מקרא
דברים פרק ה
(כד) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ:
(כה) מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים
מפני שכבר מסר הקב"ה הרשות והבחירה ביד האדם לעשות כל מה שירצה טוב או רע, וכן דרשו חז"ל (ברכות לג ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים[1] לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם:
(כו) לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם:
(כז) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ הוא תורה שבכתב שהיא נבואתו של משה אֵת כָּל הַמִּצְוָה נכלל בזה מ"ע ול"ת שבתורה שבכתב וגם המשנה היינו קבלות בהלכות פסוקות המכונה בשם צווי כמה פעמים וְהַחֻקִּים אלו כללי התורה איך לדרוש ולחדש מה שלא נאמר בפירוש וְהַמִּשְׁפָּטִים אלו החקירות האיך יוצאות הוראות המשנה מגוף תורה שבכתב ע"י החקים והוא התלמוד[2] אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ הזכיר כן לפי שהיו עכשיו באין אצלה. או מפני שעיקר עשיית המצוות אינו אלא בארץ אף על פי שהם חובת הגוף בכל מקום זולתי המצוות שהן תלויות בארץ[3]:
(כח) וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל:
(כט) בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן:
דברים פרק ו
(א) וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(ב) לְמַעַן בשמירת המצוות תזכה ו - תִּירָא אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כי בעבור עשות המצות תזכה שיהיו לך בנים יראי השם, ויעמדו על פני האדמה לעולם ויעמוד זרעכם ושמכם לפניו כל הימים[4] וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ:
(ג) וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת למען אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לתת[5] לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: פ
(ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל קבל ממני דבר זה ודעהו והאמן בו כי יְקֹוָק שהוא אֱלֹהֵינוּ הוא יְקֹוָק אֶחָד נצטוינו להאמין כי השם יתברך הוא הפועל כל המציאות, אדון הכל, אחד, בלי שום שיתוף שראין זולתו מנהיג מצווה זאת נקראת גם קבלת עול מלכות שמים שהיא העיקר הגדול בתורה שהכל תלוי בו[6]:
(ה) וְאָהַבְתָּ ואחר שנדע ונסכים על מה שנצטוינו באמרית שמע ישראל, אז באמת ראוי לאהוב אותו בכל לבבנו[7] אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נצטוינו בזה לאהוב את ה' הדרך להגיע לאהבה היא ע"י שיחשוב ויתבונן בתורת ה' ובמצוותיו ובמעשיו ובברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג בכלל המצוה להאהיב את הקב"ה על אחרים ולקרוא לבני האדם כולם להאמין בו ולעובדו, כאברהם אבינו שעשה כך מרוב אהבתו את ה' וצריך אדם להתנהג באופן שה' יהיה מתאהב על ידו, שיהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות, שהבריות יאמרו עליו: אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה[8] בְּכָל לְבָבְךָ שתתן כל מחשבות לבבך על אהבתך. ולא יחלקו רעיוני לבך לשני חלקים, כאדם שאוהב אדם אחד ונותן על אדם אחר מחשבתו, ואין כל מחשבתו על האחד וּבְכָל נַפְשְׁךָ שתהא כל אות נפשך על אהבתו, שתהא לך תאות נפש באהבתו ומדרש חז"ל שחייב בזה אפילו נוטל את נפשך וּבְכָל מְאֹדֶךָ שיהיו יציאותיך לקנות אהבתו[9]:
(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ איני יודע כיצד אוהבים את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, תן הדברים האלה על לבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו[10]:
(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ היא שצונו ללמוד חכמת התורה שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד וְדִבַּרְתָּ בָּם כאדם המלמד לבנו דברים ערבים עליו, והם מורגלים בפיו, ומדבר מהם תדיר, שאין אדם מדבר בדברים שלבו קץ ומואס בהם.. ולא בדברים אחרים עשם עיקר ואל תעשם טפלה, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים כפלוני[11] בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ נצטוינו בזה לקרות בכל יום בערבית ובשחרית את קריאת שמע. והיא מצות עשה מן התורה[12]:
(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ נצטוינו להניח תפילין של יד וְהָיוּ לְטֹטָפֹת היא שצונו להניח תפילין של ראש ולהניח אותם, כעדי בֵּין עֵינֶיךָ שיהיה הדבר תמיד בין עיניו:
(ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ לכתוב אותם על פתחי השערים, כדי שיהא הדבר תמיד בין עיניו, ושלא יעבור אפילו רגע מזכרוננו, וכדי שנתפאר ונתעדן בו והיא שצונו לעשות מזוזות[13]: ס
(י) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ:
(יא) וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ דרשו חז"ל (חולין יז.) אפילו קותלי דחזירי אפילו כרמים נטועים ערלה הכלהתיר להם, וכן היה דין תורה שהותרו כל האיסורים ביוצאי מלחמה עד שבע שנים שכבשו, חוץ מעבודה זרה שלא התיר להם ודעת הרמב"ם הלכות מלכים פרק ח הלכה א חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום וישבו מהן, מותר להן לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים, וכן שותה יין נסך, מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן:
(יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְקֹוָק מרוב הטובה שתהיה לך, כמו "וישמן ישורון ויבעט"[14] אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
(יג) אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּירָא נצטוינו במצות יראת ה' והיא יסוד כל המצוות הדרכים להגיע ליראת ה' הם א. על ידי שעוסק בתורה ב. שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ וכשמחשב בדברים האלו עצמם מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות ג. בושת פנים מה' ד. התבוננות ששכינתו ית' נמצאת בכל מקום, ושהוא משגיח על כל דבר קטן וגדול והעובר על זה ולא שת לבו בכך בשעה שבאה עבירה לידו, ועבר עליה, ביטל עשה זו[15] וְאֹתוֹ תַעֲבֹד לעשות כל אשר צוך כעבד שומר מצות אדוניו ויתכן שיהיה זה רמז לעבודת הקרבנות לשמו וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ ולא בשם אלוהים אחרים[16]:
(יד) לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לישבע בהם, ולא לעובדם[17] מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם:
(טו) כִּי אֵל קַנָּא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס
נביא
זכריה פרק יא
א. פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ - פתחו מלכי העמים, (שנמשלו לעצי הלבנון החזקים), את דלתות ארצכם לפני אויביכם, וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ - ותאכל אש האוייב את המלכים החזקים (הארזים שבלבנון),
ב. הֵילֵל בְּרוֹשׁ, כִּי נָפַל אֶרֶז - מיללים השרים, שנמשלו לעץ הברוש (שאינו חזק וגדול כארז), על שנכרת המלך, הארז, אֲשֶׁר אַדִּרִים שֻׁדָּדוּ - שהשרים החזקים נשדדו ע"י האוייב, הֵילִילוּ אַלּוֹנֵי בָשָׁן - תיללו עצי האלון שבהרי הבשן,(עצי האלון חלשים מעצי היער) כִּי יָרַד יַעַר הַבָּצִיר - כי ירדו מגדולתם, השרים החזקים כעצי היער.
ג. קוֹל יִלְלַת הָרֹעִים, כִּי שֻׁדְּדָה אַדַּרְתָּם - קול יללת המנהיגים נשמע, על שנשדד חוזקם ושלטונם, (שהוא להם לתפארת ; אַדַּרְתָּם, מלשון אדיר וחזק) קוֹל שַׁאֲגַת כְּפִירִים, כִּי שֻׁדַּד גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן - קול יללת המלכים נשמע, על שנשדד מהם מקום ישיבתם - בגאון, בחוזק הירדן[18]. (מקום שלטונם)
ד. כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהָי, רְעֵה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה - אומר ה' לזכריה, שיכין רועים, מנהיגים לישראל, הקרואים צאן המוכן להריגה.
ה. אֲשֶׁר קֹנֵיהֶן יַהֲרְגֻן - אשר הקונים את ישראל, יקחו אותם להריגה, וְלֹא יֶאְשָׁמוּ - ואין רואים כל אשמה, בכך שיהרגו את ישראל, וּמֹכְרֵיהֶן יֹאמַר - ומי שימכור את הצאן יאמר: בָּרוּךְ ה' -שמכרתי צאן, שאין בו כל ברכה, וַאעְשִׁר - ועוד קבלתי עליו כסף והעשרתי, (שנמכרו מעם לעם), וְרֹעֵיהֶם לֹא יַחְמוֹל עֲלֵיהֶן - הרועה (ה') אינו מרחם על צאנו.
ו. כִּי לֹא אֶחְמוֹל עוֹד עַל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ - א"י, נְאֻם ה', וְהִנֵּה אָנֹכִי מַמְצִיא אֶת הָאָדָם אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ וּבְיַד מַלְכּוֹ - הנה אני נותן אותם, שיפלו איש ביד רעהו, ואיש ביד המלך, וְכִתְּתוּ אֶת הָאָרֶץ, וְלֹא אַצִּיל מִיָּדָם - ישברו האוייבים את הארץ, ולא אציל את הצאן מידם.
ז. וָאֶרְעֶה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה - ואני (ה'), רעיתי את צאן ההריגה, לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן - באמת, עניי הצאן היו בתחילה, וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת, לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים, וָאֶרְעֶה אֶת הַצֹּאן - ובשתי הנהגות נהגתי עמהם: הנהגה של מקל נועם והשפעת רוב טובה, והנהגה של מקל חובלים, המכה בצאן.
ח. וָאַכְחִד אֶת שְׁלשֶׁת הָרֹעִים, בְּיֶרַח אֶחָד - וקלקלו את דרכם, עד שבזמן קצר הכחדתי שלושה מנהיגים מישראל, וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם, וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי - שכבייכול קצרה נפשו של ה' ומאסה בישראל.
כתובים
אנו מסיימים את ספר דברי הימים בו מתאר עזרא את סוף ימי בית ראשון וחורבנו
דברי הימים ב פרק לו
(יא) בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:
צדקיהו בן יאשיהו אחיו של יהויקים, הוא מתניה, המליכו מלך בבל תחת יכניה ויסב שמו צדקיהו. (ובצמח דוד טעה שכתב צדקיהו בן המלך יהויקים אותו המליך תחת אחיו יהויכין הטעתו מ"ש(בדברי הימים ב' ל"ו י') וימלך את צדקיהו אחיו הבין דאחיו קאי על יהויכין. אבל רש"י כתב שם אחיו של יהויקים וכה"א (מלכים ב' כ"ד) וימלך מלך בבל את מתניה (הוא צדקיהו) דודו של יהויכין (כריתות ה' ב') עכ"ל. המליכו נבוכדנצר בו בשנה בשנת שכ"ז, ובן כ"א היה במלכו ומלך י"א שנה (מלכים ב' כ"ד) עד שנחרב הבית (צמח דוד). ונקרא ג"כ שלום, הוריות (י"א) כריתות (ה' ב') (ע"ל ג' אלפים שט"ז). יהוצדק אחי עזרא הסופר כהן גדול, ירמיה ויחזקאל נביאים בירושלים וברוך נשאר בבבל (שלשלת הקבלה) ובמועד קטן דף ט"ז ונקרא צדקיהו כושי שהיה משונה במעשיו וצדיק גמור. ובתוס' שם כ"ח ב' שהיה צדיק גמור אלא דבמקרא לא מצינו יותר כי אם שצוה להעלות ירמיה מן הטיט
בשנה התשיעית למלכות צדקיהו שנת ג' אלפים של"ו (3336) בחודש טבת הוא החודש העשירי בעשרה לחודש באה העיר ירושלים במצור כמבואר במלכים כ"ה היא השנה בה ניבא הנביא יחזקאל על ירושלים
שנתיים ו 7 חודשים הייתה העיר במצור עד שנת 3338 חורבן בית ראשון היה י"א למלך צדקיהו וי"ט לנבוכדנצר שאז נלכדה ירושלים (ע"י נבוזראדן רב טבחים) (מלכים ב' כ"ה)
בחודש תמוז שנת 3338 הוא החודש הרביעי ט' לחדש הבקעה העיר וגו' לפי הבבלי ולירושלמי בשבעה עשר בו ובחדש אב הוא החודש החמישי י' לחדש י"ט לנבוכדנצר בא נבוזראדן וגו' וישרוף בית ה' ואת בית המלך והגלה יהודה מעל אדמתו (ירמיה נ"ב) והיה זה שנת 3338 (רש"י עבודה זרה ט' א'), וסימן שלח מעל פני, של"ח = 338 שנה זו שנה ראשונה לשמיטה:
וכתב בספר יוחסין מד' יסוד עולם, בשנת ב' אלפים רל"ח (2238) ירדו למצרים, ב' אלפים תמ"ח (2448) יצאו ממצרים וב' אלפים תפ"ח נכנסו לארץ (2488), ושמונה מאות וחמישים שנה בארץ עד שהגלם נבוכדנצר בחדש אב ג' אלפים של"ח, והוא מ"ש הצרפתי רל"ח לירידה תמ"ח לפקידה תפ"ח לכניסה של"ח (ולאברבנאל היה חורבן בית א' ג' אלפים שנ"ח והפרש כ' שנים כי חשב השנים של המלכים כמפורש בפסוקים והסכימו עמו הרבה חכמים, עיין בספר בית ישראל שער ה') וגלות זה קל"ג (133) שנים אחר גלות עשרה שבטים (צמח דוד).
משנת ההלכה
לקט הלכות ליוצאים לנופש
ביציאה לנופש מזדמנות מספר שאלו הלכתיות שיש לתת עליהם את הדעת
1. טבילת כלים
2. כשרות הכלים ומשטחי העבודה
3. כשרות המאכלים
4. אתרי בילוי שיש בהם איסורים
טבילת כלים
א. כל כלי מתכת חייבים טבילה ונהגו להטביל כלי חרס וכלי פורצלן, ולכן המתארח אצל אחרים או שוכר מקום לנפוש בו, ראוי שלא להשתמש בכלים שאין ידוע אם הוטבלו, אלא להביא כלים מהבית. בשעת הדחק ואין מקום להטביל את הכלים בקלות, אפשר לסמוך על היתרים שונים ולהשתמש בכלים של מקום האירוח אף בלא טבילה.
ב. וכן אפשר לסמוך להשתמש בקומקום חשמלי כשאין אפשרות אחרת.
כשרות הכלים ומשטחי העבודה
ג. יש לודאות שהכלים כסירים סכו"ם וכיו"ב אין בהם חשש איסור טריפות או שלא השתמשו בהם לבשר וגם לחלב, ובמקרים בהם הדבר מסופק אין להשתמש בכלים מלבד כלי זכוכית שמותר על ידי הדחה היטב, ובשעת הדחק גם ספלים לקפה על ידי הדחה היטב.
ד. משטחי עבודה: שלא ידוע אם השתמשו בהם לטריפות או לבשר וגם לחלב, לכתחילה יש לכסותם ולא להניח מאכלים ישירות על המשטח. אלא יש לכסות את המשטח או להניח את האוכל בתוך כלים. ואם מניחים אוכל חם יש לודאות שאין לחות תחתיו ובשעת הדחק אפשר להכשיר על ידי עירוי מים רותחים מקומקום תוך כדי שהוא מבעבע.
ה. מיקרוגל: יש להכשירו על ידי הרתחת מים בתוכו עד שיתמלא כולו אדים, ולחמם את האוכל כשהוא עטוף בשני כיסויים.
ו. תנור: יש לודאות שהוא נקי היטב וניתן לשימוש על ידי כיסוי המאכל בשני כיסויים. והנחתו בתבנית חד פעמית.
ז. מנגל: תלוי במקום הייצור ביחס לטבילת כלים וכן יש לחשוש שצלו עליו איסורים ולכן ראוי להביא רשת מהבית. במקום בו לא ניתן להשיג רשת חדשה ושכחו להביא משלהם. ובשעת הדחק אפשר ללבן את הרשת ולכסות את צידי גוף המנגל בנייר כסף.
[1] רמב"ן, רבינו בחיי
[2] העמק דבר
[3] רבינו בחיי
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] ספר מצוות ה' וספר אלה המצוות מ"ע ב
[7] שו"ת הרשב"א ח"ה סי' נה
[8] שם ושם
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] שו"ת הרשב"א שם
[11] שם
[12] מצוות ה', אלה המצוות מ"ע י
[13] שו"ת הרשב"א שם
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע ד
[16] רמב"ן
[17] פי' ר' יוסף הכור שור
[18] גאון הירדן - המקום, שבו זורמים מֵי הירדן בחזקה. ובסמוך לשם, מקום רביצת האריות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה