מקרא
במדבר פרק יח
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ בני קהת תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ לשמור שלא יכנסו זרים ישראלים לעזרה במקום האסור להם[1] וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם שהלוים לא יכנסו במקום בו מותר רק לכהנים[2]:
(ב) וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ פי' אחיך ממטה לוי שהוא שבטו של אביך[3] הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת:
(ג) וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל ישמרו משמרתך שהוא בית קדש הקדשים, ומשמרת כל יתר המשכן, וזה חוץ לקרשי המשכן[4] אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ שהם בתוך המשכן שהם המנורה והשלחן ומזבח הזהב.וְאֶלהַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ אל המזבח. החיצון שהוא מזבח העולה, אף על פי שהוא חוץ לקרשים[5] וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם:
(ד) וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל לפנים מן הקלעים והוא כל החצר וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם:
(ה) וּשְׁמַרְתֶּם אתם הכהנים אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ המשכן לפנים מן הקרשים[6] וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ו) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה מתנה הוא לכהנים מה שנתן הקדוש ברוך הוא הלוים להם לעזר, שהרי אם לא היה שהלוים נתונים להם, היו צריכין הכהנים לעשות הכל[7] נְתֻנִיםלַיקֹוָק לשם הם מסורים ולא לכהנים[8] לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:
(ז) וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם שתהיו מצוים בתמיד בבהמ"ק. בין שיהיה איזה דבר המזבח או איזה דבר מבית לפרכת. חובה על הכהנים להיות מוכנים[9] לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת תשמרו שלא יקרבו הלוים אל כלי הקדש[10]. וַעֲבַדְתֶּם אתם בעצמכם תעבדו אם יביא אחד קרבן לכהן להקריב. לא ימסור לאחר להקל עבודתו ממנו. אלא יעבוד בעצמו[11] עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם ואיננה לכם עבודת שעבוד כעבודת עבדי המלכים, אבל עבודת מתנה, גדולה נתתי לכם בה לכבוד ולתפארת מאתי[12] וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת כלומר הזר מהכהנים, כגון חלל ואפילו לוי[13]: ס
(ח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ בשמחה[14] אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי שתשמרם כתיקונן בטהרה התרומות כגון חלה ובכורים[15] חזה ושוק קדשים המורם מן הקדשים ותרומה גדולה ותרומת מעשר[16]לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה לגדולה וכבוד שתאכלם כדרך שהמלכים אוכלים[17] וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם שיהיה פרנסה להם לעולם[18]:
(ט) זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מקרבנות קדשי קדשים להוציא קדשים קלים שנאכל גם לבעלים[19] מִן הָאֵשׁ ממה שלא הוקרב באש על המזבח[20] כָּל קָרְבָּנָם שהוא קדש קדשים לְכָל מִנְחָתָם קרבן מנחה וּלְכָל חַטָּאתָם וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי האשם המושב לה' לכהן זהו גזל הגר שאין לו יורשין[21] קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ:
(י) בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכֲלֶנּוּ תאכלנו בקדושה חמורה שלא תנהוג בו מנהג קדשים קלים אלא שיהיה אצלכם קודש קדשים[22]. וי"א שהכונה שיאכלוהו בעזרה ונקרא קודש קדשים כנגד חצר המשכן[23] כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָּךְ:
(יא) וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם מה שהבעלים נותנין לכהנים מן הקדשים הקלים שיש לבעלים חלק בהם[24] לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שהרי אלו טעונין תנופה לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ שעדיין אתך ולא נישאו[25]לְחָק עוֹלָם כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ אפילו עבדים ושפחות[26] יֹאכַל אֹתוֹ:
(יב) כֹּל חֵלֶב יִצְהָר כל המובחר שבשמן וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וכל המובחר ביין וְדָגָן לדעת רש"י ותוס' אינו אלא חמשת המינין. ולשיטת הרמב"ם והיא שיטת גאוני קדמאי דגן משמעו כל דמידגן ונכלל בזה פרי אילן ומיני קטניותלאפוקי ירקות[27] רֵאשִׁיתָם תרומה גדולה שהיא ראשית לכל המתנות[28] אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַיקֹוָק לְךָ נְתַתִּים:
(יג) בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם לדעת רש"י ותוס' ריבה הכתוב יותר מתרומה וחייב בכל שבעת המינים. ולדעת הרמב"ם להיפך דייק הכתוב דוקא שבח הארץ שהוא ז' מינים[29] אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַיקֹוָק כמצות הביכורים להעלותם לבית המקדש לְךָ יִהְיֶה כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ לומר שרשאי הכהן לקחת הביכורים לביתו:
(יד) כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה כל מי מישראל שיחרים סתם שום דבר מנכסיו נאסר לו ולכל ישראל ויהא לכהנים העובדים באותו משמרת[30]:
(טו) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר בבהמה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיקֹוָק בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כדין האדם כך דין ההבמה[31] יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה:
נביא
נחום פרק א
א. מַשָּׂא נִינְוֵה - נבואה על העיר נינוה, סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם - זה ספר, נבואות הנביא נחום, הָאֶלְקשִׁי - מהעיר אלקוש.
ב. אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה', נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה, נֹקֵם ה' לְצָרָיו, וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו - ה', הוא אל שנוקם נקמתו מאויביו, כועס, ושומר שנאתו לאוייביו שהרעו לישראל.
ג. ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם - מאריך אפו (כעסו), לרשעים, וּגְדָל כֹּחַ - גדול כוחו, לסבול את כעסו וּלכָּבְשוֹ, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה - אך בסוף, לא ינקה הרשעים מעוונם - ויענישם. ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ -כשבא להעניש את אויביו, ממהר כרוח סערה חזקה להענישם, וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו - וכבייכול, במהירות ריצתו, מעלה ענן של אבק ברגליו.
ד. גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ - בגערה, הופך ה' את הים ליבשה, וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב - וכל שכן שאת הנהרות בכוחו לייבש, אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל, וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל - הכרית את הרי הבשן והכרמל העצומים, ואת הפרחים בעצי הלבנון.
ה. הָרִים רָעֲשׁוּ מִמֶּנּוּ - ההרים כבייכול, יחרדו מפני ה', וְהַגְּבָעוֹת הִתְמֹגָגוּ - והגבעות ימסו מפניו, וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו - תשרף הארץ מפני ה', וְתֵבֵל - הארץ המיושבת בבני אדם, וְכָל יוֹשְׁבֵי בָהּ - וכל היושבים בתבל.
ו. לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד, וּמִי יָקוּם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ - מי יוכל לקום ולעמוד, בפני זעם וכעס ה', חֲמָתוֹ, נִתְּכָה כָאֵשׁ - חמת ה' הנשפכת על אוייביו, מכלה את כולם כאש, וְהַצֻּרִים, נִתְּצוּ מִמֶּנּוּ -והסלעים, נשברו ונכתתו מפניו.
ז. טוֹב ה' לְמָעוֹז, בְּיוֹם צָרָה, וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ - בזמן שמביא ה' צרה, טוב הוא ומחזק, את מי שחוסה ובוטח בו.
ח. וּבְשֶׁטֶף עֹבֵר - וכשטפון מים, המכלים את כל העובר בדרכם, כָּלָה יַעֲשֶׂה מְקוֹמָהּ - כך כעס ה', ישטוף ויכלה את מקומהּ של נינוה, וְאֹיְבָיו יְרַדֶּף חֹשֶׁךְ - והחושך (הפורענות), ירדוף את אוייביו.
ט. מַה תְּחַשְּׁבוּן אֶל ה' - מה תחשבו אנשי נינוה, שאין ביד ה' לכלותכם, כָּלָה הוּא עֹשֶׂה - הלא כליה גמורה עושה הוא עמכם. לֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה - משום שבפעם אחת יְכלה אתכם.
י. כִּי עַד סִירִים סְבֻכִים - כי הנה, כמו קוצים הסבוכים אחד בשני, אשר אי אפשר להוציא אחד מן הקוצים לבדו, אלא שורף ומכלה את כולם יחד, כך יבוא האוייב על אנשי נינוה ויכלה את כולם, וּכְסָבְאָם סְבוּאִים - וכאנשים העסוקים בשתיית היין, לא יהיה כוח לאנשי נינוה, לקום כנגד אוייביהם, (כנגד נ"נ), אֻכְּלוּ כְּקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא - תאכל בהם אש האוייב, כקש יבש שמלאו ימיגִדוּלוֹ. (הנשרף במהירות באש).
יא. מִמֵּךְ יָצָא חשֵׁב עַל ה' רָעָה - ממֵךְ נינוה, יצא סנחריב מלך אשור, החושב רעה, להחריב את מקדש ה', יֹעֵץ בְּלִיָּעַל - חושב מחשבות רעות, בלי עול מלכות שמים[32].
יב. כֹּה אָמַר ה', אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים - על אף, שאשור שלמים בדעתם (מאוחדים) להחריב את ירושלים, וכן רבים הם מאוד, וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר - כך, יהיו אנשי נינוה גזוזים ונכרתים מן העולם,וְעִנִּתִךְ, לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד - משום שבעינוי אחד, תכלו כולכם.
יג. וְעַתָּה אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ מֵעָלָיִךְ, וּמוֹסְרֹתַיִךְ אֲנַתֵּק - ועתה, אשבור ואנתק מעליכם, בנ"י, את העול והמוסרות ששמו עליכם אשור.
יד. וְצִוָּה עָלֶיךָ ה' - ויצוה ה' עליך, אשור, לֹא יִזָּרַע מִשִּׁמְךָ עוֹד - כי לא תשאר מלכות מזרע אשור , מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ, אַכְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה - אכרית הפסילים מבתי הע"ז שבאשור, אָשִׂים קִבְרֶךָ כִּי קַלּוֹתָ - ושם בבית הע"ז, תמות. ("וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה. וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו, הִכֻּהוּ בַחֶרֶב, וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט, וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו" ; מלכים ב' יט', פס' לו' - לז')
כתובים
דברי הימים ב פרק כח
(יז) וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי: (יח) וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב בערים שעמדו בעמק ובערים הדרומיים ששייכים לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: (יט) כִּי הִכְנִיעַ יְקֹוָק אֶת יְהוּדָה בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה כי הוא גילה את מעשיהם הרעים וּמָעוֹל מַעַלבַּיקֹוָק: (כ) וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר הוא פול אסיר, והוא תגלת פלאסר ותלגת פלנסר מלך אשור, מלך מ' לבבל בשנת 3160 (נזכר מלכים ב' ט"ו, כט ושם ט"ז, ז, י ודברי הימים א ה, כו) מלך כ"ט שנה, וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ שאפילו שאחז שלח שיעזור לו הוא היצר לו ולא חיזק אותו כמו שהוא ביקש ממנו למרות שהוא נלחם עבורו עם מלך ארם: (כא) כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִיםוַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ שלמרות שהוא חילק איתו את האוצרות שנמצאו בבית ה', בכל זאת הוא לא עזר לו: (כב) וּבְעֵת הָצֵר לוֹ ולמרות שהיה לאחז זמן צרה, בכל זאת וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּיקֹוָק הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז: (כג) וַיִּזְבַּח לֵאלֹהֵי דַרְמֶשֶׂק הַמַּכִּים בּוֹ שאחרי שהפסיד לארם הוא טען שהוא הפסיד בגלל האלהים שלהם ולכן הוא התחיל לעבוד אותם וַיֹּאמֶר כִּי אֱלֹהֵי מַלְכֵי אֲרָם הֵם מַעְזְרִים אוֹתָם לָהֶם אֲזַבֵּחַ וְיַעְזְרוּנִי ולכן צוה לעשות בהיכל ה' תבנית מזבח כמו בדמשק והוא ביטל את מזבח הנחושת וקיצץ את כל כלי ה' וְהֵם הָיוּ לוֹ לְהַכְשִׁילוֹ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל ולכן ה' הענישו עוד יותר: (כד) וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיְקַצֵּץ אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים קילף והוריד מהם את כל הזהב וַיִּסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְקֹוָק כדי שאף אחד לא יוכל לבוא וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְבְּחוֹת בְּכָל פִּנָּה בִּירוּשָׁלִָם: (כה) וּבְכָל עִיר וָעִיר לִיהוּדָה עָשָׂה בָמוֹת לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּכְעֵס אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו: (כו) וְיֶתֶר דְּבָרָיו וְכָל דְּרָכָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל: (כז) וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם אֲבֹתָיווַיִקְבְּרֻהוּ בָעִיר בִּירוּשָׁלִַם כִּי לֹא הֱבִיאֻהוּ לְקִבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל בעבור גודל רשעתו וַיִּמְלֹךְ יְחִזְקִיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו אחז נולד 3163 מלך על יהודה ב3183 בן 20 שנה, 16 שנה מלך (מלכים ב' ט"ו) אוריה כהן גדול, הושע ישעיה עמוס מיכה המורשתי עודד נביאים הוליד את חזקיה ב - 3174 , 9 שנים קודם שמלך, ובן 11 שנה היה ביום הולידו את חזקיה: פ
משנת ההלכה
א. הרוצה להכשיר בשר בין במליחה ובין בצליה בכדי לבשלו או לטגנו עליו להכשירו בתוך 72 שעות מעת שחיטתו אך אם עברו 72 שעות אין מליחה מועילה לו כלל מכיון שנתייבש דמו בתוכו ואין יוצא על ידי המליחה אלא רק על ידי צליה.
ב. אם עברו 72 שעות והכשיר על ידי צליה אין לבשלו או לטגנו כמבואר להלן בדיני הכשרת הכבד.
ג. ואם הוקפא קודם הכשרתו אפילו אם הוקפא מיד לאחר שחיטתו, לאשכנזים דינו כשהה 72 שעות ואין להכשירו אלא על ידי צליה כמבואר להלן בדיני הכשרת הכבד, ויש מפוסקי הספרדים שסבורים שאם הוקפא מותר למלחו כדין בשר טרי כמבואר להלן בדיני הכבד.
הכשרת כבד
ד. הכבד בין של בהמה בין של עוף – דמו רב ביותר ואין די לו במליחה מכיון שאין המלח מוציא את כל דמו מתוכו, ע"כ הכשרתו לאכילה אך ורק בצליה על גבי אש וכדומה (שו"ע יו"ד עג א).
ה. הרוצה להכשיר כבד כדי לטגנו או לבשלו עליו להכשירו בתוך 72 שעות מזמן שחיטתו כמבואר לעיל בדין הבשר, אך מותר להשהות כבד 72 שעות בלא הכשרה על מנת לאוכלו צלי, אולם אזי אין לבשלו או לטגנו לאחר הצליה אמנם מותר לטוחנו לאחר הצליה. (פת"ש שם סט). ולפיכך יש לברר קודם קניית הכבד מהו תאריך השחיטה.
ו. כבוש הרי הוא כמבושל וכבישה מתבצעת על ידי השהית המאכל 24 שעות בתוך נוזל ואז הרי הוא כמבושל על כן יש להזהר שלא להשאיר כבדים קודם הצליה במשך 24 שעות בתוך מים וכן אין להשאירו 24 שעות בתוך שקית ניילון או כלי שאינו מנוקב כיון שיוצא מן הכבד דם ומוהל, ודינו כבוש כמבושל, וכבד שבושל בלא הכשרה נאסר. אמנם מותר להשהותו בהקפאה. לפיכך יש להיזהר ולבדוק קודם קניית הכבד מה היה צורת האיחסוןשלו.
הכנת הכבד לצליה
ז. כבד עוף, יש להסיר ממנו את המרה לפני הצליה, (בדרך כלל הכבד מגיע לחנויות לאחר הסרת המרה) ולבני ספרד יש לחותכו מספר חתכים, ויש אשכנזים שנהגו להחמיר לעשות כן.
ח. כבד שלם של בהמה, לכל הדעות יש לנקבו בסכין מספר פעמים או לחותכו שתי וערב. (שו"ע ורמ"א שם עג, א) ומסירים ממנו את חוטי החלב (דרכ"תשם כב). (בד"כ כבד בהמה מגיע אחר הסרת חוטי החלב).
ט. אין לצלות כבד כשהוא עטוף בנייר אלומיניום או בכל עטיפה (פת"ש שם עג א).
[1] שפתי כהן
[2] שפתי כהן
[3] אבע"ז
[4] ספורנו
[5] ספורנו
[6] ספורנו
[7] גור אריה
[8] חזקוני
[9] העמק דבר
[10] ר' יוסף בכור שור
[11] העמק דבר
[12] רמב"ן
[13] רבינו בחיי
[14] ת"י
[15] ת"י
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רש"י העמק דבר
[18] העמק דבר
[19] אבע"ז
[20] רש"י
[21] רשב"ם
[22] רמב"ן
[23] רש"י רבינו בחיי
[24] ספורנו
[25] משך חכמה
[26] העמק דבר
[27] העמק דבר
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] העמק דבר
[30] רבינו בחיי
[31] ת"י
[32] מלך אשור מלך בנינוה, כמו שכתוב: "מן הארץ ההיא יצא אשור, ויבן את נינוה...", ומלך אשור הרע לישראל והגלה אותם מארצם, והקב"ה, נקם נקמת בנ"י מאשור על ידי נ"נ. ואמרו רבותינו ז"ל: שנה ראשונה שמלך נבוכדנצר - כבש את נינוה, שנייה - כבש את יהויקים. רד"ק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה