מקרא
דברים פרק ט
(ג) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם את הגוים גדולים ועצומים וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ את בני ענקים, כי עם כל תקפם וגבהם נכנע לבם יותר משאר העם, ולא יצאו למלחמה כלל אבל היו נחבאים בהרים ובערי הבצורות כי היו העמים ההם יראים מאד מישראל, ובלב רגז וברוח שפלה ורפיון ידים היו יוצאים אליהם למלחמה[1] וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר במהירות בלא טורח סוללה ומצודות ימים רבים אבל לא כח העמים בפעם אחת פן תרבה עליך חית השדה[2] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק לָךְ:
(ד) אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר שני דברים גרמו לי לנחול הארץ הזאת בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְקֹוָק לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יותר מאומות אחרות[3] וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְקֹוָק מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ הוזהרנו בזה שלא נדמה בנפשנו הצלחתנו בצדקתנו ויושר לבבנו, ושלא נהיה צדיקים בעינינו אבל נאמין ונדע עם לבבנו כי הצלחתנו מחסד העליון ורב טובו, וכענין שאמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית לב, י): "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת"[4]:
(ה) לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי אלא רק[5] בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
(ו) וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוא ההולך אחרי שרירות לבו ומחשבתו אעפ"י שיודיעהו איזה מורה צדק בראייה ברורה שמחשבתו היא בלתי טובה ומביאה אל ההפסד, וזה כי לא יפנה אל המורה, כאלו ערפו קשה וגיד ברזל באופן שלא יוכל לפנות אנה ואנה, אבל ילך אחר שרירות לבו כמאז[6] אָתָּה:
(ז) זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר נצטווינו בזה לזכור שחטאנו במדבר במעשה העגל ובשאר דברים שהכעסנו את ה' לדעת חסד האלהים עלינו ושמרו ברית אבותינו ולתת הודאה לשמו ולברך אותו על הכל ובכלל מצוה זו שיזכור את מה שהוא בעצמו הקציף את הקב"ה מיום היותו על האדמה, וכ"כ חובה לזכור את עוונות אבותינו בדורות הקרובים לנו, ונבוש מלפניו יתברך ואז יכנע לבבנו הערל וכתבו בשם האר" ז"ל שבברכת אהבת עולם בתיבת "באהבה" יכוין פרט לאותה שעה שלא היו אוהבים את השם לזכור את מעשה העגל וכן נוהגים לכרוך בו את הפרשיות של תפילין, בשער של עגל, כדי שנזכור את מעשה העגל ולא נחטא[7] לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְקֹוָק:
(ח) וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יְקֹוָק וַיִּתְאַנַּף יְקֹוָק בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם:
(ט) בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב ואתעכב בהר. אבל היה בעמידה[8] בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי:
(י) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל:
(יא) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה בעלות השחר של יום ששי בשבת י"ז בתמוז[9] נָתַן יְקֹוָק אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית ובו ביום נעשה העגל[10]:
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת שייך בעושה פסל, כדכתיב "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל"[11] עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה צלם ודמות מתכת[12]:
(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא:
(יד) הֶרֶף מִמֶּנִּי בתפילתך[13] וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ:
(טו) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר קודם שירד מן ההר התפלל עליהם, ובתפלתו נאמר (שם שם יד) וינחם ה' על הרעה אבל לא הזכיר זה עתה, מפני שהוא רוצה להסדיר להם עתה הטורח הגדול והעמל שטרח עליהם, כי הביאו אותו לשבור הלוחות ולהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה, ולהתפלל גם על אהרן כי התאנף השם עליו מאד ואחרי כן (פסוקים כה -כט) יזכיר התפלה הראשונה שחלה את פני ה' אלהיו טרם רדתו שלא ישמידם[14] וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי:
(טז) וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶתְכֶם:
(יז) וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם:
(יח) וָאֶתְנַפַּל שהיה נופל לפניו ארצה, כי בכאן הוציאו חז"ל תכסיס התפילה שתיקנו לנו בשלושה ענינים, והם ישיבה עמידה נפילה, שכן מצאנום שלושתן בתפילתו של משה בהר סיני, ישיבה הוא שכתוב ואשב בהר וגו', עמידה הוא שכתוב ואנכי עמדתי בהר, נפילה הוא שכתוב ואתנפל[15] לִפְנֵי יְקֹוָק כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ:
(יט) כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְקֹוָק עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא כמו ששמע בפעם הראשונה שהתפלל קודם שירד כמבואר לעיל[16]:
(כ) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְקֹוָק מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא:
נביא
זכריה פרק יד
א. הִנֵּה יוֹם בָּא לַה' - הנה יום עתיד לבוא מלפני ה', (שיום זה, שמור ומוכן לבוא) וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ - ויחלקו את השלל מצבא גוג.
ב. וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה - כל העמים, יֵאָסְפוּ עם גוג להלחם על ירושלים, וְנִלְכְּדָה הָעִיר - ויכבשו את העיר ירושלים, וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים - אבני הבתים שיחריבו, ירמסו ברגליהם, וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה - וישכבו עם נשות ירושלים, וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה, וְיֶתֶר הָעָם - שלא יגלו, לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר - וישארו בירושלים.
ג. וְיָצָא ה' - ממקומו, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב - וילחם בכל הגויים, כמו ביום, שעשה קרב ומלחמה עם מצרים בים סוף.
ד. וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם - וכבייכול, רגליו של ה' יעמדו, על הר הזיתים שממזרח לירושלים, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ, מִזְרָחָה וָיָמָּה - יִבָּקַע הר הזיתים ממזרח למערב, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד - וְתִּוָצֵר גיא גדולה מאוד, וּמָשׁ - יזוז ויסור ממקומו, חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה - חציו - לכיוון צפון, וחציו - לכיוון דרום.
ה. וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי - ינוסו כולם בפחד, בגאי שבין ההרים, כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל - כי הגיא יגיע עד מקום ששמו אצל, ולשם ינוסו, וְנַסְתֶּם, כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה - וינוסו כולם בפחד, כמו שנסו כשרעדה הארץ, בימי עזיהו מלך יהודה, (כשנכנס להקטיר קטורת בהיכל) וּבָא ה' אֱלֹהַי, כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ - וה' ית', וכל מלאכיו יבואו עמכם (עִם ישראל) להלחם על גוג.
ו. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא - בזמן התגברות הצרות לפני בֹּא הגאולה, לֹא יִהְיֶה אוֹר - גדול, יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן - אלא אור וחושך ישמשו בערבוביא. יקרות[17] - אור. קפאון[18] - חושך. הנמשל: שיהיו נבוכים, ולא ידעו אם הצרה היא הכנה לגאולה או תביא אותם לכליה ואבדון.
ז. וְהָיָה יוֹם אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַה' - ויהיה יום אחד, שזמנו ידוע לפני ה', לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה - וכאמור, אור וחושך ישמשו בו בערבוביא, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר - ובסוף אותו היום, כשיתגברו הצרות מאוד, יאיר ה' באור גדול ותבוא הישועה הגדולה.
ח. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא - כשיבקע הר הזיתים, יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם - יצא מעיין מים חיים מירושלים[19], חֶצְיָם - חצי מהמים יזרמו, אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי - אל ים המלח (שבצד מזרח), וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן - וחצי מהמים יזרמו לים התיכון שבמערב, בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה - והמים יזרמו, גם בימי הקיץ החמים, וגם בימי החורף הקרים. (שלא יתייבשו ולא יקפאו).
ט. וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ - שתראה ותתגלה מלכות ה' לבדו בעולם, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד - שלא יזכירו עוד, שם אלוהים אחרים.
י. יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה - ההרים שסביב ירושלים, יהפכו להיות מישור כערבה, כדי שגובהה ויופיה של ירושלים יֵרָאו יותר, מִגֶּבַע לְרִמּוֹן - והמישור יתחיל מהגבעה שברימון (רימון - שֵם מקום), נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם - שנמצא מדרום לירושלים, וְרָאֲמָה - ותהיה ירושלים רמה וגבוהה מכל סביבותיהָ, וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ - במקומה הראשון, לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן, עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן, עַד שַׁעַר הַפִּנִּים, וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ - שמות מקומות בגבול ירושלים. יקבי המלך - יקבים ליינות המלך.
כתובים
(יז) וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ כשדיים כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ:
באו השונאים וקבעו בימה שלהם בהר הבית, ועלה להם מקום שהיה המלך שלמה יושב שם ונוטל עצה מן הזקנים היאך לשכלל בית המקדש; שם ישבו השונאים ונטלו עצה היאך לשרוף בית המקדש. עד שנמלכו ביניהם, נשאו עיניהם והנה ארבעה מלאכים יורדים ובידם ארבעה לפידים של אש ונתנו בארבע זויות של היכל ושרפו אותו:
יצא כהן גדול לילך לו. תפשו אותו שונאים ושחטו גויתו אצל המזבח, מקום שהיה מקריב את התמיד. יצאה בתו בורחת וצווחת: 'אוי לי אבא, חמדת עיני!' תפשו אותה ושחטוה וערבו דמה בדם אביה:
כשראו הכהנים והלויים שנשרף בית המקדש, נטלו את הכנורים ואת החצוצרות ונפלו באש ונשרפו. כשראו הבתולות שהיו אורגות בפרוכת, שנשרף בית המקדש, נפלו באש ונשרפו.
כשראה צדקיה את החורבן, יצא לברוח במחילה שהיתה הולכת מביתו עד ערבות יריחו, מקום שאמת המים באה. זִמֵּן הקדוש ברוך הוא צבי, שהלך על גג המחילה, ורדפו כשדים אחרי הצבי וכשהגיעו לפתח המחילה בערבות יריחו היה צדקיהו ובניו יוצאים, ראום הכשדים ותפשום:
שלח אותם נבוזראדן אצל נבוכדנצר. אמר לו: אמור, צדקיהו, מה ראית למרוד עלי? באיזה דין אדוּנך, אם בדין אלקיך - חיָּב אתה לֵהרג, שנשבעת בשמו לשקר; אם בדיני מלכות - חיָּב אתה ליהרג, שכל מי שעובר שבועתו של מלך חיָּב לֵהרג:
ענה צדקיהו: הרגני ראשון, שלא אראה בדם בני; ובניו אומרים ומבקשים ממנו:
הרגנו תחילה, שלא נראה דם אבינו שפוך על הארץ. וכן עשה להם: שחטם לפני אביהם ואחר כך חטט את עיניו ונתן בתנור והוליכו בבלה. והיה צדקיהו צווח ואומר: בואו וראו, כל בני אדם, שהיה ירמיהו מתנבא עלי ואומר לי: לבבל אתה הולך ובבבל תמות ובבל עיניך לא יראו; - ולא הייתי שומע לדבריו; והריני בבבל - ועיני לא רואות אותה:
(עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה (איכה א) - ר' יהודה אומר: על סילוק דעת ועל סילוק שכינה. אפשר שהיה צדקיהו רואה אחרים שהיו מנקרים את עיניו ולא היה לו דעת להטיח את ראשו בכותל עד שיצאת נשמתו, אלא גרם לבניו שיֵּהרגו לפניו? אלא על אותה שעה נאמר (ירמיה ד): יֹאבַד לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים):
משנת ההלכה
הרוצה לצלות כבד על מנגל צריך לשים לב לכמה דברים ונזכיר דברים שלמדנו בעבר:
א. כבד טרי שעדיין לא עברו שלושה ימים מעת השחיטה ניתן לצלותו בדרך שיבואר להלן. ואחר הצלייה ניתן לבשל לטגן לאדות וכדומה.
ב. כבד שעברו שלושה ימים מעת השחיטה, או כבד קפוא אפילו בתוך שלושה ימים מעת השחיטה, אין לטגנו לבשלו לאדותו וכדומה ,אפילו לאחר הכשרו על ידי הצלייה. מכיון שעל ידי שעברו עליו שלושה ימים דמו נסגר בתוכו ואינו יוצא לגמרי על ידי הצלייה. וא"כ על ידי בישול טיגון או כל חימום שהוא יחזור הדם וייצא. ולפיכך מותר להשתמש בו אחרי הצלייה רק שלא על ידי חימום.
ג. אמנם מותר לשפוך עליו רוטב מכלי שני, כלומר רוטב שבושל ואח"כ הועבר לכלי אחר ניתן לערות ממנו על הכבד. אבל אין לערות ישירות מהכלי שהיה על האש.
צליית הכבד
ד. יש לייחד רשת רק עבור הכבד ולא להשתמש בה אח"כ לשום בשר אחר.
ה. לפני הצלייה יש לשטוף את הכבד ואז להניחו על הרשת ולפזר מעליו מלח. וצריך להיזהר שלא ישהה במלח, אלא מיד להניח את הרשת על האש, או לפזר את המלח מיד לאחר ששם את הכבד על האש.
ו. ייצלה את הכבד עד השחמה, אמנם אינו צריך לשרפו אלא מספיק שהכבד מקבל גוון חום אפור.
ז. מיד לאחר הצלייה מורידים את הכבד מהרשת ומדיחים אותו. וראוי שלא להורידו על ידי נעיצת מזלג וכיוצא בו בתוך הכבד.
ח. אחר ההדחה הכבד מוכן ומותר באכילה כנ"ל.
ט. ניתן לצלות כבד גם על מנגל חשמלי אמנם צריך שיהיה רשת מיוחדת לכבד.
י. אין להניח מגש עם מים תחת המנגל בשעת הצלייה והמגש שעליו נוטף הדם הרי הוא נאסר. ולכן יש להשתמש במגש חד פעמי. אמנם יכול להניח מגש עם מים באופן כזה שהמים לא יתחממו ולא יעלו אדים.
[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] מצוות ה' והוא דעת השערי תשובה שער ג' כט
[5] רש"י
[6] ספורנו
[7] ספר מצוות ה' והוא דעת הרמב"ן בשכחת העשין ז' ועיין ספר אלה המצוות שם
[8] ת"י רש"י
[9] חזקוני
[10] אבע"ז
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] ת"י
[13] ת"א ת"י
[14] רמב"ן
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה