מקרא
במדבר פרק ג
(יח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנִי וְשִׁמְעִי:
(יט) וּבְנֵי קְהָת לְמִשְׁפְּחֹתָם עַמְרָם וְיִצְהָר חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל:
(כ) וּבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְבֵית אֲבֹתָם:
(כא) לְגֵרְשׁוֹן היו הפקודים[1] מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי:
(כב) פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה פְּקֻדֵיהֶם שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
(כג) מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי אַחֲרֵי כמו אחורי הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ יָמָּה בצד מערב[2] לא החל הכתוב במשמרות הלוים מן המזרח כאשר עשה בדגלים, מפני שאין שם משמרת ללוים רק לאהרן ובניו הכהנים ולמשה שהוא כהן הכהנים והחל מן המערב שהוא מעמד כנגד המזרח[3]:
(כד) וּנְשִׂיא בֵית אָב לַגֵּרְשֻׁנִּי אֶלְיָסָף בֶּן לָאֵל:
(כה) וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן בְּאֹהֶל מוֹעֵד יריעות הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל יריעות העזים מִכְסֵהוּ עורות אילים ותחשים[4] וּמָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(כו) וְקַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל סמוך ל - הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב שהחצר וכן קלעי החצר הקיפו בג' רוחות את המשכן וברוח מזרחית היה עקרו להקיף את המזבח שלכן היה רחוק נ' אמה מן המשכן[5] וְאֵת מֵיתָרָיו של משכן והאהל ולא של חצר לְכֹל עֲבֹדָתוֹ:
(כז) וְלִקְהָת מִשְׁפַּחַת הַעַמְרָמִי משה ובניו[6] וּמִשְׁפַּחַת הַיִּצְהָרִי וּמִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי וּמִשְׁפַּחַת הָעָזִּיאֵלִי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי:
(כח) בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה שְׁמֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ הוא הארון ונקרא קדש כנגד המשכן[7]:
(כט) מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה בדרום:
(ל) וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל:
(לא) וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת החיצוני והפנימי[8] וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם וְהַמָּסָךְ היא הפרכת[9] וְכֹל עֲבֹדָתוֹ וי"א שהוא מסך פתח אהל מועד וכל עבודתו מיתריו[10]:
(לב) וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי שהיה נשיא על שלשת הנשיאים של שלש המשפחות[11] אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן פְּקֻדַּת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ:
(לג) לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי וּמִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת מְרָרִי:
(לד) וּפְקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם:
(לה) וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת מְרָרִי צוּרִיאֵל בֶּן אֲבִיחָיִל עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ צָפֹנָה:
(לו) וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו וְכָל כֵּלָיו וְכֹל עֲבֹדָתוֹ:
(לז) וְעַמֻּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם:
(לח) וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:
(לט) כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְקֹוָק לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף ואם תחשב את כולם אתה מוצא - "עשרים ושנים אלף ושלש מאות", וזו שאלה [ששאל] קונטרקוס ההגמון את רבן גמליאל בבכורות ואמר לו - שאותם שלש מאות בכורות היו ופדו את עצמן, ולכך לא נמנו דרך הפדיום[12]: ס
נביא
יחזקאל פרק לט
(טז) וְגַם שֶׁם עִיר הֲמוֹנָה - העיר שליד גֵיְא המון גוג, תִּקָרֵא "הַמוֹנָה" - על שם המון הנקברים. וְטִהֲרוּ הָאָרֶץ:
(יז) וְאַתָּה בֶן אָדָם כֹּה אָמַר ה’ אלוקים אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב עַל זִבְחִי אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם - - אלו הרוגי גוג. זֶבַח גָּדוֹל עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם דָּם:
(יח) בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ וְדַם נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ אֵילִים כָּרִים - כבשים (משל לשרים החשובים של גוג). וְעַתּוּדִים - עיזים זכרים (משל לשרים החשובים של גוג). פָּרִים מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם - כולם היו כבהמות מפוטמות ושמנות:
(יט) וַאֲכַלְתֶּם חֵלֶב לְשָׂבְעָה וּשְׁתִיתֶם דָּם לְשִׁכָּרוֹן - עד שתהיו כְּשִיכּוֹרִים. מִזִּבְחִי אֲשֶׁר זָבַחְתִּי לָכֶם:
(כ) וּשְׂבַעְתֶּם עַל שֻׁלְחָנִי - שכאילו ה' הכין לסעודה והסוסים והרוכבים עומדים לאכילה לפניהם. סוּס וָרֶכֶב גִּבּוֹר וְכָל אִישׁ מִלְחָמָה נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
(כא) וְנָתַתִּי אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם - ע"י פורענות גוג. וְרָאוּ כָל הַגּוֹיִם אֶת מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְאֶת יָדִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָהֶם:
(כב) וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה - שיותר לא יעזוב את ישראל:
(כג) וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם גָּלוּ בֵית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם - ביד אוֹיְבֵיהֶם. וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם:
(כד) כְּטֻמְאָתָם וּכְפִשְׁעֵיהֶם עָשִׂיתִי אֹתָם - בגלל טומאתם ופשעיהם של ישראל - קבלו עונשם. וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם - כאילו שלא ראיתי צָרוֹתֵיהֶם:
(כה) לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים עַתָּה אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב - אשיב את השבים מישראל. וְרִחַמְתִּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי - אעשה נקמה על שמי הקדוש - שחולל:
(כו) וְנָשׂוּ אֶת כְּלִמָּתָם וְאֶת כָּל מַעֲלָם - אחר שישובו בנ"י לארץ, ישאו את הבושה על החטאים שבגללם גלו מהארץ. אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי בְּשִׁבְתָּם עַל אַדְמָתָם לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד - בלא פחד וחרדה.
(כז) בְּשׁוֹבְבִי אוֹתָם מִן הָעַמִּים - כשאשיב אותם מהגלות. וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם רַבִּים:
(כח) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל הַגּוֹיִם וְכִנַּסְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם - שלא ישארו מבנ"י בגלות:
(כט) וְלֹא אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת רוּחִי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל - שבמקום ההסתר פנים שהיה, ארבה עליהם נבואות שיֵיטִיבוּ דרכם, כדי לקבל טובה גדולה. נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
כתובים
דברי הימים א פרק כב
(טו) וְעִמְךָ לָרֹב עֹשֵׂי מְלָאכָה חֹצְבִים וְחָרָשֵׁי אֶבֶן וָעֵץ וְכָל חָכָם וכל מיני סוגי חכמים שעוסקים בְּכָל מיני מְלָאכָה: (טז) למלאכות השונות ובהם לַזָּהָב לַכֶּסֶף וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִסְפָּר ולכן קוּם והזדרזוַעֲשֵׂה וִיהִי יְקֹוָק עִמָּךְ: (יז) וַיְצַו דָּוִיד לְכָל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל לַעְזֹר לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ: (יח) וכך הוא אומר לשרים הֲלֹא יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עִמָּכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִסָּבִיב כִּי נָתַן בְּיָדִי אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנִכְבְּשָׁה שכבשנו ולכדנו את הָאָרֶץ לִפְנֵי יְקֹוָק היינו בעזרתו וְלִפְנֵי וע"י עַמּוֹ: (יט) עַתָּה תְּנוּ לְבַבְכֶם וְנַפְשְׁכֶם לִדְרוֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְקוּמוּ לעסוק ולעזור לשלמה וּבְנוּ אֶת מִקְדַּשׁ יְקֹוָק הָאֱלֹהִים לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וּכְלֵי קֹדֶשׁ הָאֱלֹהִים לַבַּיִת הַנִּבְנֶה לְשֵׁם יְקֹוָק שבעת ההבאה יהיה כבר בנוי הבניין: פ
דברי הימים א פרק כג
בפרק זה בא עזרא לספר מה שעשה דוד לפני מותו אחרי שהמליך את שלמה והכין את עצמו ללכת בדרך כל הארץ ואז סידר את המשמרות של הכהונה והלויה
(א) וְדָוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים וַיַּמְלֵךְ אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ עַל יִשְׂרָאֵל: (ב) וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם: (ג) וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה שאז ע"פ התורה מתחילה עבודתם של הלוויםוַיְהִי מִסְפָּרָם לְגֻלְגְּלֹתָם לִגְבָרִים שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה אָלֶף: (ד) מֵאֵלֶּה ומאלה דוד העמיד לְנַצֵּחַ זהו מלאכת השיר עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְקֹוָק בזמן הקרבת הקורבנות עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים: (ה) וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שֹׁעֲרִים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְלִים לַיקֹוָק בַּכֵּלִים כלי נגינה ואלו בנוסף ל24000 ששרים בפה המובאים בפסוק הקודם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל: (ו) וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד מַחְלְקוֹת לחלקיםס והם לִבְנֵי לֵוִי לְגֵרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי: ס (ז) לַגֵּרְשֻׁנִּי ששמות בניו הם לַעְדָּן הוא לבני המוזכר בתורה וְשִׁמְעִי: ס (ח) בְּנֵי לַעְדָּן הָרֹאשׁ יְחִיאֵל וְזֵתָם וְיוֹאֵל שְׁלֹשָׁה: ס (ט) בְּנֵי שִׁמְעִי בנו של לעדן ולא של גרשוןשלמות שְׁלוֹמִית וַחֲזִיאֵל וְהָרָן שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְלַעְדָּן: ס (י) וּבְנֵי שִׁמְעִי בנו של גרשון ושמות בניו הם יַחַת זִינָא וִיעוּשׁ וּבְרִיעָה אֵלֶּה בְנֵי שִׁמְעִי אַרְבָּעָה: (יא) וַיְהִי יַחַת הָרֹאשׁ שהיה אב בית הדין בבני שמעי וְזִיזָה הוא זינא מהפסוק הקודם הַשֵּׁנִי וִיעוּשׁ וּבְרִיעָה לֹא הִרְבּוּ בָנִים וַיִּהְיוּ לְבֵית אָב לִפְקֻדָּה אֶחָת שהיו חבורה אחת והיה להם רק ראש אחד: (יב) בְּנֵי קְהָת עַמְרָם יִצְהָר חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל אַרְבָּעָה: ס (יג) בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כי הובדלו הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם לְהַקְטִיר לִפְנֵי יְקֹוָק לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ ברכת כהיום בנשיאת כפים עַד עוֹלָם: (יד) וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי: (טו) בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר:
משנת ההלכה
מלאכת המוחק
א. נפל דיו או כל דבר לח על ספר, לא ילחכנו, דמוחק (חיי אדם כלל לח סעי' ב ומ"ב שם ס"ק יג)
ב. נדבקו דפי הספר אחד לשני ע"י שעוה אסור להפרידם ואם נדבקו ע"י דבר אפשר שיש איסור דאורייתא אם יפרידם[13] (בה"ל שם ד"ה שעל הקלף)
ג. ולא רק המוחק אותיות או דבר אחר כדי לכתוב במקומו חייב אלא אף המוחק צירים או רישומים[14] ע"מ לצייר או לרשום וכן המוחק את הרשום כדי לתקן[15] ה"ז תולדת מוחק וחייב (שו"ע הרב שם מ"ב שם ס"ק כב אות ח)
ד. אותיות של כסף וכיו"ב המחוברות לפרוכת וכיוצא בו אסור להסירם ממנה דהוא כעין מוחק[16] (מ"ב שם ס"ק כב אות ח)
ה. המוחק אותיות אינו חייב אלא על ב' אותיות אבל על אות אחת פטור[17] אבל אסור מן התורה כשאר חצי שיעור. (שו"ע הרב שם)
ו. אין המוחק חייב עד שימחוק כתב שרישומו עומד כגון דיו וכיו"ב מעל גבי דבר שרישומו מתקיים בו כגון נייר וכיו"ב וכ"ז לענין חיוב חטאת אבל איסור דרבנן יש אפילו מחק דבר שאינו עומד כגון משקין ומי פירות מעל גבי דבר שאינו עומד מעל עלי ירקות וכיו"ב (מ"ב שם ס"ק כב אות ב)
[2] אבע"ז
[8] אבע"ז
[10] אבע"ז
[13] דלדברי הב"ח וסייעתו הנ"ל ה"ה כשנדבקו בשעוה הדפין להדדי במקום האותיות יש ליזהר שלא לפרקן מזו לזו ודע עוד דדברי השבות יעקב הוא דוקא לענין שעוה אבל לענין דיו שנתדבק על איזה אות גם הוא מודה דיש בזה משום מוחק דבזה לא הוי הדיו ככיסוי מלמעלה דהלא נתבטל האות מתחלה עי"ז וכנ"ל בסימן ל"ב סי"ז וע"י מחיקתו את הדיו נתהוה אות מחדש והנה לפי מה שברר בחידושי רע"א בסימן ל"ב דדבק דינו כמו דיו ע"ש לפ"ז כשנדבקו הדפין להדדי בדבק במקום האותיות יש בזה איסור דאורייתא שלא לפרקן מהדדי לכו"ע ואפילו אם תדחוק ותאמר דבאותיות שיקלף הדבק מהם גם להגרע"א כמו שעוה דמי עכ"פ להב"ח וסייעתו יש בזה איסור דאורייתא (בה"ל שם)
[14] ועיין שו"ת הר צבי טל הרים מוחק סי' א שמטעם זה יש מוחק אף במוחר אותיות הפוכות אע"ג שאפשר שלא חשיב כתב לענין מלאכת כותב
[15] "ואם בהמחיקה לבד היה שום תיקון כגון שהיה כתוב שם איזה ענין שהיה הוא חייב לחברו או חברו לו וכה"ג ונצטרך עתה למחקו חייב משום המחיקה לבד אע"פ שלא היה ע"מ לכתוב ודוקא במוחק טשטוש וכדומה בעינן שיהיה כונתו ע"מ לכתוב ב' אותיות או כשאותו הכתב לא היה מעלה ולא מוריד משא"כ בזה שהמחיקה גופא הוא תיקון והראיה דכמו דאיתא במשנה בקורע ע"מ לתפור משום שכן היה במשכן כדאיתא בגמרא ואפ"ה ידוע הוא דאפילו שלא ע"מ לתפור כל שיש תיקון בקריעתו חייב דכע"מ לתפור דמי כן ה"ה במוחק ועוד יש ראיה מתוספתא פי"ב הלכה ז' דז"ל שם אין לך שחייב אלא המוחק ע"מ לכתוב והמוחק ע"מ לתקן כל שהוא ה"ז חייב ועיין ברמב"ם פ"י הט"ו דכתב דבסותר בעינן שיהיה ע"מ לבנות אבל אם סתר דרך השחתה פטור משמע דאם היה שלא בדרך השחתה כ"א לאיזה צורך כע"מ לבנות דמי כיון שהיה לצורך איזה תיקון יצא מכלל מקלקל וה"נ בעניננו לענין מחיקה דהרמב"ם כלל לסותר ולמוחק בחדא מחתא כדמוכח בפ"א דין י"ח" (בה"ל ד"ה במוחק דיו בשם הפמ"ג)
[16] ועיין בחיי"א כלל לז סעי' ו (ומציינו במ"ב שם) שכתב "אסור לחבר אותיות של כסף לפרוכת וכיוצא בו. ונ"ל דיחברם ע"י מחט דרך שני נקבים לבד, דאז לא הוי חיבור, דלא יתקיים, שהרי יפול. וגם זה יעשה ביד שמאל, דהכותב בשמאל, פטור, דאין דרך כתיבה בשמאל. ואם הוא איטר, אזי שמאל שלו הוא כימין של כל אדם" ולפ"ז ה"ה במחיקה אם אין מחוברים אלא באופן זה אין בו משום מוחק אם מנתקם אמנם מה שמנתקם בשמאל לא יועיל שאינו פטור אלא במלאכת כותב כמבואר במ"ב שם אלא ינתקם כלאחר יד או במרפקו וכיו"ב.
[17] ומן הדין היה ראוי לחייב אף במוחק אות אחת כדי לכתוב אות אחרת במקומה שהרי כך היו עושים במשכן שאם היו טועים היו מוחקים אפילו אות אחת אלא שאינו ראוי לחייב על מחשבת כתיבה יותר מעל כתיבה עצמה (ערוה"ש שם סעי' כא ובה"ל שם ד"ה המוחק)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה