מקרא
דברים פרק יח
(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:
(י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ והוא מין ממיני הכשוף על דרך הפשט, או עבודה זרה הנקראת "מולך" על דעת רבותינו (סנהדרין סד:) עושה מדורות אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שתיהם קֹסֵם קְסָמִיםהיא מחשבה בעתידות בכלל מְעוֹנֵן הוא היודע בעננים וּמְנַחֵשׁ הוא המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף[1] וּמְכַשֵּׁף:
(יא) וְחֹבֵר חָבֶר שמצרף נחשים או עקרבים או שאר חיות למקום אחד וְשֹׁאֵל אוֹב ששמו פיתום ומדבר משחיו ומעלה את המת בבית השחי שלו וְיִדְּעֹנִי מכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ומדבר העצם ע"י מכשפות[2] וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה[3]:
(יב) כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:
(יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו רצוני לומר אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים[4]: ס
(יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ אלה הגוים אשר אתה יורש על כרחם צריכים הם להיות שומעים אל מעננים ואל קסמים לפי שאין הקב"ה מדבר עמהם ואינו משרה שכינתו עליהם וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אינך צריך כמותם לשמוע אל מעוננים ואל קוסמים שהרי - :
(טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי שיצוה לך מצות שבתורה ולא בנביא וחולם חלום שיאמר לך לעבוד ע"ג יָקִים לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן:
(טז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת:
(יז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ:
(יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו היינו גוף דבר הנבואה בלי שנוי וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ היינו באור הנבואה שהיה מבין ברוה"ק כל הרמוז באותה נבואה מה שלא כל ישראל הבינו והוא פירש להם כפי אשר יצוה ברוה"ק ולא כל הרמוז[5]:
(יט) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי שאינו רוצה לעשות מה שנביא אומר לו, ואפילו אם עבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו קרי ביה "לא ישמע" שאינו רוצה להשמיע נבואתו כגון יונה בן אמיתי[6] אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ אילו שלשה מיתתן בידי שמים:
(כ) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אין הענין לומר שאם בא אחד ואמר בחלומי ראיתי והנה פעור אומר לי שתזהרו במצות הלולב, שיהא חייב מיתה, כי זה פטור הוא אבל הענין, שיאמר ראיתי פעור כי הוא האלהים והוא מצוה שלא לאכול בשר חזיר, וכן אם יגיד בשמו כי כזה וכזה עתיד להיות, מאחר שיאמר כי הנעבד ההוא הוא האומר ועושה גוזר ומקיים, יומת בחנק[7] וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא מיתה בידי אדם[8]:
(כא) וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר כשיצוה לשעה איזו מצוה כגון אליהו בהר הכרמל ויהושע שהקיף יריחו בשבת וצוה את הכהנים לשאת את הארון בירדן ולעמוד שם עד שיעברו כל העם איך נדע שהם דברי אמת ושאחר הוא נביא שקר[9] אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק כדי שנהרוג את הנביא[10]:
(כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְקֹוָק וכגון שאין שם תשובה ומעשים טובים שינחם הקב"ה ויעכב הפרענות או שינבא דבר שאינו תלוי לא בזכות ולא בחובה[11] וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ כי אמנם לא תתחדש מצוה אפילו לשעה להמון אם לא יהיה עמה איזה אות כמו שהיה ביהושע בבקיעת הירדן ונפילת חומת יריחו. ובאליהו ירידת האש מן השמים[12]: ס
דברים פרק יט
(א) כִּי יַכְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת אַרְצָם וִירִשְׁתָּם וְיָשַׁבְתָּ בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם:
(ב) שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ:
כבודו של הבית השני
כבוד גדול עשו ג' מלכיות פרס ויון ורומה בבית שני בעוד שלא גרם החטא, מה שלא נעשה לבית ראשון. (כמבואר בעזרא ו'). וכן מה גדלו הבכורות ודורונות והכבוד שעשה אלכסנדר מוקדון למקדש ולישראל וכבוד גדול ודורונות נפלאות עשה תלמי כשהעתיק התורה. וביוסיפון סי"ב פי"ג, אנטיוכוס הגדול זקנו של אנטיוכוס אפופני הרשע צוה שלא יזיקו לישראל ולא למקדשם בשום דבר נגד רצונם. ובסי"ג פ"ה, כבוד גדול שעשה דימיטריאו מלך יון אל הבית בימי יונתן בן חשמונאי כהן גדול שמחל ליהודים עשרת אלפים שקלים שהיו חייבים לו ואמר הנני מיחד מהכנסתי ט"ו אלפים שקלי זהב בכל שנה לקנות זבחים
ועוד אמר כל איש שינוס למקדש לא יוכלו לתפסו אפילו היה חייב למלך. ואם יצטרך למקדש איזה תיקון אני רוצה שיעשה מהוצאותי. ועוד שם שמלכי אסיסה כבדו מאד את בית המקדש. ובס"ב, תלמי הנקרא איורגיטי כשנצח מלכי אשור ושב לביתו שמח לא הקריב זבחים לאלילים אלא בירושלים. אלכסנדר אביו של טיבריאו הקיסר הוציא סך מרובה גדול בהדור ט' דלתות ההיכל ועזרת הנשים בתכלית היופי, וגם טיבריאו לא רצה שפילאטי פקידו בירושלים ישים מגיני זהב במקדש להיות כתוב בו שם הנותן. בס"א, פונפיאו שר צבא רומיים בימי מחלוקת האחים אריסתובלוס והורקנוס בני ינאי נתן יקר ותפארת למקום ההוא בעברו שם. וכן ציסארו אגוסטו שאח"כ היה קיסר כאשר שמע שלא היתה שם שום תמונה צוה להכהנים שיקריבו על שמו ומהכנסותיו פר אחד ושני כבשים בכל יום ואשתו התנדבה כלים רבים של כסף וזהב.ציסארו הנ"ל אחרי היותו קיסר צוה שכולי עלמא יוכלו לשלוח נדבותם אל בית המקדש ואפילו שדבר המלך הוא שלא להוציא כסף ממדינה למדינה, ושיהודים יוכלו לבנות כנסיות ומדרשות כרצונם שאפילו אל יתר העמים היה אסור בלתי רשותו. סי"ד פי"ב, קליאופטרא מלכת מצרים כבדה מאד המקדש בנדיבותה וגם עמים רבים ומלכי ארץ שלחו מנחה מדי שנה בשנה. נירון קיסר היה שולח עולות וזבחים למען יצליח במלחמותיו.
אנשי כנסת הגדולה
אנשי כנסת הגדולה לאברבנאל הם י"ב חגי זכריה מלאכי זרובבל מרדכי בלשן עזרא יהושע בן יהוצדק שריה רעליה מספר בני (עיין נחמיה ט') רחום בענה נחמיה בן חכליה, והרמב"ם צרף עמהם (דניאל) חנניה מישאל ועזריה, ואברבנאל ימאן בזה, ונלוו אליהם חכמים אחרים עד שהיו ק"כ, והם קבלו מנביאים. ולדעת אברבנאל קבלו מיחזקאל
תקנו סדר תפלות כדאיתא במגילה פרק הקורא (דף יח.) והיו כלם בזמן אחד (וע"ל תמ"ח דיש אומרים דלא היו בזמן אחד). ואחרון שבהם היה שמעון הצדיק (צמח דוד) בפרק ארבע מיתות (סנהדרין ס"ד א')
אנשי כנסת הגדולה המיתו יצר הרע דעבודה זרה ובקשו להרוג יצר הרע דעריות ולא עלתה להם (וכחלו לעיניו ויש גורסין וכחלו עין אחד שלא יגרה בקרובות אמו ואחותו אבל מתגרה באשת איש ונדה, עיין יוחסין בסדר הדורות).
הם תקנו חלוק הפסוקים וקרי וכתיב מלא וחסר ופתוחות וסתומות ואותיות גדולות וקטנות וטעמים ונקודות ומנוי חדשי השנה שהיה מניסן שיתחיל מתשרי. הגם כי נחלקו קדמונינו מי חבר כל הדברים הנ"ל. ועיין בהקדמת הרד"ק לפירוש יהושע, והאפודי פ"ז מספרו ור' אליהו המדקדק בספר מסרת המסרת. וכתב סדר הדורות ולבי אומר לי שהכל מסיני נתנו ושכחנו או שלא נתנו להכתב, ואלו כתבו והזכירום לישראל, ועזרא היה ראש על כלם והוא מקבל כ"ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה