מקרא
במדבר פרק י
(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב הוא יתרו[1] בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם מיד עד ג' ימים אנו נכנסין לארץ שבמסע זה הראשון נסעו ע"מ להכנס לארץ ישראל אלא שחטאו במתאוננים ומפני מה שתף משה עצמו עמהם שעדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ יתרו חשב שכוונת משה שיתנו לו מן השלל כסף וזהב ובגדים וצאן ובקר ולא תהיה לו נחלה בתוכם, ועל כן לא היה חפץ, וענה כי אם אל ארצי ואל מולדתי אל[2], כִּי יְקֹוָק דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל:
(ל) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ כי שם לי נחלה ונכסים וכבוד[3]:
(לא) וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם אז אמר לו משה אל נא תעזב אתנו, כי מדעתך המדבר תהיה לנו לעינים בכבוש הארצות ותורנו הדרך אשר נעלה בה[4], ומשה אמר כן כדי לחזק לב קטני אמנה שהיו ביניהם אשר לבם היה יותר מתנחם ומתחזק במנהיג בשר ודם[5]:
(לב) וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְקֹוָק עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ רמז לתת לו אחוזה בארץ טובה בשכרו על טרחו ועזרתו אשר יעזרם בכבוש הארץ ונתרצה אליו אליו בזה ועשה כן[6]:
(לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר יְקֹוָק דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד[7] וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:
(לד) וַעֲנַן יְקֹוָק עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה לא היה הולך לפניהם כמו בשאר המסעות, כי היה אז הארון מספיק לנחותם הדרך בהיותו נוסע לפניהם, אבל היה עומד עליהם ביום בעת נסעם[8]: ס
(לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן ללכת ולהכנס לארץ ישראל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ כי אמנם לולא שלחו מרגלים היו נכנסים בלי מלחמה, שהיו האומות בורחים[9]:
(לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר כשהיה נח הענן ובאים לחנות, היה אומר שׁוּבָה יְקֹוָק רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל יהי רצון שישובו כל האלפים וכל הרבבות למקומם במספרם, ולא יפקד מהם איש: פ
במדבר פרק יא
(א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה, ואיך נחיה במדבר הזה, ומה נאכל ומה נשתה, ואיך נסבול העמל והענוי ומתי נצא ממנו, כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים - רַע בְּאָזְנֵי יְקֹוָק והיה רע בעיני ה', שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחין מתאוננים ומתרעמים על ענינם[10] וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה לפיכך:
(ב) וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה יראים היו פן תתפשט בכל המחנה[11] וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ:
(ג) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה למקום אשר ירדה בו האש בקצה המחנה קראו כן ולא נסעו מן המקום ההוא, רק בחניה ההיא התאוו תאוה וקראו שם העיר או המקום קברות התאוה[12] כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְקֹוָק:
(ד) וְהָאסַפְסֻף שנאספו אל ישראל ואינם מהם והם ערב רב[13] אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:
(ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם כי היו הדייגים המצריים מעבידין אותן למשוך הדגים שנאחזים במצודה ובמכמורות, והיו נותנין להם מן הדגים כמנהג כל פורשי מכמורת[14] אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים לאכול בקנוח הסעודה וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים בתור תבלין לתבשיל[15]:
(ו) וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ ואין לנו שום לפתן עמו[16]:
(ז) וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד י"א כסברתא וי"א חרדל ואנכי לא ידעתי[17] הוּא וְעֵינוֹ מראהו כְּעֵין הַבְּדֹלַח כלומר נראה קשה ויבש ולכך היו אומרים ונפשנו יבשה. כאדם שאוכל חטים יבשים[18]:
(ח) עתה מפרש טעם של חרון אף שהרי - שָׁטוּ שוטטו הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר קדירה וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת אז וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד לחלוחו של הַשָּׁמֶן מתחלף טעמו שהיה מתחלה מתוק כצפיחית בדבש כזיתים ואגוזים קודם טחינה. אבל לאחר טחינה או כתישה במכתשת אז והיה טעמו. נעשה עתה טעמו כלחלוח של שמן ובשר שמן כמו שמן זיתים ואגוזים לאחר טחינה שנתחלף טעמו ולפיכך וישמע ה' ויחר אפו. שכשרוצים טוחנים אותו ונעשה כשמן ואין מאכלם יבש ובפ' בשלח שכתוב וטעמו כצפיחית בדבש. זה הוא טעמו קודם שיש בו טעם שמן[19]:
(ט) וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו ובויהי בשלח כתיב - "ותעל שכבת הטל", שהיה בין שני טלים, טל מלמעלה וטל מלמטה, כמונח בקופסא, דרך כבוד. ופירש כאן קצת העניין להודיע דשלא כדין היו מתרעמין[20]:
נביא
יחזקאל פרק מד
(טז) הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי - לסדר ולאכול לחם הפנים בהיכל. וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי:
(יז) וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ - בגדי כהונה (שעשויים מפשתן). וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה - כשמשרתים מהחצר הפנימית ופנימה בקודש, ישרתו רק בבגדי לבן (ולא בבגדי זהב של כה"ג):
(יח) פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים - מגבעות. יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מָתְנֵיהֶם לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע - שלא יחגרו האבנט במָתְנַיִים, שהוא מקום זיעה, אלא מעל המָתְנַיִים:
(יט) וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם - שבחצר החיצונה - נמצא העם. יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ - בלשכות החמישים (מב', יד').וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים - בגדי חול. וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם - לא יבואו בתוך העם, כשהם מקודשים - בבגדיהם:
(כ) וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ - שלא יגלחו ראשם בכל עת. וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ - אך לא יגדלו שערותם (יותר מ - 30 יום). כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם - יגלחו ראשיהם - כמו "הכוסמת" - שראש שער אחד מגיע לעיקר השיער שמעליו (שיגלחו פעם ב - 30 יום):
(כא) וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ - כשבאים לעבוד במקדש. כָּל כֹּהֵן בְּבוֹאָם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית:
(כב) וְאַלְמָנָה - רק כהן גדול (פר' אמור). וּגְרוּשָׁה לֹא יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם בְּתוּלֹת - רק כהן גדול (פר' אמור). מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ - שכהן רגיל מותר באלמנה:
(כג) וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם:
(כד) וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לְמִשְׁפָּט בְּמִשְׁפָּטַי יִשְׁפְּטֻהוּ וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי בְּכָל מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ - ישמרו ההוראות והחוקים שבקרבנות המועדים. וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ - בקרבנות השבת:
(כה) וְאֶל מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה כִּי אִם לְאָב וּלְאֵם וּלְבֵן וּלְבַת לְאָח וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ יִטַּמָּאוּ:
(כו) וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ - וכשיתחיל את טהרתו משנטמא ל - 7 הקרובים (כמו "ביום טהרתו" אצל המצורע ; ויקרא יד' ב'). שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ - כפי טהרת טמא מת:
(כז) וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ - מנחת חינוך - לכהן שמתחיל בעבודה במקדש (פר' צו).נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
(כח) וְהָיְתָה לָהֶם לְנַחֲלָה - הכהונה. אֲנִי נַחֲלָתָם וַאֲחֻזָּה לֹא תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל אֲנִי אֲחֻזָּתָם:
(כט) הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם הֵמָּה יֹאכְלוּם וְכָל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל - כל מה שמקדיש אדם בלשון "חרם" - לכהנים. לָהֶם יִהְיֶה:
(ל) וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל - ביכורים - לכהנים. וְכָל תְּרוּמַת כֹּל - תרומה גדולה - לכהנים (פר' קרח). מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם - חלה - לכהנים (פר' שלח). תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ - ה' יברך את הנותנים מתנות כהונה:
(לא) כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים - הוזהרו יותר (מכל ישראל שאסורים באכילת נבילה וטריפה) - שישמרו טהרתם לעבודה
כתובים
דברי הימים א פרק כו
(טז) לְשֻׁפִּים וּלְחֹסָה לַמַּעֲרָב עִם שַׁעַר שַׁלֶּכֶת שם השער שעמד בַּמְסִלָּה הָעוֹלָה מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָר שלפעמים שפים ישמור למערב וחוסה בשער שלכת ולפעמים יתחלפו: (יז) לַמִּזְרָח הַלְוִיִּם שִׁשָּׁה כתות לווים לַצָּפוֹנָה לַיּוֹם אַרְבָּעָה לַנֶּגְבָּה לַיּוֹם אַרְבָּעָה שבכל זמן ועת יהיו שם ארבעה שומרים וְלָאֲסֻפִּים שְׁנַיִם שְׁנָיִם שתי כיתות: (יח) לַפַּרְבָּר לַמַּעֲרָב וכלפי המערב אַרְבָּעָה לַמְסִלָּה שְׁנַיִם לַפַּרְבָּר שנים בשביל המוביל לפרבר ושנים בפרבר בעצמה. סה"כ כ"ד: (יט) אֵלֶּה מַחְלְקוֹת חלוקת הַשֹּׁעֲרִים לִבְנֵי הַקָּרְחִי וְלִבְנֵי מְרָרִי: (כ) וְהַלְוִיִּם אֲחִיָּה עַל אוֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים מה ששמור לתיקון ביהמ"ק וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁיםשמהם לוקחים קרבנות ציבור: (כא) בְּנֵי לַעְדָּן בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי מבני גרשון לְלַעְדָּן רָאשֵׁי הָאָבוֹת שממנו נולד יחיאל שהיה שר גדול ובניו היו ממונים על האוצרות לְלַעְדָּן הַגֵּרְשֻׁנִּי יְחִיאֵלִי: (כב) בְּנֵי יְחִיאֵלִי זֵתָם וְיוֹאֵל אָחִיו עַל אֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק זהו הכסף והזהב שהיה בבית ה': (כג) לַעַמְרָמִי לַיִּצְהָרִי לַחֶבְרוֹנִי לָעָזִּיאֵלִי: (כד) וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת שהיה ממונה על האוצרות שהיו בעזרה ושאר הממונים היו תחתיו: (כה) וְאֶחָיו של שבואל שהיה מזרע- לֶאֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָהוּ בְנוֹ וִישַׁעְיָהוּ בְנוֹ וְיֹרָם בְּנוֹ וְזִכְרִי בְנוֹ ושלמות וּשְׁלֹמִית בְּנוֹ: (כו) הוּא שְׁלֹמוֹת וְאֶחָיו עַל כָּל אֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים כל אחד שהקדיש משהו עבוד ביהמ"ק היה מביאו אליו והוא הביאו אל בית האוצר ו- אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ דָּוִיד הַמֶּלֶךְ וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי הַצָּבָא: (כז) מִן הַמִּלְחָמוֹת וּמִן הַשָּׁלָל שלקחו במלחמותהִקְדִּישׁוּ לְחַזֵּק לְבֵית יְקֹוָק: (כח) וְכֹל הַהִקְדִּישׁ אשר הקדיש שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה הנביא וְשָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה כֹּל הַמַּקְדִּישׁ עַל יַד שהיה נותן לו את התרומה והוא היה מעביר לבית האוצרשְׁלֹמִית וְאֶחָיו: פ (כט) לַיִּצְהָרִי כְּנַנְיָהוּ וּבָנָיו לַמְּלָאכָה הַחִיצוֹנָה עבודות שעושים מחוץ לעיר ביערות ובהרים היינו לכרות עצים ולחצוב אבנים ולחרוש שדות של הקדש עַל יִשְׂרָאֵל לְשֹׁטְרִים וּלְשֹׁפְטִים: (ל) לַחֶבְרוֹנִי חֲשַׁבְיָהוּ וְאֶחָיו בְּנֵי חַיִל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת עַל פְּקֻדַּת יִשְׂרָאֵל על הגזברות של ישראל שיושב מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן שפונה למול מַעְרָבָה של א"י לְכֹל מְלֶאכֶת יְקֹוָק וְלַעֲבֹדַת הַמֶּלֶךְ: (לא) לַחֶבְרוֹנִי יְרִיָּה הָרֹאשׁ לַחֶבְרוֹנִי לְתֹלְדֹתָיו לְאָבוֹת בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְמַלְכוּת דָּוִיד נִדְרָשׁוּ לראות האם יש בהם אנשי חיל וַיִּמָּצֵא בָהֶם גִּבּוֹרֵי חַיִל בְּיַעְזֵיר שנמצאת ב- גִּלְעָד:מ(לב) וְאֶחָיו חבריו של יריה שהיו בְּנֵי חַיִל אַלְפַּיִם וּשְׁבַע מֵאוֹת רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיַּפְקִידֵם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל הָראוּבֵנִי שיושבים בחלק המזרחי שהרי בחלק המערבי היו ממונים חשביה ואחיו וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי לְכָל דְּבַר הָאֱלֹהִים וּדְבַר הַמֶּלֶךְ: פ
משנת ההלכה
מלאכת הסותר
א. כלים המחוברים בהברגה ומהודקים בחוזק לדברי הכל אסור להחזירם[21] אפילו מניחם רפויים לגמרי
ב. וכל זה אם מחזירו שדומה לבנין אבל אם הוא מהודק קצת שאין איסור בהדוק זה אלא משום גזרה שמא יתקע בחוזק אין בו משום סותר ומותר לפרקו לכתחלה: (שם ושם סעי' כב)
ג. לפיכך אסור להבריג בורג משקפיים וכל כיו"ב אפילו אם יצא ממקומו ביום השבת אמנם מותר לחבר ידית המשקפיים על ידי הכנסת סיכה במקום הבורג (ארחות שבת פ"ח סעי' סט)
ד. עדשת משקפיים שיצאה ממקומה אם יצאה מחמת שנתרופף הבורג אסור להחזירה אפי אם דעתו להשאירה רפויה דחישינן שמא יתקע אבל אם יצאה מחמת שנתרחבה המסגרת וכל כיו"ב מותר להחזירה אם מחזירה ברפיון ולא ע"י תקיעה[22] (שם סעי' נ)
ה. כיסויי כלים העשויים בהברגה אע"פ שמהדקין אותם בחוזק מאד על פי הכלי אין בהם שום איסור לא בנטילתן משום סתירה ולא בהחזרתן משום בנין לפי שאינן עשויין לקיום כלל רק לפותחן ולסוגרן תדיר גם בשבת עצמה ולא אסרו בנין עראי וסתירתו אלא כשאינו עשוי על מנת לסותרו בשבת עצמה[23] (שם ושם סעי' כא)
ו. מגש של כסא יחדים אפילו אם דרכו להחזירו בתקיעה דינו ככסויי הכלים שמכיון שדרכו לפתחו ולסגרו תדיר אין בו משום בונה (ארחות שבת שם סעי' נה)
ז. דלתות הכלים שנתפרקו בשבת אסור להחזירם שמא יתקעם בחוזק אבל מותר לפרק דלתות הכלים שאינם תקועים בחוזק (שו"ע סי' שח סעי' ט ומ"ב שם)
ח. בקבוק המשמש להכנת מי סודה ("סיפולוקס") מותר להבריגו בשבת
ט. "סנטדר" שאפשר להגביהו ולהנמיכו ומחזקים אותו במקומו ע"י הבררגה מותר לפתוח ההברגה בשבת ולחזור ולהדקה ואין בזה משום הבונה[24] (שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' לב)
רמב"ן על במדבר פרק י פסוק כט
כי חובב שם חדש שקראו ליתרו כאשר שב לתורת ישראל, כי זה דרך כל המתגייר כי לעבדיו יקרא שם אחר
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן
[5] רבינו בחיי
[6] רמב"ן
[7] רש"י
[8] ספורנו
[9] ספורנו
[10] רמב"ן
[11] חזקוני
[12] רמב"ן
[13] אבע"ז
[14] רמב"ן
[15] חזקוני
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] אבע"ז
[18] רשב"ם
[19] רשב"ם
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] ואם מחזירם בהידוק עיין שער הציון סי' שיג ס"ק לב דדעת הט"ז ומאמר מרדכי שאינו אלא איסור דרבנן ודעת המג"א משמע שהוא דאורייתא
[23] אמנם בחזו"א סי' נ ס"ק ט ד"ה והא כתב טעם אחר להתיר דכלי וכסויו לעולם גם אחרי חיבורם אנו דנים אותם כשני כלים נפרדים ואין חיבורם מצרפם לכלי אחד
[24] וכן כתב במאור השבת ח"ב מכתב לב אות ג בשם הגרשז"א ז"ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה