מקרא
דברים פרק טז
(יח) שֹׁפְטִים דיינים וְשֹׁטְרִים הרודין את העם אחר מצותם שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט[1] תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עריך אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ ותתן גם בשבטיך לכ שבט ושבט דיינים גדולים מאלו שבערים[2] וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק נצטוינו בזה למנות דיינים שיכריחו אותנו לעשות מצוות התורה ונמנה בכל עיר עשרים ושלושה דיינים[3]:
(יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד אפילו ללא הטית משפט[4] כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם הוזהרנו בזה שלא לתת שוחד אפילו דיין גוי ואפילו כדי לדון דין אמת[5]:
(כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף ידבר הכתוב עם האנשים אשר להם הריב ויזהיר אותם לרדוף אחרי הצדק, הן לריוח הן להפסד[6] לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס
(כא) לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כל אילן הנטוע על פתחי בית אלהים יקרא אשרה[7] כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ הוזהרנו בזה שלא לנטוע אילנות במקדש או אצל המזבח בכל העזרה בין אילן סרק בין אילן מאכל אע"פ שעשאו לנוי למקדש ויופי לו מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם וי"א שאיסור זה נוהג גם היום בכל שטח הר הבית[8]: ס
(כב) וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה כי היו הכנענים השטופים בע"ז עושים בכל בתי אלהיהם מזבח להקריב עליו הקרבנות ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה הכומרים ואילן נטוע חוצה לה לאשר דרך הבאים שם, וגם היום הנוצרים עושים כן והנה השם הנכבד שנא ומאס כל מעשיהם ואסר המצבה והאשרה, ולא השאיר רק המזבח שהוא צורך הקרבנות אשר הוא יתברך צוה בהם, והיו נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו מאז קודם היות ע"ז בעולם[9] אֲשֶׁר שָׂנֵא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוזהרנו שלא להקים מצבה י"א שהוא בנין גבוה של אבנים וי"א שדוקא המקים אבן אחת היא מצבה אבל אבנים הרבה כעין מזבח אינם בכלל אזהרה זו וי"א שכל מצבה לזכרון אפילו לכבוד אסרה תורה ולפיכך אסור להעמיד מצבה לנס וזכרון לגבורים גבורי ישראל שנפלו על קידוש השם, ולסמן המקום או העיר אשר יצאו האלפים מישראל משם, ואף לו יהיה התכלית לעבודת השם, וי"א שכל שאין בו שום ענין דתי אלא זכרון בעלמא מותר[10]: ס
דברים פרק יז
(א) לֹא תִזְבַּח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא: ס
(ב) כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ שכרת אתכם לא לעבוד עבודה זרה[11]:
(ג) וַיֵּלֶךְ אחר יצרו הרע[12] וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא שהזהרתי בלאו לא תשתחוה להם וכך[13] - צִוִּיתִי:
(ד) וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ בעדות שני עדים וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל:
(ה) וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ י"א[14] שער הבית דין וי"א[15] שער העיר אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ:
(ו) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת כאשר הוגד לך ושמעת תדרוש הדבר היטב על פי כל העדים הנמצאים שם והנה אם שמענו שעבר בפני שלשה, נשלח בעבורם ויבואו לב"ד ויעידו כולם, והוא הדין למאה, כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת, ואם לא היו שם יותר או שהלכו להם ואינם נמצאים שם, בשנים די[16] לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד:
(ז) יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: פ
(ח) כִּי יִפָּלֵא שיכוסה ממך ולא תדע מה לפסוק[17] מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם של הרוצח במזיד לְדָם רוצח בשוגג בֵּין דִּין לְדִין בדיני ממונות וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע צרעת[18] דִּבְרֵי רִיבֹת כי בענייני המשפטים יהיו המחלוקות יותר משאר ההוראות[19] בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ ששם יושבים סנהדרין גדולה של שבעים ואחת בלשכת הגזית:
(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם מצוה בסנהדרין שיהיו כהנים ולוים[20] וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט תשובה למיני ישראל שפוקרין בדברי חכמים ואומרים שאין אלא תורה שבכתב ואם נתנה התורה ככתבה ולא נתנה לחכמים לבאר אותה למה הוצרך לבא לירושלים[21]:
(י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ[22]:
(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה בית דין הגדול שבירושלים[23] הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל הוזהרנו בזה שלא לחלוק על דברי חז"ל במה שיורונו בפירושי התורה כגון הדברים הנדרשים בתורה בגזרה שוה או בבנין אב ושאר שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או במשמעות לשון הכתוב עצמו וכן במה שקבלו הלכה למשה מסיני שאם יראו הם שזה הדבר אסור או מותר מן התורה לפי מדרש הכתוב או לפי פירושו או הלכה מפי השמועה ממשה רבינו וי"א שאף העובר על גזירות דרבנן של חז"ל כמוקצה בשבת וכיו"ב עובר בלאו זה[24]:
נביא
מלאכי פרק ג
טו. וְעַתָּה, אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים - וכעת, משבחים אנו את הרשעים, גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה - שמצליחים הרשעים במעשיהם, כבנין הקיים ועומד במקומו, גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ - וגם בחנו את ה', אם יעניש אותם, והנה נמלטו וניצלו מכל עונש.
טז. אָז - כששמעו הצדיקים יראי ה', את דברי הרשעים, שמכחישים את השגחתו של ה' על מעשי בנ"א, נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ - דברו ביניהם דברי אמונה, ובטחון בה' ובמשפטו,וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע - את דבריהם, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו - ונכתב שמם בספר, לזכרון לפניו, ( לשלם להם שכרם לעתיד לבא ) לְיִרְאֵי ה' - כיראי ה', וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ - וכחושבים תמיד בדרכי ה' ובידיעתו.
יז. וְהָיוּ לִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת - ויהיו צדיקים אלו ודבריהם, שמורים אצלי, לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה - עד יום המשפט, שבו אעשה דין ברשעים, והם יהיו לי סגולה, וינצלו מהרעה, וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ - וארחם עליהם, כאיש, המרחם על בנו העובד אותו באמונה.
יח. וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ - ואז תראו מה בין צדיק לרשע.... (ולא יאמרו עוד: "בֶּאֱמָרְכֶם, כָּל עֹשֵׂה רָע, טוֹב בְּעֵינֵי ה', וּבָהֶם הוּא חָפֵץ, אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט", לעיל ב' יז').
יט. כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא - יום המשפט והדין ברשעים, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר - והדין יהיה קשה וחזק, כאש הבוערת בחזקה בתנור, וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ - כל הרשעים יהיו כקש, ( הנשרף בקלות), וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת - ותשרוף אותם האש במהירות, ביום הפורענות הבא עליהם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף - עד שלא ישאר להם, לא שורש ולא ענף. ( שלא ישאר להם כל זכר ).
כתובים
גלות בבל
3342 בשנת כ"ג לנבוכדנצר, היא ג' אלפים שמ"ב, הגלה נבוזראדן תשמ"ה נפשות (ירמיה נ"ב), ובסדר עולם פכ"ו כתב נתנה צור בידו ושטף כל היהודים שבעמון ומואב וסביבות ארץ ישראל תשמ"ה נפשות עכ"ל (צמח דוד):
3346 בשנת כ"ז למלכות נבוכדנצר, היא ג' אלפים שמ"ו, נתנה מצרים בידו ונשא המונה ושלל שללה והיה שכר לחילו כאשר התנבא (יחזקאל כ"ט) ואז הגלה ירמיה וברוך לבבל (סדר עולם פכ"ז). ובשלשלת הקבלה כ' א' כתב, ח' שנים אחר החורבן לכד נבוכדנצר מצרים וצור ולקח היהודים שהיו שם ובארץ עמון ומואב וסביבות ארץ ישראל ובתוכם ירמיה וברוך והוליכם לאלכסנדריא של מצרים ומחדושם (יש כאן ט"ס) שנים רבות והיה להם כמו מקדש מעט ופרו ורבו בעושר ובנים וכבוד עכ"ל, ולדעת סדר עולם לקח צור והיהודים שנת שמ"ב, ע"ש (ע"ל תי"ג):
3374 אויל מרודך בן נבוכדנצר מלך מ"ח בבבל אחר מות אביו שנת ג' אלפים שס"ד, בשנת ל"ז לגלות יהויכין, ומלך אויל מרודך כ"ג שנים. ונשא את ראש יהויכין מבית כלא ויתן כסאו מעל כסא המלכים (סוף מלכים וסוף ירמיה). ולא היה עוד מלכות לישראל רק בשם נשיאות, והיה יהויכין הראשון לנשיאות, ובמשך ימים מועטים מת בבבל ושאלתיאל בן יהויכין היה נשיא וראש גלות על גלות בבל אחר מות אביו ואחריו זרובבל בנו
3386 בלטשצר מלך מ"ט לבבל מלך שנת ג' אלפים שפ"ו, ומלך ג' שנים מקוטעים בשנותיו של דריוש (סדר עולם רבה פכ"ט), ובשנה ההיא חלם דניאל (דניאל ב') (וצמח דוד).
3389 שנת ג' לבלטשצר, הוא ג' אלפים שפ"ט, נראה חזיון לדניאל (שם סדר עולם) ועבד בלטשצר לחם רב:
דריוש הראשון בן אחשורוש מזרע מדי הנזכר (דניאל ו' וט') מלך על כשדים שהוא מלכות בבל אחרי מות בלטשצר שנת שפ"ט בן ס"ב שנה (דניאל ו') ומלך שנה (עיין סדר עולם פכ"ח
3392 שנה ג' לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל (דניאל סי' יו"ד), ונהרג כורש ג' למלכותו (עיין צמח דוד ח"ב ויוסיפון ס"א פ"ג), שכורש מלך בפרס שלשים שנה אך לא הגיע למלכות הכללי דהיינו למלוך גם על בבל עד אחר כ"ז שנים, אז מתחיל למנות שנה ראשונה (ע"ל ג' אלפים ש"צ).
קאמביסי בן מלך כורש מלך אחר אביו [שנת] שצ"ב מלך ב' לפרס, וכתבו שהוא ארתחשסתא הראשון המוזכר בעזרא (סימן ד') שבטל בנין הבית, ויש אומרים שמעשה יהודית עם אלפורנו היה בימי מלך קאמביסי (ע"ל ג' אלפים תרכ"א) והיה למלך קאמביסי שופט שמו שמעון שעות הדין בשביל שחד, וצוה להפשיט עורו לעבדה וחפה בה כסא המשפט והשיב עליו לשופט את איטו בן שמעון, והיה רשע רע אכזר ואיש משחית, והרג את אחיו איש צדיק ואחותו, ונפל מסוסו על חרבו ומת ו' למלכותו (צמח דוד):
דריוש מאגא מלך ג' לפרס, מלך תחתיו. ומלך שנה ומת:
דריוש איקסירקיס מלך ד' לפרס, יש אומרים שהוא ארתחשסתא השני הנזכר (נחמיה י"ג), ובימיו היה קדרות השמש ובעצם היום היו נראין כוכבי שמים, ולא ארכו הימים עד שהתעוררו מלחמות בארץ יון י"ח שנה והשחיתו הארץ. גם היה בימיו חמימות גדול עד שעור בשר האדם נקלף ונרקב בשרו ויבאש וימת עם רב ורבים נשתגעו ורבים רצו למים וטבעו עצמם, ורבים שחיו לא חזר שכלם כל ימי חייהם ונמשך מזה דבר כבד מאד. אפוקראט הרופא היה בעת ההיא. ומלך זה לכד עיר בבל והחריבה ונתקיימה נבואת ישעיה י"ג, כל העם הנמצא ידבר כו' (. ונהרג מלך זה משר צבאו (צמח דוד):
גריסי בנו, מלך ה', לפרס מלך אחריו:
דריוש ארטא מלך ו' לפרס, מלך אחריו שנה וימת:
ארתחשסתא מלך ז' לפרס, והיה מלך גדול ונורא והחזיר ליהודים כל כלי המקדש והיטיב להם מאד. ויש אומרים שהוא אחשורוש ומעשה אסתר היה בימיו. ויש חולקין:
ארתחשסתא הפרסי מלך ח' לפרס, מלך אחריו שמונה חדשים וימת:
סריאנו מלך ט' לפרס, מלך אחריו ג"כ ח' חדשים וימת:
דריוש נוטא מלך י' לפרס, מלך תחתיו:
ארתחשסתא מנימין מלך י"א לפרס, ונקרא ארתחשסתא הגדול, ומפני זה אמרו קצת שהוא אחשורוש של אסתר:
דריוש אותו בן המלך מנימין, מלך י"ב לפרס, ונהרג ממלך באגאי:
ארסיס בן דריוש, אותו הנהרג, מלך י"ג לפרס, היה רשע וצורר ומלך באגאי הנ"ל המיתו בסם המות:
דריוש האחרון בן ארסמא מלך י"ד לפרס, עלה עליו אלכסנדר מוקדון ודריוש ברח למדי וקם שר צבאו ביסאו והרגו באמרו שאלכסנדר יעשרו. אך אלכסנדר חרה לו על השמועה ודן את ביסאו ביסורים קשים ומיתה מגונה, וקבר אלכסנדר את מלך דריוש בכבוד גדול. ונכרתה אז מלכות פרס והתחיל מלכות יון (עכ"ל צמח דוד ח"ב). וכל מלכות פרס נ"ב שנה, עד תמ"ב:
אחשורוש של אסתר המלכה מלך אחר כורש שנת ג' אלפים שצ"ב. כי ג' שנים של כורש היו מקוטעין (כמו שכתב סע"א פכ"ח) ומלך י"ד שנים (סדר עולם פכ"ד) ובתחלת מלכותו כתב שטנה (עזרא ד') ונתבטל בנין בית המקדש ועיין צמח דוד:
3395 שנת שלוש למלכותו (הוא ג' אלפים שצ"ה) עשה משתה:
3399 ותלקח אסתר ז' למלכותו שנת ג' אלפים שצ"ט
3404 המן הפיל פור י"ב למלכותו שנת ג' אלפים ת"ד. נמצא אסתר לא הגידה עמה ומולדתה עד שנת ה' או ו' למלכותה, כי לא הגידה עד חודש י"ב לגורלו, והוא דבר נפלא (צמח דוד), אמו של המן נקראת אמתלאה בת עורבתא (פ' הספינה, ב"ב צ"א). בספר סגולות, הרוצה לכבוש שונאו יזכור שבע פעמים אמו של המן (שלשלת הקבלה כ"א). המן נתעשר שמצא אוצרות מלכי יהודה (מסכת מגילה). והרג את התך שהיה משיב דברים בין אסתר למרדכי. י"ג בניסן כתב המן ספרים. בט"ו בו נכנסה אסתר למלך. בט"ז בו תלו את המן. בכ"ג בסיון כתב מרדכי להשיב ספרי המן. בי"ג אדר תלו עשרת בני המן ובאותו פרק לשנה הבאה נכתבה המגילה (שלשלת הקבלה). אסתר היתה בת ע"ה שנה בשעת הנס, מדרש (שם):
מרדכי חי יותר מארבע מאות שנה (מנחות פרק פרק ישמעאל, ע"ש רש"י, ושקלים פרק ח' ורמב"ם שם בפירוש המשניות, ותוס' פרק מרובה) ונמצא בסוף מלכות חשמונאים והיה נקרא ג"כ פתחיה (שלשלת הקבלה). אבל תוס' (בפי') [בפרק] ר' ישמעאל הנ"ל (ס"ד), ותימא לומר שהאריך ימים כ"כ. ונראה ע"ש מרדכי הראשון היו נקראים הממונים:
3406 דריוש בן אחשורוש השני מלך על פרס שנת ג' אלפים ת"ו ובויקרא רבה ובתוס' פ"ק דראש השנה (דף ג' ב') הוא בנה של אסתר, ובן שבע שנים היה במלכו. ולדעת סדר עולם (פ"ל) שהוא ארתחשסתא הנזכר (נחמיה סימן ב' י"ג) ומלך ל"ב שנים (ע"ל תי"ג) (צמח דוד) ובימיו נתנה רשות לבנות בית המקדש:
נמצא כתוב בספרי מלכי פרס כי אסטרגוס מלך פרס לא היה לו כי אם בת אחת יורשת המלכות ויאהבה אחד משרי אביה ותהר לו וכשמוע אביה המית השר ההוא ושם בתו במאסר, ויהי בלדתה נתן המלך את הנער היולד לאחד ממשרתיו לשלוח אותו המדברה ועשה כן וינחהו שם, וימן ה' כלבה ותיניקהו ויגדל הילד ונעשה בן חיל, ויאספו אליו אנשים ריקים ויהי עליהם לשר וכשמוע המלך קבץ אנשים רבים וישלח להרגו, וזה השר נקרא כורש בלשון סרסי כלב לפי שנתגדל מכלבה, ונתאמץ על זקנו והרגו ויכבוש את העיר וימלוך עליה ויכנע כל הארץ לפניו, ולפי שדריוש מלך מדי לא היה לו כ"א בת אחת נתן לו לאשה וירושת מלכות מדי, ואח"ז אמר כורש אל דריוש הנה אנחנו מלכים למה נהיה משועבדים לבלטשצר הלא הם זרע מרעים נלחמה בו כי לנו נאה המלוכה, ויאמר דריוש עשה בכחך ויהי אלהיך עמך, וילחמו בבלטשצר וכשנתקרבו אל העיר יצאו צבאות בלטשצר ומפריצי ישראל נתחברו לו, ויוכו הפרסיים ובלטשצר שמח ועשה משתה והוציא כלי בית ה' ואז נראתה בכותל היכל המלך ידא די כתבה מנא מנא תקל ופרסין ודניאל פתר החידה, וסריס אחד של המלך היה מכיר דניאל מימי נבוכדנצר נתן אל לבו פשר דניאל, וכשראה המלך ישן משכרותו כרת את ראשו וימלט חוצה לעיר אל כורש ודריוש ויגד להם כל אשר קרה בלילה ההוא לבלטשצר ויתן בידיהם ראש בלטשצר, ויתמהו המלכים ויאמרו אין זה אלא עבור חטאם מחרבן בית ה' ונדרו נדר אם יתן ה' בבל בידם להשיב את הגזלה ולהרשות בני ישראל שיבנו הבית. ויהי בבוקר ויעלו המלכים על בבל וילכדוה וישחיתו כל ארץ כשדים ובבל ויכו לפי חרב מעולל ועד יונק ובטלה מלכות בבל, והיתה עמידת מלכות בבל מנמרוד עד בלטשצר אלף ושש מאות שנים ומספר המלכים מ"ט או נ"א (צמח דוד ח"ב),
ואז הומלך דריוש בבבל ושאר מלכיות הניחם לכורש חתנו ויכבוש מלכיות אחרות, וכשחלה דריוש למות קרא אל כורש וימליכהו על בבל בחייו ויצוה לקיים הנדר. ואז נתן רשות לגולה לבנות ירושלים ונתן להם כלי בית המקדש ואז בשנת אחת למלכות כורש ושנת נ"ב לחרבן יסדו ישראל שהלכו מבבל לירושלים יסוד בית המקדש, וצרי יהודה ובנימין הלשינו על ישראל לכורש ונתבטלו מהבנין כל מלכות כורש ומלכות אחשורוש עד שנת שתים לדריוש בן אחשורוש ואסתר, שהיא שנת י"ח להתחלת יסודות בראשונה, והיא שנת שבעים לחרבן, דאז השלימו בנין כל הבית. והיה לכורש כח הזכרון שהיה לו שש מאות אלף שכירים ולכל אחד קראו בשמו בשעת הפרעון (שלשלת הקבלה ק', הביאו אברבנאל ומכלל יופי ישעיה מ"ה):
משנת ההלכה
א. י"א שגם מסגד של ישמעאלים דינו ככנסיה של נוצרים[25], שגם בית המסגד שלהם שבו הם מבצעים עבודתם יש לו ג"כ דין של בית ע"ז לכל דבר. ויש מתירים במסגד של ישמעאלים, שאף שמקודם היו הישמעאלים עובדי ע"ז, אך עתה ענין ע"ז נכרת מפיהם ומלבם, והם ונשיהם וטפם מיחדים את ה' יחוד כראוי שאין בו דופי, ומותר אפי' ללמוד תורה ולהתפלל שם[26]:
ב. גינות מקדש הבאהיים בחיפה ובעכו יש האוסרים לבקר שם. ויש שהתירו מכיון שהרי הם כאיסלמים[27] ונהגו הרבה כדעה זו.
ג. מותר[28] להתבונן בחיות ואפי' חיות טמאות, ואין בו משום "אל תפנו אל האלילים", ולכן מותר לילך לגן חיות, אבל מקום שבו מרקידים החיות לבדח הקהל וכיו"ב, כגון "קרקס" יש אוסרים[29]. ויש מתירים[30]:
ד. אסור להסתכל או לסחור בצורת שתי וערב[31], ויש בו משום אל תפנו אל האלילים, ואע"ג שניכר שנעשה רק לצורך תכשיט, עכ"פ אסור: (שו"ת דברי יציב חלק יו"ד סימן ל"ח)
ה. וכן אסור לשמוע כלי שיר של עבודת כוכבים, או להתבונן בעבודת השרים[32], וכן להריח בריח של אלילים: (ש"ך שם ס"ק ל"ב)
ו. ומיהו דבר שאין מתכוין מותר, ואפי' אפשר[33] לו לילך למקום אחר מותר כשאינו מתכוין, אם הוא בענין שיכול לאטום אזניו ולעצום עיניו ולסתום נחיריו שלא יהנה מן הקול והמראה והריח.[34] אבל בלאו הכי אסור[35]: (ש"ך שם ס"ק ל"ד)
ז. ואם מתכוין ליהנות בראיה או בריח או בשמיעת השיר, אפילו א"א לו לילך למקום אחר[36] אסור, ואפי' אם אגב הילוכו הכין עצמו ליהנות בו, הרי זה חוטא: (שם)
ח. ואם המזמרים או מנגני השיר אין כוונתם לע"ז, אלא לזמר בעלמא אין איסור אם אין שרים מלות הבליהם, אבל מכוער הדבר, ואם מזמרין המילים אסור: (אג"מ שם סי' קי"א)
[1] רש"י
[2] רמב"ן
[3] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קעו
[4] חזקוני
[5] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת רעד
[6] רבינו בחיי
[7] רמב"ן
[8] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת יג
[9] רמב"ן
[10] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת יא
[11] רש"י
[12] ת"י
[13] ומפני שעובדי השמש והירח ושאר הכוחות העליונים חושבים כי בעבודתם ימצאו חן בעיני ה' יתעלה בעבור שהם משרתי המלך, והמכבד משרתי המלך הרי זה מכבד את המלך, על כן הוצרך לומר אשר לא צויתי כי לא צוה בכבוד זה. רבינו בחיי
[14] ת"א ת"י
[15] רש"י
[16] רמב"ן
[17] ת"א ת"י
[18] רשב"ם
[19] רמב"ן
[20] (ספרי כ) וכן עשה יהושפט בדברי הימים ב' קפ' י"ט וגם בירושלים העמיד יהושפט מן הלוים והכהנים וראשי האבות לישראל למשפט ד', דהוא סנהדרין גדולה . משך חכמה
[21] חזקוני
[22] הצורך במצוה זו גדול, כי התורה ניתנה לנו בכתב, והדעות לא ישתוו בכל הדברים הנולדים ואז ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות, ולכך חתך לנו הכתוב הדין הזה שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני ה' יתברך בכל שיאמר לנו בפירוש התורה כמו שקבלו עד משה מפי הגבורה, כי על הדעת שלהם הוא נותן לנו את התורה אפילו יהיה בעיניך בהיפך מדעתך כמי שמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב כי הם יודעי האמת ורוח הקודש שורה עליהם לכוון אל האמת לעולם. רמב"ן רבינו בחיי
[24] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת שיב
[25] בשו"ת צי"א חי"ד סי' צ"א וז"ל "הנה אמנם כן נכון הדבר, וחילי דידי מדברי חדושי הר"ן בסנהדרין דף ס"א ע"ב ד"ה יכול, דגם לעבודת הישמעאלים והשתחויתם לנביא השקר שלהם דין ע"א יש לקדשיהם לכל דבר, וא"כ ברור לפי"ז שאסור ליכנס לשם:
[26] הגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חאו"ח סי' יא), ועיין שו"ת יביע"א ח"ז יו"ד סי' י"ב מה שהאריך להתיר הדבר, והביא מגאונים וצדיקים שהתפללו במסגד:
[27] ומלבד זאת אין זה באמת מקדש או מסגד אלא מקום קבואה המשמש אותם לתפילה והגנים אינם אלא סמל לאסתטיקה ולא ממש סמל או פולחן דתי
[28] אפי' לדיעות האוסרות צרות לנוי ה"מ בצורות שנעשו ע"י בנ"א, שהמסתכל בהם מסיח דעתו מהשי"ת ומושכים לבו ע"י הציור שהוא מעשה ידי אומן, אבל בחיות גופן לכ"ע משרא שרי, שמתוך כך יכיר גדולתו יתברך ככתוב מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית וכו', וכ"כ שו"ת יביע אומר ח"ד או"ח ס'י כ':
[29] עיי"ש ביבי"ע שהביא כן משו"ת פרי השדה:
[30] שם וודאי לשיטות המתירות צורות של נוי דיהיה מותר בכה"ג, אמנם אפ' דיש לאסור משום ההולך לטרטיאות וכו', מובא במ"ב ש"ז ס"ק נ"ט:
[31] עיין בשו"ת האלף לך שלמה יו"ד סי' קצט גבי איש אחד שמסחרו עם כומרים ותופר להם מלבושים שיש עליהם שתי וערב אם מותר לו בזה ואם שייך בזה לפני עור אפילו שיש גוים אחרים שמתעסקים עם זה
[36] בביאור הגר"א ציין ברכות דף נ"ג א' "תנו רבנן היה מהלך בשוק של עובדי כוכבים, נתרצה להריח הרי זה חוטא". והמאירי שם כתב "ואם היה מהלך בשוק של ע"ז והריח ריח של ע"ז ונתרצה בו, ר"ל שהכין עצמו אגב הלוכו לקלטו, הרי זה חוטא כנהנה באסור ע"ז אף על פי שאין בריח ממש, מ"מ אסור הנאה יש בו":
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה