מקרא
דברים פרק ח
(ה) וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ שידע באמונת לבו שהוא העיקר[1] כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ מתחלה בענוי המדבר ונסיון המן, שתערב לנפשך טובת הארץ ופירותיה, על כן אמר אחריו (פסוק ז) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה[2]:
(ו) וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ:
(ז) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת מעינות וּתְהֹמֹת מי תהום אינם מתייבשים[3] יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר ובכך אין בני ההר צריכין לירד לבקעה ואין בני הבקעה צריכין לעלות להר למים[4]:
(ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה כולל כל מיני חיטה ושעורה שהם חמשת מיני דגן[5] וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שמשובח במה שאוגר שֶׁמֶן וּדְבָשׁ תמרים[6]:
(ט) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם ארץ שהיא מלאה כל טוב והיא חסרה ממקצת הדברים הנמצאים במקומות אחרים, הנה יושביה אוכלים לחם במסכנות, ולכך ישבח הכתוב הארץ הקדושה שאין בה חסרון שום דבר בעולם, כי לא ימצא שום דבר למאכלו של אדם בשאר ארצות שלא ימצא בארץ לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ יש שימצא בארץ ולא ימצא בשאר ארצות אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת כי העדר הברזל והנחושת חסרון גדול בארץ, לפי שהם תשמישי הכלים שמשתמשין בהם ברוב, אבל הכסף והזהב אינו חסרון גדול בארץ[7]:
(י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נתחייבנו בזה גברים ונשים לברך את ה' בברכת המזון "שלוש ברכות", אחרי אכילה ושביעה ממזון של לחם עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה ומחוייבים אנו להזכיר בברכת המזון את ארץ ישראל[8] אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
(יא) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוזהרנו בזה שלא לשכוח את ה' ית' שלא נשכח עיקר האלהות ונכפור או נסתפק בו לומר שאין אלוה ושהעולם קדמון בעצמו או קדמון בסבה ועלה ולא ישתנה ושיכפור מפני זה בתורה ובמצות[9] לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:
(יב) פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ וגורם הרחבת הלב כדרך דירה נאה. עד שבלי לב ולב הוא מכחיש[10]:
(יג) וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ ע"י מכירת התבואה וצמר וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה עניני תענוגי בני האדם. שהם מפתים את הלב[11]:
(יד) וְרָם לְבָבֶךָ הוזהרנו בזה שלא להתגאות במה שחננו הבורא הן בממון הן ביופי הן בחכמה אלא יש לו להיות עניו מאד ושפל ברך לפני ה' אלוקים ואנשים ולהודות לבורא שחננו זה[12] וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הגאוה סיבה להשכיח העיקר, כי מתוך השפע וריבוי השלוה לבו של אדם מתגאה ויצר הרע מתגרה בו ועושה כל חפציו עיקר וחפצי שמים טפלים[13] הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
(טו) הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ אח"כ כשנתן מים לא ברא צור ספוגי שהוא נותן מים אלא צור החלמיש. וברגע שצמאו הוא צוה והוציא מים. כ"ז הוכחה שהקב"ה משגיח ויכול בכל רגע[14]:
(טז) הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ שכל מי שאין מזון לפניו לזמן מרובה אלא דבר יום ביומו אותה אכילה עינוי היא לו כיון שאינו רואה המזון לפניו[15] וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:
(יז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ הוזהרנו שלא לומר[16] - כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה:
(יח) וְזָכַרְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נצטוינו בזה לזכור את השם יתברך בכל עת. וחייב האדם להשתדל לקנות לנפשו תמיד ההנהגות המחויבות מן הזכירה, כמו היראה והצניעות וקישוט המחשבות וטכסיס המידות, כי זרע הקודש ישיגו כל הנהגה נאוה והמעטירה בעליה מזכירת השם ית'[17] כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה: פ
(יט) וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וזה יקרה כאשר תיחס הצלחתך אל כחך ולא תברכהו עליה[18] הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן:
(כ) כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְקֹוָק מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹּאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: פ
דברים פרק ט
(א) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם:
(ב) עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק:
נביא
זכריה פרק יג
א. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם - יהיה מקור מים (מעיין מים חיים) נפתח לצרכי יהודה היושבים בירושלים, לְחַטַּאת וּלְנִדָּה - וממעיין זה, יקחו מים חיים למי איפר פרה אדומה, שמְיַדִים (מזים) לטהר טמאי מתים. {נקראים גם מי חטאת (מים שמטהרים),
וגם מי נידה (מים שמזים) ; והוא המעיין שניבאו יחזקאל ויואל:"...וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת...", יחזקאל מז' א' ; "וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא..." יואל ד' יח' }.
וגם מי נידה (מים שמזים) ; והוא המעיין שניבאו יחזקאל ויואל:"...וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת...", יחזקאל מז' א' ; "וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא..." יואל ד' יח' }.
ב. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת, אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ, וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד - אכרית את הע"ז מן הארץ, כך שלא ישאר להם זכר, וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים - נביאי השקר, וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ:
ג. וְהָיָה, כִּי יִנָּבֵא אִישׁ עוֹד - כאשר יתנבא איש נבואות שקר, וְאָמְרוּ אֵלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ יֹלְדָיו, לֹא תִחְיֶה, כִּי שֶׁקֶר דִּבַּרְתָּ בְּשֵׁם ה' - אביו ואמו שילדו אותו יאמרו לו: לא תחיה כי שקר דברת בשם ה', וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ יֹלְדָיו, בְּהִנָּבְאוֹ - והם עצמם ידקרהו בחרב על שניבא שקר.
ד. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ - נביאי השקר יתביישו, על שאין נבואות השקר שניבאו מתקיימות, וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר - דרך הנביאים היתה ללבוש אדרתשיער, והם לא ילבשו עוד לבוש זה, מפני הבושה, לְמַעַן כַּחֵשׁ - כדי שיוכלו להכחיש האמת, שהיו נביאי שקר.
ה. וְאָמַר לֹא נָבִיא אָנֹכִי אִישׁ עֹבֵד אֲדָמָה אָנֹכִי - ויאמר איש זה (הנביא שקר) לכולם: לא נביא אני אלא איש עובד אדמה אני, כִּי אָדָם הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי - כי אדם אחד, קנה אותי מנעורי לעבוד באדמתו.
ו. וְאָמַר אֵלָיו - אדם, מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ - בין כתפיך, (ששם מלקין עוברי עבירה) וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי - אלו המכות, אשר היכו אותי אוהבַי, (בי"ד) שרצו ליַשֵר את דרכי.
ז. חֶרֶב, עוּרִי עַל רֹעִי - חרב ! התעוררי לבוא על הרועה המושל על ישראל בגלותם, (מלכי הגויים המושלים בישראל), וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי - ועל האיש, שחברתי אותו לי לשמור על צאני, (חבר הוא לי ברעיית הצאן) נְאֻם ה' צְבָאוֹת, הַךְ אֶת הָרֹעֶה, וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן - הַכִּי את הרועה, ויפוצו הצאן (ישראל), וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל הַצֹּעֲרִים - ואשיב ידי שנית, להכות את השָֹרִים הקטנים.
ח. וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה', פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ - שני שלישים מאנשי העולם יכרתו וימותו, ורק שליש ישארו.
ט. וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ - וגם על השליש שישארו, אביא יסורים קשים כאש, וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב - ואצרוף ואנקה אותם מכל ליכלוך, כפי שצורפים את הכסף מכל סיג (פסולת הכסף), וכפי שבוחנים בדיקדוק את הזהב, הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ - ורק הצדיקים הגמורים, שישארו ויקראו אל ה' באמת, יענה להם ה' ויצילם, אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא, וְהוּא יֹאמַר ה' אֱלֹהָי - ה' יאמר על ישראל שישארו: רק הם עמי הם, והם יאמרו על ה': רק הוא אלוקינו ואין עוד.
כתובים
(יד) גַּם כָּל שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הִרְבּוּ למעול לִמְעָל מַעַל כְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם וַיְטַמְּאוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלִָם:
וכמו שכתוב באיכה פ"ד פס' יג "מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים" ונאמר במדרש (איכה רבה פרשה ד) "ר' יודן שאל לר' אחא היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים, א"ל לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים אלא בעזרת כהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל, תמן כתיב (ויקרא י"ז) ואיש איש מבית ישראל אשר יצוד ציד חיה או עוף וגו' וכסהו בעפר, ברם הכא (כאן) כתיב (יחזקאל כ"ד) כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר, וכל כך למה להעלות חמה ולנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות, שבע עבירות עברו ישראל באותו היום, הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וחללו את השם וטמאו את העזרה ושבת ויום הכיפורים היה, וכיון שעלה נבוזראדן ראה לדמו של זכרי שהיה רותח ושאל מהו דם זה, אמרו ליה דם פרים וכבשים, הביא פרים וכבשים ושחט על הדם ולא נרגע מרתיחתו, אייתי כל מיני דמים ולא אידום, אמר להם אם תאמרו לי את האמת מוטב ואי אני אסרק לבשרם של אותם אנשים במסקרות של ברזל ולא אמרו ליה, והשתא דאמר להו לית הכי, אמרו ליה מה מה נכסה ממך נביא וכהן היה לנו, והיה מוכיח אותנו קבלו לשם שמים ולא ולא קבלנו ממנו אלא עלינו עליו והרגנו אותו, אמר אמר להם אני אפייס אותו, אייתי סנהדרי גדולה שחט עילויה ולא נח, שחט סנהדרי קטנה עילויה ולא נח, אייתי פירחי כהונה שחט עלויה ולא נח, שחט תינוקות של בית רבן עילויה ולא נח, גחין עילויה א"ל זכריה טובים שבעמך איבדתי רצונך שיאבדו כולם, לאלתר נח, והרהר נבוזראדן הרשע תשובה ואמר ומה מי שמאבד נפש אחת מישראל כך כתיב בו (בראשית ט') שופך דם האדם באדם דמו ישפך אותו האיש שאיבד נפשות הרבה עאכ"ו, מיד נתמלא הקב"ה רחמים ורמז לדם ונבלע במקומו, על אותה שעה הוא אומר מחטאת נביאיה עונות כהניה השופכים בקרבה דם צדיקים
(טו) וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו את הנביאים ירמיה, ישעיה, צפניה שהיה מתנבא בבתי הכנסיות, וחולדה שהיתה מתנבאת אצל הנשים וחלק מנביאי תרי עשר שנבואתם נכתבה לדורות ועוד נביאים שלא נכתבה נבואתם הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ כִּי חָמַל עַל עַמּוֹ וְעַל מְעוֹנוֹ:
(טז) וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יְקֹוָק בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא:
כמבואר בפסיקתא רבתי פיסקא כו - אמר לו הקב"ה בטרם אצרך בבטן עד שלא יצרתיך במעי אמך מניתך להיות מתנבא על עמי, ענה ירמיה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם איני יכול להתנבאות עליהם, איזה נביא יצא להם ולא בקשו להורגו, עמדו להם משה ואהרן לא בקשו לרגום אותם באבנים שנאמר ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים (במדבר י"ד י'), העמדת להם אליהו בעל קווצות והיו מלעיגים ומשחקים עליו הרי מסלסל קווצותיו, שכן [שמו] איש בעל שער (מלכים ב' א' ח'), העמדת להם אלישע והיו אומרים לו עלה קרח (שם /מלכים ב'/ ב' כ"ג), איני יכול לצאת על ידי ישראל, הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיה א' ו'), אמר לו הקדוש ברוך הוא הלא לנער אני אוהב שנאמר כי נער ישראל ואהבהו (הושע י"א א') שלא טעם טעם חטא, וכשגאלתי את ישראל ממצרים קראתי אותן נער דכתב כי נער ישראל [וממצרים קראתי לבני] (שם /הושע י"א/), ובאהבת נער אני נזכר לכנסת ישראל, דכתב זכרתי לך חסד נעוריך (ירמיה ב' ב'), ואף אתה אל תאמר כי נער אנכי כי על כל אשר אשלחך [תלך וגו'] (שם /ירמיהו/ א' ז'), טול הכוס הזה של חימה והשקה את הגוים, נטל ירמיה את הכוס [ואמר] למי אשקה תחילה, איזה מדינה תשתה, אמר לו את ירושלים ואת ערי יהודה השקה תחילה שהם ראש לכל המלכיות, כיון ששמע ירמיה כך התחיל פותח פיו וארר את יומו, דכתב ארור יום אשר ילדתי וגו' (שם /ירמיהו/ כ' י"ד).
ועוד שם פיסקא כז - דבר אחר שמעו (נא) דבר ה' [וגו'] בית ישראל בטלתם כל הדברות, אמרתי אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב') כחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמיה ה' י"ב), אמרתי לא יהיה לך (שמות שם /כ'/ ב') כי מספר עריך היו אלהיך יהודה (ירמיה ב' כ"ח), אמרתי לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא (שמות שם /כ'/ ו') ואם חי ה' יאמרו אכן לשקר ישבעו (ירמיה ה' ב'), אמרתי זכור את יום השבת לקדשו (שמות שם /כ/ ז') את שבתותי (בריתי) [חללו] (יחזקאל כ' כ"א), אמרתי כבד את אביך ואת אמך (שמות שם /כ'/ י"א) אב ואם הקלו בך (יחזקאל כ"ב ז'), אמרתי לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב (שמות שם /כ'/ י"ג) הגנוב ורצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל (ירמיה ז' ט'), אמרתי לא תענה ברעך עד שקר (שמות שם /כ'/) הכתוב מדבר כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס (תהלים כ"ז י"ב), אמרתי לא תחמוד בית ריעך (שמות שם /כ'/ י"ג) וחמדו שדות וגזלו (מיכה ב' ב'), (עני) [עמי] הרי בטלתם כל הדברות, אפילו דבר אחד אם קיימתם ואני סולח לכם, ואיזה הדבר הזה [זה] יום השבת, שכן הוא אומר לירמיה לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וגו' (ירמיה י"ז כ"ב) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת [וגו'] (שם שם כ"ז) כי לחרבה תהיה הארץ (שם /ירמיהו/ ז' ד') לכך נאמר שמעו דבר ה' בית יעקב, ואין דבר אלא שבת שנאמר ממצא חפציך ודבר דבר (ישעיה נ"ח י"ג) וכן הכתב אומר ואתה דבר אל בני ישראל [לאמר אך את שבתותי תשמרו וגו'] (שמות ל"א י"ג). ובילקוט שמעוני דברי הימים ב רמז תתרפה אמר רבי יהודה לא חרבה ירושלים אלא שבזו את התורה ות"ח שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא, מאי עד לאין מרפא, אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו
משנת ההלכה
כניסה לאתרים
א. באתרי בילוי ישנם מספר דברים שיש לשים לב אליהם
ב. צריך לברר בכניסה לכל אתר שאין בו איסורי הסתכלות בערוה, ולכן יש להזהר בכניסה לחופים ולברר האם מתאימים לרמת החשיפה המקובלת אצלנו
ג. כמו כן אתרים בהם יש פעילות אקטיבית יחד עם המבקרים באתר יש לברר ולתכנן מראש שבפעילות זו אין בעיות של יחוד, למשל מוזיאון הילדים בחולון מציע פעילות שנקראת "דיאלוג בחשיכה" בה המבקרים מטיילים באזור חשוך וחווים מהי תחושתו של אדם עוור, ללא תכנון מוקדם עלול המבקר להכשל באיסור יחוד, אם לצורך הענין קבוצה של בנות מודרכת על ידי מדריך ולא מדריכה.
ד. כמו כן בפעילות של ספורט ימי או שייט יש לברר שהמסלול מותאם לרמת החשיפה שהאדם מקפיד שבני ביתו יחשפו אליה.
ה. כמו כן בפעילויות בהם יש צורך במגע פיזי בין המשתתפים או המדריכים, יש לברר האם הדבר תואם את רמת ההקפדה הנדרשת בכדי לא להכשל ולהוריד את הרמה הרוחנית רק לצורך בילוי.
ו. במקומות מסוימים ישנם הרצאות, סרטי הסברה וכדומה, גם אם לנו בתור אנשים בוגרים נראה שאין הדבר משפיע יש לדברים השפעה עמוקה על ילדים, וכדאי לברר קודם לכן האם דברים אלו תואמים את השקפת עולמנו בכדי שלא לחשוף את ילדינו אליהם, או לפחות להכין אותם מראש לכך.
ז. בבתי מלון והארחה שונים ישנם פעילויות לילדים בכדי לאפשר להורים לנוח, יש לברר היטב את טיב אותם פעיליות וכשרותם, והאם תואמים את השקפת עולמנו.
ח. אתרים שאינם שומרי שבת יש לברר האם הלכתית מותר להכנס אליהם, וכל אחד ישאל את רבותיו מה לעשות במצבים אלו.
הבהרה: לכל משפחה ישנו סטנדרט שונה ביחס לחשיפת בני המשפחה לתכנים ומראות מסויימים, אין בדברים הנ"ל בכדי לקבוע מה מתאים או לא מתאים, דבר זה צריך על אחד להתייעץ אם רבותיו ומחנכי ילדיו. מטרת הדברים הנה לעורר מודעות לכך שעובדת היותנו בנופש אינה אמורה לשנות את רמת החינוך (דוגמא שסיפרו זוג הורים. באתר בילוי מסויים (מוזיאון שמציג אמנות) ישנם סרט הדגמה ותמונות שמציגים אלימות קשה ותכנים פרובוקטביים מאד. רוב ההורים היו מעדיפים שילדיהם לא ייחשפו לתכנים אלו אך ללא תכנון מוקדם ובירור מהם תכני המקום אנו בתור הורים חשפנו את ילדינו לתכנים אלו ואת הנזקים קשה לתקן אח"כ.)
[1] אבע"ז
[2] רמב"ן
[3] ת"י
[4] חזקוני
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] משנה ביכורים פ"א מ"ג ובמפרשים שם
[7] רבינו בחיי
[8] מצוות ה', ספר אלה המצוות מ"ע יט
[9] מצוות ה' והוא דעת הרמב"ן שכחת הלאוין ל"ת א
[10] העמק דבר
[11] העמק דבר
[12] מצוות ה' והוא דעת הסמ"ג ל"ת סד וסמ"ק כב וחזקוני כאן
[13] רבינו בחיי
[14] העמק דבר
[15] רבינו בחיי
[16] מצוות ה' והוא דעת הת"י
[17] ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות כז
[18] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה