מקרא
דברים פרק ז
(יב) וְהָיָה עֵקֶב בעבור ש- תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה יזהיר במשפטים הקלים כדיני ממונות שלא יבזו אותם[1] וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:
(יג) וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ ולדי בקרך שהנקבה משגרת ממעיה[2] וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ שמעשירות בעליהן[3] עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:
(יד) בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ:
(טו) וְהֵסִיר יְקֹוָק מִמְּךָ כָּל חֹלִי הנהוג לבא בעולם וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ שהיו חוץ ממנהגו של עולם[4] לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ:
(טז) וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים תכלה אותן ותאכלם כלחם, כלשון כי לחמנו הם[5] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תָחֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ: ס
(יז) כִּי שמא[6] תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם:
(יח) לֹא תִירָא מֵהֶם אל תאמר "איכה אוכל" וגו' בגלל יראתך מפניהם אלא זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם שהיו רבים וחזקים ממך ונתנם בידך והאבדת את שמם ומזה תכיר שזה היה נמנע לולא ה' שהיה לך[7]:
(יט) הַמַּסֹּת הניסים[8] הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם:
(כ) וְגַם בדרך הטבע יושיעך ע"י שישלח אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּם שהוא מן הנסים הנסתרים שנראה לעיני רואיהם שהיא באה בדרך הטבע כענין הגשמים, לפי שאין בשניהם שינוי טבעו של עולם אבל הם ענין טבעי[9] עַד אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ:
(כא) ולכן לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כלומר שאין לירא מהאומות אלא מה'[10] כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא:
(כב) וְנָשַׁל יגרש ויגלה[11] יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל יכול אתה אלא אין תקנתך[12] כַּלֹּתָם מַהֵר במלחמה ביום אחד[13] פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה:
(כג) וּנְתָנָם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם:
(כד) וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בְּיָדֶךָ עצה מן השמים שלא בנקל יתקבצו למלחמה כאשר יותן המלך בידך וְהַאֲבַדְתָּ אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם של משפחת המלך. למען לא יהיה בנקל להם למהר למנות מלך וללחום לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ ובלי מלך לא ימצא איש עוז ידו ולבו למלחמה[14] עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם:
(כה) פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ נצטוינו בזה לבער את הע"ז עצמה וצריך לבער את העבודה זרה בכל דרך של איבוד והשחתה הראוי יותר לאותה עבודה זרה, שתגרום שלא ישאר ממנה רושם, ושתמהר את איבודה, דהיינו בין בשבירה בין בשריפה בין בהריסה ובין בכריתה[15] לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ אסר גם כן התכשיטים והצפויים שעליהן וכל מה שנועד ליפות הע"ז בעצמה[16] פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא:
(כו) וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ נצטוינו בזה לקרוא לע"ז בשם גנאי[17] וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא לאסור בהנאה כל עניני ע"ז, היא ומשמשיה ותקרובת שלה והנויין ונאסר אפילו להכניס ע"ז לביתו אפילו אם אינו רוצה ליהנות[18]: פ
דברים פרק ח
(א) כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם:
(ב) וְזָכַרְתָּ אם יאמר לך לבך לחמוד הכסף והזהב אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר ולא הוצרכת לכסף וזהב[19] לְמַעַן עַנֹּתְךָ זה עינוי שאין פת בסלך וחייך תלוים למרום בכל יום[20] לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר /מצותו/ מִצְוֹתָיו אִם לֹא:
(ג) וַיְעַנְּךָ בדרך ההליכה במדבר וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ כי לא ידעת במן שתוכלו לחיות בו ימים רבים, ולא הגיע אליכם כן בקבלה מאבותיכם[21] לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְקֹוָק יִחְיֶה הָאָדָם:
(ד) שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ הנה זה היה נס גדול בשינוי טבעו של עולם, כי הבגדים הם בלין בהתמדת הלבישה בדרך הטבע, וכאן באנשי המדבר נשארו בחידושם תמיד ואין הזמן והזיעה שולטין עליהם לכלותם[22] וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה לא התנפחה כמו בצק שתופח[23] זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה:
נביא
זכריה פרק יב
א. מַשָּׂא דְבַר ה' עַל יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה', נֹטֶה שָׁמַיִם - ה', הנוטה והפורש את השמים, וְיֹסֵד אָרֶץ - ואשר שם את יסודות הארץ, וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ - ויוצר את רוחו אדם בתוך גופו.
ב. הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם, סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב - הנה אני שם את ירושלים ככלי מלא ברעל, שיבואו כל הגויים להלחם עליהָ, ובירושלים יפלו.
וְגַם עַל יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלִָם - ויכריחו הגויים את אנשי יהודה, שבערים מסביב ירושלים, לצור עמהם על ירושלים.
ג. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם, אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל הָעַמִּים, כָּל עֹמְסֶיהָ שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ - אתן את ירושלים להיות, כמו אבן גדולה, אשר כל מי שמעמיס וסוחב אותה - נשרט ונפגע.
(כך כל הצרים על ירושלים - יפגעו)
ד. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה', אַכֶּה כָל סוּס בַּתִּמָּהוֹן, וְרֹכְבוֹ בַּשִּׁגָּעוֹן - כל הסוסים ורוכביהם, הבאים על ירושלים, יוכו בתמהון ובשגעון, שלא ידעו לאן לפנות,
וְעַל בֵּית יְהוּדָה, אֶפְקַח אֶת עֵינַי -אך על אנשי יהודה הצרים בעל כרחם על העיר, אפקח את עיניהם ולא יוכו בשגעון ובתמהון, וְכֹל סוּס הָעַמִּים אַכֶּה בַּעִוָּרוֹן -רק את סוסי העמים אכה בעורון, שלא יראו את הדרך בלכתם.
ה. וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם - גדולי אנשי יהודה הצרים על ירושלים, (כשיראו שהם ניצולים בין כל הצרים), יאמרו בליבם, אַמְצָה לִי יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, בַּה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם - התחזקו עבורי אנשי ירושלים בתפילותיהם, שלא ננזק ככל העמים שסביבנו.
ו. בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה, כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים - החשובים שביהודה, ישובו וילחמו עם העמים שכפו אותם לעשות עמהם המצור, ויהיו דומים לכירה השורפת עצים בתוכה, (שישרפו את העמים שסביבם) וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר - וכמו לפיד אש, השורף עמיר, (חבילת שִבָּלִים), וְאָכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאול אֶת כָּל הָעַמִּים סָבִיב - ישחיתו את כל העמים שסביבם, וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ, בִּירוּשָׁלִָם - ויֵשבו אנשי ירושלים במקומם - בירושלים.
ז. וְהוֹשִׁיעַ ה' אֶת אָהֳלֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה - הישועה תבוא בתחילה, ליושבי אהלי יהודה בערים שסביב ירושלים, ורק אח"כ לעיר ירושלים, לְמַעַן לֹא תִגְדַּל תִּפְאֶרֶת בֵּית דָּוִיד וְתִפְאֶרֶת ישֵׁב יְרוּשָׁלִַם, עַל יְהוּדָה - כדי שלא יתפארו אנשי ירושלים, שאנשי יהודה נצלו רק בזכותם.
ח. בַּיּוֹם הַהוּא יָגֵן ה' בְּעַד יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם - יגן ה' על יושבי ירושלים, וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם - והיה החלש שבאנשי ירושלים, בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד - יהיה חזק וגיבור ביום ההוא - כדוד המלך, וּבֵית דָּוִיד כֵּאלֹהִים, כְּמַלְאַךְ ה' לִפְנֵיהֶם - ובית דוד חזקים כמלאך אלוקים, שילכו בראש ישראל למלחמה - ויצליחו.
ט. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלָם - ביום ההוא אבקש וארצה להשמיד את כל העמים, הבאים להלחם על ירושלים.
י. וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים - אשפוך על יושבי ירושלים, רצון להתחנן ולהפציר לפני ה', שיתן להם חן ורחמים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ - ויביטו על ההרג שהרגו בהם האומות בשנות הגלות, וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד - ויספידו על אותם הרוגים, כמו מספד שעושה אדם על בנו יחידו, וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר - ויבכו עליו במרירות לב, כמו שבוכים על בן בכור.
יא. בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם, כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן - כמו המספד שעשו להדדרימון בבקעת מגידון. (מספד גדול וידוע בימיהם)
יב. וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד - כל משפחה ומשפחה בארץ, יעשו מספד לעצמם, מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד - דרך צניעות שהנשים יספידו בנפרד מהגברים,מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד:
יג. מִשְׁפַּחַת בֵּית לֵוִי לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד, מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד - המשפחות שהזכיר הנביא, (משפחת דויד, נתן, לוי והשמעי), היו משפחות גדולות וידועות באותו הזמן.
יד. כֹּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת, מִשְׁפָּחֹת מִשְׁפָּחֹת לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד - כל המשפחות שנשארו, מלבד המשפחות שהוזכרו, יעשו הספד על המתים, כל אחת בנפרד.
כתובים
(יג) וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים וַיֶּקֶשׁ אֶת עָרְפּוֹ וַיְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
ובמה מרד הוא בנבוכנאצר כשגלו יכניה מינהו המלך נבוכדנצר את צדקהו על חמשה מלכים כמו שכתוב (ירמיה כ"ז) ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צר ואל מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה, והיה יוצא ונכנס לפני נבוכדנאצר בלי רשות יום אחד עלה לפני נבוכדנאצר ומצאו תולש אבר מארנבת חיה ואוכל ממנו, א"ל נבוכדנאצר לי שאינך מפרסם דבר זה ונשבע לו צדקיהו, ובמה השביעו ר' יוסי בר' חנינא אמר במזבח הפנימי, והיו חמשה מלכים יושבים לפני צדקיהו ומדברים על נבוכנאצר ואמרו לו לצדקיה אין ראויה המלוכה לנבוכדנצר אלא לך ראויה המלוכה שאתה מזרעו של דוד, ואף הוא ענה ודיבר על נבוכדנצר ואמר אני ראיתיו שתלש בשר מהארנבת ואכל, שלחו מיד לנבוכנאצר לומר לו שאותו יהודי שהיה יוצא ונכנס לפניך בלי רשות מעליל עליך ואמר לנו את הסיפור עם הארנבת, הה"ד (מ"ב =מלכים ב'= כ"ד) וימרוד צדקיהו במלך בבל, מיד בא וישב בדפני של אנטוכיא ויצאו סנהדרי גדולה לקראתו כיון שראה אותם שהם כולם בני אדם של צורה גזר והוציאו להם קתדראות והושיבן, אמר להם דרשו לי את התורה מיד היו קורין פרשה ופרשה ומתרגמין אותה לפניו, וכיון שהגיעו לפרשת נדרים (במדבר ל') איש כי ידור נדר אמר להם האם יכול לחזור מנדרו או לאו, אמרו לו ילך אצל חכם ומתיר לו את נדרו, אמר להם דומה אני שאתם התרתם לצדקיה השבועה שנשבע לי, מיד גזר והורידן לארץ זהו מה שכתוב ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון, העלו עפר התחילו מזכירין זכותו של אברהם, דכתיב (בראשית י"ח) ואנכי עפר ואפר, חגרו שקים, התחילו מזכירין זכותו של יעקב דכתיב (שם ל"ז) וישם שק במתניו, מה עשו להם קשרו שערן בזנבי סוסיהם והיו מריצין אותם מירושלם ועד לוד, הדא הוא דכתיב הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם[24].
ובילקוט שמעוני מבואר שהפר את שבועתי בגלל שהיה מצער צדקיהו בגופו, ונשאל על שבועתו, בפני הסנהדרין אך נבוכנצאר טען להם ששבועה שנשבע על דעת חבירו חייב להתיר בפני חבירו וא"כ אין התרתו היתר[25]:
משנת ההלכה
הלכות כשרות לנופשים
כשיוצאים לנופש יש לשים לב בקנייה בחנויות לכמה פרטים
א. מוצרי מאפה: אין לקנות מוצרי מאפה אפילו אם הם ביתיים אלא אם כן יש עליהם הכשר מהודר. הבעיות הנפוצות - הפרשת חלה, טבל, ניפוי הקמח מתולעים, ובמקרה בו קונים משאינו יהודי ישנו איסור של פת עכו"ם.
ב. במידה וישנן תוספות כשוקולד ותבלינים, ישנן בעיות כשרות אם שאר הרכיבים.
ג. פיתות, לחמניות, לחמים, בין אלו שקונים ובין אלו שמכינים בסדנאות, פנות חי, וכדומה. צריכים הכשר כנ"ל.
ד. בחו"ל אין לקנות את הנ"ל לא הכשר או פיקוח
ה. יין: אין לקנות יין ללא הכשר מהודר, בין בארץ ובין בחו"ל. בין ביקבי בוטיק ובין ביקבים תעשייתיים. הבעיות הנפוצות - סתם יינם שגזרו חז"ל, טבל, וחילול שבת.
ו. שמן: ייצור יהודי צריך כשרות. הבעיות הנפוצות – ערלה, טבל, חילול שבת. בקניה מאינו יהודי אם ברור מעל לכל ספק שהזיתים מהם הופק השמן הינם בבעלות הגוי ובתהליך ייצור השמן לא הוספו רכיבים אחרים ובכלים בהם מיוצר השמן אין מכינים דברים אחרים, השמן מותר.
ז. תבלינים: חייבים הכשר מהודר, בין בארץ ובין בחו"ל.
ח. פיצוחים: חייבים הכשר, בין בארץ ובין בחו"ל.
ט. שוקולד: חייב הכשר מהודר, בין בארץ ובין בחו"ל . הבעיות הנפוצות - מוצרים שיש בהם חשש טריפות, חילול שבת, חלב עכו"ם.
י. מרציפן: חייב הכשר מהודר, בין בארץ ובין בחו"ל.
יא. דבש: צריך הכשר אלא אם ידוע שאינו מיוצר בשבת ואין בו תוספות.
יב. מוצרי חלב: חלב פרה, עיזים, כבשים, שנחלב על ידי יהודי או בפיקוח יהודי, אם ידוע שלא נחלב בשבת, ולבעלי החיים לא הוזרקו זריקות ההופכות אותם לטריפה, אינו צריך הכשר.
יג. גבינות ושאר מוצרי חלב: צריכים הכשר מהודר.
יד. דגים טריים: שיש להם קשקשים אינם צריכים הכשר. אמנם אם חותכים או מנקים אותם צריך לברר שהסכינים משמשים אך ורק לחיתוך דגים כשרים ולא לשום מוצר אחר
טו. פירות: שנקנו מאינו יהודי, אם ברור שאין בהם חשש ערלה, כלומר שעברו שלוש שנים מעת נטיעת העץ ובינתיים לא הועבר העץ ממקום למקום, מותר לקנותם. ובחו"ל אין צריך בירור ומותר כמות שהם.
טז. ואם נקנו מיהודי, ואין עליהם הכשר, אם ברור שאינם ערלה כנ"ל חובה להפריש תרומות ומעשרות.
יז. ירקות: מאינו יהודי מותרים. מיהודי חייבים בתרומות ומעשרות.
יח. ירקות מבושלים כגון תירס וכדומה: אין לקנות ללא הכשר.
יט. מוצרים תעשייתיים, ומוצרי בשר, צריכים הכשר כבכל מקום אחר.
כ. מקומות בילוי, מסעדות, וכדומה, חייבים הכשר מהודר, כדאי תמיד לדבר ולהתייעץ עם המשגיח במקום, ולברר את רמת הכשרות.
[1] רמב"ן
[2] רש"י
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] רבינו בחיי
[5] רבינו בחיי
[6] רש"י
[7] ספורנו
[8] ת"א ת"י
[9] רבינו בחיי
[10] רבינו בחיי
[11] ת"א ת"י
[12] רבי יוסף בכור שור. כי כל דבר שרע לאדם אם עושהו אעפ"י שבידו לעשות, שייך ביה "לא תוכל", כמו "לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי"
[13] רמב"ן
[14] העמק דבר
[15] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע קפה
[16] שם ושם ל"ת כב
[17] מצוות ה' מגמ' ע"ז מו ובשו"ע קמו
[18] שם אלה המצוות ל"ת כה
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] רשב"ם
[21] רמב"ן
[22] רבינו בחיי
[23] פי' ר' יוסף בכור שור
[24] איכה רבה (וילנא) פרשה ב
[25] ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רנב ועיין בשל"ה מסכת תענית פרק תורה אור סד. הקושיא מפורסמת, מה עלה על דעת בני עליה כאלה להתיר נגד הדין, שאם נדר על דעת חבירו אין לו התרה אלא בפניו (פי' הרא"ש נדרים סה א), וילפינן מ'וישב (משה) אל יתר חתנו' גו' (שמות ד, יח). והרא"ש (נדרים פ"ט ס"ב) כתב, הסנהדרין הוצרכו לעשות מפני אימת המלך, [והובא] בבית יוסף טור יורה דעה סימן רכ"ח. וקשה, הלא הם והמלך חייבים בכבוד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ואפשר, דבאמת חטאו הסנהדרין, דחזי מה עלתה להם. וכן מוכח התחלת המאמר: 'אל תהי פרשת נדרים קלה בעיניך'. וקשה, מהיכי תיתי להיות קלה. אלא הכי פירושו, דאמרו רבותינו ז"ל (יבמות קט ב ורש"י ד"ה כאילו הקריב), הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כו', מאי תקנתיה, ילך אצל חכם ויתיר לו. על זה אמר, מכל מקום אל יהי ההיתר קל בעיניך, דחזי מה עלתה לסנהדרין. גם צדקיהו היה צדיק גמור, איך עלה על לבו אשר בָּזָה אָלָה (עפ"י יחזקאל יז, יח). והתוספות (נדרים סה א, ד"ה אמרו לו), והר"ן (שם) כתבו, והביאם בית יוסף (טור יורה דעה סי' רכ"ח), שהיה דבר מצוה, לפי שצדקיהו היה מצטער ביותר על שלא היה מגלה הדבר, והיה מתבטל ממלכות שמים. גם יש להתבונן, מה ענין הארנבת, ומלך כמוהו יחשוק לזה. עוד קשה, הזכרת זכות אברהם וזכות יעקב, וזכות יצחק לא הזכירו. ומצינו בהיפך, פרק רבי עקיבא (שבת פט ב) בענין פסוק (ישעיה סג, טז) 'אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו' גו', עיין שם. גם קשירת שערות ראשיהן בזנבות הסוסים, בודאי בו רמז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה