מקרא
דברים פרק י
(י) וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה לקבל הלוחות אחרונות, ולהרבות תחינתי לפני הקב"ה שימחול עון העגל לגמרי וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא מחל לגמרי, והביא לוחות אחרונות, ובשורת המחילה היה ביום הכפורים, ונקבע להיות יום מחילה וסליחה[1] לֹא אָבָה יְקֹוָק הַשְׁחִיתֶךָ שלא רצה שלא תבאו ותירשו את הארץ[2]:
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קוּם לֵךְ לְמַסַּע למסיע[3] לִפְנֵי הָעָם וְיָבֹאוּ וְיִרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם: פ
(יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה[4] יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ פסוק זה כלו נמשך עד "לטוב לך", יאמר: איננו שואל מעמך דבר שיהיה לצרכו אלא לצורכך, כטעם אם צדקת מה תתן לו (איוב לה ז), רק הכל הוא לטוב לך[5] אע"פ שהקצפתה אין הקב"ה שואל מעמך[6] כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נצטוינו על מצות היראה ומבואר לקמן פסוק כ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו היא שצונו להדמות בו יתעלה לפי יכלתנו מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד שענינו להדמות בפעולות הטובות והמדות החשובות שיתואר בהם האל יתעלה על צד המשל יתעלה על הכל עילוי רב[7] וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ נצטוינו במצות אהבת ה' כמבואר לעיל פ' ואתחנן פרק ו פסוק ה וזה תשיג בהתבוננך אל דרכי טובו[8] וְלַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָמצות עבודת ה' מבוארת לקמן פרק יא פס' יג בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(יג) לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ כי כל התורה בכללה היא לטובת מין האנושי ולקיומו במיני ואשיי כאשר יאות לו, כפי מה שיודע היודע האמיתי יתברך[9]:
(יד) הֵן לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ וכולם נותנים כבוד לשמו, איננו צריך לך[10]:
(טו) רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְקֹוָק לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם ולא בישמעאל ועשיו[11] מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה:
(טז) וּמַלְתֶּם נצטוינו לאהוב את התוכחות ולאהוב מי שיוכיחנו. וגם שלמה המלך ע"ה כתב בספרו (משלי ט') לחכם הוכח ויאהבך[12] אֵת עָרְלַת כל ערלה תוספת חסרון[13] לְבַבְכֶם שיהיה לבבכם פתוח לדעת האמת, לא כאשר עשיתם עד היום, שלא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ לא תעשה על מי שאינו אוהב את התוכחות[14] עוֹד שלא תהיו כאבותיכם דור סורר ומורה, שישבו עם המצרים וילמדו מעשיהם, והם קשים לעזוב דרכם[15]:
(יז) כִּי אתם תדעו ותשכילו ותאמינו יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים הם מלאכי מעלה וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כל צבא השמים אשר להם ממשלה בשפלים, כי הוא האדון אשר שם להם משטרם בארץ, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לגדולי בני אדם בריבם עם קטניהם וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד מעשיריהם בריבם עם דל, כי הוא[16] - :
(יח) עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה מן הגדולים, וקבע את קובעיהם נפש וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה והם כל צרכי האדם, והנה הוא יפרנס העניים אשר אין להם אוהב ורע[17]:
(יט) וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ונצטווינו בזה לאהוב את הגרים גרי הצדק שנתחברו לעם ישראל משאר האומות והניחו דתם ונכנסו תחת כנפי השכינה בדת ישראל לקיים את כל התורה והמצוות באהבה רבה המסורה ללב, כלומר שצריך להזהר שלא לצער אותם בשום דבר, ולעשות להם טובה, ולגמול להם חסד כפי הראוי והיכולת. אף בן גר או גיורת שהורתם ולידתם בקדושה בכלל מצוה זו, ומצוה לאהוב אותו, כיון שאין לו קרובים בישראל[18]:
(כ) אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּירָא צונו להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בקרי אבל נירא ביאת ענשו בכל עת, עיקר היראה ניכרת בעת הנסיון, שעוזב את יצרו מפני יראת ה'[19] אֹתוֹ תַעֲבֹד נצטוינו להתפלל לה' בכל יום כמבואר להלן פרק יא פס' יג וּבוֹ תִדְבָּק נצטוינו בזה להדבק בה', על ידי הדבקות בחכמים, שצריך להתבונן במעשיהם, וללמוד מהם את מצוות התורה, ואת הדעות האמתיות שקיבלו מרבותיהם, וכך יאהב את ה' וילך בדרכיו ובכלל מצוה זו להנות את הת"ח מנכסיו ולעסוק במסחר עם ת"ח ולעשות מסחר בנכסיו כדי שיהיה פנוי ללמוד תורה[20] וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ נתחייבנו בזה שכאשר נשבע שבועה לאמת דבר או להכחישו תהיה השבועה בשם ה'. והנשבע בשם ה' כאשר הוא נצרך לכך קיים מצות עשה[21]:
(כא) הוּא תְהִלָּתְךָ אותו תהלל תמיד וכבודו לאחר לא תתן[22] וְהוּא אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ:
(כב) בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:
דברים פרק יא
(א) וְאָהַבְתָּ אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ ליראה אותו שתשמור מחטוא לפניו, כי אחר שיצוה באהבה יצוה ביראה, ויצוה בחוקים ובמשפטים ובמצות. וכן שתשמור מה שהשם שומר, שהוא שומר את הגרים וחונן דלים ואביונים ועושה משפט יתום ואלמנה[23]. וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים:
(ב) וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אני מדבר עכשיו שיוכלו לומר אנו לא ידענו ולא ראינו בכל זה[24] אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה:
(ג) וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ:
(ד) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם יְקֹוָק עַד הַיּוֹם הַזֶּה שלא קמו עוד בניהם תחתם להיות כמוהם. כי השם אבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם, ולא נשאר להם שם ושאר[25]:
(ה) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:
נביא
פתיחה לספר מלאכי חלק א'
הנביא האחרון לתרי עשר הוא מלאכי בחגי וזכריה נכתב זמן נבואתם ובמלאכי לא נכתב ואפשר שהיה האחרון שבהם וכן יראה כי לא נזכר בדבריו בנין הבית כמו שנזכרו חגי וזכריה כמו שכתוב והתנביאו חגי וזכריה בר עדוא נביאיא ואמר יושבי יהודאי בנין ומצלחין בנבואת חגי נביאה וזכריה בר עדוא[26]
בגמ' מגילה (טו.) מובא "אמר רב נחמן מלאכי זה מרדכי ולמה נקרא שמו מלאכי שהיה משנה למלך (ר"ל דהוה חשוב כמלאך[27]). מיתיבי ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ודניאל ומרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש (וא"כ מוזכר מרדכי ומוזכר מלאכי וודאי אינם אותו אדם?) תיובתא. תניא אמר רבי יהושע בן קרחה מלאכי זה עזרא (כאן לא בא לפרש ולמה נקרא שמו מלאכי ואפשר משום שהוא דבר פשוט בו ע"ש שהיה עזרא כמלאך אלהים בתורתו כמ"ש ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא וגו'[28]) וחכמים אומרים מלאכי שמו (בן עדו והוא היה בן ברכיה בן עדו[29]) אמר רב נחמן מסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא דכתיב בנביאות מלאכי (מלאכי ב') בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר ומאן אפריש נשים נכריות עזרא דכתיב (עזרא י') ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות
כתב הרד"ק (מלאכי א, א) ורז"ל אמרו מלאכי זה עזרא ולא מצאנו בשום מקום שקראו נביא אלא עזרא הסופר ופי' אל ישראל להוכיחם על מעשיהם כי הדור העולה מבבל היו רובם מחזיקים במעשים שאינם טובים שהיו נושאים נשים נכריות כמו שהוכיחם עזרא בזה וכן מלאכי הוכיחם בזה כמו שאמר ובעל בת אל נכר וכן בחלול שבתות לא היו נזהרים ובדברים אחרים כמו שכתוב בספר עזרא. וכן נראה שמקט הרמב"ם שמלאכי שמו ולא הוא עזרא שכתב בהקדמתו למשנה "אנשי כנסת הגדולה, והם חגי זכריה ומלאכי ודניאל וחנניה ומישאל ועזריה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה ומרדכי וזרובבל בן שאלתיאל ועם אלו הנביאים תשלום מאה ועשרים זקן מן החרש והמסגר ודומיהם"
אך תוספות ביבמות פו: כתבו "וקי"ל (מגילה דף טו.) מלאכי זה עזרא"
התנבא בימי בית שני שנת 3408 בשנת ב' לדריוש, ועמו חגי וזכריה והם הנביאים היחידים שמצינו שתנבאו באותה תקופה[30]
אך מצינו שהתנבא גם לאחר חורבן בית ראשון כמבואר פסיקתא דרב כהנא (פיסקא טז, י – נחמו) א"ר חננה בריה דר' אבא בשמונה מקומות כת' יאמר אלהיכם, כנגד שמונה נביאים שנתנבאו לאחר בית המקדש, ואילו הן, יואל, עמוס, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי, יחזקאל, וירמיה.
כתובים
כיון שבא משה אצל אבות העולם, אמרו לו: מה עשו האויבים בבנינו? אמר להם: מהם הרגו בחרב ומהם כפתו ידיהם לאחוריהם, ומהם אסורים בכבלי ברזל, ומהם נפשטים ערומים, ומהם מתו בדרך ונבלתם לעוף השמים ולבהמת הארץ, ומהם מושלכים לחמה רעבים וצמאים. מיד פתחו כולם ובכו וקוננו בקינות: וי על מה שהגיע לבנינו! היאך הייתם כיתומים בלא אב; היאך ישנתם בצהרים ובקיץ בלא לבוש ובלא כסות! היאך הלכתם בהרים ובחצצים חלוצי נעלים ובלא סנדלים; היאך הייתם טעונים משאות חול! היאך היו ידיכם כפותות לאחוריכם! היאך לא הייתם בולעים רוק שבפיכם!:
פתח משה ואמר: ארורה השמש! למה לא חשכת בשעה שנכנס האויב לבית המקדש? השיבה לו השמש: בחייך משה רועה נאמן, היאך אהיה חשוכה - ולא הניחוני ולא הרפו ממני, שהלקוני בששים שבטים של אש ואמרו לי: צאי והאירי אורך!:
שוב פתח משה ואמר: וי על זיוך, בית המקדש, היאך חשך?! וי שהגיע זמנו שיחרב, ההיכל נשרף ותינוקות של בית רבן נהרגים, ואבותיהם הולכים בשבי ובגלות:
שוב פתח משה ואמר: שבאים, בחייכם! לא תמיתו אותם מיתה אכזריה ולא תעשו בהם כליה גמורה, ולא תהרגו בן לפני האב ובת לפני האם, שתגיע השעה שהקדוש ברוך הוא יפרע מכם. והכשדים הרשעים לא עשו כך, אלא היו נותנים בן בחיק אמו ואמרו לאביו: קום שחטהו, היתה אמו בוכה ודמעותיה נושרות עליו, ואביו תולה לו ראשו. אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, כתבת בתורתך (ויקרא כב): וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד - והלא כבר הרגו בנים ואמותיהם כמה וכמה, ואתה שותק..:
באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: רבונו של עולם, גלוי לפניך, שיעקב אהבני אהבה יתרה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהגיע זמן נישואי לבעלי יעץ אבי להחליפני באחותי, ולא קנאתי באחותי ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אם אני, שאני בשר ודם, עפר ואפר, לא קנאתי בצרה שלי - אתה, מלך חי וקיָּם ורחמן, מפני מה קנאת בעבודה זרה שאין בה ממש והגלית את בני?!:
מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר: בשבילך, רחל, אני מחזיר את ישראל למקומם. זהו שנאמר (ירמיה לא): כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם... ונאמר (שם):
מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ... וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ. וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:
אמרו חכמים שהכרובים שהיו בקדש הקדשים, מתחילת עשיָּתן היו פניהם איש אל אחיו מדובקים זה בזה ואחוזים ומחבקים זה את זה דוגמת חיבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה, סימן שהקב"ה אוהב את ישראל:
ובשעה שהיו ישראל עולים לרגל, מגללים להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום - כחיבת זכר ונקבה:
ועוד אמרו חכמים, שבזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, הכרובים הופכים את פניהם לבית דרך נס ואינם מעורים זה בזה, להראות שאין חיבתם לפני המקום כבתחילה:
ואמרו חכמים עוד: 'בשעה שנכנסו נכרים להיכל, ראו כרובים המעורים זה בזה, הוציאום לשוק ואמרו: 'ישראל הללו שברכתם ברכה וקללתם קללה - יעסקו בדברים הללו'? - מיד הזילום, שנאמר (איכה א): כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ:
והרי לא נחרב בית המקדש, אלא על שלא עשו ישראל רצונו של מקום, וכיצד מצאו האויבים באותה שעה את הכרובים מעורים? -:
יש אומרים שגם זאת פורענות היתה באותה שעה, שעל ידי כן 'נגלה קלונם' של ישראל בעיני מכבדיהם שחשדו את ישראל שעוסקים במעשה שטות ואינם יודעים עד היכן גדולה חיבת המקום לישראל; -:
ספר התודעה - פרק שלשים ושלשה (המשך):
ויש אומרים, שאף על פי שבעיני האויבים היה זה קלון ישראל, אולם כלפי ישראל בינם לבין המקום, היה זה סימן שבשעה זו לאחר שנשרף הבית וה' כִּלה חמתו על העצים והאבנים שבמקדש, אותה שעה חזרה האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים להיות כבתחילה, דוגמת חיבת זכר ונקבה:
משנת ההלכה
הפרשת תרומות ומעשרות
מכיון שמצוי שלא מוצאים פירות או ירקות בהכשר מתאים במקומות נופש להלו מובא סדר ונוסח הפרשת תרומות ומעשרות ודיניהם
יש להזהר אמנם ולשים לב שאין בפירות חשש ערלה
כל פירות או ירקות שגדלו בידי יהודי ונגמרה מלאכתם הרי הם טבל ואסורים באכילה עד שיופרשו מהם המתנות הבאות
א. תרומה גדולה שאמורה להנתן לכהן אבל בימינו אין נותנים משום שאין חזקה ברורה מיהו כהן ומשום איסור תרומה טמאה ולכן רק מפרישים אפילו כל שהו ומבערים באופן מכובד
ב. מעשר ראשון עשירית שאמורה להנתן ללוי אבל בימינו שאין חזקה ברורה מיהו לוי יש שאין נותנים אלא רק מפרישים
ג. תרומת מעשר הלוי או בעל הפירות צריך להפריש עשירית מן המעשר כלומר אחד חלקי מאה מהפירות ולתתו לכהן ובימינו אין נותנים לכהן כנ"ל בתרומה גדולה
ד. מעשר שני בשנים א' ב' ד' ה' משנות השמיטה (השנה היא שנה ו' לשמיטה) עשירית מן הפירות שאותו אנו אמורים לאכול בירושלים בטהרה או לפדות אותו על כסף בשווי אותם פירות ולקנות בהם בשר או פירות בירושלים ובימינו שאיננו טהורים מחללים או פודים על שווה פרוטה שהוא כשווי גרם כסף חלקי ארבעים בערך 6 אגורות היום
ה. מעשר עני בשנים ג' ו' משנות השמיטה עשירית מן הפירוש שיש לתת לעני
ו. המפריש מטבל ודאי כלומר שידוע שלא הופרש מברך על ההפרשה ועל פדיון מעשר שני
ז. אם מפריש מטבל ספק כלומר שלא ידוע לו אם הופרש או לא יאמר סדר ההפרשה המבואר להלן ללא הברכות
ח. בירושלים שבין החומות צריך להרטיב את הפירות במים[31] קודם שמפריש מעשר שני ואם לא עשה כן לא יוכל לחלל
וזהו סדר ההפרשה: נוטל מן הפירות מעט יותר מאחד ממאה ומבדילו מן השאר והחלק זה יהפוך להיות תרומה גדולה בשיעור משהו. והאחד ממאה שיהיה תרומת מעשר ומברך: "ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו להפריש תרומות ומעשרות" ואומר:
יותר מאחד ממאה שיש כאן הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו (והכונה היא לצד צפונו של אותה חתיכה ששמנו בצד) אותו אחד ממאה שיש כאן ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפונו של הפירות (ביחד יש לנו עשרה חלקים מתוך מאה כלומר עשירית) הרי הוא מעשר ראשון. אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון (כלומר אותה חתיכה ששמנו בצד שקודם הפכנו למעשר ראשון בצירוף תשעה חלקים כמותה) עשוי תרומת מעשר. ומעשר שני בדרומו (כלומר מעשר שני יחול על עשירית מהפירות שבצד דרום)
מייחד מטבע של 10 אגורות כדי לחלל עליו את המעשר שני ומברך: "ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על פדיון מעשר שני". וממשיך ואומר: ומחולל הוא וחומשו על פרוטה במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני. ובשנה של מעשר עני במקום ומעשר שני בדרומו יאמר: יהא מעשר עני בדרומו. ואינו מחלל ואינו מברך
ואם מסופק מאיזו שנה הפירות ייחד מטבע כנ"ל ויאמר כל הנוסח עד ומעשר שני בדרומו וימשיך בלא ברכה לומר: ואם צריך מעשר עני מעשר עני בדרומו
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] רמב"ן
[3] ספורנו
[4] ויש בפסוק זה צ"ט אותיות ועם אל"ף שתשים במלת "מה" ישלמו למאה אותיות, ותחזור המלה "מאה", כדי לרמוז בדרך אסמכתא שחייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות. רבינו בחיי
[5] רמב"ן
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע ח ומבואר גם בפ' כי תבוא פרק כח פס' ט
[8] ספורנו
[9] משך חכמה
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] ספר מצוות ה' והוא דעת הסמ"ק סי' ט
[13] רבינו בחיי
[14] ספר מצוות ה לדעת הסמ"ק שם
[15] רמב"ן
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] ספר מצוות ה', ספר אלה המצוות מ"ע רז
[19] מצוות ה', אלה המצוות עשה ד
[20] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע ו
[21] שם, ושם מ"ע ז
[22] רבינו בחיי
[23] רמב"ן
[24] רש"י
[25] אבע"ז רמב"ן
[26] רד"ק מלאכי א, א.
[27] מהרש"א ח"א שם
[28] ח"א שם
[29] ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים ת"ח
[30] מהרש"א ח"א סנהדרין צג:
[31] או אחד משבעת משקין המכשירים לקבל טומאה וכמש"כ שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן סו ועיי"ש שהביא עוד מספר נוסחאות לדוגמא נוסחא א: יקח בידו (או יניח בצד) חלק יותר מאחד ממאה מכל מה שצריך לעשר. יברך ברכת אקב"ו להפריש תרומות ומעשרות אם הוא טבל ודאי, ויאמר: החלק אחד ממאה שבידי עודנו טבל, היתר על אחד ממאה שבידי בצד צפון הרי הוא תרומה גדולה על הכל, האחד ממאה שבידי עם עוד תשעה חלקים כמוהו אשר בצפונן של הפירות הללו שלפני הרי הם מעשר ראשון, האחד ממאה הזה שבידי הרי הוא עשוי תרומת מעשר על המעשר, אחד מעשרה שבצד דרומן של הפירות הללו הרי הוא מעשר שני [אם זה בשנות א' ב' ד' ה' מהשמיטה. ואם זה בשנות ג' ו' יאמר: הרי הוא מעשר עני]. ויברך ברכת אקב"ו על פדיון מעשר שני (אם הוא טבל ודאי) ויוסיף ויאמר: מעשר שני זה מחולל הוא וחומשו על פרוטה מהמטבע שיחדתי לפדיון מעשר שני.
פירות המסופקין אם המה משנות מעשר שני או מעשר עני, אחרי שיאמר הרי הוא מעשר שני ויחללו כנ"ז, יוסיף ויאמר: ואם הפירות הם משנת מעשר עני, כל מה שקראתי בשם מעשר שני יהיה מעשר עני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה