מקרא
במדבר פרק י
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה כשתרצה לדבר עם הסנהדרין ושאר העם ותקראם לאסוף אליך תקראם ע"י חצוצרות[1] וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת:
(ד) וְאִם בחצוצרה בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
(ו) וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה בדרום והוא דגל מחנה ראובן ועמהם נושאי המקדש תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם לומר שיתקעו תרועה שלישית למסע המחנות החונים ימה, ותרועה רביעית לחונים צפונה, כי לכל דגל מסע בפני עצמו[4] וי"א שאין תוקעין אחר שנסע מחנה ראובן, כי הקהתים ועמם הכהנים שהם התוקעים נוסעים אחר שתי תקיעות עם מחנה ראובן קודם שיסע מחנה אפרים, ופירוש "תרועה יתקעו למסעיהם", שיתקעו הכהנים למסעיהם[5]:
(ז) וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ:
(ח) וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם רק הכהנים תוקעין בחצוצרות כן בבהמ"ק כן ביובל ובמשיחת מלך[6]:
(ט) וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כי עשיתם מה שצוה לכם השם הנכבד גם התרועה זכר לנפשות לצעוק לשם[7] וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם:
(י) וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם ששבתם מארץ אויב או נצחתם האויב הבא עליכם. וקבעתם יום שמחה כימי פורים ושבעת ימי חנוכה ויש מפרשים שהכונה לשבת[8] וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת כדי שישמעו ישראל וידעו כי הקרבנות קרבים ויכוונו לבם לשמים עַל עֹלֹתֵיכֶם עולות הציבור וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם כבשי עצרת שהרי לא היו תוקעים רק לקרבן צבור וחובה[9] וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: פ
(יא) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ אחר שעשו הטמאים פסח שני בי"ד בחדש נעשו חצוצרות, ובהם נועדו העדה והנשיאים למשה, והודיענו סדר מסעם על ידי חצוצרות נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת ללכת אל קדש ברנע, שהיא העיר הראשונה בארץ ישראל שהיו פוגעים באותו הדרך, שהיה דרך המדבר הגדול והנורא, כאמרו ונסע מחורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ונבא עד קדש ברנע[10]:
(יב) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם כראוי שיסעו[11] מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן ומקום זה כולל תבערה שהיא קברות התאוה, וחצרות ורתמה וקדש[12]:
(יד) וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב גם בלכתם בדרך, הנשיא הולך בראש צבאו, שיעשו מצותו וישכון כמלך בגדוד, ולא ילכו כצאן אשר אין להם רועה[14]:
(טו) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי יִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר:
(טז) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלוֹן:
(יז) וְהוּרַד הַמִּשְׁכָּן אחרי נסוע דגל יהודה יתחילו בפרוק המשכן, ותחלת פירוקו שיבא אהרן ובניו והורידו את פרכת המסך וזהו שנאמר (לעיל ד ה) ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו וגו', כלומר בנסוע המחנה הראשון, וכאשר ישלימו לכסות הארון וכל כלי הקודש של משא בני קהת יורידו הלוים המשכן כולו ויטענו על העגלות וְנָסְעוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי נֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן אחרי דגל יהודה, והארון וכלי הקודש עומדים מכוסים ונתונים על המוטות עד שנסע דגל ראובן[15]: ס
(יח) וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר:
(יט) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי:
(כ) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל:
(כא) וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ הכלים המקודשים הארון השולחן המנורה וכו'[16] וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן בני גרשון ובני מררי שהיו קודמים להם מסע שני דגלים היו מקימין את המשכן כשהיה הענן שוכן וסימן החנייה נראה בדגל מחנה יהודה והם חונים ועדיין בני קהת באים מאחריהם עם שני דגלים האחרונים היו בני גרשון ובני מררי מקימין את המקדש עַד בֹּאָם של בני קהת וכשבאים בני קהת מוצאים אותו על מכונו ומכניסין בו הארון והשלחן והמנורה והמזבחות[17]: ס
(כב) וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד:
(כג) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָה צוּר:
(כד) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעוֹנִי: ס
(כה) וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם כל אדם אפילו משאר דגלים כשלא היה יכול ליסע בדגל שלו היה מתאסף עם דגל מחנה דן שהיה אחרון אבל יותר לא היה יכול לעמוד פן ישאר יחידי[18] וְעַל צְבָאוֹ אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:
(כו) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן:
(כז) וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן:
(כח) אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְצִבְאֹתָם וַיִּסָּעוּ: ס
נביא
יחזקאל פרק מד
סיכום קרבנות המילואים בבית השלישי שיבנה בב"א
(א) וַיָּשֶׁב אֹתִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן הַפֹּנֶה קָדִים - שער מזרח לחצר החיצונה. וְהוּא סָגוּר - וראה את השער סגור:
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִֹהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר:
(ג) אֶת הַנָּשִׂיא - רק הנשיא. נָשִׂיא הוּא - בגלל חשיבותו כנשיא. יֵשֶׁב בּוֹ לֶאֱכָל לֶחֶם - קדשים. לִפְנֵי ה' מִדֶּרֶךְ אֻלָם הַשַּׁעַר - של שער מזרחי לחצר החיצונה.
יָבוֹא וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא:
(ד) וַיְבִיאֵנִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַצָּפוֹן אֶל פְּנֵי הַבַּיִת וָאֵרֶא וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה' וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי:
(ה) וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' בֶּן אָדָם שִׂים לִבְּךָ וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר אֹתָךְ לְכָל חֻקּוֹת בֵּית ה' וּלְכָל תּוֹרֹתָיו וְשַׂמְתָּ לִבְּךָ לִמְבוֹא הַבַּיִת בְּכֹל מוֹצָאֵי הַמִּקְדָּשׁ - כיצד באים ויוצאים מהמקדש:
(ו) וְאָמַרְתָּ אֶל מֶרִי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל - ישראל שמורדים. כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים רַב לָכֶם מִכָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם - הרבתם מספיק תועבות.
בֵּית יִשְׂרָאֵל:
(ז) בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר - שלקחו לעבודה כהנים שהיו מתנכרים (זרים) לה', בכך שהיו ערלי לב או ערלי בשר - שלא מָלוּ.לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ - ובכך עשו את המקדש חול. אֶת בֵּיתִי בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת לַחְמִי חֵלֶב וָדָם - לחמי הוא: החלבים והדם. וַיָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי אֶל כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם - נוסף על תועבת הע"ז שלהם:
(ח) וְלֹא שְׁמַרְתֶּם מִשְׁמֶרֶת קָדָשָׁי - כפי שצריך לשמור. וַתְּשִׂימוּן לְשֹׁמְרֵי מִשְׁמַרְתִּי בְּמִקְדָּשִׁי לָכֶם - שַמְתֶם שומרים כפי דעתכם (כהנים שאינם ראויים):
(ט) כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר - כל כהן המנוכר (זר) לעבודתי, כלומר: או ערל לב או ערל בשר. לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי - לעבוד. לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(י) כִּי אִם הַלְוִיִּם אֲשֶׁר רָחֲקוּ מֵעָלַי - הכהנים משבט לוי שרחקו מה', (אפי' שעכשיו חזרו בתשובה). בִּתְעוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּעוּ מֵעָלַי - יחד עם בנ"י שתעו - בע"ז שלהם. אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם - הע"ז. וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם - שלא יקריבו עוד קרבנות:
(יא) וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת אֶל שַׁעֲרֵי הַבַּיִת - משרתים בתפקיד שמירת הבית בלבד. וּמְשָׁרְתִים אֶת הַבָּיִת - בכל ענייני שמירת הבית. הֵמָּה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה - ששחיטה כשרה בזר. וְאֶת הַזֶּבַח לָעָם וְהֵמָּה יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם לְשָׁרְתָם:
(יב) יַעַן אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ אוֹתָם לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם - כל זה, משום שהיו משרתים את בנ"י בע"ז. וְהָיוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֹן עַל כֵּן נָשָׂאתִי יָדִי עֲלֵיהֶם - נשבעתי להענישם. נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם:
(יג) וְלֹא יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן לִי וְלָגֶשֶׁת עַל כָּל קָדָשַׁי - לקדשים קלים. אֶל קָדְשֵׁי הַקְּדָשִׁים - ולא לקדשי קדשים.
וְנָשְׂאוּ כְּלִמָּתָם וְתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ - ישאו הבושה על תועבותם שעשו:
(יד) וְנָתַתִּי אוֹתָם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת לְכֹל עֲבֹדָתוֹ וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בּוֹ:
(טו) וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי - בני צדוק (שלא חטאו עם בנ"י בע"ז)- יקרבו לעבוד בעבודת הקרבנות. וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
כתובים
דברי הימים א פרק כו
(א) לְמַחְלְקוֹת ואלו נחלקים לְשֹׁעֲרִים שהיו שומרים בכ"ד מקומות, וכן חשב כאן כ"ד ראשים, כל אחד היה ראש לשער מיוחד, והיו כ"ד הנקובים בשמות, בני משלמיה שבעה, מבני עובד אדום שמונה הרי ט"ו, בני שמעיה ששה ונגרע מהם שמעיה כי בניו היו ראשים תחתיו, ובני חוסה ארבעה לַקָּרְחִים לבני קרח מְשֶׁלֶמְיָהוּ בֶן קֹרֵא מִן בְּנֵי אָסָף: (ב) וְלִמְשֶׁלֶמְיָהוּ בָּנִים זְכַרְיָהוּ הַבְּכוֹר יְדִיעֲאֵל הַשֵּׁנִי זְבַדְיָהוּ הַשְּׁלִישִׁי יַתְנִיאֵל הָרְבִיעִי: (ג) עֵילָם הַחֲמִישִׁי יְהוֹחָנָן הַשִּׁשִּׁי אֶלְיְהוֹעֵינַי הַשְּׁבִיעִי: (ד) וּלְעֹבֵד אֱדֹם שהיה שוער בָּנִים שְׁמַעְיָה הַבְּכוֹר יְהוֹזָבָד הַשֵּׁנִי יוֹאָח הַשְּׁלִשִׁי וְשָׂכָר הָרְבִיעִי וּנְתַנְאֵל הַחֲמִישִׁי: (ה) עַמִּיאֵל הַשִּׁשִּׁי יִשָּׂשכָר הַשְּׁבִיעִי פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי כִּי בֵרֲכוֹ אֱלֹהִים בהרבה בנים כי אצלו עמד הארון: פ (ו) וְלִשְׁמַעְיָה בְנוֹ נוֹלַד בָּנִים הַמִּמְשָׁלִים המושלים וממונים על לְבֵית אֲבִיהֶם כִּי גִבּוֹרֵי חַיִל הֵמָּה: (ז) בְּנֵי שְׁמַעְיָה עָתְנִי וּרְפָאֵל וְעוֹבֵד אֶלְזָבָד אֶחָיו כך היה שמו בְּנֵי חָיִל כך שמו אֱלִיהוּ וּסְמַכְיָהוּ: (ח) כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם אִישׁ חַיִל כל אחד מהם היה איש חיל אבל לא בכח למלחמה אלא כמו אדם שאומרים עליו שהוא חשוב כמו שכתוב על בועז "איש גיבור חיל" בַּכֹּחַ לַעֲבֹדָה שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם ואפילו שלמעלה נאמר שישים ושמונה אך כנראה מתו ששה לעת זקנות דוד המלך לְעֹבֵד אֱדֹם: (ט) וְלִמְשֶׁלֶמְיָהוּ בָּנִים וְאַחִים בְּנֵי חָיִל שְׁמוֹנָה עָשָׂר: ס (י) וּלְחֹסָה שגם היה שוער מִן בְּנֵי מְרָרִי בָּנִים שִׁמְרִי שאביו שמו להיות הָרֹאשׁ כִּי באמת לֹא הָיָה בְכוֹר וַיְשִׂימֵהוּ אָבִיהוּ לְרֹאשׁ: (יא) חִלְקִיָּהוּ הַשֵּׁנִי טְבַלְיָהוּ הַשְּׁלִשִׁי זְכַרְיָהוּ הָרְבִעִי כָּל בָּנִים וְאַחִים לְחֹסָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר: (יב) לְאֵלֶּה לכל אלו שנזכרו למעלה היו מחלקים מַחְלְקוֹת את כל הַשֹּׁעֲרִים שהיו במספרם 4,000 חילקו לפי מספר - לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים שעמדו בראש כ"ד ה-מִשְׁמָרוֹת לכ"ד שבועות ולא היו מחולקים בצמצום כי 4,000 אינו מתחלק ל-24 באופן שווה לְעֻמַּת אֲחֵיהֶם כמו אחיהם המשוררים לְשָׁרֵת בְּבֵית יְקֹוָק בדבר פתיחת ונעילת השערים: (יג) וַיַּפִּילוּ גוֹרָלוֹת כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל שהיו שווים כולם לְבֵית אֲבוֹתָם למי יבוא לְשַׁעַר בצד דרום ולמי יבוא ל- וָשָׁעַר צפון וכן ע"ז הדרך: פ (יד) וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל מִזְרָחָה כלומר לשער המזרחי לְשֶׁלֶמְיָהוּ וּזְכַרְיָהוּ בְנוֹ יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל שהיה בעל עצה בהשכל רב ולכן הוא ואנשיו הִפִּילוּ גּוֹרָלוֹת וַיֵּצֵא גוֹרָלוֹ צָפוֹנָה בשער הצפוני: (טו) לְעֹבֵד אֱדֹם נֶגְבָּה השער הדרומי וּלְבָנָיו נפל בגורל בֵּית הָאֲסֻפִּים שהיה מול השער הדרומי:
משנת ההלכה
מלאכת הסותר
א. אין בנין וסתירה בכלים אלא רק במחובר לקרקע במה דברים אמורים אמרו בבנין גרוע וסתירת בנין גרוע כגון נטילת הדלת מהכלי והחזרתה שאין החזרה בנין גמור הואיל ועדיין היא מפורקת מהכלי שאינה תקועה שם בחוזק ויכול ליטלה ממנו בקל ולכן גם נטילתה אין זו סתירת בנין גמור וכן כל כלי שמורכב מחלקים אם אין חלקיו תקועים בחוזק אין בפריקתן סתירה גמורה ולא בהחזרתן בנין גמור (שו"ע סי' שיד סעי' א שו"ע הרב סי' שיג סעי' יט)
ב. אבל העושה כלי מתחלתו הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה[19] והשובר כלי שלם הרי זו סתירת בנין גמור וחייב משום סותר אם הוא ע"מ לתקן וכן התוקע העץ בתוך הקרדום להיות לו לבית יד חייב משום בונה וכן כל התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד הרי זה תולדת בונה וחייב וכל המפרק עץ תקוע חייב משום סותר כמו הסותר בנין גמור: (שם)
ג. וכן בכלי שבנוי מחלקים שונים אם תקע חלקיו דהיינו שהדקם בחוזק בענין שצריך לזה גבורה ואומנות הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה[20] אם עשוי להתקיים הרבה וכל כלי כזה אסור לפרקו בשבת משום סותר ואם אינו עשוי להתקיים הרבה הרי זה בנין עראי ואסור מדברי סופרים אלא אם כן אינו עשוי לקיום כלל (שו"ע סי' שיג סעי' ו ומ"ב שם הרב שם סעי' כ כב)
ד. לפיכך אסרו חכמים כל כלי במורכב מחלקים שנתפרק להחזירו בשבת אפילו אינו מהדקו אלא מעט בענין שהוא רפוי ואינו רפוי גזרה שמא יתקע בחוזק[21] אבל אם אינו מהדקו כלל אלא מניחו רפוי לגמרי מותר.
ה. והוא שדרכו של כלי להיות כך רפוי לעולם אבל אם דרכו להיות מהודק ותקוע בחוזק אף שעכשיו מניחו רפוי אסור להחזירו גזרה שמא יתקע[22]. (שם ושו"ע הרב שם סעי' כא)
[1] רש"י
[2] רשב"ם
[6] העמק דבר
[12] חזקוני
[13] חזקוני
[16] רש"י
[19] כך דעת הרמב"ם פ"י הי"ג ותוס' שבת קב ע"ב ד"ה האי ועוד ראשונים אבל דעת רש"י שבת מז ע"א וביראים רעד שאין בנין וסתירה בכלים כלל אמנם בהרבה אופנים גם לרש"י וליראים יש איסור דאורייתא משום מכה בפטיש ובשו"ע ונו"כ ריש סי' שי"ד פסק כשיטת הרמב"ם והתוס' שיש בנין וסתירה בכלים באופנים המבוארים כאן וכמבואר הכל בביאור הגר"א ריש סי' שי"ד במקרה שעשה כלי וכאן במאופן שעשה כלי מתחילתו או שתקע חלקי הכלי לכו"ע יש בו איסור דאורייתא לרמב"ם ותוס' ודעימיה משום בונה ולרש"י ודעימיה משום מכה בפטיש כמבואר ברש"י מז שם ועיקר הנ"מ כשסותר כלי לגמרי או שמפרקו מחיבורו שהיה תקוע בחוזק שלמאן דמחייב במרכיבו משום בונה א"כ בכה"ג חייב משום סותר (אם הוא על מנת לתקן) אבל למאן דמחייב משום מכה בפטיש א"כ אין חיוב כלל מדאורייתא בסתירתו
[21] ולפיכך אסור להחזיר דף השולחן על גבי רגליו אפילו באופן שאין בו משום עשיית אהל כיון שיש לחשוש שמא יתקע אמנם אם דרכו תמיד להיות רפוי מותר (מ"ב שט"ו ס"ק כג)
[22] ועיין שו"ע סי' רעט סעי' ז ובנו"כ שם שאסור לטלטל כלים כאלו אם דרכם שכשנופלים מתפרקים שמא יחזור וירכיבם ויתקעם בחוזק אבל אם דרכם תמיד להיות רפויים מותר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה