מקרא
דברים פרק טו
(א) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים השמיטה הזאת חלה בסופה[1] ואין שמיטת כספים משמטת אלא בסופה אבל בתוך השביעית רשאי לתבוע[2] תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה וממשיך הכתוב ומבאר איזה שמיטה:
(ב) וְזֶה דְּבַר הלכות[3] הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט נצטוינו בזה לשמוט ולא לתבוע החוב שיש לנו על חבירינו בשנת השמיטה ואם יבא לפרוע יאמר לו משמט אני ואינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ומדברי סופרים נוהג גם היום[4] כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ בעל הלואה אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ שיש לו הלואה על חבירו לֹא יִגֹּשׂ יתבע אֶת רֵעֵהוּ הוזהרנו בלאו ג"כ שלא לתבוע החוב בשביעית כנ"ל[5] וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא בית דין[6] שְׁמִטָּה לַיקֹוָק:
(ג) אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ י"א[7] שהוא מצות עשה על ישראל שהלוה לנוכרי להכריח אותו ולתבוע ממנו בחוזקה, ולדחוק אותו שיפרע את ההלוואה. ואם הנוכרי מבקש לפרוע לו את ההלוואה מאוחר יותר אחר זמן הפרעון לא יחמול ולא ירחם עליו להאריך לו את זמן ההלוואה וי"א[8] שנאמר ללאו הבא מכלל עשה דהיינו רק את הנכרי מותר לנגוש אבל לא את היהודי[9] וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ ולא מה שכבר מסור לבי"ד לגביה שזה אין לך חיוב לשמוט[10] אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ:
(ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן ולא תחוש מלשמט ההלואה[11] כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:
(ה) רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:
(ו) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ תיקח עבוט כלומר תמשכן גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ: ס
(ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ מלדבר על לבו דברי תנחומין כדי לפייסו, ואמרו חז"ל (בבא בתרא ט ע"ב) המפייסו בדברים גדול מכולם[12] וְלֹא תִקְפֹּץ תסגור אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן הזהירנו שלא למנוע צדקה והרחבה מהאביונים מאחינו אחר שנדע חולשת ענינם ויכלתנו להחזיק בהם ולפיכך כל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה, עבר בלא תעשה[13]:
(ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ נצטוינו בזה ליתן צדקה[14] וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ קח את עבוטו להלוות לו עליו אם יכול[15] שהלואה עדיפה ממתנת חינם למי שיכול לפרוע דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ:
(ט) הִשָּׁמֶר לְךָ הוזהרנו בזה שלא להמנע מלהלוות קודם סוף השמיטה שמא יתאחר החוב שלו וישמט וכן אם מקמץ ידו מליתן צדקה מפני פחד שמיטה ג"כ עובר בלאו זה[16] פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה שצויתיך שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ולפיכך[17] וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
(י) נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ אל יעלה על לבבך שתהיה בכך חסר[18] כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:
(יא) כִּי אם ישמרו ישראל מצוות התורה לא יהיה בהם אביון אמנם אם לא ישמרו[19] - לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ כי לא יהיו כל הדורות כל ימי עולם כלם שומרים כל המצוה עד שלא נצטרך כלל לצוות על האביון, כי אולי בקצת הימים ימצא אביון[20] עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ: ס
(יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי בגניבתו אוֹ הָעִבְרִיָּה שמכרה אביה בקטנותה לאמה. והגיעו שש שנים לשמטה קודם הבאת סימנים[21] וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ:
(יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם הוזהרנו בזה לא לשלח עבד שמכרוהו בי"ד ריקם בלא הענקה וי"א שדין זה אף במוכר עצמו[22]:
(יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לשון תפארת, כלומר עשה לו כבוד ותפארת מממונך[23] לוֹ מִצֹּאנְךָ בשר וּמִגָּרְנְךָ לחם וּמִיִּקְבֶךָ יין כלומר כל צרכיו כדי שיוכל לחיות[24] אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ:
(טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ והוציאך ברכוש גדול[25] עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם:
(טז) וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ:
(יז) וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת שהדלת של עץ וטוב לנקוב כנגד העץ יותר מכנגד האבן[26] וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן כמו שבעבד עברי לא רשאי לשעבדו, רק שיהא חפץ בזה ורוצה להיות עם אשתו השפחה ואהבך ואת ביתך, כן באמתך, אשר אם תיעדה לא תיעד אותה בעל כרחה רק באופן שתשאל את פיה ותרצה בך להיות לך לאשה, כי אוהבת אותך או את בנך[27] וחז"ל דרשו שחוזר על חיוב הענקה שההענקה הוא לאביה תעשה כן, אף שאין ההענקה לעצמה ולא על רציעה[28]:
(יח) לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ במה שאתה נותן לו כִּי מִשְׁנֶה משנה וכפילות שְׂכַר שָׂכִיר בעבודת שש שנים שעבד אותך שאתה מעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך מלבד שכירות של קנין שש שנים שקנית אותו עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים שהרי[29] וּבֵרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה: פ
(יט) כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר שקדוש מאיליו מלידה אעפ"כ תַּקְדִּישׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בפה, ומצוה להקדישו בקריאת שם[30] ונהוג בו דין הקדש ש[31]- לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ הוזהרנו בזה לא לעבוד בקדשים ולא לגזוז צמר קדשים[32]:
(כ) לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּוּ הראוי לאכלו כלומר הכהן[33] שָׁנָה בְשָׁנָה לא ככל הקרבנות דמצוה לאכול במועד הראשון שהובא בירושלים אבל בכור הכהן רשאי להשהותו כל השנה בירושלים[34] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
(כא) וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(כב) בִּשְׁעָרֶיךָ חוץ למקדש[35] תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו ולא כקרבנות שאסור לאכול בטומאה כַּצְּבִי וְכָאַיָּל שאין במינם קרבן[36]:
(כג) רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל שלא תאמר כיון שהותר שאינו קרבן ואין דמו נזרק על המזבח א"כ הותר גם דמו[37] עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם ואינו חייב בכיסוי הדם אע"ג שהוקש לצבי ואיל[38]: פ
נביא
מלאכי פרק ג
א. הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי - משיב להם: עוד יבוא היום שבו אשלח את מלאכי, לעשות משפט ברשעים, וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי - ויפנה ויסיר מן הדרך, את המכשולות והמזיקים, לשבים ארצה מהגלות,וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ, הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים - ובפתאומיות, יבוא ה', שאתם מבקשים ודורשים אותו, לגאול את עמו, ולשכון בהיכלו, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית, אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר ה' צְבָאוֹת - ויבוא אליהו הנביא שליח ה', אשר אתם חפצים שיבוא.
ב. וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ - ומי יוכל להכיל ולסבול את המשפט, שיעשה המלאך ברשעים באותו הזמן, וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ - ומי יוכל לעמוד, ביום שיֵרָאה המלאך, כשיעשה את המשפט, כִּי הוּא, כְּאֵשׁ מְצָרֵף, וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים - כי הוא, המלאך, דומה לאש, הצורפת ושורפת את הסיגים מן הכסף, ולבורית (כמו סבון), המנקה את הכתמים הקשים מן הבגד.
ג. וְיָשַׁב - המלאך לשפוט את העם, מְצָרֵף, וּמְטַהֵר כֶּסֶף - כצורף המנקה את הכסף מן הסיגים, וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי - ויטהר את בני לוי מהרשעים, וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף - וינקה אותם כמו שמנקים את הזהב והכסף מכל ליכלוך, וְהָיוּ לַה' מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה - ואז יגישו הכהנים מנחה בצדק ועל פי הדין. ( לא כמו שמקריבים הכהנים כעת, בעלי מומים, גזולים וכדו' )
ד. וְעָרְבָה לַה', מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם - ותהיה עריבה לה', המנחה שיקריבו לפניו, כִּימֵי עוֹלָם, וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת - כמו שהיה מימות עולם ובשנים קודמות.
ה. וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט - אקרב אליכם לעשות משפט ברשעים, וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר, בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים - ואני עצמי אמהר ואעיד, בכל המכשפים והמנאפים, וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר, וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר, אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר - ובכל אלו שנשבעו לשקר, ובעושקים את שכרו של השכיר, היתום והאלמנה, והמטים את דין ומחייבים את הגר על חינם,וְלֹא יְרֵאוּנִי - ואינם יראים ממני, אָמַר ה' צְבָאוֹת:
ו. כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי - דברי ה' וגזירותיו - לא ישתנו, וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם - ואתם בני ישראל, לא כיליתי אתכם לגמרי על אף חטאתיכם. ( ר"ל, שכל העמים כלו ואבדו, ואתם, אף שחוטאים לפני ונענשים, לא תכלו לגמרי ).
כתובים
יחזקאל נפטר בחיי נבוכדנצר ונקבר בבבל בין נהר פרת ונהר כבר (ע"ל ג' אלפים שט"ז) וכשמלך אויל מרודך והוציא יהויכין מבית הכלא ובא יהויכין ול"ה אלפים יהודים עמו ובנו כיפה על קבר יחזקאל ועל קברו צב שקורין שילדקרע"ט מלאכה נפלאה וגם היום נראה שם חקוק יהויכין ויחזקאל וגדוד אנשים. ויעשו כנסת גדולה סמוך לה ובמקום הכנסת יש כמו שישים מגדלים ובין מגדל למגדל כנסת ובחצר כנסת יחזקאל בנויה תיבה ואחרי הכנסת קברו של יחזקאל והכל יחד נקרא כנסת יחזקאל ויהויכין. הדרן לכנסת יחזקאל נחלות וכרמים שנתן לו אויל מרודך להתפרנס מהם ואותו מקום מקודש על שם ישראל ובאים להתפלל ממרחקים וביום הכיפורים מוציאין ספר תורה מגויל מכתב יד של יחזקאל וקורין בו, ועל קברו עששיות דולקות כל היום. ושם בית הקדש גדול מלא ספרים רבים מחורבן בית ראשון ושני, ונשיא ישמעאלים כשמלך במקומות ההם קיים לכנסת זה כל ההכנסות ההם עד היום (שלשלת הקבלה דף כ"א בשם מסעות בנימין), ועיין בספר בית ישראל העתקתי בלשון קדש, טוב להעתיקו פה כי נפלא הוא. והבית המדרש שעל קבר יחזקאל בנין יפה מאד והכל מוזהב וכותל מערבי הוא מחומר והקבר הוא מסיד וגובה שלש אמות והשער של בית המדרש קטן וכשבאין בני אדם להתפלל שם אזי מתגדל השער (ע"ל ג' אלפים ש"ן) (גלילות ארץ ישראל):
3370 עזרא בן שריה בן עזרא וגו' בן אבישוע בן פנחס בן אלעזר בן אהרן כ"ה מפורש בעזרא ריש סי' ז' הוא היה ראש לאנשי כנסת הגדולה כאן מתחיל ח' דורות של הוראה במשך בנין בית שני, קבל מברוך בן נריה (רמב"ם) שנת ג' אלפים ש"ע (יוחסין בסדר הדורות שלשלת הקבלה כ"א וק"א), מקבל כ"ב (שם). ואיתא במדרש עזרא הוא מלאכי (ע"ל ג' אלפים ת"ח), והיה עניו והיה ראוי שתנתן התורה על ידו. ותיקן עשר תקנות (פרק מרובה) ועוד תקנות רבות, כי סתם תקנות עזרא תיקן. ולא היה מהראשונים לעלות לארץ ישראל כי היה טרוד לחזר תלמודו לפני ברוך רבו שלהיותו זקן מופלג לא היה יכול לעלות, גם היה סיבה משמים שיתכהן יהושע בן יהוצדק להיות בן כהן גדול ולא יהיה פתחון פה לעזרא לכהן הוא אפילו שהיה צדיק כמוהו
משנת ההלכה
א. המטייל ונופש ברחבי הארץ ועובר בקרבת קברי הצדיקים גדולי ישראל הנביאים, התנאים, והאמוראים, וגדולי הראשונים, מן הראוי שישתטח כל קבריהם כמו שכָלֶב השתטח על קברי האבות כשבאו לרגל את הארץ ולהלן יבואר האיך מותר לעשות כן
ב. במצות לא תעשה ל"ח כותב הרמב"ם היא שהזהירנו משאול ספור מן המתים כמו שיחשבו אשר הם מתים באמת ואף על פי שהם אוכלים ומרגישים ויחשבו שמי שיעשה כך וילבש כך יבא אליו המת בשינה ויאמר לו מה שישאל ממנו והוא אמרו יתעלה (דברים פ' י"ח פס' י', י"א) "לא ימצא בך וגו' ודרש אל המתים" ובגמרא סנהדרין (ס"ה ב') דורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה והעובר על לאו זה חייב מלקות:
ג. ומטעם זה כתב הב"ח "אותן נשים וכן עמי הארצות שהולכין על קברי מתים, וכאילו מדברים עם המתים ואומרים להם צרותיהם, קרוב הדבר שהם בכלל דורש אל המתים" (ב"ח יו"ד רי"ז גשר החיים ח"ב) פכ"ו
ד. ועל פי זה יש מן הגאונים שהיו רוצים לאסור להשתטח על קברי מתים, שלא יהיה נראה כדורש אל המתים. ואין היתר להשתטח על קברי אבות, אלא להתפלל שם לה' במקום קדושה כדי שתהא תפלתו נשמעת ויתפללו לה' שימלא שאלותם בזכות אבותיו או בזכות הצדיקים הנקברים פה, או להשתטח על קבר המת לפייסו אם ביזה אותו, אבל כבר החזיקו במנהג זה ואין איסור בדבר. (שם ובש"ך שם קע"ט ס"ק ט"ו חכמת אדם כלל פ"ט בשם הב"ח שם)
ה. אך האחרונים האריכו להוכיח שאין בזה שום איסור של דורש אל המתים, אפילו כשמבקשים מהמתים שיתפללו על החיים. שכן אמרו (תענית ט"ז א') בתענית צבור על הגשמים שיוצאים לבית הקברות כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים , וכן אמרו בכלב (סוטה ל"ד ב') שהלך ונשתטח על קברי אבות בחברון, ואמר; אבותי בקשו עלי רחמים , ומותר לומר תהא מליץ יושר ותתפלל בעדינו לה' יתברך, דמכיון שאומר לו שיתפלל להית"ש הרי אין זו מגמה למת עצמו, אלא כמו שמבקשים מצדיק חי שיתפלל בעדו, (גשר החיים פכ"ט אות ט' עמ' ש"ט)
ו. להתפלל למת עצמו שיענהו לכו"ע אסור. ואלו השוטים הצועקים למתים ודורשים תשועה מהם, לבד מאשר עוברים על ודורש אל המתים, (שלפמ"ש המהר"ל ועוד ג"ז בכלל ודורש אל המתים, אע"ג שלפי פי' רז"ל מהות הלאו הוא מענין אחר) עוברים גם על הלאו ולא יהיה לך אלקים אחרים על פני (כמ"ש העיקרים מאמר ב' וראה מה שאסף בזה הרה"ג רא"ל גורדון ז"ל בסדור שלו "אוצר התפלות" במבוא סעי' ג') (גשר החיים שם, ועיין מש"כ מצות ל"ת א'):
ז. יש נוהגין לטעום מעט קודם שהולכים על בית הקברות, מחשש שארז"ל דורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות, ועכ"פ לא יסעוד: (אלף המגן על המטה אפרים תקפ"א ס"ק ק"ט)
ח. יש נוהגין שאין ללכת על קברי אבות, כשלא הלכו ז' או י' שנים. (שו"ת דברי יציב חלק יו"ד סימן רמ"ה)
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] זהו דעת הרמב"ם וכן נפסק להלכה בשו"ע אבל דעת הרא"ש ששביעית משמטת בתחילתה ומיד שנכנס שנת השביעית מושמט החוב ויש שחששו לדבריו וכתבו פרוזבול בתחילת השמיטה והחזו"א לא נהג כן מצוות ה' אלה המצוות ל"ת רל
[3] ת"י
[4] מצוות ה' אלה המצוות עשה קמא
[5] שם ושם ל"ת רל
[6] ת"י
[7] דעת הרמב"ם
[8] דעת הרמב"ן
[9] מצוות ה'מ אלה המצוות עשה קמב
[10] חזקוני
[11] חזקוני
[12] רבינו בחיי
[13] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת רלב
[14] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קצה
[15] חזקוני
[16] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת רלא
[17] חזקוני
[18] חזקוני
[19] ת"י
[20] רמב"ן
[21] רשב"ם
[22] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת רלג
[23] רבינו בחיי
[24] חזקוני
[25] רשב"ם
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] משך חכמה
[28] רשב"ם
[29] רשב"ם
[30] רבינו בחיי
[31] רשב"ם
[32] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת קיג
[33] אבע"ז
[34] העמק דבר
[35] אבע"ז
[36] רבינו בחיי חיזקוני
[37] רש"י
[38] פי' ר' יוסף בכור שור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה