מקרא
דברים פרק יז
(יב) וְהָאִישׁ והוא חכם מחכמי ישראל שירצה לחלוק עם בית דין הגדול אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט והורה לאחרים לעשות כפי הבנתו שלא כדעת הבית דין הגדול בדבר שבזדון חייב כרת ושגגתו חטאת, הוא הנקרא זקן ממרא[1] וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא ע"י בית דין וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל:
(יג) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ כיון שישמעו שנהרג רב גדול על זאת יהא כל אחד ירא לנפשו[2] וְלֹא יְזִידוּן עוֹד: ס
(יד) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:
(טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ על פי נביא או ע"י האורים ותומים[3] מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא:
(טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אלא ייקח רק כדי מרכבתו וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס שהסוסים המובחרים באים ממצרים וַיקֹוָק אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד כאן נצטוו שלא לדור במצרים:
(יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים יותר משמונה עשרה נשים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד אלא רק כדי צרכי מלכותו וצבאו[4]:
(יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה נוסח[5] הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר ויעתיק מהספר המונח[6] מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:
(יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ התורה הנזכרת וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו כל שעה שאפשר לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת תורה שבכתב וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה תורה שבעל פה ומדרשות התורה[7] לַעֲשֹׂתָם:
(כ) לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו לכן לא ירבה לו סוסים נשים וזהב[8] וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול ולכן ילמד את ספר התורה זה[9] לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: ס
דברים פרק יח
(א) לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְקֹוָק קדשי המקדש וְנַחֲלָתוֹ תרומות ומעשרות ומתנות כהונה[10] יֹאכֵלוּן:
(ב) וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְקֹוָק הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ: ס
(ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח שוחטי בהמות החולין וזו מצוה מחודשת לא נזכרה בתורה, כי במדבר שלא היו זובחים שור ושה רק שלמים לא הזכירה להם, שאינה נוהגת במוקדשים[11] אִם שׁוֹר אִם שֶׂה ולא חיה[12] וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
(ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ תרומה ותרומת מעשר[13] וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ:
(ה) כִּי בוֹ בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְקֹוָק הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים וראוי לך לתת לו לחם ושמלה כדי שיוכל לעמוד לשרת[14]: ס
(ו) וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי כהן משבט לוי והלוי עצמו מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ ואפילו כהן שאינו מאותה משמרה שעובדת היום בירושלים בעזרה[15] אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק:
(ז) וְשֵׁרֵת כהנים בעבודת המקדש ולוין בשיר ושמירה על השערים[16] בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ח) חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ הכהנים כל מה שניתן להם, ויחלקו שוה בשוה בעורות ובבשר ובשעירי חטאת ובכל המתנות לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת חוץ ממה שאם מכר אחד מהם ביתו שירש מאבותיו, כענין שכתוב (ויקרא כה, לג) ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל, לא יאמר לו הרי אתה עשיר שמכרת ביתך לא תטול עמנו חלק כחלק, זהו לבד ממכריו על האבות[17]: ס
נביא
מלאכי פרק ג
כ. וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה - ולכם היראים משם ה', תזרח ותאיר לכם השמש, ברוב צדקה שתביא עליהם, ( רוב טובה ), וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ - כשתפרוש עליכם השמש את כנפיהָ, תביא עליכם רפואה, ( כשתזרח עליכם ), וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק - ותצאו בכל מקום, ותתרבו, כעגלים מפוטמים בדיר. ( מרבק - דיר )
כא. וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים - תכבשו ותרמסו תחתיכם את הרשעים, כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם - כי יהיו כאפר מתחת לכפות רגליכם, בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה - בו, את המשפט בהם, אָמַר ה' צְבָאוֹת:
כב. זִכְרוּ - זכרו לשמור, ( עד שיבוא יום המשפט ), תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב - את דברי התורה, שציויתי את משה עבדי בסיני, עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים - לצוות את כל ישראל, על שמירת החוקים והמשפטים.
כג. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא - הנה אני שולח לכם את אליהו הנביא, לבשר לכם על יום המשפט הגדול והנורא, שבו תגאלו,
כד. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם - והוא ( אליהו הנביא ), ישיב לה' את ליבות האבות יחד עם ליבות הבנים, ואלו שישובו - ינצלו, פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם - והסיבה שאשלח את אליהו להזהיר מפני יום הדין, היא שמא ביום המשפט, אכה ואכרית את יושבי הארץ.
כתובים
דברי הימים ב פרק לו
(כא) לְמַלֹּאות דְּבַר יְקֹוָק בְּפִי יִרְמְיָהוּ שלחשבון זה כלה השבעים שנה בימי כורש שאז שלמו שבעים שנה מגלות הראשון וכן היו צריכים להיות עוד בגלות עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה וזה לא נשלם עד ימי דריוש האחרון, שנשלמו שבעים שנה מן חורבן הבית, לכן היתה פקידה בשנה אחת לכורש ובזה נתמלאו דברי ירמיה, ואח"ס בטל הבנין עד שתים לדריוש, ובזה נתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה ושבעים השנה היו כנגד שנים שהכעיסו ישראל בארצם, ארבע מאות ושלשים שנה שהם שלוש מאות ותשעים משנכנסו לארץ עד שגלו ממנה עשרת השבטים ועוד חטאו בית יהודה משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים ארבעים שנה כיצד עשרים ושתים של מנשה ושתים של אמון ואחת עשרה של יהויקים הרי שלושים וחמש שנה ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לצדקיהו הרי ארבעים סך כולם מישראל ויהודה ארבע מאות ושלשים, הרי לארבע מאות שנה 64 שמיטין ויובלות, (8 יובלות יובל כל 50 שנה, + 56 שמיטות) 35 שנים הרי 5 שמיטין הרי 69 ושנת היובל האחרונה נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו שבעים שנה לקיים מה שנאמר (ויקרא כ"ו) אז תרצה הארץ את שבתותיה כך מפורש בסדר עולם: פ (כב) וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְקֹוָק בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר יְקֹוָק אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל וצוה להכריז בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב פרסם לֵאמֹר: ס (כג) כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל ויהי הקב"ה בעזרו ובעזרתינו כך היה הכרוז על המדינות מי בכל עמו של הקב"ה יבוא לבנות ביתו אשר בירושלים:
תם ונשלם ספר דברי הימים וספר מלאכי אבל לא תמו דברי ימי העם היהודי נסיים באמירת תפילה הנאמרת בסיום בכל אתר ואתר
הדרן עלך (נחזור עליכם[18]) ספר מלאכי, דברי הימים וספרי נביאים וכתובים והדרך עלן (ויופיכם ותפארתכם עלינו) דעתן עלך (דעתנו עליכם) ספר ספר מלאכי, דברי הימים וספרי נביאים וכתובים ודעתך עלן (ומגינים אתם עלינו) לא נתנשי מינך (לא נשכח מכם) ספר ספר מלאכי, דברי הימים וספרי נביאים וכתובים ולא תתנשי מינן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי (לא בעולם הזה ולא בעולם הבא)
בחסד ה' ובעזרתו זכינו לסיים בלימוד בצוותא ספר מלאכי דברי הימים וכל ספרי הנביאים והכתובים אנו נמשיך בלימוד דברי ימי בית שני תקופת התנאי האמוראים גאונים ראשונים ואחרונים בל"נ נחזור להתחיל מספר יהושע וספר תהלים בעזהי"ת ובל"נ ביום א' פרשת בראשית שנת תשע"ה הבעל"ט (ח"י תשרי ג' דחול במועד סוכות)
בנין בית שני
התחלתו שנת ג' אלפים ת"ח(רש"י עבודה זרה ט' א'. ובשלשלת הקבלה כ"א כתב ת"י, הוא ט"ס) שנה ב' לדריוש, והוא שנת שבעים לחורבן (שהיה של"ח). כ"ד אלול התחילו להכין צרכי הבנין ובכ"ד כסליו התחילו לבנות (שלשלת הקבלה כ"א). וד' שנים עסקו בבנינו (צמח דוד). בזוהר פרשת פקודי שאבני יסוד ירושלים ויסוד בית המקדש נגנזו ולא יתראו עד ביאת משיח. וחסרו אלו הענינים שהיו בבית ראשון. והם ארון כרובים אורים ותומים אש מן השמים שירד בימי שלמה ועמד על המזבח רבוץ כאריה עד מנשה ונגנז, ובפ"ק דיומא נראה שבבית שני היו רואים אש מן השמים רבוץ ככלב אבל לא היה מסייע כי בטל כחה. שכינה ורוח הקודש מנורה שלחן וכל כלי המשכן, צנצנת המן מקלו של אהרן שמן המשחה, כולם נגנזו לפי שאין להשתמש בהם זולת בהיות כל ישראל על אדמתם, וחצוצרות משה נגנזו בימיו. מדרש בהעלותך (שלשלת הקבלה כ"א). ביוסיפון ס"א פ"ג, זקן אחד גלה מערה שהחביא ירמיה האש והיה כשמן עב או מים. ויקחו את האש והארון איננו כי ירמיה נשבע שלא יתגלה המקום עד קבוץ גליות (שלשלת הקבלה צ"ב).
3412 בנין הבית נשלם ו' לדריוש, ג' אלפים תי"ב, שנאמר ושציא ביתא (צמח דוד). ולהיותם תחת מלכות מדי ופרס הכריחו ליהודים לעשות צורת עיר שושן הבירה בהיכל (שלשלת הקבלה):
3426 בשנת ב' לארתחשסתא נבנית חומת ירושלים (נחמיה ב') הוא שנת ג' אלפים תכ"ו, י"ח שנים לתחלת בנין הבית. ועיין תוס' פ"ק דראש השנה (ג') ד"ה שנת עשרים (צמח דוד):
משנת ההלכה
א. כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות או דיוקנאות של בנ"א של מעשים, כגון מלחמות דוד וגלית, וכותבים זו צורת פלוני וזה דיוקן פלוני, אסור לקרות בו בשבת, אבל בחול מותר[19]: (אור"ח סי' ש"ז סעי' ט"ו)
ב. אסור לאדם לזמר זמר נעים לפני עובד כוכבים פן ינגן הגוי לעכו"ם שלו אותו ניגון, וכ"ש וק"ו דאסור לנגן לפני הע"ז עצמה[20]: (בבית לחם יהודה שם בשם רי"ו)
ג. מותר לנגן בבית הגוי ביום חגם אם יש לחשוש משום איבה, ובפרט למי שאומנותו בכך, ואם אין חשש משום איבה אסור[21]:
ד. וכל ניגון שמנגנין לע"ז לא יעשה אתו ניגון להקב"ה, וכן מי שיש לו בן קטן לא ירננו לו שירים של עכו"ם: (בית לחם יהודה שם)
ה. וכ"ש ההולך לטרטיאות וקרקסיאות והם מיני שחוק ושאר מיני תחבולות, וגם בפורים אין מותר רק השחוק שעושים זכר לאחשורוש, ובעו"ה כיום נעשה דבר זה כהפקר אצל איזה אנשים לילך לבית טרטיאות, והכתוב צוח ואומר; (הושע פ"ט פס' א') "אל תשמח ישראל אל גיל" וכו', וגם איכא בזה משום מגרי יצה"ר בנפשם, ואחז"ל (ע"ז י"ח ב') כל המתלוצץ נופל בגיהנם, שנאמר וגו' ויסורין באין עליו, שנאמר; (ישעיהו פכ"ח פס' כ"ב) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם": (מ"ב שם נ"ט)
ו. מותר לסחור בבולים של המדינות שמצויר עליהן שתי וערב, וכומרים. שלא נעשו אלא לנוי ולסימן כמו על המטבע[22], ועוד שהרי נעשו באופן שמבזין את הצורות, דמלכלכין אותן בדואר שרושמין עליו בחותם לפוסלו מלהדביקו עוד הפעם, וגם שמשליכין אותם באשפות אחר שנוטלין משם את המכתבים: (שו"ת אגרות משה חיו"ד א' סי' ס"ט)
ז. אסור להכניס מכשיר הטלויזיא בתוך ביתו, שמלבד שיש בה משום מושב לצים, וביטול תורה, עוד בה שהיא שורש פורה ראש ולענה, שמגרה יצה"ר בעצמו, על ידי מראות נגעים במחזות שוא ומדוחים, בכל דרכי הפריצות והתועבות הרעות אשר שנא ה', משחית נפשו הוא יעשנה, ועתיד הוא ליתן את הדין ועובר משום אל תפנו אל האלילים, וכן פסקו כל גדולי דורנו: (שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' י"ב)
המקורות בהרחבה
ד ועיין עבד המלך שם בשם פנים יפות דלקרוא סתם דברי המינים כדי להתלוצץ מהם אסור, ואפ' דלצורך פרנסה גם הוא יתיר, או שיש לחלק בין דברים שידוע לכל דהם שטות לבין ספרי מינים ואפי' הוא יודע שהם שטות, וצל"ב:
ט בס' לב שלם הביא מ"ש החכם השלם כמהר"א קארי, וז"ל "ופירש רש"ל ז"ל כגון שהית' מכוסה והוא גילה אותה" (שו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ג) דאל"ה הווה לאו שאין בו מעשה ,וכמש"כ בלח"מ פי"ט מסנהדרין ה"ד ובמנ"ח רי"ג, ועיין מצות המלך להר"ר מנשה קליין מצוה רי"ג כתב עוד אופנים שחייב מלקות, כגון שהיתה הע"ז רחוקה וקירבה שיוכל לראות, או הלך עד אליה, או נטל שפופרת או קנה או בתי עינים (משקפת, משקפים) כדי לראותה, וכן כל כיו"ב (ועיין מש"כ ל"ת ל"ז סעי' ב' ובהע' שם):
י ומל' הרמב"ן שם משמע דאינו אלא איסור דרבנן, וז"ל "וכך אמרו רבותינו (שבת קמ"ט א') דיוקנות עצמן אסור להסתכל בהן, משום שנאמר אל תפנו אל האלילים, הכניסו אפילו ההסתכלות בהן בכלל האיסור, שלא יתן דעתו בענינם כלל." אבל בחזקוני שם פי' "אל תפנו אל האלילם, שלא יזונו עיניכם מהם." ובגור אריה שם דייק מרש"י דכתב אל תפנו אל האלילים לעבדם "דאין פירושו שאל יסתכל בהם, דאם כן הוי ליה למכתב 'אל תביטו אל האלילים', אלא כך הפירוש, 'אל תפנו לעבדם', שאל יתור מחשבתו אחר עבודת האלילים לעבוד להם". ומל' ספר המצוות משמע נמי הכי דז"ל "אפילו להסתכל צורת הצלם הנראית והמחשבה בעשייתה אינו מותר כדי שלא יתעסק חלק מן הזמן בחלק ממנה" משמע דסתם לנוי מותר. אבל בהל' עבודת כוכבים כתב סתמא, וא"כ אפ' דבסה"מ רק פי' הטעם אמאי אסור להסתכל ולא שזה יהיה כונת האדם בהסתכלותו, ועיין שד"ח כללים מע' ה' סי' צ"ח הביא מח' אם הוא איסור דאור' או אי איסור דרבנן. (וברש"י שבת אפ' דכיון דס"ל דקאי אכל דיוקנאות אפי' שאינו ע"ז, להכי ע"כ הווה איסור דרבנן. וצ"ע) ועיין בזוהר פ' קדושים דף פ"ד א' וז"ל "וע"ד כתיב אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם ר' אבא אמר, אסיר ליה לב"נ לאסתכלא באלילי עממין." ועיין בשו"ת יבי"ע ח"ד או"ח סי' כ' דהביא מנימוקי בעלי התוס' דתלו איסור הראיה במחלוקת תנאים בתו"כ בריש פ' קדושים, וכתב דזה רק מדאו' אבל מדרבנן לכו"ע איכא איסור:
יא תוד"ה דיוקני שם "נראה דבשויה לשם עבודת גלולים אמר, אבל לנוי מותר. כדמשמע מבנן של קדושים דלא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא (ע"ז דף נ.) מכלל דאחרינא הוו מסתכלי" ועיין קרבן נתנאל שבת פכ"ג סי' ב' אות ל' שהביא הגמ' פסחים דף ק"ד א' ותוד"ה דלא דלפ"ד אין ראיה:
יג רש"י דפי' הא דשבת קמ"ט א' "תנו רבנן כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים מאי תלמודא אמר רבי חנין אל תפנו אל מדעתכם" ופי' שם "כגון בני אדם המציירים בכותל חיות משונות, או דיוקנות של בני אדם של מעשים, כגון מלחמת דוד וגלית, וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית, וזו דיוקנית פלוני ופלונית" ובמאירי שם נמי פי' "כתב המהלך וכו' כגון בני אדם שצרין בכותל חיות או דיוקנאות, ר"ל צורות של בני אדם לזכירת מעשיהם, כגון מלחמות המלכים וכבושיהם, וכותבין תחתיהם ביאור אותם הענינים, כלומר צורה זו של פלוני שעשה כך וכך במלחמה זו כדי שיבינו הרואים ענין הצורות והדיוקנאות, אסור לקרותם בשבת שאין לך שטרי הדיוטות גדול מזה. ודיוקני עצמה אסורה אף בחול להביט בה, שהם דברים המושכים לבו של אדם ומפנים אותו לבטלה, ומיאשים אותו מעבודת בוראו". ועיין בברכ"י יו"ד קמ"ב סעי' ט"ו דהביא מהערוך ערך פן, פירוש בזמן שאתם מסתכלין בהם אתם מפנין א-ל מדעתכם, (ובענין ציורים שבמחזורים עיין מש"כ בל"ת ד'):
יד וכתב בברכ"י קמ"ב סעי' ט"ו "והירא את דבר ה' יחוש לדעת האוסרים בכל צורה דעלמא, ויש לקצר בזה משום מוטב" (יהיו שוגגין וכו'). אבל במג"א סי' ש"ז ס"ק כ"ג כתב דנהגו העולם כדיעה ראשונה. וכן הש"ך הנ"ל, וכן בא"ר שם, וכן בבה"ל שם משמע דהעיקר כדעת המתירים, וז"ל "וכתבו התוספות בשבת והרא"ש דדוקא בדיוקנא העשויה לשם עבודת כוכבים אבל לנוי שרי וכן משמע דעת שארי הפוסקים ויש מחמירין גם בזה":
טז תוס' ד"ה ה"ג בנן של קדושים ע"ז דף נ' א', ושמא בצורתא דזוזא שרגיל לראות בה תדיר לא שייכא בה הפנאה, ומובא במ"א שם ס"ק כ"ג, וכ"כ חי' זה בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' ק"ז ובשו"ת אגרות משה חיו"ד א' סי' ס"ט כתב דהפירוש בתוס' הוא דמחמת שנעשה לראות בה תדיר לא כדרך שאר ע"ז שנעשה רק להסתכל בה בעת שרוצים לעובדה, לא שייך הפנאה בהסתכלות כיון דידוע לכל שההסתכלות בה הוא בשביל ענין המטבע (ועיי"ל סעי' כ"ז):
יח ולבית אבידן שהיו הולכין כמה אמוראי, כתבו התוס' שם שלא היה בית מינות ממש אלא מקום ויכוח. ובית אלילים שביו"ד סי' קמ"ב סעי' י' אינו בית ששם עושין תפלותיהם ועבודותיהן דהא לא היה שייך לומר שאיכא שם דרך לעבור בו, אלא בית מיוחד להע"ז לפי מחשבות העובדים את הע"ז, שהאליל בא לשם ואין עושין שם כלום, אבל בבית שעושין עבודותיהם אסור בכל אופן, ודין החצר הוא חצר שאין שם כלום והנידון הוא רק מפני החשד, שלכן כשדרך עובר בו למקום אחר מותר:
יט ואפי' לפי דעת התוס' דצורות לנוי מותר, הוא דוקא לנוי בעלמא כאנדרטא של מלכים, וצורות שבמטבעות, ותמונות שבבתים, אבל אם נעשו לנוי הע"ז ובית הע"ז אסור בהנאה כמו הע"ז, כמפורש בע"ז דף נא (שם):
כב "ואל יקחך לבך לומר דבזה"ז ליכא ע"ז כדכתבו הפוסקים לכמה מילי, דזהו לגבי הגוים דאין לדונם לעוע"ז, אכן בית טפילתם מקום מוכן לפור' דמקטרין ועושים עבודתם זכר לע"ז של קדמונים תינח דאינו ע"ז ממש נקוט מיהא פלגא דמידי סרך טומאה וסט"א לא פלט, ובפרט כשהנכנס הוא ישראל זרע קדש דהחיצונים דבקים בו כמי שנכנס למקום הדבורים, וזה פשוט וברור ושכלי, וצריכים טבילה ומלקות ולתת מלבושים שנכנסו בהם לעניים מרודים דתיהוי להו כפרה" (שו"ת חיים ביד להגאון הגר"ח פלאג'י ז"ל סי' כ"ו) ויעוין מ"ש בזה גם בספרו רוח חיים יו"ד סי' ק"נ אות א' עיי"ש:
כג ומקורו הרמב"ם בפיה"מ בע"ז יא ב' "ואם העיר דינה כן קל וחומר בית עבודת כוכבים עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו" עכ"ל. וכתב "למדנו דברים ברורים מדבריו הקדושים האלה של הרמב"ם ז"ל שהדבר פשוט כביעתא בכותחא שאסור ליכנס לבית עבודת כוכבים, ולא עוד אלא שאסור אפילו כמעט לראותו, וזכורני עוד מימי קטנותי, דכשהיו צריכים לעבור על יד כנסיה מובהקת שלהם לא להסתכל לשם ולמהר לעבור ובדרך המהירות לומר ג' פעמים שקץ וענין הריצה נפסק בדומה לזה ביו"ד סי' קמ"ב סעיף ט' בלעבור תחת אשירה עיי"ש":
כד בשו"ת צי"א חי"ד סי' צ"א וז"ל "הנה אמנם כן נכון הדבר, וחילי דידי מדברי חדושי הר"ן בסנהדרין דף ס"א ע"ב ד"ה יכול, שכותב וז"ל: ולמדנו מכאן שהקדשים של כותים וגם המשוגע של הישמעאלים אע"פ שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות, הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהות דין ע"א יש להן לכל דבר איסור של ע"א, שלא בהדור לבד הם משתחוים לפניהם שאין הדור למתים אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתן עכ"ל. הרי למדנו מפורש מדברי הר"ן דגם לעבודת הישמעאלים והשתחויתם לנביא השקר שלהם דין ע"א יש לקדשיהם לכל דבר, וא"כ ברור לפי"ז שאסור ליכנס לשם, וברוך אלקינו שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת:
כו זה פשוט דלדיעות המתירות צורות שנעשות לנוי כ"ש בכה"ג דמותר, אבל אפי' לדיעות האוסרות ה"מ בצורות שנעשו ע"י בנ"א, שהמסתכל בהם מסיח דעתו מהשי"ת ומושכים לבו ע"י הציור שהוא מעשה ידי אומן, אבל בחיות גופן לכ"ע משרא שרי, שמתוך כך יכיר גדולתו יתברך ככתוב מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית וכו', וכ"כ שו"ת יביע אומר ח"ד או"ח ס'י כ'. ועיי"ש שהוכיח מהא דמברכין משנה הבריות בהרואה קוף וכו', וכן הביא מעשה רב מהחיד"א שביקר בגן החיות בלונדון וראה שם חיות משונות, ונשר יפה מאד בן מאה שנה, ועוד כמה מיני חיות מאמריקא, וכן הביא מלקט יושר או"ח סי' ס"ו שהביא מעשה מהתרוה"ד שהלך לראות שני אריות:
לד במהרש"א שם שבת קט"ז ב' בתוד"ה וכ"ש, מדייק דמדקאמר ודיוקנא עצמה אף בחול אסור, משמע שכתב שתחתיו אינו אסור אלא בשבת, ואפשר דלא הוי מושב לצים כ"כ כיון שאינו אלא דבר מועט משא"כ אותן מלחמות דהוי הרבה ומושכין לבא לקרות בו ולבטל מד"ת וכו'. ובתוד"ה כ"ש שבת דף קט"ז ב' "ומיהו אותן מלחמות הכתובין בלע"ז נראה לרבינו יהודה דאסור לעיין בהן, דלא גרע מהא דתניא בפ' שואל (לקמן קמט.) כתב שתחת הצורה והדיוקנאות אסור לקרות בהן בשבת, ואפילו בחול לא ידע ר"י מי התיר דהו"ל כמושב לצים". ואיירי בדבר מרובה:
לז דהם רק כהצורות שעל המטבעות שכתבו התוס' והרא"ש בשבת דף קמ"ט ד"ה ודיוקני שמותר כדמשמע מר' מנחם בר' סימאי שקרו ליה בנן של קדושים משום דלא הוי מסתכל בצורתא דזוזא מכלל דאחריני הוו מסתכלי וכתבו הטעם משום דרק בשויה לשם עבודת גלולים אמר שאסור להסתכל בה אבל כשנעשה לשם נוי מותר עיי"ש. וטעם זה שייך אף בצורות שעל הסטעמפס שלא נעשו אלא לנוי ולסימן כמו על המטבע. ועיין בתוס' ע"ז דף נ' בד"ה ה"ג שכתבו טעם אחר בהיתר הסתכלות במטבע דכיון שרגיל לראות בה תדיר לא שייכא בה הפנאה הפירוש הוא דמחמת שנעשה לראות בה תדיר לא כדרך שאר ע"ז שנעשה רק להסתכל בה בעת שרוצים לעובדה, לא שייך הפנאה בהסתכלות כיון דידוע לכל שההסתכלות בה הוא בשביל ענין המטבע. וא"כ גם הסטעמפס הוא ממש כן דנעשו לראות בה תדיר לצורך שיש לעשות בהסטעמפס שהוא לדבקם במכתבים וכדומה. עכ"פ באותו הטעם שמותרין להסתכל במטבעות ישנו גם בסטעמפס. (שם באג"מ)
לח בשו"ת חיים ביד סי' י"ט הביא מהזוהר קדושים דף פ"ד א' "אל תפנו וכל מאן דיסתכל בשפרו דאנתתא ביממא אתי להרהורי בליליא, ואי סליק ההוא הרהורא בישא עלויה אעבר משום ואלהי מסכה לא תעשו לכם, תו אי שמש באנתתיה בזמנא דסליק ביה ההוא הרהורא בישא אינון בנין דאולידו אלהי מסכה אקרון, וע"ד כתיב; "אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם, ר' אבא אמר אסיר ליה לב"נ לאסתכלא באלילי עממין עע"ז ובנשי דעמין ולא להתהניא מינייהו ולא לאתרפאה בהו, דאסיר ליה לב"נ לאסתכלא באתר דלא אצטריך". עכ"ל הנה מבואר מדברי הזוה"ק אלו גודל האיסור בהסתכלות בנשים ובפרט בגויות, וכ"ש בזונות גמורות ומופקרות ואפי' אם יהיו זונות גויות פנויות דליכא איסורא לב"ן":
[1] רבינו בחיי
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] אבע"ז
[4] רש"י
[5] ת"א הכתב והקבלה
[6] חזקוני
[7] העמק דבר
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] רש"י
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ספורנו
[15] רשב"ם
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רבינו בחיי
[18] הדרן עלך והדרך עלן דעתן עלך ודעתך עלן פירוש חזר אבל בספר החיים פירש יפה הדרך תפארתך עלן תורה שבעל פה כי בכתב גם אומות העולם יודעין דעתן עלך בקבלה שלא ישכח ודעתך עלן מגין עלינו:
[19] במהרש"א שם שבת קט"ז ב' בתוד"ה וכ"ש:
[20] וזה אינה צריכה לפנים, וכבר מצאתי הדבר מפורש שהוא עובר על לאו. (שו"ת חיים ביד סימן כ"ח)
[21] בס' הלק"ט ח"ב סי' ק"ח, שו"ת חיים ביד סימן כ"ח:
[22] דהם רק כהצורות שעל המטבעות שכתבו התוס' והרא"ש בשבת דף קמ"ט ד"ה ודיוקני. וטעם זה שייך אף בצורות שעל הסטעמפס שלא נעשו אלא לנוי ולסימן כמו על המטבע. (שם באג"מ):
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה