מקרא
דברים פרק ד
(יט) וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ ותטעה[1] וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אשר הניח אותם לכל העמים לעובדם כי אינו חושש בהם אבל -[2]:
(כ) וְאֶתְכֶם לָקַח יְקֹוָק וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה:
(כא) וַיקֹוָק הִתְאַנַּף נתמלא רוגז[3] בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם שאמרתי לכם - "המן הסלע"[4] וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
(כב) כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן צריך אני להזהירכם מאד מאחר שאיני עובר עמכם כענין אמרו כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון[5] וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת:
(כג) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל דבר אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לא לעשותו[6]:
(כד) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא: פ
(כה) כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ ותהיו נואשים ותאמרו כבר נתישבנו בה ולא נפסיד עוד[7] וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בשאר המצות כמו לרצוח ולנאוף[8] בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ:
(כו) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ ועצר את השמים והאדמה לא תתן את יבולה[9] כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כי לא יאריך לכם מאחר שתעבדו ע"ז[10] כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן:
(כז) וְהֵפִיץ יְקֹוָק אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְקֹוָק אֶתְכֶם שָׁמָּה שנשאר מועטים בכל גוי וגוי מכל הגוים אשר ינהג אותנו שם, כי בארבע רוחות השמים יפזר אותנו, אבל בכללנו רבים אנחנו שבח לאל[11]:
(כח) וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים לא שיתנבא שעתידין ישראל שיעבדו עבודה זרה בהיותם בגלות בארץ אויביהם חס ושלום, אלא יאמר מאחר שאתם גולין ואתם עובדים לעובדי אלילים כאילו אתם עובדים אלהים אחרים[12] מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן:
(כט) וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ אע"פ שאין שם מקדש ולא כלי קדש[13] כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(ל) בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים באחרית תקופת הגלות של בית ראשון ושני[14] וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ:
(לא) כִּי אֵל רַחוּם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ לעזוב אותך[15] וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם:
(לב) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים על ימים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ:
(לג) הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי:
(לד) אוֹ הֲנִסָּה האם עשה נסים[16] אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת הם נסיונות, כמו שהיה משה אומר לפרעה התפאר עלי (שמות ח, ה)[17] בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה בים סוף וּבְיָד חֲזָקָה בעל כרחו של פרעה ע"י המכות וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה בגלוי לעיני כל ולא כבורחים[18] וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים דברים גדולים שראיתם[19] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ:
(לה) אַתָּה הָרְאֵתָ את כל אלה הראך האל ית' לָדַעַת כדי שתתבונן ותדע בלי ספק[20] כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ:
(לו) מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ ללמדך ע"י שהגעת למדרגת נבואה בקבלת התורה[21] וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו עשרת הדיברות[22] שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:
(לז) וְתַחַת וכל זה בגלל כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בהשגחתו הפרטית הנקראת פנים[23] בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם:
(לח) לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה שהנך רואה היום שירשת ארץ סיחון ועוג[24]:
(לט) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם זה מצות עשה מן התורה בידיעת ה' יתברך, שנצטוינו לדעת אותו ולחקור על אחדותו ושלא נסמוך על הקבלה בלבד. והידיעה הזו היא מתוך פעולותיו ומעשיו הנוראים ונבראיו העליונים והשפלים[25] וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ מפני שאין יכול האדם להשיג את ידיעת ה' יתברך בתחילת מחשבתו, לכך הזכיר בו לשון והשבות אל לבבך כאדם שמתבונן בדבר ויצטרך לחזור ולהתבונן[26] כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד:
(מ) וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים
(מא) אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כי משה אסף כל ישראל לבאר להם התורה, ופתח להם בדברי התוכחות, וכאשר אמר בפניהם תוכחותיו במה שעשו והאזהרות על ע"ז ועל יחוד השם והשלים להם שישמרו חוקיו ומצותיו למען ייטב להם, אז אמר במעמדם לפניהם עתה נקיים המצוה אשר צונו השם, ותהיינה בצר במדבר ורמות בגלעד וגולן בבשן, ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח בשגגה[28] מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ:
(מב) לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי:
(מג) אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָראוּבֵנִי וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי:
(מה) אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:
(מו) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:
(מז) וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח שָׁמֶשׁ אחר שכבשו ארץ נושבת שיכלו לקיים בה המצות ואין מחריד הואיל לבאר את התורה והמצוה ולהזהיר עליהם[30]:
(מח) מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן:
(מט) וְכָל הָעֲרָבָה עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה וְעַד יָם הָעֲרָבָה תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה: פ
נביא
זכריה פרק ט
ז. וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו, וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו - אסיר מפלישתים את הרשעים, שהיו שופכים דם בנ"י, ובכך, כאילו אכלו בשר משוקץ ומאוס לפני ה', וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ - והנשארים מהם, יהיו גם הם נאמנים לה' אלוקינו, וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה - ויהיו כגדולים שבאנשי יהודה, וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי - ואנשי עקרון ישבו בתוך בנ"י, כיבוס, שישבו בין אנשי ירושלים ונתנו להם מס
ח. וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָה, מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב - אחנה ליד ביתי (ביהמ"ק), להגן על בנ"י מכל צבא, ומכל עובר ושב, שיבואו להרע להם, וְלֹא יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד נֹגֵשׂ - ולא יעבור עוד על ישראל, נוגש ולוחץ להרע להם, כִּי עַתָּה רָאִיתִי בְּעֵינָי - כי עתה, רואה אני את צרתם להגן עליהם, ולא אסתיר עוד את פני מהם.
ט. גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם - שמחו מאוד בני ציון, והריעו בקולכם בשמחה, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ - מלך המשיח, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא - צדיק הוא, ויושיע את ישראל, עָנִי - ענותן וכנוע לפני ה', וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר - וירכב על חמור, כמידת הענוה, (אף שכל העולם יהיה ברשותו) וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת - או על עַיִר - בן האתון.
י. וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם - אכרית מאפרים ומירושלים רִכְבֵי וסוסי מלחמה, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה - ואכרית את קשתות המלחמה, (שלא יעסקו עוד במלחמות) וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם -וידבר דברים, שיביאו שלום בין העמים, וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם - וימשול מהים עד סוף צד מערב, היינו בכל העולם, וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ - ומנהר פרת, עד קצות הארץ.
יא. גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ - גם אתם בנ"י, בזכות דם הברית, (י"א: דם המילה, וי"א: הדם שזרק משה על בנ"י, בברית שמירת התורה בפר' משפטים) שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיךְ מִבּוֹר, אֵין מַיִם בּוֹ - אשלח מהגלות, את בנ"י שהיו כאסירים בבור ללא מים. (משל לצרות ולקושי הגלות)
יב. שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן - שובו בנ"י לירושלים, שהיא חזקה כעיר מבוצרת, אֲסִירֵי הַתִּקְוָה - אתם, שאסורים וקשורים כל ימי הגלות בתקוה לגאולה, גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ - גם היום אומר לך בשורה שניה (שמפרש בפסוק הבא), מלבד הבשורה על בנין הבית.
יג. כִּי דָרַכְתִּי לִי יְהוּדָה- אכין את יהודה להלחם בְּיָוָן (בזמן החשמונאים), כדריכת הקשת בחיצים, קֶשֶׁת מִלֵּאתִי אֶפְרַיִם - מלאתי את יד אפרים בקשת, וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן - יעורר ה' את בני ציון, להלחם עם בני יָוָן, וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר - ואשים אתכם להיות כחרב של גיבור, ההורגת ומשכלת את חיילי האוייב.
יד. וַה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה - וכבוד ה', יתגלה ויראה על ישראל בנצחון המלחמה, וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ - וחיציו של ה', ימהרו להכות באוייב כמהירות הברק, וַה' אלוקים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע - כגיבור התוקע במלחמה, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן - ויבוא על יָוָן במהירות, כרוח דרומית הבאה בסערה.
טו. ה' צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם - על ישראל, וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע - ויאכלו ויכבשו וישחיתו את יָוָן, שהיו משליכים אבנים בקלע, (קלע - כלי להשלכת אבנים), וְשָׁתוּ - דם האוייב, הָמוּ כְּמוֹ יָיִן - ויהמו בקול כדרך השותים יין, וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ - יהיו מלאים בדם הרוגים, כמזרק הדם (כלי קבלת הדם), וכפינות המזבח שזורקים בהם דם הקרבנות.
טז. וְהוֹשִׁיעָם ה' אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ - ה' יושיע את עמו, כרועה - המושיע את צאנו, כִּי אַבְנֵי נֵזֶר - כי החשמונאים, שהם כאבנים טובות השמים על הנזר, על הכתר, מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ - יהיו מורמים ונישאים בגדולה באדמת א"י.
יז. כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ - כי מה טוב ויפה, יהיה באותו הדור, דָּגָן בַּחוּרִים - הדגן יתן כוח לבחורים, וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת - והיין יגרום לבתולות, לדבר[31] דברי שיר והלל לה'.
כתובים
איכה פרק ה
טו. שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ - בטלה שמחת לבנו, נהפכה לאבל שמחתנו.
טז. נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ - נפל כתר ראשנו - ביהמ"ק. אוי לנו בגלל שחטאנו באה לנו הצרה.
יז. עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ - על ביהמ"ק היה צער בלבנו, ועל אלה חשכו עינינו מרב בכי.
יח. עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ - על שהר ציון שמם, וששועלים הלכו שם.
יט. אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר - אתה ה' לעולם תשב בשמים, וכסאך לעולם קיים.
כ. לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים - למה לעולם תשכח אותנו, ותעזבנו להרבה ימים.
כא. הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם - תשיב אותנו מהגלות ונשוב אליך, חדש ימינו כמו פעם שהיה לנו טוב.
כב. כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד - כי אם מאסת בנו בגלל חטאנו, כבר קצפת עלינו מאד יותר מדי.
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:
סליק מגילת איכה
יעזרנו ה' לראות בנחמה
וישיבנו אליו בתשובה
לירושלים ובית המקדש
במהרה בשמחה
משנת ההלכה
דיני ערב תשעה באב
א. נהגו להחמיר ולאסור לימוד תורה בערב תשעה באב אחר חצות, אלא ילמד בדברים המותרים שאין בהם שמחה, וכדלהלן.
ב. לא ילך אדם לטיֵּל בערב תשעה באב בשוק, משום שמחה. שלא יבוא לידי שחוק והיתול.
ג. ערב תשעה באב סמוך לסוף היום אוכלים סעודה המפסקת. ואסור לאכול בה שני תבשילים וונהגו בהרבה מקומות לאכול מאכלים המשביעים ללא נטילת ידיים זמן מה לפני השקיעה ולאחר הפסקה קלה או תפילת מנחה נוטלים ידיים ואוכלים ביצה טבולה באפר ויאמר "זוהי סעודת תשעה באב"
ד. נוהגים לאכול את הסעודה המפסקת בישיבה על גבי קרקע, ויש שכתבו על פי הסוד להפסיק בבגד ששם בינו ובין הקרקע. ושרפרף נמוך משלשה טפחים דינו כקרקע. ולא משום אבלות אלא כדי שיהא נִכר שזו סעודה שפלה. אך אין צריך לחלוץ מנעליו בשעת האכילה
ה. לא ישבו שלשה אנשים יחדיו לאכול בסעודה המפסקת, ואם ישבו - לא יברכו ברכת הזימון ביחד:
ו. מותר לאכול פֵּרות וירקות חיים כמה שרוצה. וכן מותר לשתות תה או קפה אחר הסעודה המפסקת.
ז. אחר סעודה המפסקת, אם עוד לא שקעה החמה, מותר לאכול, ונכון להתנות בפֵרוש, בפה או בלב, שאינו מקבל עליו את התענית אבל אם קבל עליו את התענית בפה או במחשבת הלב. אסור לאכול. נוהגים שלא לעשות בתשעה באב כל מלאכת קבע, או מלאכה שיש בה שיהוי לפי שהיא מסיחה את הדעת מאבלות היום, וכן אין עוסקים במשא ומתן ואין עושים מלאכה כזו בין בלילה בין ביום, עד חצות. ומחצות היום ואילך - אין המנהג לאסור, אבל ראוי לכל אדם להחמיר על עצמו לא לעשות מלאכה עד סוף היום, כדי שלא יסיח דעתו מהאבלות:
המשך דיני תשעה באב
ח. בליל ת"ב וביומו, עד חצות, יושבים על הארץ או על שרפרף נמוך שאין גובהו מגיע לשלשה טפחים:
ט. בליל תשעה באב מתפללים תפילת חול כרגיל, ואחר תפילת שמונה עשרה אומרים קדיש וקוראים מגילת איכה
י. יש להמנע מללכת בשוָקים וברחובות בתשעה באב כדי שלא יבוא לידי שיחות בטלות המסיחות דעתו מהאבלות, ומכל שכן שיזהר שלא לבוא לידי שחוק והיתול ומכל שכן שאין לשחק במשחקים כמשחקי קלפים או משחקי לוח המסיחים דעתו מהאבילות.
יא. יש נוהגים שבליל תשעה באב אינם ישנים במיטה אלא מוריד המזרון על הרצפה וישן עליו. על כל פנים ישנה במשכבו מעט, ואם רגיל להניח שני כרים מראשותיו, יתן בלילה זה רק כר אחד. ויש נוהגים ליתן אבן תחת הכר או במזרון, זכר לחרבן:
יב. אין מריחין בשמים ולא מים ריחניים בתשעה באב, וגם אין מעשנין בפרהסיא. אבל בצנעא יש מקלין במקום הצורך:
יג. לא ילבש אדם בתשעה באב בגד יפה, אפילו אינו חדש:
יד. תשעה באב אסור בתשמיש המיטה, ולפיכך נוהגים בו כל דיני הרחקות הנוהגים באשה נדה.
[1] ת"א
[2] רשב"ם
[3] רש"י
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ספורנו
[6] רש"י
[7] חזקוני
[8] אבע"ז
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] רבינו בחיי
[13] ספורנו
[14] העמק דבר
[15] ת"א רש"י
[16] ת"א ת"י
[17] רש"י רבינו בחיי
[18] הכתב והקבלה בשם הגר"א
[19] ת"א
[20] ספורנו
[21] ת"א ספורנו
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] הכתב והקבלה
[24] חזקוני
[25] רבינו בחיי והוסיף שם והנה ידיעה זו היא האפשרית אבל הידיעה מצד מהותו ועצמותו נמנעת ואי אפשר לעמוד עליה, ועליה נאמר (משלי כה, ב) כבוד אלהים הסתר דבר.
[26] רבינו בחיי
[27] אור החיים
[28] רמב"ן
[29] רבינו בחיי
[30] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה