פרשת ראה יום א'

מקרא

דברים פרק יא

(כו) רְאֵה ממש כמו שמפרש והולך ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו'[1] אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה עד כאן תוכחותיו על יראת השמים, מכאן ואילך מתחיל לסדר המצות, לפיכך הוא מתחיל לומר "ראה אנכי נותן לפניכם היום" ותבחרו לכם את הישר בעיניכם. אם תבחרו "שמירת המצות", תהיה לכם ברכה ותתברכו, ואם חילוף חילוף, כדמפרש ואזיל[2]:

(כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:

(כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: ס

(כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה בפי אלו המברכים עַל כלפי הַר גְּרִזִים לדרום שהוא הימין היו הופכין פניהם ופותחין בברכה וְאֶת הַקְּלָלָה בפי אלו האומרים הקללות עַל הַר עֵיבָל לצפון כי מצפון תפתח הרעה:

(ל) הֲלֹא הֵמָּה ועתה נותן סימן היכן אותם הרים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי שאם ילכו אחריו - דֶּרֶךְ מְבוֹא שקיעת הַשֶּׁמֶשׁ כלומר במערב[3] בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה כי יש כנעני יושב בהר[4] מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה הוא שכם[5]:

(לא) כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ:

(לב) וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם:

דברים פרק יב

(א) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה בין בארץ, בין בחוצה לארץ[6]:

(ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם נצטוינו לאבד כלים שנשתמשו בהן לעכו"ם שבכלים שנשתמשו בהם לעבודת כוכבים הכתוב מדבר דאילו המקומות אי אפשר לאבדן ועוד דקרקע עולם אינה נאסרת[7] אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן נצטוינו בזה לאבד שם עכו"ם דכתיב (דברים י"ב) ואבדתם אם שמם. וזה נוהג בזמן הזה לאבד לבטל עבוד' עכו"ם ואלילים אשרי' וחמנים וכדומיהם[8]:

(ג) וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם נצטוינו לנתץ מזבחות ע"ז וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם נצטוינו לשבר מצבותם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ נצטוינו לשרוף האשירה וכל צורות אלילים וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן נצטוינו לגדוע עצי ע"ז וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא נצטוינו לכנות שמם לבזוי, כי המבזה אותם מכבד בוראו צריך ולבער את העבודה זרה בכל דרך של איבוד והשחתה הראוי יותר לאותה עבודה זרה, שתגרום שלא ישאר ממנה רושם, ושתמהר את איבודה, דהיינו בין בשבירה בין בשריפה בין בהריסה ובין בכריתה[9]:

(ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל יתעלה ומאבד ספרי הנבואה ומלמחוק השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה והדומה לזה וכל מי שעבר על דבר זה כגון הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה והדומה להם וכן השורף בשר הקדשים בדרך השחתה עובר בלאו הזה או שימחה שם משמות ה' לוקה לפיכך אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים[10]:

(ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם לא פי' המקום לפי שהשכינה שרתה בכמה מקומות כמו גלגל שילה נוב וגבעון ובית עולמים[11] אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ אל אותו המקום הנבחר תדרשו להשתחוות ולהקריב כענין אליו גוים ידרושו[12] וּבָאתָ שָׁמָּה שאם יעשו בכל מקום יזבחו לשעירים, ויהיו סבורים העולם שהוא לשמים. כדמפרש במקום אחר "והביאום לה'", "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים", אבל כשמביא למקדש ומוסר לכהנים, על כרחו נקרב לשמים[13]:

(ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם מעשר בהמה ומעשר שני וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם ביכורים וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם נצטוינו בזה שמי שנדר או נדב קרבנות לבית המקדש להביאם ברגל הראשון שיפגע בו[14]:

(ז) וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נצטוינו לאכול קדשים בתוך מחיצתם וּשְׂמַחְתֶּם נצטוינו לשמוח בחג ולהביא שלמים[15] בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם אנשי - וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(ח) לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם שאין אתם צריכים להפריש תרומות ומעשרות, ולא לעלות לרגל, ולא להביא קרבניכם ונדריכם ונדבותיכם אלא למשכן שהוא סמוך להם[16] אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו:

(ט) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

(י) וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח:

(יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם מצות הנדר מן המובחר[17] אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק:

(יב) וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם:

(יג) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה הזהירנו מהקריב שום דבר מן הקרבנות בחוץ רוצה לומר חוץ לעזרה ואפילו על השחיטה חייב[18]:

(יד) כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וונצטוינו בזה גם במצות עשה להקריב, את כל הקרבנות בין קרבנות בהמה ועוף ובין מנחות בבית המקדש, ולא במקום אחר[19] וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ כל פרטי דיני קרבנות[20]:

נביא

מלאכי פרק א

א. מַשָּׂא דְבַר ה' אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי - נבואה מאת ה', שניבא מלאכי.

ב. אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה',  וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ - ואם תאמרו: אהבתך אותנו, היא רק בזכות האבות ולא בזכות עצמנו, ובמה אהבת אותנו,  הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם ה', וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב - ומשיב להם: הרי עשיו ויעקב אחים לאותו אב, ורק ביעקב בחרתי.

ג. וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי, וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה - ואת עשיו אני שונא, לכן אשים את הרי עשיו, להיות שממה,  וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר - ואת נחלתו למקום התנים. ( היושבים במקום שממה )

ד. כִּי תֹאמַר אֱדוֹם - ואם יאמרו אדום, רֻשַּׁשְׁנוּ - בתחילה היינו רשים ( עניים ) ודלים, וְנָשׁוּב, וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת - אך כעת, נשוב ונבנה את ערינו החריבות, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת,  הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס - מה שהם יבנו, אני ה' אהרוס, ולא תהיה להם תקומה, וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה - וכולם יכירו שכל החורבן בא להם בגלל רשעותם, ויקראו לגבול ארצם: גבול הרשעה. וְהָעָם, אֲשֶׁר זָעַם ה' עַד עוֹלָם - ולעם יקראו: העם, שה' כועס עליהם לעולם

ה. וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה - ובעיניכם תראו את חורבן אדום, וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה', מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל - ואתם, תשבחו ותהללו את גדולת ה', שהחריב את אדום, הסמוכה לגבול א"י.

ו. בֵּן יְכַבֵּד אָב, וְעֶבֶד אֲדֹנָיו - על הבן הלא לכבד את אביו, ועל העבד לירא מאדונו, וְאִם אָב אָנִי, אַיֵּה כְבוֹדִי - ואם אני עבורכם כאב, היכן כבודי ? וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי, אַיֵּה מוֹרָאִי - ואם אני עבורכם כאדון, היכן מוראי ? אָמַר ה' צְבָאוֹת, לָכֶם, הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי - ותוכחה זו, היא לכם הכהנים שמבזים את שמי, וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת שְׁמֶךָ - ואם תאמרו: במה אנו מבזים את שם ה' ?

ז. מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל - אשיב לכם: הלא אתם מקריבים על המזבח קרבנות מתועבים, וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ - ואם תאמרו: מדוע נחשבים קרבנותינו מתועבים לפניך ?בֶּאֱמָרְכֶם, שֻׁלְחַן ה', נִבְזֶה הוּא - אשיב לכם: בכך שאומרים אתם על המזבח^[21], שהוא בזוי ומלוכלך בדם וחלבים. ( ואין נותנים אל ליבם, מדוע ציוה ה' להקריב הדם והחלבים )

 

כתובים

(כ) וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס:

הלך לו ירמיהו לדרכו, התחיל צווח ואומר: באיזו דרך הלכו להם החטאים? באיזו דרך הלכו האבודים? אני אלך ואובד עמהם! היה הולך ורואה השביל מלא דם והארץ מרובצת בדם הרוגיה מכאן ומכאן. כבש פניו לארץ וראה פרסות רגלים של יונקים ועוללים שהיו הולכים בשבי. היה גוחן לארץ ומנשקן:

כשהגיע לגלות גפפם ונשקם. היה רואה כת של בחורים נתונים בקולרין - ונותן את ראשו עמהם, ונבוזראדן בא ומעבירו מהם, וחוזר ורואה כת של זקנים קשורים בשלשלאות - ונותן את צוארו עליהם, ובא נבוזראדן ומעבירו מהם:

היה בוכה לנגדם והם לנגדו. ענה ואמר להם: אחי ועמי, כל כך ארע לכם על שלא הייתם שומעים לדברי נבואתי. כיון שהגיע לנהר פרת, ענה נבוזראדן ואמר לו: אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל (ירמיה מ). חשב ירמיהו בלבו ואמר: אם אני הולך עמהם לבבל, אין מנחם לגלות הנשארת מהם בירושלים. יצא לו מהם. נטלו הגלויות עיניהם וראו ירמיה שפרש מהם, געו כולם בבכיה בקול רם וצוחו ואמרו:

אבינו ירמיה, הרי אתה מניחנו? וזהו שנאמר (תהלים קלז): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ. ענה ירמיהו ואמר להם: אני מעיד שמים וארץ, אילו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון - לא גליתם:

היה ירמיה הולך ובוכה וכך אמר: חבל עליך, יקרת המדינות! ובחזירתו היה רואה אצבעות ידים ורגלים מקוטעות ומושלכות בהרים והיה מלקטן ומגפפן ומחבקן ומנשקן ונותנן לתוך טליתו ובוכה עליהן ואומר: בני, לא כך הזהרתי ואמרתי לכם: תְּנוּ לַה' אֱלֹקֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁיךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף (ירמיה יג). על אותה שעה נאמר (שם ט): עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה - על אותם הרים נאים ומשובחים אשא בכי ונהי ועל נאותיו של יעקב שנהפכו לקינה:

משנת ההלכה

יציאה לחו"ל

       א.       אסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ. מפני שעוזב את קדושתה העליונה של ארץ ישראל[22] שאינה בטילה לעולם גם בימי חורבן מקדשינו שיבנה במהרה בימינו אמן.

        ב.        ובכלל זה שאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל אפילו על מנת לחזור לארץ ישראל[23].

         ג.         י"א שאם הולכים לזמן מועט מאד לראות פלאי הטבע של יוצר בראשית ברוך הוא יש מקום לצדד להקל, כמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה[24].

        ד.        היורדים מארץ ישראל לחוץ לארץ ויושבים שם ישיבת קבע להתעשר ולהרבות נכסים ולרשת משכנות לא להם, ולהתענג על סיר הבשר, ומואסים בארץ חמדה, גדול עונם מנשוא, וגורמים גלות להם ולזרעם אחריהם. ולפעמים יגרמו לבניהם טמיעה והתבוללות. ועליהם אמרו חז"ל כל היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, ודומה כמי שאין לו אלוה. וסופם לרדת מנכסיהם ולהשאר בחוסר כל[25]. ויהי רצון שיקויים במהרה הפסוק: ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם.

        ה.        מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לצורך פרנסה ולסחורה, אפילו אם יש לו פרנסה בארץ ישראל רק רוצה שתהיה לו רווחה גדולה יותר[26]. ובלבד שיהיה על מנת לחזור לארץ בהקדם, אבל להשתקע בחוץ לארץ אסור[27].

          ו.         מותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לארץ ישראל. וכן מותר לצאת בשליחות המוסדות הרשמיים בארץ ישראל, ללמד תורה לבני ישראל בגולה, ולחזקם בתורה וביראת ה'. ואפילו אם נסתיים הזמן שהוסכם עליו עם המוסדות שבארץ ישראל, רשאי להמשיך ללמד תורה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, עד אשר ימצא ממלא מקום מתאים, ואז יחזור לארץ ישראל.

         ז.         וכן מותר לצאת עבור קיום כל מצוה[28] ובכלל זה לצאת כדי להשתטח על קברות צדיקים[29]. או לראות פני חבירו ששמח בראייתו[30], אם דעתו לחזור לארץ ישראל.

       ח.       י"א שאף העיר אילת בכלל חו"ל לענין זה[31] וי"א[32] שאילת כארץ ישראל לענין זה.

---

[1] רשב"ם

[2] פי' ר' יוסף בכור שור

[3] רש"י רשב"ם רבינו בחיי

[4] אבע"ז

[5] רש"י

[6] פי' ר' יוסף בכור שור

[7] חזקוני

[8] ספר מצוות ה'

[9] ספר מצוות ה', אלה המצוות ל"ת קפה

[10] שם ושם

[11] חזקוני

[12] ספורנו

[13] פי' ר' יוסף בכור שור

[14] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע פג

[15] ספר מצוות ה'

[16] פי' ר' יוסף בכור שור

[17] אבע"ז

[18] ספר מצוות ה', אלה המצוות ל"ת פט

[19] שם ושם מ"ע פד

[20] העמק דבר

[21] המזבח נקרא שלחן ה': "...וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפני ה' ", יחזקאל מא' כב'.

[22] עיין בשו"ת מנחת יצחק חלק י סימן קח כתב בתשובות חת"ס (חיו"ד סי' רל"ג ורל"ד) דכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו א' ר"ל, לא תליא במצות התלויות בא"י וירושלים, רק בעצם קדושתם מימות עולם, וא"כ לשיטת הראב"ד (בפ"ו מהל' בית הבחירה) דהכל בטל בעוה"ר, יש יותר חיוב לעלות בזמה"ז, דליכא תירוצא דר"ח שבתוס' כתובות (ק"י ע"ב) דמ"מ עכ"פ קדושת בית אלקינו וזה שער השמים לא בטל ולא יתבטל עכת"ד. (ומה שכתב דלהראב"ד הכל בטל צ"ע (עי' הל' תרומות ספ"א) ורק בקדושת המקדש וירושלים פליג עיי"ש). והנה כי כן מוכח ג"כ מדברי רש"י (כתובות דף קי"א ע"א) שכתב דמבבל לשאר ארצות יש גם משום הא שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו. ועי' בלח"מ (פ"ה מהל' מלכים הי"ב)  שכתב, דס"ל לרש"י והיינו שכשם שאסור לצאת מא"י מפני קדושתה גם מבבל אסור לצאת מפני קדושתה, שגם בבבל יש קדושת התורה עכת"ד. והרי א"י בא ללמד ונמצא למד, דבודאי בבבל ל"ה מחמת קדושת חיוב המצות, כמו כן גם בא"י הוי הטעם משום קדושתה העליונה. אבל צ"ע דברי רש"י אהדדי, דהרי במס' ב"ב (דצ"א ע"א) כתב שם על הא דאין יוצאין מא"י לחו"ל, משום שמפקיע עצמו מן המצות עיי"ש, ומוכח דהוי מטעם הפקעה מן המצות ולא משום קדושתה בלבד, ואולי משום דאמרינן התם אא"כ עמדו סאתים בסלע, כתב כן, דאם מפני קדושתה הי' מותר לצאת מפני היוקר אף אם לא הגיע לסאתים בסלע, דבמפקיע מן המצות יש לומר דקנסו יותר מבאיסור דאורייתא,

[23] שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' כוש ו"ת יחוה דעת שם שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג

[24] שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג

[25] וכמו שכתב בשער החצר סימן רפז. ומכל מקו2ם אין להתייאש מהם, וצריכים לנסות להשפיע עליהם בדרכי נועם לשוב לארצינו הקדושה ולחנך את בניהם לתורה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל. ואם ראשיתם מצער אחריתם ישגא מאוד.

[26] שו"ת שבט הלוי שם וכן מוכח במ"ב סי' רמח ס"ק לד

[27] שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן נז

[28] התוס' בע"ז ובבכורות שם מביאים בשם השאילתות דהתיר לצאת לחו"ל לאו דוקא כדי ללמוד תורה או לישא אשה, אלא ה"ה לכל המצוות ע"ש, וידוע דסמכו על כך למעשה להתיר לצאת גם עבור שאר מצוות. שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן מב

[29] שו"ת יחווה דעת שם הביא שהבית יוסף סימן תקסח הביא בשם מהרי"ל, שהנודר ללכת על קברי הצדיקים וכו' שמשמע שהוא נדר מצוה. וכן המהרח"ו כתב שיש עיקר לזה. ע"ש. וכן העלה הגאון רבי אברהם מיוחס בשו"ת שדה הארץ חלק ג' (חלק אבן העזר סימן יא), שאפשר שיש מצוה להשתטח על קברי הצדיקים, שיתפללו עלינו, וכמו שמצינו בכלב בן יפונה שהלך ונשתטח על קברי האבות, ואמר, אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים (סוטה לד ע"ב ובתוספות שם).

[30] כך נהגו להורות על פי דברי המג"א או"ח סי' תקל"א ס"ק ז' שזה נחשב דבר מצוה וכן פסק במשנה ברורה שם ס"ק יד ומצינו כעין זה ברמ"א או"ח סי' רמח סעי' ד. (אמנם יש שפקפקו בהתר זה עיין שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן כו  ובמיחוד בימינו שאפשר לתקשר באמצעות הטכנולוגיה).

[31] שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג ועיין בגיטין עו" שמשמע שלענין זה הולעכים אחר כיבוש עולי בבל שהרי רבנן היו נפטרים אחד מהשני בעכו עיון שחיציה בחו"ל וקדושת ארץ ישראל מן התורה היא הרבה יותר צפונית מעכו ועיי"ש בחי' הרמב"ן ובחי' החת"ס ובתוס שם ב. ד"ה ואשקלון

[32] עיין בשו"ת הר צבי אורח חיים ב סימן עד שהדר בכבוש מצרים אין לו דין דייר בחו"ל וכעין שמצינו בהא דאמרינן אין סמיכה בחו"ל כתב הרמב"ם (הלכות סנהדרין פ"ד ה"ו): וכל ארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים ראויה לסמיכה, וברדב"ז שם: אע"פ שלא החזיקו בה עולי בבל אע"ג דאינה כארץ ישראל לענין תרו"מ ולקצת דברים, לענין מינוי סמוכים הכל הוא א"י וכן לענין הדר בא"י ולענין הנקבר בה ולשאר קדושת א"י דינם שווה, ע"כ. הרי מבואר דלענין הדר בא"י חשיב כיבוש עולי מצרים ג"כ כהדר בא"י ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק ג סימן כג

,