פרשת שלח יום א'

מקרא

במדבר פרק יג

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) שְׁלַח לְךָ[1] אֲנָשִׁים שידעו הדרכים ומבוא הערים, ושיתנו להם עצה באיזו עיר ילחמו תחילה ומאיזה צד יהיה נוח להם לכבוש את הארץ[2] וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ אלה שנים עשר אנשים תקח מאותם שבישראל שנשא אותם לבם ללכת שתכוין את העם מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ. ומאותם שיאמרו ללכת תקח ותבחר מהם שנים עשר ולפי שהאנשים גבורים שאינם יראים ורך לבב ראוים ללכת בארץ נכריה וגם להתחזק ולקחת מפרי הארץ לכך הוצרך להכריז ולא נקבם הקב"ה בשמות כשם שעשה לנשיאים שמנו את ישראל ובנשיאים שהנחיל את ישראל את הארץ באלה מסעי. שאותם היו נקובי שמות[3] כֹּל נָשִׂיא בָהֶם ישלח איש אחד משבטו[4]:

(ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן כוונתו של משה לדעת את הדרך אשר יעלה בה ואת הערים אשר יכבוש תחלה כאשר פירשתי, ואמנם היו ישראל במצרים עבדים בעבודת פרך לא ידעו ולא יבינו, על כן רצה משה שיגידו להם כל עניני הארץ לשמחם במעלותיה[5] עַל פִּי יְקֹוָק כֻּלָּם אֲנָשִׁים ידועים וגבורים, כמו וחזקת והיית לאיש (מ"א ב, ב)[6] רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה:

(ד) וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם מנה הכתוב השבטים לא לדגליהם ולא לצבאותם ולא כתולדותם אלא לפי מעלת השלוחים יש בהם גדול מחברו בחכמה ובכבוד, והקדים הנכבד הקודם במעלה[7] וי"א שהזכירם לפי זקנתם מפני שהיו אז שוים במעלה, בפרט בענין השליחות[8] לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר:

(ה) לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי:

(ו) לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוא כלב בן חצרון ונקרא שמו יפונה על שפנה מעצת מרגלים[9]:

(ז) לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף:

(ח) לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:

(ט) לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא:

(י) לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי:

(יא) לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי:

(יב) לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי:

(יג) לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל:

(יד) לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי:

(טו) לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי:

(טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ כשנעשה משרתו והפקידו על ביתו כמו שעשה הקב"ה לאברהם ולשרה וליעקב, ששינה שמם לעילויא, אבל יצחק מתחילה נקרא על פיו של הקב"ה וכן פרעה להבדיל ליוסף - "צפנת פענח"[10]:

(יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב הגם שנודע ששם המקום היותר קשה לכבוש כי עמלק יושב בארץ הנגב ואם היו הולכים לרגל את ערות הארץ היה להם לכנס במקום אחר ולבקש איזה מקום שקל יותר לכנס משם אל הארץ, וכן אמר להם[11] וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר הר האמורי[12] וההר היה ג"כ המקום היותר קשה לכבוש כמ"ש בספר יהושע[13]:

(יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא אם היא בתחלתה באיזור שאינו מיושב כל כך ארץ מיוערת או חלקה או ארץ ביצות כי לפי מה שתראו את הארץ תכינו כלי מלחמה לסתת את היערים ולהכין הליכת חיילותיכם כי בטוחים היו שה' יתן להם את ארץ כנען אך לא בלא טורח כי אם בענין עריכת המלחמה וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב כל זה להודיע באיזה ענין יערכו אתם מלחמה[14]:

(יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ כלומר בחלק הארץ שהוא עיקר המקום המיושב הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה אם מלאה תבואות הרבה וימצאו בה כל טוב למלחמותם ולא יצטרכו להקדים להם צדה כל כך לעת מלחמה מקודם וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים כל זה לדעת אם צריכים לעשות דייק וסוללות לכבוש את הערים[15]:

(כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה בפירות שמינים[16] הִוא אִם רָזָה להודיע לישראל שימצאוה זבת חלב ודבש כמו שהבטיחם הקב"ה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן גפן ותאנה ורמון זית שמן ודבש שנשתבחה בהם[17]וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם שלא יפחדו בלקחם מפרי הארץ פן יכירו בהם שהם מרגלים[18] מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים היו צריכים חזוק לפי שהימים ימי ביכורי ענבים והשומרים מצויים שם[19]:

(כא) וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת באלכסון מרוח דרומית מזרחית עד קרן מערבי צפוני:

(כב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא כלב לבדו ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם וכן הוא אומר (דברים א) ולו אתן את הארץ אשר דרך בה וכתיב (שופטים א) ויתנו לכלב את חברון[20] עַד חֶבְרוֹן היא קרית ארבע, הוא האדם הגדול שבענקים, והיה שמו ארבע, ובנאה, ועל כן נקראת על שמו, וזה שנאמר (יהושע יד, טו) ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים, וזה האיש הוליד בן וקרא שמו ענק, ועל שמו נקראו ענקים וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה שבנה אותה ארבע לבנו ענק שבע שנים לִפְנֵי הבנות צֹעַן מִצְרָיִם שהיא קדמונית, להגיד הפלגת חיי האנשים האלה כי כאשר היו מופלגין בקומתן כן היו ימיהן ארוכין מכל האדם, כי לאביהם נבנתה חברון לפני צוען מצרים, שנתקפלו בה כמה דורות[21] והכתוב בא להכחיש המרגלים שעתידים לומר ארץ אוכלת יושביה היא[22]:

(כג) וַיָּבֹאוּ באו בחזרתם עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ את הזמורה שעליה האשכול בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם כלומר בשני מוטות וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים:

(כד) לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מכיון שהיה דבר פלא בעיני הכנענים שיכרתו בני ישראל אשכול כזה שהרי היו בארץ עוד אשכולות גדולים כמוהו או יותר ממנו ועל תמיהתם זו קראו המקום נחל אשכול:

(כה) וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם שהתחילו בכ"ט בסיון שנשתלחו המרגלים וכלו בח' באב לערב ותמוז באותה שנה מלא היה[23]:

נביא

פתיחה לספר מיכה

מיכה המורשתי[24] קבל מישעיה הנביא[25] והיה המקבל הט"ו לפי סדר היוחסין ולפי האברבנל היה מקבל הט' לנביאים והכ"ג מסיני הוא הנביא הנזכר בירמיהו פרק כו פסוק יח "מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה – ומה היה מתנבא[26] - וַיֹּאמֶר אֶל כָּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר: הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה הֲלֹא יָרֵא אֶת יְקֹוָק וַיְחַל אֶת פְּנֵי יְקֹוָק וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיהֶם וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ:

התנבא עם הושע עמוס וישעיה בימי המלכים ירבעם בן מלך יואש מלך ישראל שנת 3115, עוזיה מלך ישראל שנת 3115 - 3167 יותם מלך יהודה 3167 – 3183,  אחז מלך יהודה 3183 – 3199 וחזקיה מלך יהודה[27],

נקרא המורשתי על שם עירו מרשה (וי"א מורישה וכנראה אחת היא) שהיא מערי יהודה, ונקבר בעיר כסיל

אמר רבי שמעון בן לקיש שלשה כפרו בנבואתן כלומר חיזקו את נבואתם באמרם שאם לא יהיה כך וכך) מפני פונרייה (כדי לפנות ולהסיר מליבם מחשבות הרעות ושיחזיקו באמונת השם ברוך הוא) ואילו הן משה ואליהו ומיכה משה אמר אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו' אליהו אמר עניני יי' עניני וידעו העם הזה ואם לאו ואתה הסיבות לבם אחורנית מיכה אמר אם שוב תשוב בשלום לא דיבר יי' בי ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א

בגמ' מכות נאמר תרי"ג מצוות נאמרו למשה מסיני באה דוד והעמידן על אחת עשרה .... בא מיכה והעמידן על דכתיב (מיכה ו') הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם (ה') אלהיך עשות משפט זה הדין אהבת חסד זה גמילות חסדים והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה

הנביא מיכה מסיים בסיום דבריו ונותן הודיה להשם על סליחת העונות שישא ה' פשע עמו, בפסוקים שהנם כנגד י"ג מדות של רחמים (מיכה פרק ז) (יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: (יט) יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם: (כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:

כתובים

דברי הימים ב פרק כב

 (יא) וַתִּקַּח יְהוֹשַׁבְעַת בַּת הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ וַתִּגְנֹב אֹתוֹ והסתירה אותם מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים וַתִּתֵּן אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַתַּסְתִּירֵהוּ יְהוֹשַׁבְעַת בַּת הַמֶּלֶךְ שהייתה הבת של יהורם אחות אחזיה יְהוֹרָם אֵשֶׁת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן כִּי הִיא הָיְתָה אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ וההסתרה הייתה מפני מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ ולכן וְלֹא הֱמִיתָתְהוּ: (יב) וַיְהִי אִתָּם יואש היה עם יהושבעת ובעלה בְּבֵית הָאֱלֹהִים  כי יהוידע היה כהן גדול ולכן היו כל הזמן בבית המקדש ושם הוא היה מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים ובזמן זה וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ: פ

דברי הימים ב פרק כג

(א) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִעִית הִתְחַזַּק יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַעֲזַרְיָהוּ בֶן יְרֹחָם וּלְיִשְׁמָעֵאל בֶּן יְהוֹחָנָן וְלַעֲזַרְיָהוּ בֶן עוֹבֵד וְאֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן עֲדָיָהוּ וְאֶת אֱלִישָׁפָט בֶּן זִכְרִי עִמּוֹ בַבְּרִית שיהיו בצידו כדי להמליך את יואש: (ב) וַיָּסֹבּוּ הסתובבו בִּיהוּדָה וַיִּקְבְּצוּ אֶת הַלְוִיִּם מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל יְרוּשָׁלִָם: (ג) וַיִּכְרֹת כָּל הַקָּהָל בְּרִית בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם הַמֶּלֶךְ לעזור לו וַיֹּאמֶר לָהֶם יהוידע הכהן הִנֵּה בֶן הַמֶּלֶךְ יִמְלֹךְ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עַל בְּנֵי דָוִיד: (ד) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ הַשְּׁלִשִׁית שליש מכם מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת משמרות הכהונה והלויה היו מתחלפים כל שבת ולכן היו קרויים באי השבת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְשֹׁעֲרֵי הַסִּפִּים ששליש מהן יהיו שומרי המלך: (ה) וְהַשְּׁלִשִׁית והשליש השני יהיו שומרים בְּבֵית הַמֶּלֶךְ אחרי שיבוא הביתה וְהַשְּׁלִשִׁית והשליש השני ישמרו בְּשַׁעַר הַיְסוֹד שהוא השער המזרחי וְכָל הָעָם בְּחַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק: (ו) וְאַל יָבוֹא בֵית יְקֹוָק כִּי אִם הַכֹּהֲנִים וְהַמְשָׁרְתִים משרתי הבית שבאים מה- לַלְוִיִּם הֵמָּה יָבֹאוּ כִּי קֹדֶשׁ הֵמָּה וְכָל הָעָם מבני ישראל יִשְׁמְרוּ שלא יבואולהיכל מִשְׁמֶרֶת יְקֹוָק היינו לגשת למקום שאסור להם: (ז) וְהִקִּיפוּ הַלְוִיִּם אֶת הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו כלי נשקו בְּיָדוֹ וְהַבָּא ואם יבוא איש זר אֶל הַבַּיִת יוּמָת כי אולי הוא מאנשי עתליה שרוצה להרוג את המלך  ולכן וִהְיוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֹאוֹ לבית וּבְצֵאתוֹ: (ח) וַיַּעֲשׂוּ הַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת אֲנָשָׁיו שהיו מחולקים לשרי מאה מ- בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יוֹצְאֵי הַשַּׁבָּת כִּי לֹא פָטַר יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת הַמַּחְלְקוֹת שבסוף משמרתם לא קיבלו רשות לחזור לביתם אלא היו צריכים להתעכב עוד: (ט) וַיִּתֵּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת הַחֲנִיתִים וְאֶת הַמָּגִנּוֹת וְאֶת הַשְּׁלָטִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִיד שהוא עשאם אֲשֶׁר היו נמצאים ב- בֵּית הָאֱלֹהִים: (י) וַיַּעֲמֵד אֶת כָּל הָעָם וְאִישׁ שִׁלְחוֹ בְיָדוֹ היינו שהיה מחזיק בידו את חרבו מִכֶּתֶף מעבר הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית לפנילַמִּזְבֵּחַ ולפני וְלַבָּיִת עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב כדי להגן עליו: (יא) וַיּוֹצִיאוּ אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ ממקום מחבואו וַיִּתְּנוּ עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר כתר המלכות שדוד לקח מרבת עמון וכתר זה היה משמש את מלכי יהודה וְאֶת הָעֵדוּתזהו ספר תורה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ יְהוֹיָדָע וּבָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: ס (יב) וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָהוּ אֶת קוֹל הָעָם הָרָצִים וְהַמְהַלְלִים אֶת הַמֶּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל הָעָם בֵּית יְקֹוָק: (יג) וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל עַמּוּדוֹ בַּמָּבוֹא המקום המיוחד למלך לעמוד בו במקום שבאים בה לעזרה וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת עַל הַמֶּלֶךְ וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתוֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַמְשׁוֹרֲרִים בִּכְלֵי הַשִּׁיר וּמוֹדִיעִים לְהַלֵּל מלמדים אחד את השני איך להלל וַתִּקְרַע עֲתַלְיָהוּ אֶת בְּגָדֶיהָ וַתֹּאמֶר קֶשֶׁר קָשֶׁר שפרץ מרד: ס

משנת ההלכה

דיני כשרות  

בהמות וחיות טמאות המשך

       א.       כל בהמה וחיה שאין לה שינים בלחי העליון ולא ניבים, אלא רק מכתשות כלומר השיניים טוחנות הנמצאות בצידי ואחורי הפה בין בלחי עליון בין בלחי תחתון[28] בידוע שהיא טהורה, מלבד בן הגמל, דהיינו גמל בעודו קטן  שאין לו ניבים עד שיגדיל[29], לפי שכל שאין לה שינים למעלה היא מעלה גרה[30], הניבים הם תלתלי בשר כעין שינים בולטים בחניכים, ויש אומרים שהם שתי שינים למעלה, אחת מכאן ואחת מכאן, בקצות הלסתות וחיישינן לשתי השיטות[31] 

        ב.        כל  המעלה גרה היא גם מפרסת פרסה, חוץ מן הגמל והשפן והארנבת, שהם מעלי גרה ואינם מפריסי פרסה, ולהם אין לחוש, שלהגמל יש ניבים ולהשפן והארנבת יש  שינים למעלה. לפיכך[32] המוצא בהמה או חיה במדבר ואינו מכירה[33] ופרסותיה חתוכות ואינו יכול לבדוק בהן, יבדוק בפיה אם אין לה שינים למעלה ולא ניבים בידוע שהיא טהורה, ובלבד  שיכיר בן גמל. ואם יש לה קרנים א"כ יצאה מכלל בן גמל ובידוע שטהורה (דרכ"ת ס"ק י') 

         ג.         כל בהמה וחיה שמפרסת פרסה היא גם מעלת גרה, חוץ מן החזיר, לפיכך מצא בהמה או חיה שפיה חתוך ואינו יכול לבדוק בשינים וניבים, יבדוק ברגליה, אם פרסותיה סדוקות, בידוע שהיא  טהורה, והוא שיכיר חזיר. יש לה קרנים, יצא מכלל ספק חזיר, שהרי חזיר אין לו קרנים. אבל אין הקרנים בעצמן סימן טהרה לבהמה, אלא שבהמה זו כיון שיש לה פרסות  סדוקות ואין להסתפק בה אלא בחזיר, הקרנים הן סימן שאינה חזיר[34]. (רמ"א או"ח תקפ"ו ס"ק א' ומג"א ס"ק ג')

        ד.        אין לך בכל בהמה וחיה שבעולם שמותר באכילה חוץ מעשרת המינין המנויין בתורה שלשה מיני בהמה והם שור שה ועז ושבעה מיני חיה איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר הם ומיניהן כגון שור הבר והמריא שהן ממין השור וכל העשרה מינין ומיניהם מעלה גרה ומפריס פרסה לפיכך מי שהוא מכירן אינו צריך לבדוק לא בפה ולא ברגלים (רמב"ם שם פ"א ה"ח)

       ה.       י"א שבימינו אין לאכול שום בהמה וחיה אא"כ ידוע לנו במסורת מאבותינו שהם כשרים[35] ומין חדש הבא לפנינו[36] אפי' יש בו סימני טהרה אין לאוכלו וכדין העופות שנתבארו לעיל (חכמ"א כלל ל"ו סעי' א' וסעי' ו' וחזו"א יו"ד סי' י"א אות ד' ה') וי"א שדין זה אינו אלא בעופות אבל בבהמה וחיה גם בימינו מותר לאוכלם בסימנים בלבד ואפי' אין לנו מסורת לגבי כשרותם (פמ"ג סי' פ' ס"ק א')

---

[1] בראשונים האריכו מדוע כתוב שלח לך והרמב"ן כתב "והנראה אלי לפי פשט הכתוב, כי לא הזכיר השם למשה שאלתם ששאלו לשלח מרגלים ולא הסכמת משה עמהם, שאלו היה כן היה הכתוב מספר בכאן ויקרבו בני ישראל אל משה ויאמרו נשלחה אנשים לפנינו וגו' וייטב הדבר בעיני משה, ואח"כ היה כותב וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים כאשר דברו אליך איש אחד וגו'. אבל היה הענין כך, ששאלו ישראל השליחות וייטב הדבר בעיני משה, ואחר כך בא הדבור אל משה כשאר הדברות ואמר לו סתם "שלח לך אנשים", וזה טעם ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, כי הוא מדבר בענין חדש לא סופר בו כלל. והיה כל זה, כי ה' חפץ למען צדקו שתהיה השליחות במצותו ושתהיה בכל שבטיהם ובגדוליהם, למען ינצלו".

[2] רבינו בחיי

[3] רשב"ם

[4] חזקוני

[5] רמב"ן

[6] אבע"ז

[7] רמב"ן

[8] ספורנו

[9] חזקוני

[10] רשב"ם פי' ר' יוסף בכור שור

[11] מלבי"ם

[12] העמק דבר

[13] מלבי"ם

[14] רשב"ם

[15] רשב"ם

[16] ת"י

[17] ספורנו

[18] רמב"ן

[19] חזקוני

[20] רש"י ורוב הפרשנים, שזהו פשוטו של מקרא

[21] רמב"ן

[22] חזקוני

[23] חזקוני

[24] ספר יוחסין מאמר ראשון

[25] וי"א שהיה מתלמידי אליהו הנביא אך כנראה אין הכונה למיכה המורשתי אלא למיכיהו בן ימלא שהיה בימי אחאב עיין בספר בשער המלך על הקדמת הרמב"ם לגרשי"ח קנייבסקי

[26] לשון תוספתא סוטה פרק ט

[27] והושע עמוס ישעיה מיכה אף שקבלו זה מזה היו כלם בזמן אחד

[28] כף החיים ס"ק ב'

[29] רש"י חולין נ"ט א' ד"ה בן גמל

[30] עיין משב"ז שם ס"ק א' דכיון שאין לה שינים למעלה אין טוחנת המאכל היטב וחוזר המאכל לפיה ומעלה גרה שא"א להתעכל מהר

[31] ובש"ך שם ס"ק ב' כתב והעיקר כדיעה זו אבל בכף החיים ס"ק ד' כתב שחייש' לשתי השיטות  

[32] דהיינו שלכן כתבה התורה שני הסימנים אע"ג שלא שייך אחד בלי השני דנ"מ היכא שהושחת סימן אחד ואז בידוע שיש לו כיון שיש לו השני משב"ז שם

[33] שאם מכירה שהיא טהורה פשוט שיכול לאכלה בלא בדיקה וכל' הרמב"ם פ"א ה"ח "לפיכך מי שהוא מכירן אינו צריך לבדוק לא בפה ולא ברגלים":

[34] ביאור הגר"א ס"ק ג'

[35] וז"ל בסעי' א' "ולפי שאין אנו אוכלין אלא מה שקבלנו במסורת מאבותינו כדלקמן סימן ו' ואם כן אסור לנו לאכול מן החיות רק הצבי שניכר לנו ולכן לא העתקתי הסימנים והרוצה לידע ימצא בשולחן ערוך סימן ע"ט". ובסעי' ו' "אבל אנו במדינתנו קיימא לן כאותן הפוסקים דכל הסימנים שבעולם לא מהני להתיר אלא מה שנמסר לנו מאבותינו". וז"ל החזו"א "אחרי שידוע כמה החמירו רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל שלא לפרוץ גדר שגדרו הראשונים ז"ל אין לנו לנטות מדברי הגאון חכמ"א שקבע בספרו שמנהגנו שלא לאכול בהמות וחיות אלא במסורת וכפי פשטן של דברי הש"ך סי' פ' ס"ק א' ודלא כפמ"ג"  

[36] ובחזו"א אות ה' כתב "לפי שאין לנו עתה אלא מה שקבלנו במסורת וכדלקמן סי' פ"ב גבי סימני עוף [לפנינו בל"ת קע"ד רהיטת הדברים שמנהגנו שלא לאכול מין חדש ע"י סימנם כמש"כ הרמ"א בעוף וכו' ובחכ"א שם דין ט' כתב דאפ' לקבל עוף שאין אנו מכירין אותו אבל אין לקבל עד אלא אדם גדול וזה אין נמצא האידנא כלל"