה[5]:
(כח) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְקֹוָק לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לוֹ:
(כט) הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה שבקרבן זה השוה המשיח והנשיא עם היחיד, וכבר למד למוד זה בעצמו למעלה ממה שכתוב כי לכל העם בשגגה ללמד שהשוו בחטאת הצבור ופה למד שהשוו בחטאת היחיד[6]:
(ל) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה במזיד להראות הכל שאיננו ירא מהשם[7] מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְקֹוָק הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ ואין לו כפרה בעולם הזה אפילו בתשובה הנעשת מיראת עונש עד שימות. ולפיכך לא הועילה תשובת ישראל בענין המרגלים, כאמרו ותשובו ותבכו לפני ה', ולא שמע ה' בקולכם[8]:
(לא) כִּי דְבַר יְקֹוָק בָּזָה כל התורה בכלל קרא דבר ה' שכיון שהוא עובד עבודה זרה במזיד הרי הוא בוזה כל התורה כולה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר ויתכן לפרש דבר ה' על דיבור ראשון של עשרת הדברות שהוא עובר על מצות אנכי ובוזה האלהות, ואת מצותו הפר היא מצות לא תעשה של לא יהיה לך שהפר אותה ועבר עליה, וכלל הדבר כי בזה אנכי ובטל לא יהיה לך[9] הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ: פ
(לב) וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שהיו בו ישראל והמן יורד בכל יום שהוא מן הנסים המפורסמים המורים על חידוש העולם, שם נמצא מקושש זה לחלל שבת ולבוא כנגד החידוש[10] וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִיםי"א שעבר על מלאכת הוצאה בהעברת ארבע אמות ברשות הרבים וי"א שעבר על תולש וי"א שעבר על מלאכת מעמר[11] בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שעשה המקושש ביד רמה והזהירוהו ולא הועיל[12]:
(לג) וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה:
(לד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ כלומר שאיזה מיתה חייב אבל ידעו שחייב מיתה[13]: ס
(לה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
(לו) וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: פ
(לז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת כמו בציצת ראשי. קבוצת פתילים תלויין כשער הראש[14] עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל עם צִיצִת הַכָּנָף שהיא לבנה, יתנו - פְּתִיל תְּכֵלֶת:
(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת הציצית הזה יהיה לכם לראיה שתראו אותו. כמו מציץ מן החרכים[15] וּרְאִיתֶם אֹתוֹ מצוה להיות נראה[16] וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶםלהשיג שרירות לבכם בעושר וכבוד אפילו בגזל וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם להשיג תאוות שנתתם עיניכם בהן אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם מטים נפשכם מדרכי חיי עולם לדרכי אבדון ומות[17]:
(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:
(מא) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: פ
סליק פרשת שלח
נביא
(לא) וְשַׁעֲרֵי הָעִיר עַל שְׁמוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל - כל שער יקרא על שם שבט אחד. שְׁעָרִים שְׁלוֹשָׁה צָפוֹנָה - שלושה שערים מצפון. שַׁעַר רְאוּבֵן אֶחָד שַׁעַר יְהוּדָה אֶחָד שַׁעַר לֵוִי אֶחָד:
(לב) וְאֶל פְּאַת קָדִימָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים וּשְׁעָרִים שְׁלֹשָׁה - וממזרח שלושה שערים.
וְשַׁעַר יוֹסֵף אֶחָד שַׁעַר בִּנְיָמִן אֶחָד שַׁעַר דָּן אֶחָד:
(לג) וּפְאַת נֶגְבָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מִדָּה וּשְׁעָרִים שְׁלֹשָׁה - במידת הַ- 4500 של דרום העיר - 3 שערים. שַׁעַר שִׁמְעוֹן אֶחָד שַׁעַר יִשָּׂשׂכָר אֶחָד שַׁעַר זְבוּלֻן אֶחָד:
(לד) פְּאַת יָמָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שַׁעֲרֵיהֶם שְׁלֹשָׁה - 3 שערים ממערב. שַׁעַר גָּד אֶחָד שַׁעַר אָשֵׁר אֶחָד שַׁעַר נַפְתָּלִי אֶחָד:
(לה) סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף - הֵקֶף העיר 18,000 קנים (X 4500 4 קנים). וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה - מאותו יום, תִּקָרֵא העיר: "ה' שמה".
נשלם ספר יחזקאל בן בוזי הכהן
הרואה מראות אלוקים ממשיל בחידות ומשלים
נפתחו השמים ורואה מעשה מרכבה ובנין בית המקדש הבא
ונזכה במהרה לכל הנאמר בנחלה ושם העיר מיום ה' שמה
כתובים
דברי הימים ב פרק ב
(יג) והאומן הזה הוא בֶּן אִשָּׁה אלמנה מִן בְּנוֹת שבט דָּן וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי יהודי שהיה יושב בצור יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף בַּנְּחֹשֶׁת בַּבַּרְזֶל בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים בָּאַרְגָּמָן בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ וּבַכַּרְמִיל וּלְפַתֵּחַ כָּל פִּתּוּחַ וְלַחְשֹׁב כָּל מַחֲשָׁבֶת להמציא מלאכות יקרות ממחשבת הלב אֲשֶׁר יִנָּתֶן לוֹ לעשות אותם עִם חֲכָמֶיךָ וְחַכְמֵי אֲדֹנִי דָּוִיד אָבִיךָ ומכאן נלמד שלמרות שהייתה אמו אלמנה צריך אדם לתפוס את אומנות אביו: (יד) וְעַתָּה הַחִטִּים וְהַשְׂעֹרִים הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן אֲשֶׁר אָמַר אֲדֹנִי יִשְׁלַח לַעֲבָדָיו לכלכלם: (טו) וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן כְּכָל צָרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ ונשיט אותם קשורים אחד לשני ע"י רַפְסֹדוֹת דוברות עַל חוףיָם יָפוֹ וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם יְרוּשָׁלִָם: פ (טז) וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים הלא אלו הגבעוניים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: (יז) וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת מְנַצְּחִים לְהַעֲבִיד אֶת הָעָם כמ"ש שהסברנו לעיל:
דברי הימים ב פרק ג
(א) וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ כשירד אש על המזבח אֲשֶׁר הֵכִין ששלמה הכין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי: (ב) וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִישבחורף לא יכלו בגלל הקור ובאביב לא יכלו בגלל פסח בַּשֵּׁנִי בחודש אייר בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ: (ג) וְאֵלֶּה הוּסַד שְׁלֹמֹה ואלה מספרי האורך והרוחב שמהם הניחו את היסודות לִבְנוֹת אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים הָאֹרֶךְ אַמּוֹת היו בַּמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה היינו במידת אמת המשכן שהייתה בת ששה טפחים אַמּוֹת שִׁשִּׁים בין הדביר וההיכל כולל הדביר וְרֹחַב אַמּוֹת עֶשְׂרִים: (ד) עזרא בא להוסיף על מה שנתפרש מידות הבית בספר המלכים - וְהָאוּלָם הוא הבית שבכניסה להיכל ובהיכל היו מונחים כלי המקדש אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֹרֶךְ מידת ארכו ממזרח למערב עַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת כלומר מידת ארכו של האולם צוין כאן לרוחב ההיכל שההיכל נמשך ממזרח למערב ובסופו היה קודש הקדשים וכאן נתן את מידות האולם לפי רוחבו של ההיכל מכיון שהיה מקביל במדה זו המצויינת פה לרחבו של ההיכל אַמּוֹת עֶשְׂרִים כלומר ארכו ממזרח למערב היה עשרים אמה כמדת רחבו של ההיכל ורחבו מצפון לדרום עד פתח ההיכל היה עשר אמה[18] וְהַגֹּבַהּ של האולם מֵאָה וְעֶשְׂרִים י"מ שכך היה גובה האולם והיה גבוה בתשעים אמה מההיכל מכיון שההיכל מפורש בספר מלכים שהיה גובהו שלושים אמה ויש מפרשים שמבחוץ היה גובהו מאה ועשרים אבל חללו הפנימי היה רק שלושים[19] וַיְצַפֵּהוּ את הבית ההיכל מִפְּנִימָה זָהָב טָהוֹר ולא את האולם: (ה) וְאֵת הַבַּיִת הַגָּדוֹלזהו ההיכל שהייתה הכי גדולה (ארבעים על עשרים) חִפָּה ב- עֵץ בְּרוֹשִׁים וַיְחַפֵּהוּ על העצים זָהָב טוֹב וַיַעַל עָלָיו תִּמֹרִים וְשַׁרְשְׁרוֹת קישוטים היינו שלאחר שחרט בעץ קישוטים שונים אז הוא חיפה אותם בזהב: (ו) וַיְצַף אֶת הַבַּיִת אֶבֶן יְקָרָה לְתִפְאָרֶת הוא שיקע אבנים יקרות במשבצות הזהב לנוי ולתפארת וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם שהיה מגיע ממקום ששו פרוים וחז"ל אומרים שהיה דומה לדם פרים מרוב האדמומיות של הזהב: (ז) וַיְחַף מלשון לחפות אֶת הַבַּיִת ו- הַקֹּרוֹת קורות התקרה הַסִּפִּים מזוזות הדלתות וְקִירוֹתָיו וְדַלְתוֹתָיו זָהָב וּפִתַּח וחרט צורות של כְּרוּבִים עַל הַקִּירוֹת: ס
משנת ההלכה
מלאכת המבעיר
א. י"א[20] שהמכה בברזל או באבן ומציא ניצוצות בשבת חייב משום מבעיר וי"א[21] שאינו חייב ומ"מ אסור מדרבנן
ב. המדליק נורת פלואורסצנט בשבת חייב משום מבעיר כיון שעי"ז נוצר ניצוץ המדליק את המנורה[22]
ג. מתקן לחימום מים הנדלק ע"י הוצאת המים (יונקרס וכיו"ב) אסור להשתמש בו בשבת (אפילו אם אין המים מגיעים לשיעור יס"ב שאין בו משום בישול) משום מלאכת מבעיר[23]
ד. שעון שבת המכוון מבעו"י להדלק בשעה מסוימת מותר לאחר את זמן הדלקתו אבל לא להקדימו וכן אם היה אמור להפסיק את זרם החשמל בשעה מסוימת מותר לאחר את זמן הפסקתו אבל לא להקדים ודוקא שבאותה עת שמשננה את זמן הכיבוי וההדלקה אינו מפסיק את פעולת השעון ואין נעשה שום שינוי מלבד הזזת המחוגים או הוצאת/ הכנסת זיזי השעון אבל אם נעשה שינוי בעצם פעולת השעון או זרימת החשמל אסור (שמירת שבת כהלכתה פי"ג סעי' כה)
ה. מותר לכוון את השעון בשבת בזמן שזרם החשמל מופסק שלאחר שיחובר מחדש יפסק מוקדם מכפי שהיה בתחילה וכן בזמן שזרם החשמל מחובר מותר לכוונו שלאחר שיופסק יחזור ויתחבר מוקדם מכפי שהיה בתחילה (שם סעי' כז)
[1] רש"י רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] גמ' הוריות דף ו:
[6] מלבי"ם
[7] אבע"ז
[8] ספורנו
[9] רבינו בחיי
[10] רבינו בחיי
[11] שבת דף צו: "אמר רב יהודה אמר שמואל: מקושש, מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה. במתניתא תנא: תולש הוה. רב אחא ברבי יעקב אמר: מעמר הוה"
[12] אבע"ז
[14] רשב"ם
[15] רשב"ם
[16] אבע"ז
[17] ספורנו
[18] וצורתו הפוכה מההיכל שההיכל אורכו מצפון לדרום ורחבו ממזרח למערב אבל האולם שהיה מקביל לפתח ההיכל ארכו היה ממזרח למערב ורחבו מצפון לדרום
[19] זה דעת המלב"ים ולפי דבריו משמע שכאן מתייחס להיכל גם כן ובא לומר שהיה רחבו הפנימי ממזרח למערב עשרים אמה וגובהו החיצוני 120 אמה ובמלכים ציין רק את ארכו את גובה חללו הפנימי ואינו מתייחס דוקא לאולם שלפני ההיכל
[20] ט"ז תקב ס"ק א מהרש"ם ח"א סי' קמ ועיין שו"ת רב פעלים ח"ב סי' נג
[21] פמ"ג במשב"ז סי' תקב ס"ק א חזו"א סי' נ אות ט כתב סופר או"ח סי' סז
[22] עיין חלקת יעקב ח"א או"ח סי' נא ונג ונה; מנחת יצחק ח"ג סי' לח. ועי' ציץ אליעזר ח"א סי' כ פ"א אות טו ועיין ארחות שבת שם הערה ט דאף להפוסקים שניצוץ לא הוי אש (עיין פמ"ג סי' תקב) היינו כשאינו מעונין בעצם הניצוץ ואין משתמש בו אבל כשכל מטרתו היא יצירת הניצוץ כדי להשתמש בו חייה ואע"ג שאינו מתקיים שהרי מיד נכבה בהבערה לא בעינן שישה מתקיים שהרי כל חומר בעירה כבה ובכ"ז שיעור הבערה הוא בכל שהוא ועיי"ש סעי' ח שנורות סימון המכונות "לֶד" אין בהם משום מבעיר כיון שאין בהם שום דבר המתלהט ואין בהם ניצוץ אמנם עכ"פ יש בהדלקתם איסור כבכל מכשיר חשמלי בשבת
[23] פשוט וכ"כ בארחות שבת שם סעי' ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה