יום רביעי, 27 באוגוסט 2014

פרשת שופטים יום ד'

מקרא

דברים פרק יט

(ג) תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ שיהיה הדרך גדול וכבוש ומכוון ע"י שלטים שלא יטעה מלילך אל המקלט[1] וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שיהא מתחלת הגבול עד העיר הראשונה של עיר מקלט כשיעור מהלך שיש ממנה עד השנייה וכן משנייה לשלישית וכן מן השלישית עד הגבול השני של ארץ ישראל[2] וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ:
(ד) וְזֶה דְּבַר הלכות[3] הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם:
(ה) וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת עם[4] רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן נשמטה ידו להפיל מכת הגרזן[5] לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ שיצא הברזל מקתו[6] וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי:
(ו) פֶּן יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ לכך תכין הדרך שיוכל לנוס בה מהר[7] כִּי יֵחַם לְבָבוֹ וְהִשִּׂיגוֹ כִּי יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ וְלוֹ לרוצח[8] אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם:
(ז) עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר שָׁלֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ אבל עיקר מצות ערי מקלט בא אפילו בלי מורא מגואל הדם. רק בשביל שהגלות מכפרת על רוצח בשגגה. רק מה שצוה הכתוב שלש ערים וגו' הוא מזה הטעם של מורא גואל הדם[9]: ס
(ח) וְאִם יַרְחִיב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ:
(ט) כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה:
(י) וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים אם לא תתקן המקלט[10]: ס
(יא) וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל:
(יב) וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת:
(יג) לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו שלא תאמר הראשון כבר נהרג מה בצע כי נהרוג את השני לפי שהרחמנות במקום הזה הוא אכזריות על הנבראים[11] וּבִעַרְתָּ את מי ששופך[12] דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל וְטוֹב לָךְ טובה גדולה לך להציל ממות נפשך, כי הרחמנות על הרוצחים שפיכות דמים, מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים[13]: ס
(יד) לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחלקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחיד מהם אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות[14] בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ: ס
(טו) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן בדיני נפשות ומלקות וּלְכָל חַטָּאת בחוב ממון[15] בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר:
(טז) כִּי יָקוּם עֵד חָמָס עד שקר[16] בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה דבר שהוסר ואינו יכול להיות כגון שבאו שנים ואמרו להם והלא באותו היום עמנו הייתם במקום פלוני, והיאך ראיתם זה במקום אחר[17]:
(יז) וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים המה העדים המעידים שהיו עדי שקר[18] אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְקֹוָק לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם:
(יח) וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו שהיתה עדותו שקר ובכוונה ממנו לענות שקר על אחיו לא כמוטעה או שוגג כענין בטעות שעות יום המעונן או בעבורו של חדש[19]:
(יט) וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
(כ) וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ:
(כא) וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ על העד נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל: ס


משנת ההלכה

       א.       כתב הטור סי' תקפא "תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה, שאז עלה לקבל לוחות אחרונות, והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהלים מ"ז) עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה, וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן, וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה" וכן מובא בחיי אדם שם "ויש מקומות שתוקעין גם במנחה". אמנם מנהג האשכנזים ברוב המקומות לתקוע רק בשחרית אחר התפילה. ומנהג הספרדים לתקוע בעת אמירת הי"ג מידות בסליחות.

        ב.        ומי שלא שמע תקיעת שופר בבוקר יש נידון בפוסקים אם צריך לשמוע תקיעת שופר במנחה כיון שאפשר לומר שאינו חיוב על כל יחיד אלא על על הציבור, ויחיד אינו צריך להשלים. אמנם יש מהפוסקים שהוא גם חיוב ממנהג על כל יחיד. ולפיכך ודאי מן הראוי שיחמיר האדם לשמוע תקיעת שופר במנחה אם לא שמע בשחרית.

         ג.         ירבה בכל החודש בתשובה ותפלה וצדקה. ונתנו רמז לזה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים [אסתר ט, כב] ראשי תיבות אלול, לרמז שבחודש אלול ירבה במתנות לאביונים.

        ד.        וכיון שימים אלו ימי רצון ותשובה הם ראוי לאדם להרבות כפליים בתלמוד תורתו וקיום המצוות אמנם עצה טובה להתחזק בעקר במצוות השקולות כנגד כל המצוות כולם, כמצות ציצית שבת תפילין וצדקה.




[1] חזקוני
[2] רש"י
[3] ת"י
[4] ת"א ת"י
[5] רש"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רש"י
[8] ת"א ת"י
[9] העמק דבר
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] רבינו בחיי
[12] ת"א ת"י
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] ת"י
[16] ת"א ת"י
[17] רבינו בחיי
[18] העמק דבר
[19] ספורנו

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה