מקרא
דברים פרק יא
(ו) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם נשיהם ובניהם וטפם[1] וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו[2] בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל וכולם ראו את הדבר בעיניהם[3]:
(ז) כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה יְקֹוָק הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה:
(ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ אינו אומר תעשו המצות למען תחזקו, כי אם כן תעשו על מנת לקבל פרס, אלא עשו את המצות מאהבה, ובעבור דבר זה תחזקו[4] וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(ט) וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שאם בניכם לא ישמרו את המצות יגלו ממנה מהרה קודם לונושנתם בארץ כמו שהעיד באמרו ועצר את השמים ואבדתם מהרה[5]: ס
(י) כִּי הָאָרֶץ הזאת טובה מכל הארצות לשומרי מצותיו ורעה מכל הארצות ללא שומרם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָשהיא ארץ המישור ואין בה הרים, אלא כמו בקעה אחת, והנילוס עובר על פניה, וכשאדם רוצה להשקות שדהו, בא אל שפת הנהר, ופתח גידודי הנהר שכנגד שדהו ברגלו, והמים נמשכים מן הנהר על פני השדה, ומשקהו[6] כְּגַן הַיָּרָק שאין צריכין למטר ובין טובים ובין חטאים בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם[7]:
(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת ואין אדם יכול להשקותה מן הנהרות[8] לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:
(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ לפקוד את יושביה ולדקדק את מעשיהם[9] תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר, כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה, ואם תעברו על רצון ה' ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב[10]: ס
(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מצות אהבת ה' וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם נצטוינו בזה להתפלל לפני ה' ית' כל יום אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה, ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה. חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה, והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה, וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא[11]:
(יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ בשעות הראויות לזרוע ושתמצאו בהם נחת רוח יוֹרֶה
הוא המטר היורד לאחר הזריעה ברביעה ראשונה שמרוה את הארץ ואת הזרעים וּמַלְקוֹשׁ המטר היורד באחרונה סמוך לקציר, ונקרא מלקוש על שם שיורד על המלילות ועל הקשין, והוא המטר המאוחר[12] וְאָסַפְתָּלפי שנאמר והגית בו יומם ולילה שומע אני כמשמעו לכך נאמר ואספת דגנך יש לך רשות להתעסק במלאכתך[13] דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ ענבים ליין וְיִצְהָרֶךָ זיתים לשמן:
(טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ ואחרי כן וְאָכַלְתָּ נצטוינו להאכיל הבהמה קודם שאוכל בעצמו אבל בשתיה אדם קודם לבהמה[14] וְשָׂבָעְתָּ דגן ותירוש ויצהר וגם בני צאן ובקר כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת האדמה[15]:
(טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם הוזהרנו שלא יפנה לבנו באלילים להאמין שיהיה בהם תועלת, או שיבאו העתידות אשר יתנבאו מהם, וכן הוזהרנו שלא ינטה במחשבתו בספוריה, או בדרכי עבודתה, או יעיין בהם, כגון להרהר אחרי השגעונות אשר יאמרו המאמינים בה, שמזל פלוני או כוכב פלוני יעשה פעולה כן, וכן בקטורת פלונית או בעבודה פלונית, או תביט תמיד בצורות שעושין עובדיה כדי לדעת איכות עבודתה, ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים כלל, ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה. ואפי' בספרים שבזמן הזה דתיהם מאוסים לכל, (כספרי היונים ודומיהם), ואין חשש שימשך אחריהם אעפ"כ אסור וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם כי המחשבה באלו הדברים והעיון באותן הליצניות הוא מה שיעורר האדם לבקש אותם ועבודתם אלא יהיו הם וכל מעשיהם אפס ותוהו בעיניו, ולא תבא עתידות רק בגזרת עליון[16]:
(יז) וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק נֹתֵן לָכֶם:
(יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם גם בחו"ל שתהיו בגלות[17] וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם מ"ע להניח תפילין של יד וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם מ"ע להניח תפילין של ראש:
(יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם מצות עשה שנלמד אותם את בנינו את התורה והמצוות עד שידברו בם הבנים בכל שעה כי "ושננתם" האמור בפרשת ואתחנן ביאורו שיספר להם המצות, וכאן עד שילמדו אותם וידעום ויבינו אותם וטעמיהם לדבר עמך בם בכל העתים[18] בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
(כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ נצטוינו לעשות מזוזה על פתחי הבתים ושערי החצרות המדינות והעיירות[19]:
(כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ לימדך הכתוב כי ארץ ישראל נתונה לישראל לעולם כימי השמים על הארץ שהם לעולם, ואם יגלו ממנה עתידין לחזור לתוכה, שאין אומה ולשון מושיבין אותה ומחזיקין בה כי אם ישראל[20]: ס
(כב) כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן שלא לשכוח אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת כל השוכח דבר אחד ממשנתו מחמת שלא חזר על לימודו כראוי מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו וגם עובר בלאו של תורה[21] אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו, ולבו איננו עמהם, אבל הוא לפני ה'[22]:
(כג) וְהוֹרִישׁ יְקֹוָק אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם:
(כד) כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר בדרום וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת בצפון ומהמקום שאתם עומדים בו וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן ים התיכון במערב[23] יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם:
(כה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: ס
סליק פרשת עקב
נביא
פתיחה לספר מלאכי חלק ב'
היה משלושת הנביאים שנפלה עליהם חרדה גדולה וברחו בהחבא כשראה דניאל את המראה[24] (המפורש בדניאל י)
מאחרוני הנביאים כמבואר בתוספתא סוטה פי"ג ה"ג ומובא וביומא ט: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה רוח הקודש מישראל ואע"פ כן היו משמיעין להן על בת קול מעשה.
ובימיו כבר לא היו אורים ותומים כמבואר במשנה (יומא ט, יב) "משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים" וביארה הגמ' דף מח: "אמר רב נחמן בר יצחק מאן נביאים הראשונים לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו דת"ר משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואע"פ כן היו משתמשים בבת קול".
האברבנאל לא חשב חגי זכריה ומלאכי בכלל נביאים וכללם עם כנסת הגדולה אעפ"י שאמרו באבות דרבנו נתן (מובא בחלק א של הפתיחה) אנשי כנסת הגדולה קבלו מחגי כו' י"ל שמצד אחד היו בכלל נביאים ומצד אחד היו בכלל אנשי כנסת הגדולה
ובהקדמת הרמב"ם למשנה "אנשי כנסת הגדולה, והם חגי זכריה ומלאכי ודניאל וחנניה ומישאל ועזריה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה ומרדכי וזרובבל בן שאלתיאל ועם אלו הנביאים תשלום מאה ועשרים זקן מן החרש והמסגר ודומיהם"
וכן בהקדמתו ליד החזקה לרמב"ם "בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה והם חגי זכריה ומלאכי דניאל וחנניה ומישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בלשן וזרובבל והרבה חכמים עמהם תשלום מאה ועשרים זקנים"
נאמר בזכריה פרק יא פסוק ח "וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי": פי האבן עזרא "מנהג הרועה להיות תחת ידו רועים קטנים ואלה השלשה שמתו בירח אחד אולי רמז לכהן גדול שהוא יהושע והכהן משוח מלחמה וכהן משנה או שמתו חגי זכריה ומלאכי ונפסקה הנבואה כי הנביא כמו רועה:הכהנים הם מורי התורה
וכתב בספר סדר הדורות[25] חגי זכריה ומלאכי מתו בשנת 3442 תמ"ב ובאותו זמן פסקה נבואה מישראל והראב"ד ויוחסין בסדר הדורות כתבו שמתו תמ"ח (וכן נראה ממ"ש הכוזרי מ"ג ארבעים שנה אחר בנין הבית התמידה הנבואה), ובספ"ק דיומא (כ"א ב') ברש"י, משנת ב' לדריוש ואילך לא שרתה על הנביאים רוח הקדש, ט"ס הוא שהרי בזכריה ז' כתוב ויהי בשנת ד' לדריוש היה דבר ה' אל זכריה
כששלמו לחרבת ירושלם שבעים שנה הגיע זמן בנין הבית ואז באה הנבואה אל מלאכי יחד עם חגי וזכריה שהיו בירושלם לעורר זרובבל לבנות הבית כי היו מתעצלים מפני השונאים שהיו משביתים מלאכתם אלה השנים ולא עוררה אותם רוח הקדש עד עתה לפי שלא נשלם הזמן כי לא מלאו לחרבת ירושלם ע' שנה עד עתה וכן אמר בעזרא והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא על יהודאי די ביהודה ובירושלם בשום אלהי ישראל עליהון:
והתנבא בשנת שתים לדריוש על בנין הבית ביחד עם חגי וזכריה וכנאמר בנביא זכריה פ"ח פסוק ט "כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית יְקֹוָק צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת" והנביאם אלו חגי זכריה ומלאכי
על ידו כתב עזרא עזרא כתב ספר דברי הימים יחד עם חגי וזכריה[26] ומפיו יחד עם חגי וזכריה נאמר תרגום הנביאים שנכתב על ידי יונתן בן עוזיאל[27]
היה ממקבלי ומוסרי התורה כמבואר באבות דרבי נתן נוסחא ב פרק א "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לשופטים ושופטים לנביאים ונביאים לחגי ולזכריה ולמלאכי חגי זכריה ומלאכי מסרו לאנשי כנסת הגדולה"
נאמר בפסיקתא דרב כהנא פיסקא יג - דברי ירמיהו ובראשית רבתי פרשת וישלח עמוד 155 "מה בנימין אחרון לכל השבטים אף ירמיהו אחרון לכל הנביאים. ולא כבר נתנבאו אחריו חגי זכריה ומלאכי, ר' לעזר ור' שמואל בר נחמן. ר' לעזר א' קיצרי נבואה היו. א"ר שמואל בר נחמן כבר היתה נבואה פקודה בידן ביד חגי זכריה ומלאכי". ויתבאר דברי המדרש על פי מש"כ בספר הכוזרי מאמר ג, סה. כי הנבואה התמידה עם אנשי בית שני ארבעים שנה, מהזקנים הנעזרים בכח השכינה שהיתה בבית ראשון, שהנבואה הנקנית נסתלקה בהסתלק השכינה, ולא היו מקוים לה אלא בעת מופלא ובעבור כח גדול, כמו אברהם ומשה והמשיח שאנחנו מקוים ואליהו והדומים להם, אשר הם בעצמם מעון לשכינה, ובהמצאם יקנו הנמצאים מדרגת הנבואה. ונשאר לעם בשובם אל הבית חגי וזכריה ועזרא וזולתם. ואחר הארבעים שנה היה המון החכמים הנקראים אנשי כנסת הגדולה, ולא יספרו מרוב.
וא"כ פי' המדרש או שקיצרי נבואה שנבואתם היתה תקופה קצרה וכן הגירסא במדרש אגדה (בובר) במדבר פרק ל "ר' אליעזר אומר קצת נבואה היתה" או שנבואתם היתה פקודה בידם זאת אומרת פקדון מידם מהזקנים הנעזרים בכח השכינה שהיתה בבית ראשון
כתובים
שמונה עשרה שנה היתה בת קול יוצאת בפלטין של נבוכדנצר ואומרת: 'עבד רע, עלה והחרב בית רבונך, שאין בניו שומעים לו'. נתירא ולא עלה, אמר: אינו מבקש אלא לכבשני ולעשות לי כמו שעשה לזקני (סנחריב). מה עשה? בא וישב בדפני של אנטוכיא ושלח נבוזראדן רב טבחים להחריב את ירושלים. עשה שם שלש שנים ומחצה, בכל יום הקיף את ירושלים, ולא היה יכול לכבשה. בִּקש לחזור, נתן הקדוש ברוך הוא בלבו - התחיל ממדד בחומה והיתה שוקעת בכל יום טפחים ומחצה עד ששקעה כולה. וכיון ששקעה כולה, נכנסו השונאים לירושלים. על אותה שעה הוא אומר (איכה ד):
לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם:
אמר רבא: משא שלש מאות פרדות קרדומות של ברזל שולט בברזל שלח לו נבוכדנצר לנבוזראדן, וכולם בְּלָעם שער אחד של ירושלים, שנאמר (תהלים עד): וְעַתָּ פִּתּוּחֶיהָ יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפּוֹת יַהֲלֹמוּן. בִּקש לחזור, אמר, מתירא אני שלא יעשו בי כמו שעשו בסנחריב. יצאה בת קול ואמרה: קופץ בן קופץ, נבוזראדן - קפוץ! שהגיע זמנו של המקדש ליחרב ושל ההיכל להשרף! נשתיֵּר לו קרדום אחד, בא והכה בקופו ונפתח, שנאמר (שם): יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסְבָך עֵץ קַרְדֻּמּוֹת. היה הורג והולך עד שהגיע להיכל. הדליק בו אש. גבה ההיכל, דרכוּ בו מן השמים שנאמר (איכה א): גַּת דָּרַךְ ה' לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה. זחה דעתו (של נבוזראדן). יצאה בת קול ואמרה לו: עַם הרוּג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת!:
באותה השעה אמר המקום לירמיהו: קום לך לענתות וקח את השדה מאת חנמאל דודך. כיון שיצא ירמיהו מירושלים ירד מלאך מן השמים ונתן רגליו על חומות ירושלים ופרצן. קרא ואמר: יבואו ויכנסו לבית, שאדונו אינו בתוכו; ויבוזו אותו ויחריבוהו, ויכנסו לכרם, שהשומר הניחו והלך לו, ויקצצו את גפניו; - שלא תהיו משתבחים ואומרים אתם כבשתם אותה - קריה כבושה כבשתם, עם הרוג הרגתם, בית שרוף שרפתם:
(יח) וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל:
(יט) וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית: ס
כשיצא ירמיה הנביא מענתות לירושלים, נטל עיניו וראה עשן בית המקדש עולה. אמר בלבו: שמא חזרו ישראל בתשובה להקריב קרבנות, שהרי עשן הקטורת עולה. בא ועמד לו על החומה וראה בית המקדש עשוי דגורים דגורים של אבנים וחומת ירושלים מסוגרת. התחיל צווח ואומר: פִּתִּיתַנִי ה' (לצאת מירושלים) וָאֶפָּת וגו' (ירמיה כ):
משנת ההלכה
א. אין להפריש ממין אחד על חבירו למשל מתפוחים על תפוזים אלא כל מין לעצמו[28] אמנם את נוסח ההפרשה יכול לומר על כולם ביחד כלומר אחרי שייקח יותר מאחד ממאה מהתפוחים ויותר מאחד ממאה מהתפוזים ויאמר: ויאמר: יותר מאחד ממאה שיש כאן הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו כל מין על מינו. אותו אחד ממאה שיש כאן ועוד תשעה חלקים כמותם בצד צפונו של הפירות הרי הוא מעשר ראשון כל מין על מינו. אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר הרי הוא תרומת מעשר כל מין על מינו. אחד מעשרה שבצד דרומן של הפירות הרי הוא מעשר שני כל מין על מינו [ובשנות מעשר עני יאמר: הרי הוא מעשר עני כל מין על מינו]. פירות הללו של מעשר שני, הן וחומשיהן, הרי המה מחולין על פרוטה מהמטבע שיחדתי לפדיון מעשר שני.
ב. מי שאינו בקי, יכול להפריש יותר מאחד ממאה מהפירות ולומר:
כל הפרשות וחלול מעשר שני ורבעי יחולו כמו שכתוב בנוסח של החזון איש ז"ל.
ג. יכול לחלל על מטבע אחת כמה פעמים אם היה שוה יותר משוה פרוטה למשל על מטבע של חצי שקל יוכל לחלל 8 פעמים
ד. אם פירות המעשר שני אינם שוים פרוטה, או שהוא מסופק אם שוה פרוטה, יאמר ומחולל הוא וחומשו בשויו, במטבע שיחדתי לחילול מעשר שני בתנאי שמחללו על מטבע שכבר חיללו עליו פעם אחת[29] אבל אם מעולם לא חיללו עליו ואין במעשר שני שוה פרוטה אינו יכול לחלל
[1] חזקוני
[2] רש"י
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ספורנו
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רשב"ם
[8] חזקוני
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] ספר מצוות ה', ספר אלה המצוות מ"ע ה
[12] רבינו בחיי
[13] חזקוני
[14] ספר מצוות ה' ועיין בה"ל קסז סעי' ו
[15] רמב"ן
[16] ספר מצוות ה', אלה מצוות ל"ת י
[17] רש"י, רמב"ן
[18] רמב"ן, ספר מצוות ה'
[19] ספר מצוות ה', ספר אלה מצוות עשה טו
[20] רבינו בחיי
[21] רש"י, ספר מצוות ה'
[22] רמב"ן
[23] רשב"ם
[24] כמבואר במגילה ג: וסנהדרין צג: - צד.
[26] רש"י דברי הימים א א
[27] מגילה ג.
[28] ויש להעיר, להיזהר דלא לקחת יחד פירות האדמה עם פירות האילן בין תשרי לט"ו בשבט בשנים היוצאים משני לשלישי או מחמישי לששי, דאזי פירות האדמה דינם להפריש מעשר עני ואילו פירות האילן עדיין חיובן במעשר שני. וכן בכל היכי שפירות האדמה חיובן באיזה מעשר ידוע ואילו פירות האילן מסופקין בזה, וד"ל.
[29] כתב בחזון איש לדמאי (סי' ט"ו אות י"ב), שמעשר שני שאין בו שוה פרוטה, אין לו חילול, הוא דוקא כשבא לחללו, על מטבע של חולין, אבל כשיש כבר במטבע מ"ש, מחלל על מטבע זה, אפילו פחות מש"פ וכדאמר (ב"מ נ"ג א') וליתי איסר, ודוקא אם יש במטבע מעשר החייב כמעשר שהוא מחלל עכשיו, אבל אם מעות הראשונות מפירות אילן או ירק, ועכשיו מחלל דגן תירוש ויצהר, ל"מ מעות הראשונות, ואצ"ל אם הראשונות ספק ועכשיו ודאי, וכן אם הראשון לקוח והשני שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה