מקרא
דברים פרק טז
(א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב שמרהו לפני בואו שיהא ראוי לאביב שיש בו אביב של תבואות של שעורים לקרב בו את העומר, ואם לאו עבר את השנה[1] וְעָשִׂיתָ קרבן פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם ותאכלו את הפסח[2] לָיְלָה ויש מפרשים שנסים שהובילו ליציאה היו בלילה שהרי היציאה עצמה היתה ביום[3]:
(ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ צֹאן לקרבן פסח כבשים או עזים וּבָקָר לקרבן חגיגה הבא עם הפסח כדי שייאכל הפסח על השובע[4] וכן למחרת ביום הפסח קרבן חגיגה לשמחת החג[5] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ על שחיטת הפסח, שלא ימצא ברשותו חמץ בשעת שחיטה[6] שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו בגלל הקרבן הבא לזכרון יציאת מצרים[7] מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן בחפזון מצרים, שהוכו ונחפזו, ובחפזון ישראל שנחפזו לצאת[8] יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
(ד) וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח תשחט בָּעֶרֶב בין הערבים כלומר אחר חצות של י"ד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר:
(ה) לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ עריך אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(ו) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב תשחטנו משש שעות ולמעלה כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אחר צאת הכוכבים תאכלנו מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם בעלות השחרתשרפנו[9]:
(ז) וּבִשַּׁלְתָּ באש והכונה בצלי[10] וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר של מוצאי החג[11] וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ:
(ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה: ס
(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה ללמד על העומר שלא תהא קצירתו אלא בחרמש[12] תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:
(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִסַּת הרמת יד ב[13] - נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוא ענין בפני עצמו, והוא הדין בשאר המועדים שיתן אדם צדקה ויקדיש קרואים לפי נדיבותו ולפי עושרו, אבל גילה זה בכאן בחג השבועות מפני שהפסח זמנו שבעת ימים והסוכות כמו כן שבעת ימים אבל שבועות שאינו אלא יום אחד הייתי סבור שאין החומר בו כל כך כמו בשאר המועדים, לכך הודיענו בו החיוב שאין להקל בו במצות הצדקה, שהרי שוה הוא לשאר המועדים וחמור כמותם ואף על פי שאינו אלא יום אחד. והקרואים האלה הם הלוי והגר והיתום והאלמנה[14]:
(יא) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ ישמחו בחג הקציר בלקט ופאה המצויים בקציר[15] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(יב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם בשאר חגים יש מצות שיש להזכיר שבגינן יצאו ישראל ממצרים כגון מצות בפסח, סוכה בחג האסיף, שופר בר"ה, תענית ביום הכפורים, אבל עצרת אין בו שום רמז לפיכך כתוב בו וזכרת[16] וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה שתשמור החקים האלה אשר צוך האדון הפודך מבית עבדים, וכן נזכיר בקדוש היום הזה זכר ליציאת מצרים[17]: פ
(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ שבשדה לבית וּמִיִּקְבֶךָ שבגת לאוצר[18]:
(יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ ישמחו בפרט ועוללות ומתנות פירות האילן[19]:
(טו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג בהקרבת עולות ושלמים[20] לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק כִּי יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ בסחורה ואומנות[21] וְהָיִיתָ אַךְ רק שָׂמֵחַ שלא יהא לך מחשבה רק על השמחה, אבל בפסח שהתבואות בשדה, כתיב "ופנית בבקר והלכת לאוהליך", כי המלאכה שיש לך לעשות יעכב שמחתך לפי שאין לך פנאי לשמוח[22]:
(טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק רֵיקָם אלא בעולות ראייה ושלמי חגיגה[23]:
(יז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ יביא את קרבנותיו כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: ס
ומצות הרגלים כבר הזכירה (ויקרא כג, במדבר כח כט). והנה בתורת כהנים הזכיר בה ענין הקרבנות, והקרבתם אשה לה', וכאן לא יזכירם כלל, אבל יזהיר את ישראל לעלות בהם אל המקום אשר יבחר ולשמוח לפניו. כי כאשר צוה שיביא מעשר שני לפני ה' וכן הבכור ויאכלם שם במקום אשר יבחר ה', הוסיף לבאר כי עוד חייבין שיבואו כלם לפני השם ויחגו לפניו בשלשה רגלים ולשמוח בשלמים שיקריבו לפניו. ולא הזכיר זמני חג המצות והסוכות באי זה יום יהיה, אך הזכיר חדשיהם דרך קצרה, שכבר הזכיר הכל שם ובאר בכאן דברים רבים. כי הזכיר במצה שתהיה לחם עני, להגיד כי צוה לזכור שיצאו בחפזון, והיא עני זכר כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ, והנה תרמוז לשני דברים, וכן אמרו הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. או יאמר שתהיה עוד עשויה כלחם עני ולא שתהיה מצה עשירה, כמו שהזכירו רבותינו (פסחים לו א). ובאר במצות השאור שלא יראה בכל גבולך, כי בתחלה אמר (שמות יב יט) לא ימצא בבתיכם ואמר וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה - ולא הזכיר היום הראשון באיסור המלאכה, וכן לא הזכיר בחג השבועות איסור מלאכת עבודה ולא בסוכות, ולא הזכיר מצות הלולב, וכן לא הזכיר כאן יום הזכרון ובעשור לחדש. והטעם כאשר פירשתי כי לא בא עתה רק להזכיר הראיה והשמחה, שחייבין כל ישראל ללכת בשלש הרגלים האלה אל המקום אשר יבחר ה' ולחוג שם איש כמתנת ידו כברכת השם אשר נתן לו, לשמוח לפניו להודות על כל הטובה אשר גמלנו כרחמיו וכרוב חסדיו והזכיר כאן במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם - וכן אמר (פסוק טז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' במקום אשר יבחר. ולא ידעתי, אם לומר כי לאחר שיבנה בית המקדש לא נאסף להקריב קרבנות הרגלים אלא במקום ההוא אשר יבחר ה', כטעם שיאמר (פסוק ה) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך, או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר השם מקום לשכנו שם[24]:
סליק פרשת ראה
נביא
מלאכי פרק ג
ז. לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם, סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם - הלא עוד מימי אבותיכם, חוטאים אתם לפני, שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם -וכעת, שובו בתשובה אל ה', ואשוב אני להטיב לכם, אָמַר ה' צְבָאוֹת, וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה נָשׁוּב - ואתם אומרים: במה חטאנו, שצריכים אנו לשוב אליך.
ח. הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים - וכי ראוי שאדם יגזול מה' ית' ?! כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי - שגוזלים אתם אותי, וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ - ואתם אומרים: מה גזלנו ? הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה - ומשיב להם: את המעשרות והתרומה, שאינכם מפרישים לתיתם לכהנים והלויים.
ט. בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים - בקללה אתם מקוללים, על עוונותיכם הקודמים, ( על ביזוי המזבח, לעיל פרק א- ב ) וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים - ובכל זאת עוד גוזלים מה'! הַגּוֹי כֻּלּוֹ - שכל העם, היו גוזלים את המעשרות והתרומה.
י. הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר - הביאו את המעשרות אל האוצר שבבית המקדש, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי - ויהיה לאוכל לכהנים והלויים, הנמצאים בביתי, ( בביהמ"ק ) וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת - ותבחנו אותי במצוה זו אם אשלם לכם גמול טוב על כך, אִם לֹא - נשבע ה',אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי - שיפתח את ארובות ( חלונות ) השמים, לשפוך עליהם ברכה בלי גבול.
יא. וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל - אגער בארבה, שאוכל את התבואה, וְלֹא יַשְׁחִת לָכֶם אֶת פְּרִי הָאֲדָמָה - שלא ישחית עוד את פירות האדמה, וְלֹא תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה - ולא תשכל ותאבד עוד הגפן בשדה, את פירותיהָ, אָמַר ה' צְבָאוֹת:
יב. וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם - וישבחו אתכם כל הגויים, כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ - כי יראו הגויים, שאתם יושבים בארץ, שה' חפץ בה, ומברך אותה בכל טוב, אָמַר ה' צְבָאוֹת:
יג. חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר ה' - דברים חזקים וקשים אומרים אתם נגדי, אמר ה', וַאֲמַרְתֶּם, מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ - מה דברנו עליך ?
יד. אֲמַרְתֶּם, שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים - אמרתם, שהעובד את האלוקים, עובד לחינם ולשוא, ולא יקבל כל גמול על עבודתו, וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ - ומה נרויח, אם נשמור את מה שציוה לשמור בתורתו, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת - ואם נלך לפני ה', בהכנעה ובשפלות הרוח,
כתובים
סוף ימיו של יהויכין והיישוב היהודי בארץ ישראל
מלכים ב פרק כה
(כב) וְהָעָם הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן: פ
(כג) וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם:
(כד) וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ וּלְאַנְשֵׁיהֶם וַיֹּאמֶר לָהֶם אַל תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִטַב לָכֶם: ס
(כה) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת וְאֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה:
(כו) וַיָּקֻמוּ כָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים וַיָּבֹאוּ מִצְרָיִם כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים: פ
(כז) וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא:
(כח) וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל:
(כט) וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו:
(ל) וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו:
משנת ההלכה
טיולים לכנסיות או מסגדים
א. נאמר בפרשת קדושים "אל תפנו אל האלילים ונאסר לנו בזה להסתכל בדמות הצורה או להסתכל בנוי עבודת כוכבים כיון שנהנה בראייה[25]. (יו"ד סי' קמ"ב סעי' ט"ו) ואפי' בזמן הזה שבטלו עובדיהם אעפ"כ לא בטל איסורם, ואסור להסתכל בדמות הצורה: (שו"ת אגרות משה יו"ד ב' סי' נ"ג)
ב. י"א[26] שדווקא בנוי דאלילים[27] עצמם שנעבדו אסור להסתכל בהן לראות נויין, אבל צורות שנעשו לנוי ולא לעבוד מותר. (ש"ך ס"ק ל"ג) וי"א[28]דבכל צורה אפי' צורה בעלמא אסור[29]. ונהגו העולם כדיעה ראשונה. ודוקא הסתכלות אסור, אבל ראיה בעלמא שרי לכו"ע[30]. וכן בצורה שרגילים לראות תדיר לא כדרך שאר ע"ז שנעשה רק להסתכל בה בעת שרוצים לעובדה מותר לכו"ע[31]:
ג. ולפיכך אסור ליכנס[32] למנזר או לכנסית הנוצרים, שהוא מקום שעובדים ועושין תפלותיהם[33] או בית תיפלות של כל דת אחרת, ואפי' ליכנס רק להביט בצורות העשויות שם אסור, ואפי' צורות העשויות רק לנוי ולא לע"ז נמי אסור אף אלו שלא נעבדו[34], כיון שנעשו לנוי להע"ז ולבית הע"ז שזה אסור. וגם לבד האיסור, דבר השחתה הוא באמונה ובדעות שיהיה רצון לילך לשם, ועוד שכל הענין נעשה להסית ולהדיח בהתקרבות[35] שזה ודאי הוא דבר אסור לעשות רצונם ולהתקרב להם, ולכן ח"ו מלילך לשם[36]: (אג"מ יו"ד ח"ג סי' קכ"ט סעי' ו')
ד. אסור ליכנס אפי' לחצר הכנסיה[37] כדי להשקיף על הנוף: (שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' צ"א)
ה. ונהגו כשצריכים לעבור על יד כנסיה מובהקת שלהם, לא להסתכל לשם[38] ולמהר לעבור, ובדרך המהירות לומר ג' פעמים הפסוק (דברים פ"ז פס' כ"ו) "שקץ תשקצנו" וגו':(צי"א שם)
[1] פי' ר' יוסף בכור שור רבינו בחיי
[2] ת"י
[3] ת"א אבע"ז
[4] רש"י רבינו בחיי
[5] ת"י
[6] אבע"ז רבינו בחיי
[7] חזקוני
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רש"י רבינו בחיי
[10] רש"י אבע"ז
[11] ת"י
[12] רמב"ן
[13] אבע"ז
[14] רבינו בחיי
[15] ספורנו
[16] חזקוני
[17] רמב"ן
[18] חזקוני
[19] ספורנו
[21] אבע"ז
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] רש"י
[24] רמב"ן
[25] ומל' הרמב"ן שם משמע דאינו אלא איסור דרבנן ועיין שד"ח כללים מע' ה' סי' צ"ח הביא מח' אם הוא איסור דאור' או אי איסור דרבנן. ועיין בשו"ת יבי"ע ח"ד או"ח סי' כ' וכתב דזה רק מדאו' אבל מדרבנן לכו"ע איכא איסור:
[26] תוד"ה דיוקני שם "נראה דבשויה לשם עבודת גלולים אמר, אבל לנוי מותר. כדמשמע מבנן של קדושים דלא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא (ע"ז דף נ.) מכלל דאחרינא הוו מסתכלי":
[27] כגירסת הברית משה סמ"ג ל"ת י"ד:
[28] רש"י שבת קמ"ט א' ועיין בברכ"י יו"ד קמ"ב סעי' ט"ו דהביא מהערוך ערך פן, פירוש בזמן שאתם מסתכלין בהם אתם מפנין א-ל מדעתכם:
[29] וכתב בברכ"י קמ"ב סעי' ט"ו "והירא את דבר ה' יחוש לדעת האוסרים בכל צורה דעלמא, ויש לקצר בזה משום מוטב" (יהיו שוגגין וכו'). אבל בבה"ל ש"ז ס"ק כ"ג משמע דהעיקר כדעת המתירים:
[30] בה"ל סי' ש"ז שם ד"ה ועובר משום, ועיין עבה"מ קדושים פי"ט פס' ד' דדייק מל' התו"כ "אל תפנו אל תפנה לראותם ודאי" דהיינו דרך עיון והסתכלות, אבל לא ראיה דרך עראי:
[31] תוד"ה ה"ג בנן של קדושים ע"ז דף נ' א', ובשו"ת אגרות משה חיו"ד א' סי' ס"ט כתב דהפירוש בתוס' הוא דמחמת שנעשה לראות בה תדיר לא כדרך שאר ע"ז שנעשה רק להסתכל בה בעת שרוצים לעובדה, לא שייך הפנאה בהסתכלות כיון דידוע לכל שההסתכלות בה הוא בשביל ענין המטבע:
[32] וכ"כ בברכ"י קמ"ב סעי' ט"ו על דין איסור הסתכלות בע"ז, ומכאן איסור מפורש לנכנסים לבתי עבודת כוכבים לראות בנוייהן:
[33] ולבית אבידן שהיו הולכין כמה אמוראי, כתבו התוס' שם שלא היה בית מינות ממש אלא מקום ויכוח:
[34] ואפי' לפי דעת התוס' דצורות לנוי מותר, הוא דוקא לנוי בעלמא, אבל אם נעשו לנוי הע"ז ובית הע"ז אסור בהנאה כמו הע"ז:
[36] וגם משום איבה אין להתיר, דבימינו אין שייך איבה כמו בימיהם שהיו מעלילים בעלילות רשע, משא"כ בימינו שאינו יכול לעשות היזק בלא דין ומשפט תהוי ליה איבה ואיבה, ועיין שו"ת יביע"א ח"ז יו"ד סי' י"ב:
[37] "ואל יקחך לבך לומר דבזה"ז ליכא ע"ז כדכתבו הפוסקים לכמה מילי, דזהו לגבי הגוים דאין לדונם לעוע"ז, אכן בית טפילתם מקום מוכן לפור' (שו"ת חיים ביד להגאון הגר"ח פלאג'י ז"ל סי' כ"ו):
[38] ומקורו הרמב"ם בפיה"מ בע"ז י"א ב' "ואם העיר דינה כן קל וחומר בית עבודת כוכבים עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו" עכ"ל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה