פרשת ואתחנן יום ג' צום תשעה באב

חרבן בית ראשון ושני

חרבן בית המקדש הראשון, בימי צדקיהו המלך היה, בשנת ג' אלפים של"ח. חרבן שני - בימי ר' יוחנן בן זכאי בשנת שלשת אלפים תתכ"ח; ושניהם בתשעה באב היו:

כתיב (מלכים - ב כה): וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶצַּאר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וגו', וכתיב (ירמיה נב): וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלִָם וגו', ותניא: אי אפשר לומר בשבעה - שהרי כבר נאמר בֶּעָשׂוֹר, ואי אפשר לומר בעשור - שהרי כבר נאמר בְּשִׁבְעָה, הא כיצד? בשבעה נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני ותשיעי, סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר (שם ו): אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב:

והיינו דאמר רבי יוחנן, אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף:

תניא: מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חיָּב. אמרו: כשחרב בית המקדש בראשונה - אותו היום תשעה באב היה, ומוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היתה, ומשמרתו של יהויריב היתה, והלויים היו אומרים שירה ועומדים על דוכנם. ומה שירה היו אומרים - וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם (תהלים צד - דרך קינה היו אומרים מזמור זה ולא היה זה שיר של יום שאומרים על הקרבן, שאין זה שיר של יום ראשון בשבת) ולא הספיקו לומר יַצְמִיתֵם ה' אֱלֹקֵינוּ - עד שבאו נכרים וכבשום:

כשנבנה בית המקדש, נבנה בשירים ובזמרים - מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד (תהלים ל), וכשנחרב, אף הוא בזמרים - מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹקִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ (שם עט):

משנת ההלכה

המשך דיני תשעה באב

       א.       נוהגים להכין את המאכלים לערב, רק אחרי חצות היום

        ב.        רבים נוהגים שבתשעה באב אחרי חצות מסדרים את הבית ושוטפים את הרצפה, זכר ורמז לגאולה העתידה לבוא במהרה, ומסורת קבלה היא שבתשעה באב נולד המשיח:

         ג.         יש נוהגים שאין מברכין 'שעשה לי כל צרכי' בברכות השחר כי אם בלילה כשנועל מנעליו אז מברך ברכה זו. ויש שאין אומרים גם ברכת 'עוטר ישראל בתפארה', ואומרה במנחה כשמניח תפלין. והמנהג הפשוט ברוב קהילות אשכנז שאומרים כל ברכות השחר כבכל יום:

        ד.        אין מתעטפים בטלית גדולה, מפני הכתוב באיכה (ב): בִּצַּע אֶמְרָתוֹ שתרגומו מפרשו: קרע טליתו (אבל לובש טלית קטנה כבכל יום). ואין מניחים תפלין בתפילת שחרית רק במנחה. לפי שהתפלין נקראים 'פאר' ובתשעה באב נטל פארנו.. ויש נוהגים להניח טלית ותפלין בביתו בצנעה וקוראים קריאת שמע, ואחר הולכים לבית הכנסת לתפילת שחרית בלא טלית ותפלין.

       ה.       מתפללין תפילת חול כרגיל, והש"ץ אומר בחזרת התפילה: 'עננו' בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו', כבכל תענית ציבור. ובקהילות ספרד אומר הקהל 'עננו' גם בתפילת שחרית בברכת 'שומע תפילה'. ואין אומרים 'תחנון', לפי שת"ב נקרא 'מועד' כמו שכתוב (איכה א): קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי. ואין הכהנים עולים לדוכן בשחרית, אלא במנחה:

         ו.         יש נוהגים לילך אל הקברות בתשעה באב. ומזקני ירושלים היו הולכים כנגד החומות משום צער למראה חרבות ירושלים:

         ז.         נוהגים ליתן צדקה בכל תענית. 'אגרא דתעניתא - צדקתא', אמרו החכמים; כלומר, הצדקה שנותנים לעניים ביום התענית - בה עיקר השכר שנותנים למי שמתענה:

       ח.       נוהגים ליטול את הידיִם במוצאי תשעה באב, כיון שבבוקר לא נטלו אלא עד סוף פרקי האצבעות:

        ט.       ובמוצאי תשעה באב אין אוכלים בשר ושותים יין ואין מכבסים או רוחצים ונוהגים כל מנהגי תשעת הימים עד חצות שלמחרת

         י.          הכל חיָּבים לצום בתשעה באב אפילו נשים מעוברות ומניקות. אמנם יש המקילים למעוברת ומניקות בימינו וצריכה כל אחת לעשות שאלת חכם וכל מקרה לגופו אבל חולה אפילו אין בו סכנה מותר לו לאכול. על פי שאלת חכם אבל לא יאכלו מאכלי מעדנות, אלא כדי ההכרח לבריאות הגוף בלבד

הלכות ימות המשיח

       א.       המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה', ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו, ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב זה דוד, וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל, וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים, והיה אדום ירשה זה דוד, שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו', והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.

        ב.        אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב"ה לתוהו, אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.

 פרשת ואתחנן יום ג