מקרא
(א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי כעס על כך שניתנה כהונה גדולה לאהרון ונשיאות לאלצפן, ולקח עצה בליבו לקחת אנשים רבים איתו, ואת[1] וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב ואת[2] וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:
(ב) וַיָּקֻמוּ קרח כל האנשים שלקח[3] לִפְנֵי מֹשֶׁה בגלוי ובחוצפה[4] וַאֲנָשִׁים ולקח גם אנשים[5] מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם שהיו בכורות ,וכעסו גם הם שניטלה מהם הבכורה וניתה לכהנים[6] נְשִׂיאֵי עֵדָה כיון שהיו נשיאי העדה גדולי האומה, לקחם לחזק טענותיו[7] קְרִאֵי מוֹעֵד שקוראים את העדה להיוועד אצלם, ועם ישראל אינו עושה כלום בלעדיהם, והם ראשי סנהדראות[8] אַנְשֵׁי שֵׁם מפורסמים בחכמה ובעשירות עוד מימי מצרים[9]:
(ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם הרבה יותר שררה מהמגיע לכם לקחתם[10] כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים שהתקדשו במעמד הר סיני וּבְתוֹכָם יְקֹוָק וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ שאתה מלך, ואהרון כהן גדול[11] עַל קְהַל יְקֹוָק:
(ד) וַיִּשְׁמַע הבין היטב מֹשֶׁה כונתם[12] וַיִּפֹּל משה ולא אהרון, שמתוך ענוה שתק כמודה במעלת קרח, אבל בכל זאת עושה את שאמר לו משה[13] עַל פָּנָיו דרך תפילה ונבואה[14]:
(ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר אתם אומרים שאנחנו מתנשאים על קהל ה' ואני עושה המעשים מלבי[15] בֹּקֶר לתת להם זמן בלילה להתבונן אולי יכירו כי לא טוב עושים ויחזרו בתשובה, ושלא יחשדוהו שעשה המבחן בזמן בלתי הגון שהוא בין הערבים שאינו זמן הרצון [16] וְיֹדַע יְקֹוָק אֶת אֲשֶׁר לוֹ איזהו השבט הנבחר, אם הלוים שלו או הבכורים, וזאת תשובה לדתן ולאבירם ולנשיאי העדה שהיו הבכורים[17] וְאֶת הַקָּדוֹשׁ מתוך שבטו להיותו כהן גדול[18] וְהִקְרִיב אֵלָיו לפניו, בלשון עבר, שכבר הקריבו והשרה שכינתו על ידו[19] וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ לנשיאות. שדרכה להתחלף[20] יַקְרִיב אֵלָיו אותו לבדו יקריב ה' לו מתוך ההפכה שתהיה בשאר[21]:
(ז) וּתְנוּ בָהֵן בתוכן ולא עליהן אֵשׁ שיהא מלאות גחלים[23] וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת י"א קטורת הקודש[24], וי"א קטורת מלבונה וכיוצא בה[25] לִפְנֵי יְקֹוָק מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק הוּא הַקָּדוֹשׁ הוא לבדו, שלא יזכה לזה אלא אחד בלבד[26] ומי השבט הנבחר ומי הנשיא יתגלה כל אחד בעתו[27] רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי הרבה קבלתם אתם בני לוי[28], ודבר זה בערככם הוא עוון גדול[29]:
(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח על טענתך כלפי בחירת שבט לוי[30] וגם שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי שחשש שמא ישתתפו עם קורח[31]:
(ט) הַמְעַט מִכֶּם דבר מועט הוא אצלכם להקטין ולמעט את אשר חנן ה' אתכם, עד שתשתדלו להשיג מעלה יותר גבוה[32] כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל כבר במצרים[33] לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְקֹוָק בנשיאת כלי המשכן[34] וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה בעבודת השיר[35] לְשָׁרְתָם בזמן הקרבת הקרבנות:
(י) וַיַּקְרֵב אֹתְךָ קרח שכולם נסמכים עליך, ואתה הגדול שבכולם וְאֶת כָּל אַחֶיךָ הקהתים בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ שהקריבם יותר משאר הלוים לשאת קדש קדשים[36] וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה:
(יא) לָכֵן אתה חושב שערעורך הוא על אהרן, לא כך הוא אלא[37] אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הם אותם[38] הַנֹּעָדִים עַל יְקֹוָק לחלוק על מצות הקב"ה וְאַהֲרֹן מַה הוּא הלא לא בקש הגדולה ולא לקחה מעצמו[39] כִּי תַלִּינוּ עָלָיו:
(יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה שלוחים לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב לאהל מועד לבית דין[40] וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה אליך למשפט[41]:
(יג) הַמְעַט הדבר קל הוא כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לדת ואבירם הרגיש כך, לפי שהיו מוסרים והיו מקורבין למלכות והיו משתררין על ישראל במצרים[42] לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר שאתה מבקש מה' שיגזור כן באשר ידע שלא יבא לא"י ושוב לא ישתרר עליהם[43] כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ שאתה מתנהג עלינו כשר ומושל גַּם הִשְׂתָּרֵר אחרים שאתה מעמיד אחרים למשול:
(יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ שהתניתה הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ ואף לא נתת לנו נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם אלא היית אומר בני לוי לא יהיה לכם נחלה בתוך בני ישראל, אלא השררה לקחת לאחיך ולקרוביך בני שבטיך הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר סבור אתה לנקר עינינו שלא נבחין בין טוב לרע וכי דבר זה צריך הבחנה, אין לך סומא בעולם שאינו יכול להבחין שעיוותה עלינו את הדין, ולכך[44] לֹא נַעֲלֶה אליך למשפט:
(טו) וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְקֹוָק אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם אל הקטורת שמקריבים מחר[45] לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי ונטלתי לעשות בה מלאכתי. או לשים משא עליו וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם לעבדות ושכירות כמו שרגילים המלכים:
(טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ מזומנים לבית דין[46] לִפְנֵי יְקֹוָק אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן המאתים חמישים איש ומחתותיהם, ואהרון ומחתתו מָחָר:
נביא
מבוא לספר ישעיהו
ספר ישעיהו נכתב יעל ידי יחזקאל וסיעתו (ב"ב יד:) ובסדר דורות הנביאים קדם הוא לירמיה ויחזקאל, אבל מכיון שסיום ספר מלכים עסוק בחורבן סמכו את ירמיה למלכים לסמוך חורבן לחורבן, ואת יחזקאל שתחילתו חורבן לירמיה, ונחמתו של ישעיה לנחמתו של יחזקאל (בגמ' שם) שספר ישעיה כל דבריו דברי נחמה וכפי שמעיד על עצמו בנבואה (ישעיהו סא א – ד) "רוּחַ אֲדֹנָי יְקֹוִק עָלָי יַעַן מָשַׁח יְקֹוָק אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ: לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיקֹוָק וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים: לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְקֹוָק לְהִתְפָּאֵר: וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב" וגו' ועוד מבואר במדרש (איכה רבה פרשה א) "שכל נבואות קשות שנתנבא ירמיה על ישראל הקדים ישעיה ורפאן" ומאריך שם במדרש לבאר דבר זה.
בדפוסים שלנו היום נקרא ישעיהו בכל מקום אמנם בספר בית שמואל על אבן העזר בשמות אנשים ונשים כתב לענין כתיבה בגט "שכותבים ישעיה בלא האות וי"ו אע"ג שישעיה הנביא כתיב בוי"ו ומעט מזעיר כתיב בלא וי"ו מ"מ אין רגילין לקרות בוי"ו" והוסיף שם עוד "ומצאתי בדברי הימים 'ישעיה' ואינו ישעיה הנביא אלא ישעיה אחר וכתיב בלא וי"ו, ומסתמא הנקראים ישעיה לא נקראים אחר ישעיה הנביא משום דריע מזליה (שרע מזלו) דמנשה קטיל אותו (שמנשה הרג אותו) במיתה קשה אלא נקראים אחר אותו ישעיה בד"ה ואותו כתיב בלא וי"ו" אמנם בערוך השולחן שם בשמות אנשים ונשים כתב "אבל שם ישעיה לא נמצא בש"ס כלל [רק פעם אחת באגדה דפרק שירה] ולכן (השם שקוראים לאנשים ישעיה) בוודאי הוא על שם הנביא... והגאון בעל של"ה חתם את עצמו ג"כ כן וכן נכדו הגאון בשו"ת חות יאיר וכן הגאון ר' ישעיה ברלין חתם א"ע כך ועל הנביא עצמו כתיב לפרקים ישעיה ג"כ. ובש"ס כשחשב סדרן של נביאים קראוהו בברייתא [ב"ב י"ד ב] ישעיה וכן קראוהו בעלי הש"ס בגמ' [ספ"ד דיבמות] וכן אנו רגילין לקרות ספר ישעיה וכן נדפס.
אביו אמוץ היה נביא (מגילה טו.) ומבואר בגמ' (שם י:) שמסורת בידינו מאבותינו שאמוץ אביו של הנביא ישעיהו אחיו של אמציה מלך יהודה היה המוזכר במלכים (ב פרק יד) ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה, זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. ולמדנו זאת מתמר שמשום שכסתה פניה בבית חמיה יהודה והוא לא הכירה ונהגה בצניעות, זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים. מלכים - מדוד, נביאים - דאמר רבי לוי: מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים היו. וכתיב חזון ישעיהו בן אמוץ"
בגמ' ירושלמי (סנהדרין פרק י הלכה ב) נאמר שהיה שקול כמשה ועל פי זה מבואר מה שכתוב "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה וכי איפשר לבשר ודם למלאות את ירושלים דם נקי פה לפה. אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה שכתוב בו (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו.
ונאמר בגמ' (חגיגה יג: וברש"י שם) אמר רבא כל שראה יחזקאל ראה ישעיה כששרתה עליו רוח הקדש כמה שנאמר ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וגו' (ישעיהו ו) אלא שלא חש לפרש למה נבואת יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך שחש התפעלות גדולה ורוצה לספר לכולם מה ראה, ולמה ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך שאינו נבהל ואינו תמה ואינו חש לספר
כתובים
דברי הימים ב פרק ד
(ח) וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אָרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְרָחְבּוֹ אַמּוֹת עֶשְׂרִים ואע"ג שהרי זה ריבוע מפני שהכרובים היו עומדין מצפון לדרום מקיר אל קיר חשב זה לאורך, והארון עמד בצד מערב באמצע האורך לכן קרא צד זה בשם אורך ומד זה בשם רוחב וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב וסכום הזהב הגיע לְכִכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת: (ט) ומאחר שאת הרצפה לא יכול לחפות זהב על אבנים רק להניח טסים עבים של זהב, חבר אותם שיהיו מחוברים להרצפה ע"י מסמרות וּמִשְׁקָל לְמִסְמְרוֹת פירוש וכל מסמר היה משקלו לִשְׁקָלִים חֲמִשִּׁים חמשים שקלים זָהָב וְהָעֲלִיּוֹת חִפָּה זָהָב זה לא נזכר במלכים, עד שכל הנאמר עד כאן הם דברים חדשים שחדש עזרא ולא ידענו אותם מספר מלכים: (י) וַיַּעַשׂ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מלבד הכרובים שהיו על כפורת הארון וכרובים אלו עמדו על רצפת קודש הקדשים מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים שרשו צעה שפירושו מענין תנועה פנימית שהיו נראים כאילו עפים בכנפיהם, כי הכנפים היו עשוים ככנפי העוף העשוים להתפשט ולהתקמץ וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב היו עשויין עץ מצופה בזהב: (יא) וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים אָרְכָּם של כנפי שני הכרובים אַמּוֹת עֶשְׂרִים ועתה מבאר איך היו עשרים אמות כְּנַף הָאֶחָד לְאַמּוֹת חָמֵשׁ מַגַּעַת לְקִיר הַבַּיִת לדרום וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר שעומד לצידו ופני שניהם היו לכיוון הבית ועמדו אחד בצד השני ולא אחד מול השני: (יב) וּכְנַף הַכְּרוּב הָאֶחָד אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לְקִיר הַבָּיִת בצפון וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ דְּבֵקָה לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר בצידו, וביחד - : (יג) כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הָאֵלֶּה פֹּרְשִׂים ברוחב קודש הקדשים אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהֵם עֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם לכיוון מערב וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת לפנים ולא פנו זה אל זה והראש שלהם היה כפוף כדי שלא יראה שהם מביטים החוצה ואם תשאל אם כך הרי הכנפים היו ברוחב כל קודש הקדשים וא"כ גוף הכרובים לא לקח שום מקום משטח קודש הקדשים ובאמת כך היה ועל זה אמרו חז"ל שבנס היו עומדים: ס (יד) וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת לפני פתח קודש הקדשים על אף שהיו שם דלתות וזה לא נזכר במלכים והוסיפו עזרא תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ וַיַּעַל עָלָיו כְּרוּבִים שהיו מצויירים כרובים על הפרוכת: ס (טו) וַיַּעַשׂ לִפְנֵי הַבַּיִת בחלל האולם עַמּוּדִים שְׁנַיִםשיחדיו היו אַמּוֹת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ אֹרֶךְ שכשהכינו אותם הם נוצקו יחד וכשהפרידו אותם כל אחד היה באורך 17.5 אמות וְהַצֶּפֶת והכותרת (מלשון מצנפת) שהיה בעובי חצי אמה סה"כ 18 אמות רוחב אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ אַמּוֹת חָמֵשׁ: ס (טז) וַיַּעַשׂ שַׁרְשְׁרוֹת בַּדְּבִיר עשה בריחים משלשלאות זהב לפני המחיצה שבין ההיכל לבית קה"ק וַיִּתֵּן עַל רֹאשׁ הָעַמֻּדִים וַיַּעַשׂ בשרשרות חרוזים רִמּוֹנִים מֵאָה וַיִּתֵּן בַּשַּׁרְשְׁרוֹת לכל טור היו מאה רימונים ולכל עמוד 2 טורים: (יז) וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּדִים עַל פְּנֵי הַהֵיכָל אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מֵהַשְּׂמֹאול וַיִּקְרָא שֵׁם הימיני הַיְמָנִי יָכִין לסימן טוב שהבית יכון לעולם וְשֵׁם הַשְּׂמָאלִי בֹּעַז מלשון בו עז שבבית הזה יהיה העוז והחוזק לעמ"י: ס
דברי הימים ב פרק ד
(א) וַיַּעַשׂ מִזְבַּח אבן שהיה מצופה נְחֹשֶׁת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ: ס (ב) וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מעין גיגית גדולה עשויה בצורת ים מוּצָק שהיה יצוק ולא ע"י מכות קורנס עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ אֶל שְׂפָתוֹ היינו הקוטר עָגוֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב היינו ההיקף כי ההיקף הוא פי שלוש מהקוטר: (ג) וּדְמוּת בְּקָרִים ראשי בקר תַּחַת לוֹ בשלושת האמות התחתונות שהיו מרובעות כי 2 האמות העליונות היו עגולות סָבִיב סָבִיב סוֹבְבִים אֹתוֹ עֶשֶׂר בָּאַמָּה שבכל אחת מארבע הצלעות היו הבקר מַקִּיפִים אֶת הַיָּם סָבִיב שְׁנַיִם טוּרִים הַבָּקָר והיו שני טורים אחד מעל השני יְצוּקִים בְּמֻצַקְתּוֹ שנוצקו יחד עם הים ולא נוצרו בנפרד ואח"כ חוברו: (ד) עוֹמֵד עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלוֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכָל אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה היינו שכל גוף הבהמות היה תחת הים: (ה) וְעָבְיוֹ טֶפַח שהיה דק ומרודד וּשְׂפָתוֹ היתה מרודדת ומצוירת כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס כעין כלי ששותים בו והיה מצוייר עליו פֶּרַח שׁוֹשַׁנָּה מַחֲזִיק אלפים בַּתִּים אם ימלאוהו יבש, כל בת היא שלוש סאה ו -שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים בתים יָכִיל בלח: ס (ו) וַיַּעַשׂ כִּיּוֹרִים עֲשָׂרָה וַיִּתֵּן חֲמִשָּׁה מִיָּמִין לכיור שמשה עשה וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול לְרָחְצָה בָהֶם את ידיהם ורגליהם ואפילו אֶת מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה יָדִיחוּ בָם היינו הקרבים וכו' וְהַיָּם לְרָחְצָה לַכֹּהֲנִים בּוֹ ומכיוון שהיה מקווה ואסור שהמים יהיו שאובין לכן הם נבעו מלמטה, מהקרקע הם נבעו לתוך רגלי הבקרים ומשם לתוך תחתית הכלי: ס (ז) וַיַּעַשׂ אֶת מְנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כְּמִשְׁפָּטָם כמו המנורה שהכין משה וַיִּתֵּן בַּהֵיכָל חָמֵשׁ מִיָּמִין למנורה של משה וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול: ס (ח) וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול של שולחן בצפון וַיַּעַשׂ מִזְרְקֵי זָהָב מֵאָה שזורקין בו את הדם על המזבח:
משנת ההלכה
מלאכת המכבה
א. המכבה כל שהוא לעשות פחמין[47], חייב לכ"ע, שהרי צריך לגוף הכיבוי. אבל המכבה מפני שהוא חס על העצים ועל הפתילה שלא לעשות פחמין, לרמב"ם חייב[48] ולשאר פוסקים פטור, דהוי מלאכה שאינו צריך לגופה[49]. ומ"מ חמור משאר איסורין דרבנן, כיון דיש בו צד חיוב לכ"ע (שבת מ"ד תוס' ד"ה דכל היכא ע"ש): (חיי אדם כלל מה מו סעי' א)
ב. המכבה את הפתילה על מנת להבהבה חייב דע"י הכיבוי היא מדלקת יותר בטוב מאלו לא כיבוה וכמו שהיה במשכן שכיבו לעשות גחלים [שבת ל"א: ותוס' שם] אבל שארי כיבויים אינן צריכות לגוף הכיבוי ופטורין מן התורה: (ערוה"ש שלד סעי' ד מ"ב רעח ס"ק ג)
ג. המכבה גחלים של מתכות, לכולי עלמא אין בו חיוב[50], דלא שייך בו כיבוי[51]. לפיכך התירו לכבות גחלים של מתכת שמונחי' ברה"ר כדי שלא יזוקו בו רבים. אבל גחלי' של עץ, אסור לרמב"ם דהוי איסור דאורייתא ולשאר ראשונים אסור מדרבנן (חיי"א שם סעי' ב)
ד. לפיכך המכבה נורה חשמלית אעפ"י שיש בה סליל שמתלהט וכן כל כלי חשמל אע"פ שיש בו סליל שמתאדם אין בו משום כיבוי ומ"מ אסור
ה. נר שמן או כל חומר בעירה נוזלי אחר המטה או מנענע אותם חייב משום מבעיר ומשום מכבה מכיון שקירוב שמן אל הפתילה מגביר את בעירתו וריחוקו מכבהו ולפיכך אם בא לטלטל שולחן שיש עליו נרות כאלו (באופן שאין בו משום טילטול מוקצה[52]) צריך לטלטלו בנחת כדי של יטה הנר (סי' רעז סעי'א ומ"ב ס"ק ז)
[1] רמב"ן אבע"ז רשב"ם
[2] שם
[3] רשב"ם אבע"ז
[4] אבע"ז ת"י
[5] רמב"ן
[6] רמב"ן
[7] אור החיים
[8] רש"י שפתי חכמים אבע"ז לעיל א, טז, רש"י טז, א רשב"ם שם ב
[9] אבע"ז בעה"ט
[10] רש"י אבע"ז
[11] ספורנו
[12] ספורנו
[13] רמב"ן
[14] רשב"ם ואבע"ז
[15] רבינו בחיי
[16] אור החיים
[17] אור החיים אבע"ז.
[18] אבע"ז רבינו בחיי
[19] שפתי חכמים אור החיים
[20] העמק דבר
[21] ספורנו
[22] אבן עזרא
אבן עזרא
[24] רמב"ן ע"פ חז"ל
[25] רבינו בחיי ע"פ ת"א
[26] ספורנו
[27] העמק דבר
[28] רבינו בחיי
[29] שפתי כהן
[30] רבינו בחיי
[31] הכתב והקבלה
[32] הכתב והקבלה
[33] משך חכמה
[34] ספורנו כלי יקר
[35] רש"י
[36] אור החיים
[37] שפתי כהן
[38] רשב"ם
[39] פי'ר' יוסף בכור שור
[40] ת"י
[41] רשב"ם
[42] שפתי כהן
[43] העמק דבר
[44] פי' ר' יוסף בכור שור
[45] רש"י
[46] ת"י ספורנו
[47] שמכבה במשכן היתה שכיבו פחמין לעשות גחלים הנצרכים להתכת הזהב והכסף (ערוך השולחן אורח חיים סימן שלד סעיף א) ועיין בשו"ת אבני נזר או"ח סי' רכט שכתב שדעת רש"י שבת (דף קל"ד ע"א ד"ה בגחלת) שאין כיבוי אלא אם מתכוין לעשות פחמים וא"כ במתכת אין שייך זה ודעת היראים סי' רעד הרמב"ם והראב"ד שבמשכן לא היה כיבוי במתכות ולהכי אין חייב
[48] כתב הרמב"ם בפ"א דין ז' כל העושה מלאכה בשבת אע"פ שאין צריך לגופה של מלאכה חייב עליה כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרוף או כדי שלא יבקע החרש של נר מפני שהכיבוי מלאכה והרי נתכוין לכבות אע"פ שא"צ לגוף הכיבוי וכו' ה"ז חייב עכ"ל ורוב הפוסקים פוסקים כר"ש דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור
[49] ואעפ"כ בשביל חולה שאין בו סכנה אסור לכבות לכו"ע ואפי' להפוסקים דס"ל דאין על כיבוי חיוב חטאת משום דהוי מלאכה שאין צריך לגופה אפ"ה אסור מדברי סופרים ולכך נקראת מלאכה שאין צריך לגופה שהרי א"צ לתכלית המלאכה כי א"צ לכיבוי בשביל עצמו אלא שהוא מכבה מפני איזה ענין כגון כדי שיישן החולה או שהוא חס על השמן שבנר שלא ידלק כולו עכשיו או שהוא חס על חרס הנר שלא יתקלקל מפני חוזק ההדלקה או שמכבה עצים דולקים מפני שחס עליהם או שמכבה את הדליקה מפני שחס על ממונו כ"ז מקרי אינו צריך לגופו שהרי אינו מכוין לתכלית המלאכה עצמה וכן הדמיון בשאר מלאכות כגון החופר גומא וא"צ אלא לעפרה שהמלאכה היא הגומא וחייב בבית משום בונה ובשדה משום חורש וכיון דא"צ לגומא הוי מלאכה שאין צריך לגופה. ואין לך כיבוי הצריך לגופו אלא כשהוא מכבה עצים כדי לעשות מהן פחמין דהלא זה צריך לגוף המלאכה שהרי א"א לעשות פחמין אם לא שיכבה וכן כשהוא מכבה את הפתילה מפני שצריך להבהבה שיהא נאחז בה האור יפה כשיחזור וידליקנה. (מ"ב רעח ס"ק ג)
[50] ותמהו עליו הראב"ד והרמ"ך כיון דמחייב באינה צריכה לגופה ומחייב בצירוף למה פטור בגחלת של מתכת הא בעל כרחו מצרף ואף שאינו מתכוין הא הוה פסיק רישא ותירץ המגיד משנה דכשאינו מכוין לאו מלאכה היא כלל כיון שאינו רוצה לעשות ממנה כלי לאו כלום הוא ובערוה"ש שם סעי' ו כתב" ולענ"ד נראה דאם כן היתה כונתו לא ה"ל לסתום כל כך אלא דה"פ דלצרף צריך הרבה מים עד שיתחסם הברזל ויצטרף דהמים הראשונים נהי דמכבין אותו מ"מ הם עצמם מתחממים מחמת החום הגדול וצריך אח"כ שטיפת מים על המים הראשונים לקררן וזהו שאומר המכבה גחלת של מתכת פטור משום דבמתכת לא שייך כיבוי כמ"ש רש"י [מ"ב. ד"ה גחלת] ואם נתכוין לצרף כלומר ושפך הרבה מים עד שנצטרף חייב ולהדיא מבואר בגמ' [מ"א:] דלצרף יש שיעור ולהפשיר ליכא שיעור ע"ש והדבר מובן דלכבות הוה כלהפשיר דגם כשיהיו פושרין יכבו [ושם מיירי בכלי מיהו הענין אחד כמובן ודו"ק]":
[51] רק יש אומרים, שאם כוונתו להקשות הברזל, חייב משום מצרף, דהוי גמר מלאכה, והיינו מכה בפטיש ומכל מקום, מיחם שפינה ממנו מים חמין, מותר ליתן בתוכו מים צוננין מרובים כדי להפשירן, ולא אמרינן דהוי מצרף, כיון דאינו מתכוין לכך. ולא אמרינן דהוי פסיק רישי', שכיון שאינו מתכוין לכך, א"כ אינו עושה כלי (עי' במ"א סי' שי"ח סקל"ו וברמב"ם פ' י"ב במ"מ ובלח"מ שם).
[52] כגון שהניח מבעו"י כלי היתר חשוב שאז הוא בסיס לדבר המותר והאסור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה