מקרא
דברים פרק יג
(ו) וְהַנָּבִיא שקר[1] הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת בסקילה[2] כִּי דִבֶּר סָרָה דברים כדי להסיר אתכם מיראתו עַל יְקֹוָק[3] אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ נצטוינו לבער כל עושי הרע מקרבנו בארבע מיתות בי"ד כל אחד כדינו[4]:
(ז) כִּי יְסִיתְךָ אפילו אם הוא אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ שהיית עמו בבטן אחד[5] אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לפי שנאמר הולך רכיל מגלה סוד אל תאמר שבשביל שדבר לך בסתר שאסור לגלות סודו כי אדרבה לא תכסה עליו שאסור לכסות דבריו[6] לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ:
(ח) מֵאֱלֹהֵי שבעת הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ שאר אומות[7] הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ:
(ט) לֹא תֹאבֶה לוֹ הוזהרנו בזה שלא להטות אוזן לדברי מסית בין אם מסית לע"ז ובין אם מסית לשאר עבירות כגון לזנות ולא לחבב אותו בשום דבר ושלא לאהוב את המסית[8] ובכלל זה שלא להודות לדבריו בהסתתו[9] וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו הוזהרנו בזה שלא להסיר השנאה שיש בלבו על המסית וצריך שתהיה שנאת המסית קבועה בלבבנו, שלא נקל בנטירת הנקמה ממנו על כל הרעה אשר חשב לעשות ולכן אסור לסייע המסית בפריקה וטעינה[10] וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו הוזהרנו בזה שלא להציל את המסית מצרה ואפילו מסכנת מות הוזהרנו שלא להצילו[11] וְלֹא תַחְמֹל הוזהרנו בזה שלא ללמד זכות על המסית ואפילו בבי"ד אסור לחפש זכות למסית אפילו אם נידון בדיני נפשות ואיסור זה אינו אלא במסית לע"ז ולא במסית לשאר עבירות[12] וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו הוזהרנו בזה שאם יודע חובה למסית חייב לומר עליו בבי"ד וי"א שבכלל לאו זה שלא לרחם על החטיאים ומכשילים בני אדם[13]:
(י) כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶסנּוּ יָדְךָ יד המוסת[14] תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה:
(יא) וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת עד שימות[15] כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
(יב) וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ שהזהירנו מהסית והוא שידרוש אחד מישראל לעבוד עבודה זרה. וזה שהוא נקרא מסית[16]: ס
(יג) כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר פרט לירושלים שלא נתנה לדירה[17]:
(יד) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל לשון בליעל שלא יעלה במחיצתו של הקב"ה, או בלי עול, כלומר שאינו מקבל עול תורה אלא שפורק ממנו עול מלכות שמים[18] מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם:
(טו) וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב חובה על בית דין לחקור את העדים המעידים בבית דין, בשבע חקירות כדי לברר את אמיתות עדותם טעם מצוה זו - שבית הדין יוכל לדעת באופן ברור את אמיתות העדות, ולא יפסוק הדין בחפזון[19] וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ:
(טז) הַכֵּה בסקילה תַכֶּה בכל מיתה שתוכל אם אינך יכול בסקילה[20] אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב אם לא ימסרו עצמם לסקילה צא איתם למלחמה בחרב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב:
(יז) וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל חרוב עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד הוזהרנו בזה שלא לבנות עיר הנדחת ואם בנאה צריך לחזור ולהחריבה ולשורפה אמנם מותר לעשותה גינות ופרדסים[21]:
(יח) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם הוזהרנו בזה שלא ליהנות מעיר הנדחת[22] לְמַעַן יָשׁוּב יְקֹוָק מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:
(יט) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל כן תעשה אם בקשת לעשות הישר בעיניו[23] יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: ס
דברים פרק יד
(א) בָּנִים אַתֶּם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בפרשת אמור ציוה זה לכהנים ולכן אמר לא בעבור מעלת הכהנים בלבד שהזכיר שם שהם קדושים לאלהיהם צוה בהם זה, אבל כל העדה כלם קדושים וכלכם בנים לה' אלהיכם כמו הכהנים, אם כן השמרו גם אתם במצוה הזאת כמותם[24] לֹא תִתְגֹּדְדוּ נצטוינו בזה שלא לעשוצ חבורה בגופינו על המת ונכלל בכלל לאו זה של יעשו שני מנהגים אגודות אגודות בעיר אחת[25] וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת הוזהרנו בזה שלא לעשות קרחה בראשינו על מת:
(ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְקֹוָק לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס
(ג) לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה שהזהירנו מאכול פסולי המוקדשין שאינו מותר לאכלם. והוא כשנעשה אנחנו המום בכונה בם[26]:
(ד) זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים:
(ה) אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר:
(ו) וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת היינו שפרסותיה סדוקות, שמובדלות מלמעלה ומלמטה בשתי צפרנים, אבל אם הפרסות סדוקות למעלה ואינן שסועות ומובדלות לגמרי, שלמטה הן מחוברות הן טמאות מַעֲלַת גֵּרָה מעלה גרה היינו שמעלה ומקיאה המאכל ממעיה ומחזרת לתוך פיה לכתשו ולטחנו היטב בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ נצטוינו בזה לבדוק בסימני בהמה וחיה שיהיו מעלים גרה ושוסעים שסע ואז יהיה מותר לאכל[27]:
(ז) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה הוזהרנו מאכול בהמה טמאה שאין בה סימני טהרה[28] אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם:
(ח) וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ אפילו נשחטו[29] וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ: ס
נביא
מלאכי פרק ב
א. וְעַתָּה אֲלֵיכֶם הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכֹּהֲנִים - אליכם הכהנים, המצוה הזאת שלא להקריב לפני קרבן כחוש, בעל מום או גזול.
ב. אִם לֹא תִשְׁמְעוּ - בקולי, וְאִם לֹא תָשִׂימוּ עַל לֵב, לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי אָמַר ה' צְבָאוֹת - ולא תתנו אל ליבכם, לתת כבוד לשם ה', וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת הַמְּאֵרָה -אשלח בכם קללה, וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם - אהפוך לקללה, את הברכה שנתתי מאז שיָסְדו את היכל הבית[30]. וְגַם אָרוֹתִיהָ, כִּי אֵינְכֶם שָׂמִים עַל לֵב - וגם אוסיף עוד לקלל אתכם, כי אינכם נותנים אל ליבכם לכבד את שמי.
ג. הִנְנִי גֹעֵר לָכֶם אֶת הַזֶּרַע - כבייכול, אגער על הזרע שלא יגדל, וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם - ואפזר זבל על פניכם, פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם - את הזבל שמפרישות הבהמות, שמביאים אתם לפני בחגים כקרבן, וְנָשָׂא אֶתְכֶם - הפֶרֶשׁ, כבייכול ישא אתכם, אֵלָיו - להיות דומים אליו - ברוב בזיון ומיאוס.
ד. וִידַעְתֶּם, כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת - דעו, כי מצוה זו - להזהר בכבודי, שלחתי לכם, לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת - כדי שתתקיים הברית שכרתתי עם שבט לוי.
ה. בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ - הברית שהיתה לי עם אהרן, הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם - הביאה לו חיים ושלום, וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי - ונתתי לו חיים ושלום, בעבור המורא שירא ממני, וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא - ומפני שם ה', היה רועד ופוחד.
ו. תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ - תורת אמת, לימד את העם בפיו, וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו - ושקר, לא נמצא בשפתיו, בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי - בדרך ישרה ובשלום הלך עם ה', וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן - ורבים השיב מלעשות עון.
ז. כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת - כי ראוי, שכל הכהנים ישמרו שפתיו לדבר בדעת, וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ - ותורה יבקשו ללמוד מפיו, כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא - כי שליח ה' הוא, להורות את העם תורה ודעת.
ח. וְאַתֶּם - הכהנים, סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ, הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה - גם אתם סרתם מדרך ה', ועוד הכשלתם רבים, לעבור על דברי תורה, שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת - ובכך, קלקלתם את הברית עם שבט לוי.
כתובים
3336 יחזקאל נבא על ירושלים תשע לצדקיהו (יחזקאל כ"ד) (י"ז לנבוכדנצר), ובשנה ההיא ותבוא העיר במצור עד י"א לצדקיהו (מלכים ב' ה'):
3337 יחזקאל נבא על מצרים (יחזקאל כ"ט) ואז דבר ה' לירמיה שנת י' לצדקיהו (ירמיה ל"ב) (צמח דוד). ובא חנמאל בן שלום שיקנה השדה ממנו ושלום היה דודו של ירמיה וחנמאל שהיה בשעת המכירה אחר הוא שהיה דודו (רש"י ורד"ק). כהנים גדולים ששמשו בבית ראשון היו שמונה עשר (פרק קמא דיומא). ובספר שערי ציון שחבר ר' יצחק דילטיש אלו כהנים גדולים ששמשו בבית ראשון, אהרן אלעזר פנחס אבישוע בתקי זרקיא אמריה אבי טוב צדוק אחימעץ מריה יוחנן עזריה אמריה אחי טוב שלום חלקיה עזריה צריה יהוצדק אשר הלך בגלות בבל (שלשלת הקבלה כ"ז). והתוס' ביומא כתבו בשם ר"ת שהיו בבית ראשון ח' ור"י כתב י"ב
3338 חורבן בית ראשון היה י"א למלך צדקיהו וי"ט לנבוכדנצר שאז נלכדה ירושלים (ע"י נבוזראדן רב טבחים) (מלכים ב' כ"ה) ותפשו את צדקיהו ושחטו בניו לעיניו גם שרי יהודה שחטו ברבלתה שהיה שם נבוכדנצר כי לא היה נבוכדנצר בירושלים כדאיתא בחלק ועיני צדקיהו עור (ז' בחשוון, שלשלת הקבלה). בחודש תמוז ט' לחדש הבקעה העיר וגו' ובחדש אב י' לחדש י"ט לנבוכדנצר בא נבוזראדן וגו' וישרוף בית ה' ואת בית המלך והגלה יהודה מעל אדמתו (ירמיה נ"ב) והיה זה שנת של"ח (רש"י עבודה זרה ט' א'), וסימן שלח מעל פני, וגלות זה 133 שנים אחר גלות עשרה שבטים (צמח דוד). ובעל שלשלת הקבלה כתב דף ק"א, שפירי מלך ספרד הגלה רוב יהודים לספרד ועז"א וגלות ירושלים אשר בספרד ורוב המיוחסים הלכו לעיר טולטילא אשר מקדם היה שמה פרזילי והיהודים הסבו שמה טוליטולא ע"ש טלטולם, והמותר הגלה נבוכדנצר לבבל מדי ופרס (צמח דוד ח"ב):
שנה זו שנה ראשונה לשמיטה:
ספר מלכים משמלך שלמה עד החורבן 433 שנים 9 חדשים 10 ימים,
ספר ירמיה מן 13 שנה [למלך יאשיהו] (שהוא 3298) עד החורבן 41 שנה 6 חדשים 10 ימים (שם) הוי רק מ':
בית ראשון מנו חז"ל שעמד 410 שנים (פ"ק דעבודה זרה ופרק ב' דערכין ופרק בתרא דזבחים) ועיין פרש"י (מלכים ב' י"ד) והרד"ק השיג עליו שם
אם תמנה עד שחרב הבית מכל וכל בשנת י"א לצדקיהו תמצא 429 שנה וחצי וכ"כ רלב"ג, והראב"ד כתב בריש קבלתו שמנו חז"ל ת"י שנה היינו עד ג' ליהויקים אבל ימי עמידתו הוא קרוב לת"ל, (צמח דוד)
משנת ההלכה
א. מצוי היום שיוצאים עם המשפחה לקטיף פירות כגון פטל דובדנים אוכמניות וכדומה והמכשלה מצויה לכן נפרט להלן את ההלכות המרכזיות
ב. על אף שאין לוקחים את הפרות הביתה אלא אוכלים אותם במקום ולפעמים אפילו בתוך הפרדס חובה להפריש פרות ומעשרות אלא אם כן אוכלים אחד או שתיים
ג. יש לברר לפני הקטיף אלו עצים הנם ערלה כלומר עדיין לא עברו שלוש שנים מאז נטיעתם ואלו רבעי שהם עדיין בשנה הרביעית ומעצים אלו יש להתרחק
ד. פטל ודובדבנים (וכן כל פרי שמצוי בו תולעים) צריך לבדוק שאין בהם תולעים כלומר לבדוק שאינם רכים במיוחד ואין בהם חורים או הפרשות שאינם מגוף הפרי בפירות אלו ולכל פרי יש את דרך הדיקה המיוחד לו וצריך לברר קודם לכן אם המבינים בענין)
ה. צריך לברר כמו כן שאין עבודות שנעשו בפרדסים אלו בשבת מכיון שיש מצבים בהם הפרי נאסר אם עבדו עליו בשבת אפילו אם העבודה בשבת היתה לפני כמה שנים
ו. במקומות בהם יש השתתפות בנטיעה אין לטע עצים בתקופה זו עד לאחר גמר שנת השמיטה
[1] ת"י
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] והנה זה בענין עבודת אלילים בלבד שאין אנו מאמינים אותו כל עיקר ואין אנו משגיחין בו בשום אות ומופת שיעשה, אבל בשאר מצוות אם יאמר לנו שנעבור היום על מצוה פלונית שהקב"ה צוהו בכך, כיון שהוא קודם לכן מוחזק אלינו בנביא והוא מהלך בדרכי הנבואה והפרישות, יש לנו להאמין אותו, כיון שאינו מצוה לעבור על אותה מצוה לדורות ולעקור אותה לגמרי אלא הוראת שעה אומר כן, מצוה עלינו לשמוע לו, זהו שכתוב (דברים יח, טו) אליו תשמעון. רבינו בחיי
[4] ספר מצוות ה' והוא דעת הרמב"ן בהשגות שורש יד ועיין אלה המצוות מצוה רכו
[5] רבינו בחיי
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] ת"י
[8] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת יז
[9] רמב"ן
[10] מצוות ה ' אלה המצוות ל"ת יח
[11] שם ושם ל"ת יט
[12] שם ושם ל"ת כ
[13] שם ושם ל"ת כא
[14] מצוות ה'
[15] חזקוני
[16] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת טז
[17] רש"י
[18] רבינו בחיי
[19] ספר מצוות ה' ספר אלה המצוות קעט
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת כג
[22] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת כד
[23] אבע"ז
[24] רמב"ן
[25] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת מה
[26] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת קמ
[27] שם ושם מ"ע קמט
[28] שם ושם ל"ת קעב
[29] פי' ר' יוסף בכור שור
[30] "שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם, מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה, מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם", (שימו לבבכם, לברכה שאביא עליכם); חגי ב' יח'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה