פרשת ראה יום ד'

מקרא

דברים פרק יד

(ט) אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם נצטוינו בזה לבדוק בסימני הדגים ואז יהיה מותר לאכלן ומי שאכל אחד ממיני הדגים ולא בדק את סימניהם, אף על פי שמצא אחר כך שאכל מין שמותר הרי זה ביטל מצות עשה של בדיקת הסימנים[1] כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר שהדג פורח בו, היינו ששט בו על פני המים והם ככנפים שבצידי הדג וְקַשְׂקֶשֶׂת הקליפות הקבועות בו ודבוקות בכל גופו ועגולות כגלדת  הצפורן, והן מלבושי הדג, שלבוש בהן[2] תֹּאכֵלוּ:

(י) וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר לפיכך מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת, אין צריך לחזור אחר סנפיר ואפי' רואה שאין בחתיכה סנפיר מותר וְקַשְׂקֶשֶׂת אין הקשקשת סימן  טהרה אלא אם היא נפשטת מן העור כלבוש, היינו שנקלפת מעור הדג ביד או בכלי, וישאר עדיין העור תחתיו בשלימות אבל אם היא קבועה ודבוקה בעור הדג ואי אפשר לקלפה מעור הדג, אלא אם כן ינטל גם מעור הדג עצמו אינה קשקשת, ואסור, שאינה אלא גוף העור לֹא תֹאכֵלוּ הוזהנו בזה שלא לאכול דג טמא[3] טָמֵא הוּא לָכֶם: ס

(יא) כָּל שיהא כולו טהור בכל הסימנים פירוש, שאם יש לו כל הד' סימנים של טהרה אז תאכל, הא אם אין לו כל הד' סימנים איכא לספוקי דלמא הוה מינא דפרס ועזניה[4] צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ נצטוינו לבדוק בסימני עופות טהורים[5]:

(יב) וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם הוזהרנו שלא לאכול עוף טמא ומצד הדין כל הבקי בשמות העוםות הטמאים והטהורים ובסימניהם אוכל על פי ידיעתו אבל להלכה למעשה אסור לאכול שום עוף אסור אלא אם כן יש עליו מסורת טהרה דהיינו שהוא דבר פשוט באותו מקום שעוף זה טהור שכך מסרו להם אבותיהם וכיון שמסורת בידם שזה העוף טהור מותר ולכן אין צריך לבדוק אחר שום סימן[6] הַנֶּשֶׁר אין זה הנשר שלנו[7]וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה:

(יג) וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ כולם שמות שונים לאותו עוף בעל גוונים שונים והזהירך הכתוב בכל שמותיה שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק שלא יהא האוסרה קורא אותה ראה והבא להתיר אומר זו דיה שמה או איה שמה וזו לא אסר הכתוב[8]:

(יד) וְאֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ:

(טו) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה יענה צעירה אבל היענה גדולה בשרה קשה כעץ ואינה ראויה למאכל, ולכך לא הוצרכה לאסור. ורבותינו דרשו מ"בת" דביצת עוף טמא אסור[9] וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:

(טז) אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת:

(יז) וְהַקָּאָת וְאֶת הָרָחָמָה וְאֶת הַשָּׁלָךְ השולה דגים מן הים ובימינו נקרא שלדג[10]:

(יח) וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף:

(יט) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ הזהירנו מאכול שרץ העוף כמו הזבובים והדבורים והצרעה וחגבים טמאים וכיו"ב ממינם[11]:

(כ) כָּל עוֹף כגון חגבים טהורים תֹּאכֵלוּ:

(כא) לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה הוזהרנו לא לאכול בהמה טהורה שלא נשחטה או שנפסלה בשחיטתה[12] לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ נצטוינו לתת נבילה לגר תושב שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח והוא קודם למכירה לעכו"ם[13] אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי נצטוינו שלא לתת לנכרי עובד ע"ז מתנת חינם[14] כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ הוזהרנו בזה שלא לאכול וליהנות מבשר בהמה טהורה וחלב בהמה טהורה שבושלו או נצלו יחד ובפרשת משפטים הזהירנו אף על בישולם אפילו אם אינו אוכלם[15]: פ

(כב) עַשֵּׂר נצטוינו להפריש עשירית נוספת מן התבואה והא הנקרא מעשר שני אחרי ש - תְּעַשֵּׂר מעשר ראשון הניתן ללוי[16] אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה ולא מה שאינו גודל בשדה כגון הגדל בעציץ שאינו נקוב שאינו מחובר לאדמה כיון שאינו נקוב[17] שָׁנָה שָׁנָה שיעשר אותו שתי שנים אחר השמיטה זו אחר זו[18] ומכאו דרשו חז"ל שיפריש כל שנה לעצמה ואין מפרישין מפירות שנה זו על פירות חבירתה[19]:

(כג) וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם נצטוינו בזה לאכול מעשר שני בירושלים בין החומות מַעְשַׂר דְּגָנְךָ חמשת המינין הידועין בתבואה תִּירֹשְׁךָ היין החדש אשר ישיקו היקביםוְיִצְהָרֶךָ השמן אשר בהן ואין מין אחר בכל הזרעין ובכל פירות האילן חייבין מן התורה כלל לא בתרומות ולא במעשרות[20] וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ יאכלם מי שהוא ראוי לאכלם כלומר הכהנים[21] לְמַעַןשכשתעלה לרגל לאכול מעשר שני שלך, ותראה כהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם, וסנהדרין יושבין ודנין משפטים ישרים ומורים הוראות, שמשם יוצאה הוראה לכל ישראל אז-[22] תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים:

(כד) וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(כה) וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף נצטוינו בזה לפדות מעשר שני אם אינו מעלהו לירושלים וְצַרְתָּ שמור הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ שלא ייאבד וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:

(כו) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר העשוי מדבש ומתמרים מחטה ושעורים[23] וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:

(כז) וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ במעשר שני בירושלים תזמיננו עמך, כדכתיב לקמן "ושמחת בחגך אתה - והלוי", שאתה צריך לערבו בשמחתך[24] כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ: ס

(כח) מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים מהשמיטה תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ שנשאר לך שלא נתת בשנים הקודמות וכן את מעשר  של בַּשָּׁנָה הַהִוא השנה השלישית ואותו וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ אבל מעשר שני כבר נצוה קודם לכן להעלותו לירושלים:

(כט) וּבָא הַלֵּוִי ויטול מעשר ראשון כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ יטלו מעשר עני שאתה מחוייב להפרישו בשנה השלישית לשמיטה נצטוינו בזה לתת מעשר עני וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה: ס

נביא

מלאכי פרק ב

ט. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם - וגם אני, אבזה ואשפיל אתכם, לפני כל העם, כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי - כפי השיעור שאתם לא שומרים את דרכי ה',  וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה - ונושאים פנים, לעשירים ולגדולים שבעם, להטות דין תורה.

י. הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ - הלא אב אחד לכולנו  ( בני יעקב אבינו ) הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ - והלא אלוקים אחד לכולנו, מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו - וא"כ, מדוע אתם בוגדים איש באחיו, ר"ל, שבוגדים בנשותיהם, ולוקחים נשים נכריות,  לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ - ובכך, מחללים את הברית שכרת עמנו אלוקינו, שלא לשאת נשים נכריות.

יא. בָּגְדָה יְהוּדָה, וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם - בגדה יהודה, ודבר תועבה נעשה  בישראל ובירושלים, כִּי חִלֵּל יְהוּדָה, קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב - כי יהודה  האהובים לפני ה', חללו את קדושתם^[25],  וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר - שהלכו ובעלו, נשים נכריות, העובדות לאלהים אחרים.

יב. יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב - מי שיעשה זאת, יכרית ה' ממנו עֵר ועונה. ער - שכל אנשי ביתו יִשְנוּ לעולם ולא יהיו ערים, ועונה - מי שיכול לענות לקורא לו, וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַה' צְבָאוֹת - וכן אם כהן הוא, יכרית ה' ממנו מי שיגיש מנחה לה' במקדש.

יג. וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ - וזאת הרעה השניה, שאתם עושים ביחס למזבח, כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה -שבגללכם, נשותיכם באות למזבח, וכבייכול, מכסות אותו בזעקה ( אנקה ),בבכי ובדמעות, על עלבונן, מֵאֵין עוֹד - ולא אוסיף עוד, פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה - לפנות אל מנחותיכם, וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם - ולקחת מידיכם את קרבנותיכם, ושיהיו לרצון לפני.

יד. וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה - על מה הכעס, שלא יהיו קרבנותינו לרצון ? עַל כִּי ה', הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ, וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ - על כי ה' עֵד, שאתה הוא שבגדת באשתך, והיא, נאמנת לברית ביניכם ולא יוצאת לזנות עם זרים.

טו. וְלֹא אֶחָד עָשָׂה - ואם תאמרו: הלא היה אחד, אברהם אבינו^[26], שלקח את הָגָר הנכריה,  וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ - ועוד, הלא אברהם היה בעל רוח נבואה ויראת ה', וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים - משיב להם הנביא: הסיבה שלקח אברהם  את הגר, היה רק כדי שיהיה לו זרע, וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם, וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד -ואתם שמרו את רוחכם ורצונכם, ולא תבגדו בנשותיכם.

טז. כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח - אם שונאים אתם את נשותיכם - תגרשו אותן, אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִסָּה חָמָס עַל לְבוּשׁוֹ - ואל תכסה את החמס, הגזל - בלבוש, שהרי סופו להתגלות. ר"ל, אל תכסה את הכעס שבלבך, ותבגוד בה,  אָמַר ה' צְבָאוֹת, וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וְלֹא תִבְגֹּדוּ - שמרו את רוחכם ורצונכם, ולא תבגדו בנשותיכם.

יז. הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם -כבייכול ה' מתעייף מרוב דבריכם, וַאֲמַרְתֶּם, בַּמָּה הוֹגָעְנוּ - את ה'  בֶּאֱמָרְכֶם, כָּל עֹשֵׂה רָע, טוֹב בְּעֵינֵי ה', וּבָהֶם הוּא חָפֵץ - בכך שאומרים אתם על כל עושי רע, שטובים הם בעיני ה', אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט - או שאומרם אתם: אם לא טוב בעיני ה' עשיית הרע, היכן עשיית המשפט ברשעים ?

כתובים

3339 גדליה בן אחיקם נהרג עם היהודים אשר אתו במצפה כתב הרד"ק (ירמיה מ"א) בראש השנה נהרג וקבעו צום במוצאי ראש השנה מפני שהוא יום טוב, אך בסדר עולם (פכ"ו) כתב שנהרג ג' תשרי, נ"ב יום אחר החורבן (וסימן גדליה"ו גימטריא נ"ב) שהרי אמר בירמיה (נ"ב) בחודש החמישי בעשור לחודש וישרף בית ה', נשארו כ' מאב וכ"ט מאלול וג' תשרי הרי נ"ב יום, ומ"ש (מלכים כ"ה) בחודש החמישי בשביעי לחודש וגו' תירץ בסדר עולם (פרק כ"ז) כי ז' באב נכנסו להיכל כו' ולא נשרף עד י' לחודש (צמח דוד):

3340 נבוכדנצר חלם חלום, ב' שנים אחר החורבן, כ"א למלכותו, דניאל נקרא התך, והיה בן י"ד שנים כשנכנס בחצר נבוכדנצר, והיה נקרא ששבצר לפי שראה שש צרות (שלשלת הקבלה):

3342 בשנת כ"ג לנבוכדנצר, היא ג' אלפים שמ"ב, הגלה נבוזראדן תשמ"ה נפשות (ירמיה נ"ב), ובסדר עולם פכ"ו כתב נתנה צור בידו ושטף כל היהודים שבעמון ומואב וסביבות ארץ ישראל (ע"ל שמ"ו) תשמ"ה נפשות עכ"ל (צמח דוד):

3346 בשנת כ"ז למלכות נבוכדנצר, היא ג' אלפים שמ"ו, נתנה מצרים בידו ונשא המונה ושלל שללה והיה שכר לחילו כאשר התנבא (יחזקאל כ"ט) ואז הגלה ירמיה וברוך לבבל (סדר עולם פכ"ז). ובשלשלת הקבלה כ' א' כתב, ח' שנים אחר החורבן לכד נבוכדנצר מצרים וצור ולקח היהודים שהיו שם ובארץ עמון ומואב וסביבות ארץ ישראל ובתוכם ירמיה וברוך והוליכם לאלכסנדריא של מצרים ומחדושם (יש כאן ט"ס) שנים רבות והיה להם כמו מקדש מעט ופרו ורבו בעושר ובנים וכבוד עכ"ל, ולדעת סדר עולם לקח צור והיהודים שנת שמ"ב, ע"ש (ע"ל תי"ג):

3350 ברוך בן נריה קבל מירמיה (כ"כ רמב"ם בהקדמה לזרעים), שנת ג' אלפים ש"נ, י"ב שנים אחר החורבן (וע"ל ג' אלפים של"ב), ומת ברוך בבבל ולא עלה עזרא מבבל עד שמת ברוך (כדאיתא במגילה) ומת תי"ג (יוחסין בסדר הדורות). עבד מלך הכושי שהוציא ירמיה מן הבור היה ברוך בן נריה (פרקי רבי אליעזר פנ"ג) ונכנס חי לגן עדן (ועיין רש"י ירמיה ל"ח, ועיין מדרש ילקוט שברוך נקרא כושי שהיה משונה במעשיו וצדיק גמור), שמו היה עבד מלך (ע"ש ברד"ק):

3352 י"ד שנים אחר החורבן (היא ג' אלפים שנ"ב) היתה יד ה' על יחזקאל (יחזקאל מ') והראה לו בנין העיר והבית. והיה שנת היובל כ"ה שנים לגלות יהויכין (רד"ק יחזקאל ריש סי' א'):

---

[1] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קנב

[2] שם ושם ל"ת קעג

[3] שם ושם

[4] משך חכמה

[5] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קנ

[6] שם ושם ל"ת קעד

[7] כמש"כ הג"מ מאכ"א  פ"א הי"ד אין זה איגל"א שהרי יש לו אצבע יתירה ונשר אין לו סימן טהרה כלל

[8] ת"י רש"י

[9] פי' ר' יוסף בכר שור

[10] מצוות ה' אלה המצוות שם

[11] שם ושם ל"ת קעה

[12] שם ושם ל"ת קפ

[13] מצוות ה' והוא דעת הסמ"ק רמ

[14] מצוות ה' ועיין לעיל פ"ז פס' ב

[15] שם אלה המצוות ל"ת קפו

[16] רבינו בחיי

[17] מצוות ה' חזקוני

[18] רמב"ן

[19] מצוות ה'

[20] רמב"ן

[21] אבע"ז

[22] פי' ר' יוסף בכור שור

[23] אבע"ז

[24] פי' ר' יוסף בכרו שור

[25] ישראל נקראו - קֹדֶשׁ ה', כמו שאמר:"קֹדש ישראל לה' ראשית תבואתה ...", ירמיהו ב' ג'.

[26] "...אחד היה אברהם...", יחזקאל לג' כד'.