מקרא
במדבר פרק י
(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב הוא יתרו[1] בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם מיד עד ג' ימים אנו נכנסין לארץ שבמסע זה הראשון נסעו ע"מ להכנס לארץ ישראל אלא שחטאו במתאוננים ומפני מה שתף משה עצמו עמהם שעדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ יתרו חשב שכוונת משה שיתנו לו מן השלל כסף וזהב ובגדים וצאן ובקר ולא תהיה לו נחלה בתוכם, ועל כן לא היה חפץ, וענה כי אם אל ארצי ואל מולדתי אל[2], כִּי יְקֹוָק דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל:
(ל) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ כי שם לי נחלה ונכסים וכבוד[3]:
(לא) וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם אז אמר לו משה אל נא תעזב אתנו, כי מדעתך המדבר תהיה לנו לעינים בכבוש הארצות ותורנו הדרך אשר נעלה בה[4], ומשה אמר כן כדי לחזק לב קטני אמנה שהיו ביניהם אשר לבם היה יותר מתנחם ומתחזק במנהיג בשר ודם[5]:
(לב) וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְקֹוָק עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ רמז לתת לו אחוזה בארץ טובה בשכרו על טרחו ועזרתו אשר יעזרם בכבוש הארץ ונתרצה אליו אליו בזה ועשה כן[6]:
(לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר יְקֹוָק דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד[7] וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:
(לד) וַעֲנַן יְקֹוָק עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה לא היה הולך לפניהם כמו בשאר המסעות, כי היה אז הארון מספיק לנחותם הדרך בהיותו נוסע לפניהם, אבל היה עומד עליהם ביום בעת נסעם[8]: ס
(לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן ללכת ולהכנס לארץ ישראל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ כי אמנם לולא שלחו מרגלים היו נכנסים בלי מלחמה, שהיו האומות בורחים[9]:
(לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר כשהיה נח הענן ובאים לחנות, היה אומר שׁוּבָה יְקֹוָק רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל יהי רצון שישובו כל האלפים וכל הרבבות למקומם במספרם, ולא יפקד מהם איש: פ
במדבר פרק יא
(א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה, ואיך נחיה במדבר הזה, ומה נאכל ומה נשתה, ואיך נסבול העמל והענוי ומתי נצא ממנו, כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים - רַע בְּאָזְנֵי יְקֹוָק והיה רע בעיני ה', שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחין מתאוננים ומתרעמים על ענינם[10] וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה לפיכך:
(ב) וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה יראים היו פן תתפשט בכל המחנה[11] וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ:
(ג) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה למקום אשר ירדה בו האש בקצה המחנה קראו כן ולא נסעו מן המקום ההוא, רק בחניה ההיא התאוו תאוה וקראו שם העיר או המקום קברות התאוה[12] כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְקֹוָק:
(ד) וְהָאסַפְסֻף שנאספו אל ישראל ואינם מהם והם ערב רב[13] אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:
(ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם כי היו הדייגים המצריים מעבידין אותן למשוך הדגים שנאחזים במצודה ובמכמורות, והיו נותנין להם מן הדגים כמנהג כל פורשי מכמורת[14] אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים לאכול בקנוח הסעודה וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים בתור תבלין לתבשיל[15]:
(ו) וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ ואין לנו שום לפתן עמו[16]:
(ז) וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד י"א כסברתא וי"א חרדל ואנכי לא ידעתי[17] הוּא וְעֵינוֹ מראהו כְּעֵין הַבְּדֹלַח כלומר נראה קשה ויבש ולכך היו אומרים ונפשנו יבשה. כאדם שאוכל חטים יבשים[18]:
(ח) עתה מפרש טעם של חרון אף שהרי - שָׁטוּ שוטטו הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר קדירה וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת אז וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד לחלוחו של הַשָּׁמֶן מתחלף טעמו שהיה מתחלה מתוק כצפיחית בדבש כזיתים ואגוזים קודם טחינה. אבל לאחר טחינה או כתישה במכתשת אז והיה טעמו. נעשה עתה טעמו כלחלוח של שמן ובשר שמן כמו שמן זיתים ואגוזים לאחר טחינה שנתחלף טעמו ולפיכך וישמע ה' ויחר אפו. שכשרוצים טוחנים אותו ונעשה כשמן ואין מאכלם יבש ובפ' בשלח שכתוב וטעמו כצפיחית בדבש. זה הוא טעמו קודם שיש בו טעם שמן[19]:
(ט) וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו ובויהי בשלח כתיב - "ותעל שכבת הטל", שהיה בין שני טלים, טל מלמעלה וטל מלמטה, כמונח בקופסא, דרך כבוד. ופירש כאן קצת העניין להודיע דשלא כדין היו מתרעמין[20]: (י) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו שהתחברו המשפחות לבכות כאשר יעשו בבכותם על מת אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ בפרהסיא[21] וַיִּחַר אַף יְקֹוָק מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע:
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי:
(יב) הֶאָנֹכִי אמם ש - הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי אביהם ש -[22] יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל אל[23] הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו:
(יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה:
(יד) לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי לא שיעזרוהו הזקנים לתת להם בשר, כי מאין להם. ועוד, אפילו בהיות להם פרנסים רבים לא יתלוננו רק על משה רבינו שהוציאם ממצרים, כמנהגם לאמר לו "למה העליתנו ממצרים", והוא שיתן להם בתפלתו כל משאלותם ותאותם יביא להם אבל חשב משה, כי בהיות להם מנהיגים רבים ישככו חמתם וידברו על לבם בעת תלונתם[24]:
(טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי שכל טרחתם עלי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג במיתה שנחים בה הצדיקים[25] אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי טוב מותי ממה שאראה עצמי ברעה גדולה כזאת שאני בה[26]: פ
(טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם ויש זקנים בימים שאינם ראויים להיות שוטרים, וגם יש שוטרים שאינם זקנים ולכן תקח גם[27] וְשֹׁטְרָיו שלקו על הצבור במצרים מיד הנוגשים שהיו מצרים, והשוטרים הללו היו מרחמים עליהן ומקילים מהם עול העבודה, והיו מוכין על כך על ידי הנוגשים, שנאמר (שמות ה, יד) ויוכו שוטרי בני ישראל, כי הם יודעים להנהיג את העם ולסבול אותם[28] וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ:
(יז) וְיָרַדְתִּי הכבוד ירד באש בתוך הענן[29] וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וכאשר תשמע את הקול ישמעו גם הם וְאָצַלְתִּי אקח מאשר אצלך מִן הָרוּחַ הרוח כמו החכמה ואם תנתן מחכמת ראובן לשמעון לא תחסר חכמת ראובן רק נשארה כאשר היא והמשל בנר[30] אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם כל ימי הזקנים נעשה להם כן, שידעו בכל מה שיצוה השם לישראל ביד משה, בצורכי שעתם והמקרים אשר יבואו להם במדבר, וזה טעם "ונשאו אתך במשא העם", כי כל מה שיאמר משה לעם, ידעו הם ויתנבאו הם לעם, כל אחד בשבטו ואלופו, ומפני זה - וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ תלונתם:
כתב הרמב"ן בעת הדבור עם משה יהיה האצילות וממנו הוא וכן אמר במעשה (פסוק כה) וירד ה' בענן וידבר אליו, ולא פירש הכתוב הדבור הזה מה היה כאשר הוא כתוב בכל התורה שיבאר אחרי כן מה אמר ומה דבר ה', כי הענין בכאן, כי הזקנים אשר אמר בהם שהתנבאו לא שמעו דבור מפי השם ולא נראה להם במראה או בחלום, אבל השם מדבר עם משה ומאצילות רוח משה הם יודעים הנבואה ההיא וזה טעם ויתנבאו ולא יספו (שם), שלא יספו להתנבאות מעצמם, אבל בנבואה שאמר השם למשה בה לבדה התנבאו, וזה טעם "ואצלתי", שאניח אצלי מן הרוח אשר אני שם עליך ושמתי עליהם.
(יח) וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ הזמינו משפחות משפחות לסעודת בשר. שאין הזמנה לסעודה בלי בשר[31] לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן יְקֹוָק לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם:
(יט) לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים כנגד אצבעות היד האוכלים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים כפל בשתי ידיו וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם כמשל האומרים יאכל כל מה שיאכל באצבעות ידיו ורגליו[32]:
(כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם ותקוצו בו[33] וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא כדבר נתעב וזר, שאיננו נאכל[34] יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יְקֹוָק אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם:
(כא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים לא פקפק ח"ו ביכולתו של הקב"ה אלא אף כאן משה היה מתיירא על מה שאמר הקב"ה ואכלו חדש ימים וגם אמר והיה לכם לזרא ושאל מן הקב"ה אתה אמרת שיאכלו חדש ימים והלא שש מאות אלף רגלי לבד הנשים והטף והלא כל צאנם וכל בקרם לא יספיק להם חדש ימים והיאך תקיים זה הדבר. או תכלה אותם וישארו מעט. ויסתפקו עד חדש שהרי אמרת והיה לכם לזרא או תעשה להם נסים להביא להם בשר ממקום אחר[35]:
(כב) הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא האם יספיק[36] לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם: פ
נביא
יחזקאל פרק מה
(א) וּבְהַפִּילְכֶם אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה - הפלת גורל. תָּרִימוּ תְרוּמָה לה’ קֹדֶשׁ מִן הָאָרֶץ - חלק קדוש משאר א"י. אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף - אורך - ממזרח למערב - 25,000 (קנים, כמו שיבואר בפסוק ג'). אֹרֶךְ וְרֹחַב עֲשָׂרָה אָלֶף - 10,000 קנים מצפון לדרום. קֹדֶשׁ הוּא בְכָל גְּבוּלָהּ סָבִיב:
(ב) יִהְיֶה מִזֶּה אֶל הַקֹּדֶשׁ - בתוך שטח זה - יהיה מְקוֹם הר הבית - 500 קנים, אורך ורוחב. חֲמֵשׁ מֵאוֹת בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת מְרֻבַּע סָבִיב וַחֲמִשִּׁים אַמָּה מִגְרָשׁ - מגרש להר הבית,50 אמה מסביב ללא בתים וללא שדות.
לוֹ סָבִיב:
(ג) וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת - מידת הקנים. (שנמדד הר הבית) תמדוד את השטח לכהנים שבפסוק א'. תָּמוֹד אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּבוֹ - בתוך השטח הזה יִהְיֶה מְקוֹם הר הבית. יִהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים:
(ד) קֹדֶשׁ מִן הָאָרֶץ הוּא לַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי הַמִּקְדָּשׁ - לבני צדוק העובדים במקדש.
יִהְיֶה הַקְּרֵבִים לְשָׁרֵת אֶת ה' וְהָיָה לָהֶם מָקוֹם לְבָתִּים וּמִקְדָּשׁ לַמִּקְדָּשׁ - ובתוך שטח זה, מקום קדוש יותר - לבית המקדש:
(ה) וַחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רֹחַב וְהָיָה לַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת לָהֶם לַאֲחֻזָּה - ומדרום לשטח זה, עוד רצועה כזו (25,00010,000 X) ללווים (כולל הכהנים שלא מבני צדוק).עֶשְׂרִים לְשָׁכֹת - ובצפון רצועה זו של הלווים 20 לשכות, הקרובות למקום המקדש:
(ו) וַאֲחֻזַּת הָעִיר - מדרום לרצועה של הלווים (לבנ"י). תִּתְּנוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֹחַב וְאֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ - כנגד האורך (25000 קנים). של שטח הכהנים ושטח הלווים(שטח כל הרצועות יחד - 25,000 קנים אורך ורוחב). לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה:
(ז) וְלַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה - ממזרח וממערב לשטחים אלו. לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ - שטח הכהנים והלווים. וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר - לבנ"י. אֶל פְּנֵי תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְאֶל פְּנֵי אֲחֻזַּת הָעִיר מִפְּאַת יָם יָמָּה - ממערב לשטחים - לכיוון מערב. וּמִפְּאַת קֵדְמָה קָדִימָה - וממזרח - לכיוון מזרח. וְאֹרֶךְ לְעֻמּוֹת אַחַד הַחֲלָקִים - שטח הנשיא ממערב וממזרח, יהיה כנגד החלקים של יהודה ובנימין, שהיו מצפון ודרום לכל הרצועות. מִגְּבוּל יָם אֶל גְּבוּל קָדִימָה - ששטחי יהודה ובנימין וכל השבטים, היו כרצועות מהים עד גבול מזרח:
(ח) לָאָרֶץ יִהְיֶה לּוֹ לַאֲחֻזָּה - לנשיא. בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא יוֹנוּ - מלשון אונאה (שלא יקחו מנחלת בנ"י). עוֹד נְשִׂיאַי אֶת עַמִּי וְהָאָרֶץ יִתְּנוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְשִׁבְטֵיהֶם:
(ט) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים רַב לָכֶם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל - מספיק גזלתם מבנ"י. חָמָס וָשֹׁד הָסִירוּ וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲשׂוּ הָרִימוּ גְרֻשֹׁתֵיכֶם - הפסיקו לגרש את בנ"י מנחלתם. מֵעַל עַמִּי נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
(י) מֹאזְנֵי צֶדֶק - מידת משקל, שִקלו בצדק !. וְאֵיפַת צֶדֶק - מידת נפח ביבש, תמדדו בצדק !. וּבַת צֶדֶק - מידת נפח בלח, תמדדו בצדק !. יְהִי לָכֶם:
(יא) הָאֵיפָה וְהַבַּת תֹּכֶן אֶחָד יִהְיֶה - חשבון אחד (כמו: "וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים", שמות ה', ח'), לאיפה ולבת (שניהם עשירית מ"חומר"). לָשֵׂאת מַעְשַׂר הַחֹמֶר - שיתנו מעשר - יתנו עשירית מחומר (כלומר: "איפה", "בת"). הַבָּת וַעֲשִׂירִת הַחֹמֶר הָאֵיפָה אֶל הַחֹמֶר יִהְיֶה מַתְכֻּנְתּוֹ - חשבונם - ביחס לחומר:
(יב) וְהַשֶּׁקֶל עֶשְׂרִים גֵּרָה - 20 גרה הוא שקל. עֶשְׂרִים שְׁקָלִים חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל - יהיו משקולות של 15,20,25 שקל. הַמָּנֶה יִהְיֶה לָכֶם - כולם יחד - "מָנֶה"- 60 שקל:
(יג) זֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תָּרִימוּ - לנשיא. שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַחִטִּים וְשִׁשִּׁיתֶם הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַשְּׂעֹרִים - שישית האיפה, היינו אחד משישים מהחומר:
(יד) וְחֹק הַשֶּׁמֶן - החוק לתת מהשמן. הַבַּת הַשֶּׁמֶן מַעְשַׂר הַבַּת מִן הַכֹּר - עשירית מהבת - שהבת עשירית מ"כּוֹר" שהוא כמו "חומר". כלומר: אחד ממאה - מהכור, מחומר. עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹמֶר כִּי עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹמֶר:
(טו) וְשֶׂה אַחַת מִן הַצֹּאן מִן הַמָּאתַיִם - צאן יתנו לנשיא, אחד מ - 200. מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל - מהצאן המשובחים. לְמִנְחָה וּלְעוֹלָה וְלִשְׁלָמִים - שיביא הנשיא מכל מה שיקבל מישראל. לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
כתובים
דברי הימים א פרק כז
(א) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם לכל מספר אנשיהם היו ממונים עליהם רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם והיו בהם גם שוטרים של השרים הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ ומתחילת ימי מלכותו היו הממונים בהם לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה לשרת את המלך בכל דבר המוטל ולכוף אותו לעשותו בזמנו וכל מחלקה הייתה באה בתחילת חודש ויוצאת בסופה ונכנסת אחרת תחתיה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת מספר האנשים במחלקה הראשונה היו עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (ב) עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן היה ממונה יָשָׁבְעָם בֶּן זַבְדִּיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ג) מִן בְּנֵי פֶרֶץ הָרֹאשׁ והיה קרוב משפחה לדוד המלך ולכן מינהו לראש לְכָל שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: (ד) וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי דּוֹדַי הָאֲחוֹחִי וּמַחֲלֻקְתּוֹ והמסייע לו היה אדם בשם וּמִקְלוֹת הַנָּגִיד וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (ה) שַׂר הַצָּבָא וכולם נקראו שרי צבא אבל מפני כבודו של בניה פרט שוב הַשְּׁלִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן רֹאשׁ שהיה ראש וי"א שהיה כהן גדול וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ו) הוּא בְנָיָהוּ גִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים שהיה גיבור שבשרים וְעַל הַשְּׁלֹשִׁים וּמַחֲלֻקְתּוֹ והמסייע לו הוא עַמִּיזָבָד בְּנוֹ: ס (ז) הָרְבִיעִי לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי עֲשָׂה אֵל אֲחִי יוֹאָב וּזְבַדְיָה בְנוֹ אַחֲרָיו כי עשהאל הומת מיד בתחילת מלכותו ע"י אבנר והועמד בנו אחריו וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (ח) הַחַמִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הַשַּׂר שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח שבא ממשפחת הזרחי משבט יהודה וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (ט) הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי ממקום ששמו תקוע וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (י) הַשְּׁבִיעִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי מִן בְּנֵי אֶפְרָיִם וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (יא) הַשְּׁמִינִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי לַזַּרְחִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (יב) הַתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי לבנימינילַבֵּן יְמִינִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (יג) הָעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי מַהְרַי הַנְּטוֹפָתִי לַזַּרְחִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (יד) עַשְׁתֵּי עָשָׂר לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר הַחֹדֶשׁ בְּנָיָה הַפִּרְעָתוֹנִי מִן בְּנֵי אֶפְרָיִם וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: ס (טו) הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל ממשפחת עתניאל בן קנז וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: פ
משנת ההלכה
מלאכת הסותר
א. מפתח של כלים שנאבד, אסור לשבור הצירים או המנעול, דהוי כסותר ואסור מדרבנן. (חיי אדם כלל מג סעי' ב)
ב. והני מילי שאין בנין וסתירה בכלים דוקא בכלים שאינם מחזיקים מ' סאה[37] אבל אם מחזיקים מ' סאה ומחשיבים גם את עובי הדפנות דינם כמחובר לקרקע כיון שהרי הם כאהל וכל דיני בניה שייך בהם כמבואר במלאכת הבונה (רמ"א סי' שיד סעי' א ומ"ב ס"ק ב שו"ע הרב שיג סעי' יח)
ג. כסוי בור או צינור הבנויים בקרקע אין נוטלים אא"כ יש להם בית אחיזה[38] שאז מוכח שהכסוי הוא כלי ואינו נראה כבנין וסתירה בנטילתו (שו"ע סי' שח סעי' י)
ד. כיסויי כלים, המחוברים לקרקע, יכולים ליטלם אפילו אין להם בית אחיזה; לפיכך כיסוי מיכל הדחה שבשרותים מותר להסירו ולהחזירו בשבת[39]
ה. מכיון שיש בנין וסתירה בכלים בבנין חשוב לפיכך כלי שע"י נקיבתו או פתיחתו נעשה ראוי למלאכתו אסור לפותחו בשבת שעי"כ נעשה כלי ונמצא בונה בשבת[40] (שו"ע שיד סעי' א)
ו. לפיכך אסור לפתוח בניקוב או בקריעה קופסאות או שקים אשר רגילים להשתמש בהם גם אחר הוצאת תוכנם ואפי' אם הוא עצמו אין דעתו להשתמש בהם שוב שהרי בשל פתיחתם נעשים כלי (שש"כ פ"ט סעי' ב)
ז. ואם אין רגילים להשתמש בהם אחר הוצאת תוכנם י"א שאסור לפותחם כיון שרגילים לשמור בהם את התוכן לאחר פתיחתם ואפי' אם כוונתו להריק את תוכנם מיד אסור ולפיכך לדעה זו אין לפתוח קופסת שימורים קרטון או שקית חלב או סקית הסגורה ע"י הדבקה וכיו"ב בשבת (חזו"א סי' נא ס"ק יא ד"ה קופסאות) וי"א[41] שאם אין דעתו להשתמש בהם שימוש נוסף מותר ודווקא אם אינו פותח אותם ע"י עשיית פתח יפה לשימוש[42] ואם דעתו לשימוש נוסף אסור (שש"כ פ"ט סעי' ג)
ח. לפיכך ראוי לכתחילה לפתוח מבעוד יום את כל הקופסאות והשימורים וכיו"ב (שש"כ שם סעי' א)
ט. אם פותח באופן שאינן ראויים עוד לשימושם כגון שקרע את השקית או שנקה בתחתיתה או בצדה מותר לכו"ע (שם)
י. שקיות או קופסאות שרגילים להריק את תוכנן מיד עם פתיחתן מותר לפותחן בשבת (שם סעי' ד)
רמב"ן על במדבר פרק י פסוק כט
כי חובב שם חדש שקראו ליתרו כאשר שב לתורת ישראל, כי זה דרך כל המתגייר כי לעבדיו יקרא שם אחר
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן
[5] רבינו בחיי
[6] רמב"ן
[7] רש"י
[8] ספורנו
[9] ספורנו
[10] רמב"ן
[11] חזקוני
[12] רמב"ן
[13] אבע"ז
[14] רמב"ן
[15] חזקוני
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] אבע"ז
[18] רשב"ם
[19] רשב"ם
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] אבע"ז
[22] רמב"ן
[23] חזקוני
[24] רמב"ן
[25] ת"י
[26] אבע"ז
[27] אבע"ז
[28] רבינו בחיי
[29] אבע"ז
[30] אבע"ז
[31] העמק דבר
[32] אבע"ז
[33] ת"א
[34] רמב"ן
[35] רשב"ם
[36] ת"א
[37] והוא כלי של אמה על אמה ברום שלוש אמות כשיעור מקווה ועיין בספר מחשבת בעצה להר' יעקב נתן בר' יוסף הר' מטוראח בחלק פרפראות לחכמה סי' ר' דנתן כלל "הכל ברום שלוש ובשברים גם התחתון מתעלה ברום שלוש" ופי' תמיד תכתוב שטח המקווה כמספר התחתון משברים שעליונו 3 לדוגמא כשאורך המקווה 4 אמות ורוחבו 2 אמות א"כ שטחו 8 אמות וא"כ גובהו 3/8 אמות וכן אם אורכו 5 ורוחבו 1 א"כ שטחו 5 וגובהו 3/5 ואם שטח המקווה בשברים א"כ תכפיל המכנה המספר התחתון כפול 3 והוא הופך למונה והמונה נהפך למכנה לדוגמא אם אורכו 7/9 וברוחבו 5/7 וא"כ שטחו 14/45 וא"כ יוצא 3/14/45 ואז תכפול 45 ב3 ויצא 135/44 שהוא 9 9/14 אמה או אם הוא 2 3/4 ורוחבו 1 2/3 ייצא 36/55 ובשבר עשרוני תמיד נחלק 3 בשטח המקווה ונדע גובהו או אפשר לחלוק 3 בשטח המקווה
[38] ובית אחיזה הוא כל שנעשה תיקון בגוף המכסה על מנת שיהיה קל להגביהו כגון שיש לו נקבים או שפה בולטת סביב (שש"כ פכ"ג הע' קכד)
[39] אמנם עיין ארחות שבת שם סעי' עח שכתב שאם הותא מהודק היטב למקומו ואין רגילים לפתחו תדיר נראה שאין לפתחו ועיי"ש בהערה קיא
[40] וי"א שחיובו משום מכה בפטיש עיין שו"ע הרב שם סעי' ב ומ"ב שם ס"ק ז והוא דעת רש"י הנ"ל ובביאור הגר"א פסק כשיטת רש"י ועיין שש"כ פ"ט הערה ו
[41] כף החיים סי' שיד ס"ק לח ועיין שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' פב ושו"ת חלקת יעקב ח"ג סוסי' ח יסודי ישורון ח"ד דף קיג וטעמם שמכיון שהדרך לזורקם מיד אחר השימוש דינם ככלי רעוע שאין בו בונה וסותר בשבירתו ואין חוששים שמא יעשה נקב יפה ועיין שש"כ שם הערה י
[42] שאם עושה פתח יפה חייב משום מכה בפטיש כמבואר במלכת מכה בפטיש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה