מקרא
דברים פרק יב
(טו) רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר אם להתיר בשר חולין הרי כבר נאמר כי ירחיב ה' את גבולך וגו' ואמרת אוכלה בשר וגו' אלא הכתוב מדבר בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו בכל מקום[1]כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ בין טמא בין טהור רשאין לאכלו מה שאין כן קודם שנפל בו מום שהטמא האוכלו חייב כרת[2] כַּצְּבִי וְכָאַיָּל צונו לפדות מה שנתחדש בו מום קבוע מן הקדשים ויצא לחולין ויהיה מותר לשחוט אותו ולאכלו אבל עדיין אסור צמרם בגיזה וכן אסור לעבוד בהם[3]:
(טז) רַק הַדָּם אעפ"י שאני מתיר לך הבשר שהייתה אסורה לך מתחילה על ידי פדיון, הדם איני מתיר לך, שזהו איסורו איסור עולם, ולא בא איסורו מחמת הקדושה שנפדית[4] לֹא תֹאכֵלוּ הוזהרנו בזה שלא לאכול דם חיה ועוף[5] עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם אע"ג שהוא דם קרבן בעל מום אינו נאסר סהנאה אלא הרי הוא לענין הנאה כמים[6]:
(יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ הזהירנו מאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים וְיִצְהָרֶךָ וכן הזהירנו בשמן של מעשר שני אם אכלו ע"י דבר אחר וּבְכֹרֹת וכן הזהירנו שלא לאכול בכרו בהמה טהורה תמים בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וכן הזהירנו מלאכול קדשי קדשים כחטאת ואשם חוץ לעזרה וקדשים קלים חוץ לחומת ירושלים וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר והזהירנו לאכול מבשר העולה בכל מקום וְנִדְבֹתֶיךָוהזהירנו מלאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת דמם וּתְרוּמַת יָדֶךָ והוזהרו הכהנים שלא לאכול ביכורים חוץ לירושלים או קודם הנחה בעזרה[7]:
(יח) כִּי אִם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לפנים מהחומה[8] תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:
(יט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי הזהירנו מעזוב הלויים והתעלם מהם בנתינת חקיהם ושמחתם ברגל ולפיכך כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד וידמה שיעשה מצוה גמורה אלא חייב לשמח העניים והאומללים ומצוה בלוי יותר מן הכל לפי שאין לו לא חלק ולא נחלה ואין לו מתנות בבשר לפיכך צריך לזמן לויים על שלחנו ולשמחם או יתן להם מתנות בשר עם מעשר שלהם כדי שימצאו בו צרכיהם ואם אין לך לתת לו מחלקו כגון מעשר ראשון תן לו מעשר עני אין לך מעשר עני הזמינהו על שלמיך[9] כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ אבל בחו"ל ובזמן הזה דין הלוי כדין עניי ישראל כיון שיש לו נחלה וי"א שאף בזמן הזה הדין כן[10]: ס
(כ) כִּי יַרְחִיב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וממילא תהיה רחוק מהמשכן או המקדש[11] וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר התיר להם בשר חולין כשיכנסו לארץ, לפי שבמדבר כל הבשר שהיו אוכלין הכל היה שלמים[12]:
(כא) כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ נצטוינו בזה על השחיטה כשברצונו לאכול בשר[13] מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ על פה מהלכה למשה מסיני על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה ובכל פרטי דיני השחיטה[14] וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ:
(כב) אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל במדבר שלא היה צריך להקריבם כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ היום את הבקר והצאן כחולין גמורים ובטומאה[15] הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ:
(כג) רַק חֲזַק לפי שהדם מובלע בכל האברים צריך להתחזק ולדקדק יפה להוציאו[16] לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר הוזהרנו בזה מאכילת אבר מן החי[17]:
(כד) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם ואין דם בהמה צריך כיסוי הדם:
(כה) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק
כאשר תמנע מלאכול לא יהיה זה כמואס בו אבל כדי שתעשה הישר בעיני ה' כאמרם ז"ל אל יאמר אדם קצה נפשי בבשר אסור אבל יאמר איפשי ואבי שבשמים גזר עלי[18]:
(כו) רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק:
(כז) וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ ורק אח"כ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל הוזהרנו בזה שלא לאכול בשר קדשים קודם שנזרק דמם[19]:
(כח) שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: ס
(כט) כִּי יַכְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם נצטוינו לרשת את הארץ[20]:
(ל) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי שאעבוד את האל ית' באותם מיני העבודה שהם עובדים לע"ג[21]:
(לא) לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׂנֵא אפי' אתה עובד הקב"ה באותה עבודה שהם עובדים את אלהיהם אתה מכעיסו[22] עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם:
דברים פרק יג
(א) אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו הוזהרנו בזה שלא להוסיף על מצוות התורה בארבעה אופנים א. שהוסיף לעשות המצוה שלא בזמן חיובה ב. שהוסיף בזמן חיובה אחר שיצא ידי חובתו ג. שהוסיף על המין המחויב מן התורה במינו ושלא במינו ד. הוספת מצוה חדשה[23] וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ הוזהרנו מלגרוע במצוות התורה כגון ג' מינינם בלולב ג' פרשיות בתפילין[24]: פ
(ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ אין נביא כי אם מישראל[25] נָבִיא על פי עצמו, שיאמר הוא השם דבר עמי בהקיץ ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כן אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונואוֹ מוֹפֵת דבר מחודש שיעשה לפנינו בשנוי טבעו של עולם[26]:
(ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם:
(ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא הוזהרנו בז שאסור לערוך דין ותשובה עם המתנבא בשם עבודת כוכבים ואין שואלין ממנו אות ומופת ואין שואלים ממנו לחזור על דבריו שנית ואם עשה מעצמו אין משגיחין עליו ואין מהרהרין בו שמא הוא אמת וכל המחשב באותות שלו שמא אמת הן עובר בלא תעשה[27] כִּי מְנַסֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
(ה) אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ מצוה שנלך אחר עצתו וממנו לבדו נדרוש כל נעלם ונשאל כל עתיד, כענין ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב), כי יבא אלי העם לדרוש אלהים (שמות יח טו) וכן יעשו ישראל עם הנביאים[28] וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן:
נביא
מלאכי פרק א
ח. וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ, אֵין רָע, וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע - וכן, אתם מקריבים במזבח בעלי מומים, כעִוֵּר פִּסֵּחַ וחוֹלֶה, ואומרים : אין בכך כל רע, הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ - הקריבו נא קרבנות אלו, לשר ולמושל, לכפר על עוונותיכם לפניו, הֲיִרְצְךָ - האם יהיה זה לרצון לפניו ? אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ - והאם יסלח לך על פשעיך לפניו ? אָמַר ה' צְבָאוֹת:
ט. וְעַתָּה, חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל וִיחָנֵּנוּ - וכעת, האם ראוי שאתם תהיו אלו שתבקשו בעד ישראל, שיסלח וירחם ה' עליהם ?! מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת - הלא ידיכם עושות הרעה הזאת ! הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים - וכי ישא את פניכם, לקבל את קרבנותיכם בעבור ישראל ?! אָמַר ה' צְבָאוֹת:
י. מִי גַם בָּכֶם, וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם - מי יתן, שיִמָצֵא בכם, מי שיסגור את דלתות המקדש, וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם - ולא תבעירו עוד, את האוּר ( האש ) על המזבח לחינם וללא הועיל. אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת, וּמִנְחָה לֹא אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם - שהלא, אין לי חפץ ורצון בכם ובמנחותיכם.
יא. כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ - כי הנה ממזרח ( שמשם זורחת השמש ) ועד מערב[29] ( ששם באה ושוקעת השמש ), גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם - גדול שם ה' בכל הגויים, וּבְכָל מָקוֹם, מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה - ולוּ היו מצווים בכך, היו מגישים ומקטירים לפני קרבנות, ומנחה טהורה, כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם, אָמַר ה' צְבָאוֹת:
יב. וְאַתֶּם - ישראל, מְחַלְּלִים אוֹתוֹ - מחללים את שם ה', בֶּאֱמָרְכֶם, שֻׁלְחַן ה' מְגֹאָל הוּא - בכך שאומרים אתם, שהמזבח מתועב ומלוכלך, וְנִיבוֹ - ודבורכם ( ניב - דיבור ) עליו הוא, נִבְזֶה אָכְלוֹ - שהמאכל ( הקרבן ) שעולה עליו - מבוזה.
יג. וַאֲמַרְתֶּם - והנה אומרים אתם איש לרעהו: הִנֵּה מַתְּלָאָה - הבהמה שאני נושא על כתפי - כבדה, ועייף אני מאוד מהמשא הכבד, ( אף שאתם מביאים בהמות כחושות ורזות ) וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ -ומשליכים אותו ארצה בבזיון, אָמַר ה' צְבָאוֹת, וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת הַפִּסֵּחַ וְאֶת הַחוֹלֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת הַמִּנְחָה, הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם אָמַר ה’ - והנה מביאים לפני בהמות גזולות ובעלות מום, ומנחות, וכי יהיו לרצון לפני ?!
יד. וְאָרוּר נוֹכֵל - ומקולל הרמאי, וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר - שיש בעדר שלו זכר טוב וראוי לקרבן, וְנֹדֵר, וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לה' - ונודר להביא קרבן, ומביא קרבן מושחת ובעל מום, כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר ה' צְבָאוֹת, וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם - וראוי להביא לפני, קרבן מובחר ומשובח.
כתובים
סיכום ימי המצור והחורבן
3319 צר נבוכדנצר על ירושלים וילכדה כמ"ש (דניאל א') ג' למלכות יהויקים, והוליך את יהויקים לבבל, גם לדניאל חנניה מישאל ועזריה. ואח"ז השיב נבוכדנצר את יהויקים לירושלים ועמד באמונתו ג' שנים כמ"ש ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים.
3323 יהויקים היה נכנע ועבד לנבוכדנצר שלש שנים ובשנה ד' שנת ג' אלפים שכ"ג, היא שנה ז' לתחלת מלכות יהויקים, מרד בו שנית שנאמר וישב וימרוד בו לפ"ז עמד במרדו ארבע שנים עד 3326
3327 בשנת י"א ליהויקים (והוא ח' לנבוכדנצר) הוא ג' אלפים שכ"ז שלח ה' גדודי כשדים ולכדוהו ומת בדרך והיתה נבלתו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (כנבואת ירמיה ל"ו).
יהויכין בן יהויקים ונקרא במקום אחר יכניה מלך אחר אביו בן י"ח שנה (מלכים ב' כ"ד) ובדברי הימים כתב בן שמונה שנה תירץ הרד"ק שאביו יהויקים המליכו בחייו י' שנים, ומלך יהויכין אחר מות אביו בשנת שכ"ז שלשה חדשים (ועשרה ימים דברי הימים ב' ל"ו)
ועלה עליו נבוכדנצר ח' למלכו (של נבוכדנצר) ובירמיה (נ"ב) כתב בשנת שבע ופירש רלב"ג שעברו לו שבע שנים שלמות ובשנה ח' הגלה את יהויכין, ורש"י כתב בירמיה בשנת שבע הוא גלות יכניה, ובספר מלכים אמר בשנת ח' היינו ח' שמלך נבוכדנצר היא שנת שבע שכבש את יהויקים לעבד
ועשרת אלפים גלו עמו והחרש והמסגר (מלכים ב' כ"ד) ובאותו סימן למטה אמר שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף. (ופירש"י בא הכתוב הג' והכריע בירמיה (נ"ב) זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשה אלפים וכ"ג, אמור מעתה שלשה אלפים היה משבט יהודה ושבעה אלפים מבנימין ושאר שבטים ואף בסדר עולם למדנו כן עכ"ל ואז גלה ברוך בן נריה.
דריוש נולד בשנה זו ג' אלפים שכ"ז
צדקיהו בן יאשיהו אחיו של יהויקים, הוא מתניה, המליכו מלך בבל תחת יכניה ויסב שמו צדקיהו.
המליכו נבוכדנצר בו בשנה בשנת 3327 ובן 21 היה במלכו ומלך 11 שנה (מלכים ב' כ"ד) עד שנחרב הבית ונקרא ג"כ שלום, יהוצדק אחי עזרא הסופר כהן גדול, ירמיה ויחזקאל נביאים בירושלים וברוך נשאר בבבל ונקרא צדקיהו כושי שהיה משונה במעשיו וצדיק גמור.
צדקיהו נשבע לנבוכדנצר ואיתשל על נדרו, ועורו עיניו
3330מעשה שושנה בת חלקיה אשת יויקים שרצו שני זקנים שופטים לשכב עמה ואם לא יעלילו עליה ששכבה עם נער אחד והיא לא רצתה ודניאל בחכמתו הצילה ע"י חקירה ושלא נתכוונו עדותן ואולי הוא אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה
3331 ירמיה נבא על חורבן בבל (ירמיה נ"א) ד' לצדקיהו,
3332 יחזקאל בן בוזי הכהן התנבא ה' לגלות יהויכין ככתוב ריש יחזקאלוהוא שנת 30 ליובל האחרון
משנת ההלכה
מסעדות
א. גם מסעדות הנמצאות תחת פיקוח כשרותי המוגדר כמהדרין יש צורך לברר ולבדוק האם עומדים בסטנדרטים הכשרותיים הנאותים
ב. לפיכך יש לברר כמה נתונים
ג. שהפיקוח הכשרותי הנו ברמת מהדרין
ד. שהמשגיח הנו משגיח תמידי או לכל הפחות שהוא יוצא ונכנס במשך שעות הפעילות
ה. שקבלת הסחורה מבוצעת על ידו על על כל פנים מפוקחות על ידי המשגיח
ו. שהחומרים הנם ברמה כשרותית נאותה כלומר ירקות עלים בפיקוח מתולעים
ז. מוצרי חלב ברמת כשרות מהדרין
ח. לחמים ומוצרי מאפה הוכנו מקמח מנופה
ט. מוצרים אחרים הנם ברמת מהדרין
י. במסעדה בשרית שהבשר מגיע באריזות סגורות ומפוקח שאין לאף אחד אפשרות להחליפו או להוסיף עליו
יא. שהכבדים הוכשרו כדין ואם הם מבושלים שהוכשרו בתוך ג' ימים לשחיטה
יב. שיש הקפדה והפרדה בין בשרי לחלבי (במקום בו יש שני מסעדות אחת ליד השניה
יג. שמוזגי היין הנם שומרי שבת
יד. שהמוצרים נבדקו מתולעים
טו. מכיון שלמעשה קשה עד בלתי אפשרי לברר נקודות אלו הפתרון הפשוט הנו לגשת אל המשגיח במקום ולשאול אותו האם המסעדה מתנהלת ברמת מהדרין והאם הוא לוקח אחריות על כך כדאי להוסיף ולשאול איזה שאלה נקודתית למשל מי אחראי על קבלת סחורה מי מוזג את היין האם ירקות עלים הנם מגידול ללא תולעים ולאחר שנראה כי המגיח יודע ומבין ולוקח על עצמו אחריות ניתן לאכול ללא חשש
[1] רש"י
[2] חזקוני
[3] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע פו
[4] חזקוני
[5] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת קפד
[6] ספרי
[7] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת קמא - קמט
[8] רש"י
[9] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת רכט
[10] שם ושם
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] רבינו בחיי
[13] מצוות ה', ספר אלה המצוות עשה קמו
[14] רמב"ן
[15] רמב"ן
[16] רשב"ם
[17] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת קפב
[18] ספורנו
[19] פי' ר' יוסף בכור שור, מצוות ה'
[20] מצוות ה'
[21] רמב"ן ספורנו
[22] חזקוני
[23] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת שיג
[24] שם ושם ל"ת שיד
[25] אבע"ז
[26] רמב"ן
[27] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת כח
[28] רמב"ן, מצוות ה'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה