מקרא
במדבר פרק טז
(יז) וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ בנפרד מהחמישים ומאתים שלא יעמוד איתם[1]:
(יח) וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד החמישים ומאתים מצד אחד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מצד אחר[2]:
(יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח הלך אצל השבטים ופתה אותם בדברי ליצנות כל הלילה[3] אֶת כָּל הָעֵדָה ולא הזכיר "העם" כיון שהקהיל רק את גדולי העם הנועדים תמיד אל פתח אהל מועד[4] אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֶל כָּל הָעֵדָה בעמוד ענן. ולא מראה שכינה ממש שהרי לא היו ראויים לזה[5]: פ
(כ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(כא) הִבָּדְלוּ לצדיקים שביניהם צוה כן[6] מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת העדה שנתקהלה ע"י פיתויו של קורח[7] וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע:
(כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם להתפלל[8] וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת יודע לבות ורוחות בני אדם ודעתם[9] לְכָל בָּשָׂר שהרוח דומה לבשר להיותו נמשך אחר הנאת עצמו הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף משה חשב כי העדה הזאת אל כל ישראל אמר, ולפיכך השיב לו האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, והקב"ה פירש לו מיד כי העדה שנאמר על עדת קרח הוא, וזהו העלו מסביב למשכן קרח[10]: פ
(כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כד) דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר היתה עדה אחרת סביב משכן קרח שמי שלא נפתה לקרח לא הלך כלל לפתח אהל מועד ואדרבה כמה נקבצו לדתן ואבירם להתרעם עליהם[11] הֵעָלוּ הסתלקו[12] מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם אבל המאתים חמישים איש ניצלו מגזירת בליעה באדמה[13]:
(כה) וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם להוכיח אותם אולי יחזרו בתשובה[14] וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שבעים הזקנים[15]:
(כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה פירוש סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה פן תספו בכל חטאתם ואל תגעו בכל אשר להם[16] וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם שאם לא תסורו משם יהיו נבלעים בפי הארץ, והזהירם שלא יגעו להציל מממונם דבר ולקחת להם, כי חרם הוא[17] פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם בשביל חטאם הגדול[18]:
(כז) וַיֵּעָלוּ הסתלקו[19] מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים בקומה זקופה לריב[20] לחרף ולגדף[21] פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם הגדולים[22] וְטַפָּם הקטנים[23]:
(כח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה לתת לאהרן כהונה גדולה ובניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי[24] ולהחליף הבכורים בלוים[25] כִּי לֹא מִלִּבִּי אלא עשיתי על פי הדבור[26]:
(כט) אִם כְּמוֹת אם במיתה שמתים בה אחד מ - כָּל הָאָדָם[27] יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם שישכבו על משכבם ויחלו כשאר בני אדם ובני אדם באים לפקדם[28] לֹא יְקֹוָק שְׁלָחָנִי אלא עשיתי מלבי[29]:
(ל) וְאִם בְּרִיאָה ואם לא נבראה מיתה להם מימות עולם[30] יִבְרָא יְקֹוָק עכשיו[31] ואם פה לא נברא לאדמה יברא לה עכשיו[32] וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה והוא בריאה חדשה שירדו אנשים חיים לשאול [33] וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הרגיזו[34] הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְקֹוָק לפני ה'[35]:
(לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם:
(לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ שלא תאמר כי בקיעת האדמה היתה כטבעו של עולם כרעידת אדמה אלא היה נס גדול וכמוהו לא היה מעולם, שפתחה הארץ את פיה ובלעה אותם[36] וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם משפחתם[37]וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח עבדים ושפחות ובני בית היו לו, מצריים וכושיים וכנעניים קנין כספו[38] וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ:
נביא
מבוא לספר ישעיהו
אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ושמעתי קולו של הקב"ה אומרת (ישעיה ו) את מי אשלח ומי ילך לנו שלחתי את מיכה והיו מכין אותו, שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס, מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו ואומָר (ישעיה שם /ו'/) הנני שלחני א"ל הקב"ה ישעיה בני טרחנין סרבנים הם אם אתה מקבל עליך להתבזות וללקות מבני את הולך בשליחותי ואם לאו אין אתה הולך בשליחותי אמר לו על מנת כן (שם /ישעיהו/ נ) גוי נתתי למכים ולחיי למורטים ואיני כדאי לילך בשליחות אצל בניך א"ל הקב"ה ישעיה אהבת צדק - אהבת לצדק את בני, ותשנא רשע ששנאת מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך מהו מחבריך א"ל חייך כל הנביאים קבלו נבואות נביא מן נביא.... אבל אתה מפי הקב"ה (ישעיה סא) רוח ה' אלהים עלי יען משח וגו'. חייך שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות, ואתה נחמות כפולות (שם /ישעיהו/ ט) "עורי עורי" "התעוררי התעוררי" "שוש אשיש" (שם /ישעיהו/ נא) "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (שם /ישעיהו/ מ) "נחמו נחמו".
נבואתו החלה בימי עוזיה מלך יהודה והתנבא בימי המלך יותם המלך אחז והמלך יחזקיה בימיו צר סנחריב על ירושלים ושבנא שהיה כהן גדול או אמרכל החליט להשלים עם סנחריב נגד נבואתו של ישעיהו ורצונו של חזקיהו המלך ומסופר במדרש (ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה ה סימן ה) רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר מה עשו שבנא ויואח נטלו אגרת וכתבוה ותחבוה בחץ והושיטוה בעד החלון ונתנוה לסנחריב מה כתבו בה אנו וכל בנ"י מבקשים להשלים איתך ישעיה וחזקיה אין מבקשים להשלים איתך, והוא שצפה דוד ברוח הקדש ואמר (תהלים יא) כי הנה הרשעים ידרכון קשת זה שבנא ויואח, כוננו חצם על יתר על מתחי גירא, לירות במו אופל לישרי לב לשני ישרי לב ואיזה זה ישעיה וחזקיה.
ישעיהו ניבא למלך חזקיהו ונתן לו את בתו לאשה וממנה יצא מנשה וכך מסופר בגמ' (ברכות י. על פי הגהות הב"ח וכן מוכח בירושלמי סנהדרין פ"י) אמר רב המנונא: מאי דכתיב: (קהלת ח') מי כהחכם ומי יודע פשר דבר? מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין המלך חזקיהו לישעיהו. חזקיהו אמר יבא ישעיהו אלי, שכך מצינו באליהו שהלך לגבי אחאב שנאמר: (מלכים א' י"ח) "וילך אליהו להראות אל אחאב". ישעיהו אמר יבא חזקיהו אלי שכך מצינו ביהורם בן אחאב שהלך לגבי אלישע. מה עשה הקדוש ברוך הוא - הביא יסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה: שנאמר (מלכים ב' כ', ישעיהו ל"ח) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מה פירוש הכפילות כי מת אתה ולא תחיה - מת אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא. אמר לו חזקיהו על מה עונש חמור זה? אמר לו ישעיהו שנגזר עליך עונש משום שלא עסקת בפריה ורביה. אמר לו חזקיהו לא רציתי להנשא משום שראיתי לי ברוח הקדש שיצאו ממני בנים שאינם מעולים. אמר לו ישעיהו למה לך להתעסק בנסתרות הקב"ה מה שנצטוית עליך לעשות ומה שנוח להקב"ה יעשה. אמר לו חזקיהו[39]: א"כ תן לי את בתך אולי תגרום זכותי וזכותך המשותפים ויצאו ממני בנים מעולים. אמר לו כבר נגזרה עליך גזירה. אמר לו: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. בסוף נתן לו ישעיהו את בתו ויצאו ממנה מנשה ורבשקה יום אחד הרכיבם חזקיהו על כתפיו להביאם לבית המדרש אמר אחד מהם ראוי ראשו של אבא לצלות עליו דגים והשני אמר ראוי ראשו של אבא להקריב עליו לע"ז שמט אותם חזקיהו על הקרקע מנשה שרד את הנפילה וחי, ורבשקה מת.
ישעיהו נהרג על ידי נכדו מנשה וכך מסופר בגמ' (יבמות מט: ובירושלמי סנהדרין פ"י) תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא מנשה דן את סבו ישעיה והרג אותו , אמר לו, משה רבך אמר: (שמות ל"ג) כי לא יראני האדם וחי, ואת אמרת: (ישעיהו ו') ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא! משה רבך אמר: (דברים ד') מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ואת אמרת: (ישעיהו נה) דרשו ה' בהמצאו! משה רבך אמר: (שמות כ"ג) את מספר ימיך אמלא, ואת אמרת: (מלכים ב' כ') והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה! אמר ישעיה: יודע אני בו שלא יקבל את מה שאענה לו, ואם אענה לו ממילא יהיה הוא כמזיד מכיון ששמע את האמת, אמר שם של קודש ונבלע בתוך ארז. הביאו את הארז ונסרו אותו, והיה דם מבצבץ ממנו כשהגיעו לפיו נפטר ישעיהו.
כתובים
דברי הימים ב פרק ד
(ט) וַיַּעַשׂ את חֲצַר עזרת הַכֹּהֲנִים וְהָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה זו עזרת ישראל ונקראת עזרה ע"ש שנעזרים מהקב"ה ע"י התפילות שם וּדְלָתוֹת לָעֲזָרָה וְדַלְתוֹתֵיהֶם צִפָּה נְחֹשֶׁת: (י) וְאֶת הַיָּם נָתַן מִכֶּתֶף הַיְמָנִית בצד דרוםקֵדְמָה מִמּוּל נֶגְבָּה משוך כלפי הכיוון המזרחי דרומי שבחצר הכהנים וההרחקה הזו מן המזרח נבעה מכך שזה לא כבוד ונאה שיהיו טובלים נגד פתח האולם: (יא) וַיַּעַשׂ חוּרָם אֶת הַסִּירוֹת הנחושת שהיו משתמשים בהם לחתות את הדשן וְאֶת הַיָּעִים לגרוף את הדשן וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת ס וַיְכַל חירם חוּרָם לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּבֵית הָאֱלֹהִים לצורך ביהמ"ק: (יב) עַמּוּדִים שְׁנַיִם וְהַגֻּלּוֹת של-וְהַכֹּתָרוֹת עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שְׁתָּיִם היינו לשתי העמודים וְהַשְּׂבָכוֹת החלק העליון של הכותרת נקרא כך שְׁתַּיִם לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים היינו שזה נועד לכסות על החלל שבשבכות: (יג) וְאֶת הָרִמּוֹנִים אַרְבַּע מֵאוֹת כפי שכתוב לעיל מאה לכל טור והיו 2 טורים לכל עמוד לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת לתלות אותן מסביב שְׁנַיִם טוּרִים רִמּוֹנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָעַמּוּדִים והרימונים היו חרוזים בתוך השבכות והם היו מכסים את שתי הגולות שבראש הכותרות: (יד) בנוסף, חירם השני הכין גם וְאֶת הַמְּכֹנוֹת עָשָׂה וְאֶת הַכִּיֹּרוֹת עָשָׂה כדי להושיבםעַל הַמְּכֹנוֹת כני הכיור: (טו) אבל חירם האב היינו חירם הראשון הכין אֶת הַיָּם אֶחָד וְאֶת הַבָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר תַּחְתָּיו כי הם היו יצוקים מנחושת ממורטת וחירם השני לא היה בקיא במלאכה מסוג זה: (טז) פסוק זה חוזר כדי להדגיש את הקושי שבהכנת הכלים הללו שהיו מוכנים מנחושת מרוק וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְלָגוֹת וְאֶת כָּל כְּלֵיהֶם של חצרות בית ה' עָשָׂה חוּרָם אָבִיו לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְבֵית יְקֹוָק נְחֹשֶׁת מָרוּק: (יז) בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בַּעֲבִי הָאֲדָמָה הוא חפר באדמה את צורות הכלים ואז הוא התיך את הנחושת ושפכם שם בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צְרֵדָתָה: (יח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה לָרֹב מְאֹד כִּי לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת לא מדדו ושקלו את הנחושת מרוב שזה היה הרבה: פ (יט) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר ל- בֵּית הָאֱלֹהִים וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וַעֲלֵיהֶם סידרו את לֶחֶם הַפָּנִים: (כ) וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וְנֵרֹתֵיהֶם לְבַעֲרָם העשויים להדליק בהם את הנרות כַּמִּשְׁפָּט שהיו עומדים לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר שסגרו אותו בכור הצורף כדי לטהר אותו מסיגים: (כא) וְהַפֶּרַח שבמנורה שהוסיף משהוְהַנֵּרוֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם שמגביהים באמצעותם את הפתילות היו עשוים זָהָב הוּא מִכְלוֹת זָהָב מזוקק וצרוף מבלי תערובות סיג: (כב) וְהַמְזַמְּרוֹת כלי זמר וְהַמִּזְרָקוֹת לזרוק בהם דם על המזבח וְהַכַּפּוֹת לבזיכי לבונהוְהַמַּחְתּוֹת לחתות בהם את תרומת הדשן להרים מעל המזבח היו עשויים מ- זָהָב סָגוּר וּפֶתַח הַבַּיִת דַּלְתוֹתָיו הַפְּנִימִיּוֹת לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל זָהָב:
משנת ההלכה
מלאכת המבעיר
א. בנרות שחומר בעירתם מוצק כגון נר שעוה וביו"ב אין איסור משום כיבוי או הבערה בהטייתם[40] (ומ"מ אסור משום מוקצה)
ב. נר הדולק בפני חלון פתוח וחושש הוא שמא תכבהו הרוח מותר לסגור את החלון כדי למנוע את כיבויו (רעז סעי' א)
ג. הרוצה לכסות את האש כדי להקטין חומה צריך ליזהר שלא יכסה באופן שמקטין את עוצמת האש[41] או יכבה אותה וכן יזהר שלא תתאדם המתכת עי"כ אבל מה שמשתנה צורת האש בכך אין בו חשש (שש"כ פי"ג הע' קיח)
ד. בגד או מפה שאחזה בו האש, מותר ליתן עליו בצד האחר יין ושאר משקין כדי כשתגיע האור להמשקין יכבה מאליו. אבל אסור ליתן עליו מים, משום חשש כיבוס: (שו"ע סי' שלד סעי' כג)
ה. נר דולק שנפל על השלחן, מותר לנער את השלחן. ואפילו הניחו על השלחן מדעת ואם כן הרי השלחן בסיס לדבר איסור, מכל מקום במקום הפסד סמכינן על הפוסקים דלא הוי בסיס כיון שאין דעתו שיהיה מונח שם כל השבת, וכן ניצוצות שנפלו, רק שינער בנחת שלא יבוא לידי כיבוי. ואם אפשר ע"י א"י, לא יעשה ישראל. ואם היה נר של שמן, אסור לנערו, דודאי מכבה ומבעיר שו"ע סי' רעז סעי' ג וחיי אדם שם סעי' יג)
ו. אסור להשתמש לאור הנר שיש בו חומר בעירה נוזלי דבר שצריך עיון קצת, כגון לבדוק ציצית, או להבחין בין בגדים הדומים זה לזה ומכל שכן לקרות בספר. ודוקא ביחיד, שמא יטה הנר. ואפילו אם מונח הנר במקום גבוה שאינו יכול להגיע אליו אסור אבל אם שנים קורין בספר אחד או שאמר לאחד מבני ביתו להשגיח עליו שלא יטה, מותר. אבל אם קוראים בשני ספרים או בספר אחד בשני נושאים אסור ובנר של שעוה או כל חומר מוצק אחר, יש מקילין, דלא שייך שמא יטה, אך יש להחמיר שמא ימחוט ולרמב"ם הוי כיבוי דאורייתא. ומכל מקום אם קורא על פה רק שלפעמים מעיין קצת בספר להזכיר איזה דבר, מותר (שו"ע סי' ער"ה סעי' א ב ג חיי אדם שם סעי' יד)
ז. ואם יש בחדר מנורות אחרות שאפשר לקרות לאורן ואין בהם חשש שמא יטה כגון שדלוק אצלו מנורות החשמל בבית וגם נרות השבת מותר לקרוא לאור הנר שאין חשש שמא יטה (בה"ל סי' ער"ה ד"ה וכן)
[1] אור החיים
[2] ת"י
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] משכיל לדוד
[6] רבינו בחיי
[7] אור החיים כלי יקר
[8] אבן עזרא רבינו בחיי ומכאן לנפילת אפים בתפילה
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רבינו בחיי
[11] העמק דבר
[12] רש"י
[13] העמק דבר
[14] ת"י רשב"ם
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] חזקוני
[19] ת"א ת"י
[20] חזקוני
[21] רש"י
[22] אבע"ז
[23] אבע"ז
[24] רש"י
[25] אבע"ז
[26] רש"י
[27] ת"י
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] רש"י
[30] ת"י
[31] ת"י
[32] ת"י
[33] חזקוני
[34] ת"א ת"י
[35] ת"י
[36] אבינו בחיי
[37] אבע"ז העמק דבר
[38] רמב"ן
[39] בירושלמי סנהדרין פ"י משמע שישעיהו אמר זאת לחזקיהו
[40] אמנם מכוין להטותם להגדיל השלהבת אפשר שיש בו משום כיבוי והבערה (עיין מ"ב סי' ערה ס"ק ד ועיין ערוה"ש שם סעי' ז ח)
[41] עיין בה"ל סי' רעח ד"ה החולה "ונראה פשוט דבעניננו לאו דןקא הכביה אסור דה"ה להשפיל אורה מעט ג"כ אסור בחולה שאב"ס כידוע דהמעטת האור הוא בכלל מכבה"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה