מקרא
במדבר פרק י
(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב הוא יתרו[1] בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם מיד עד ג' ימים אנו נכנסין לארץ שבמסע זה הראשון נסעו ע"מ להכנס לארץ ישראל אלא שחטאו במתאוננים ומפני מה שתף משה עצמו עמהם שעדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ יתרו חשב שכוונת משה שיתנו לו מן השלל כסף וזהב ובגדים וצאן ובקר ולא תהיה לו נחלה בתוכם, ועל כן לא היה חפץ, וענה כי אם אל ארצי ואל מולדתי אל[2], כִּי יְקֹוָק דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל:
(ל) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ כי שם לי נחלה ונכסים וכבוד[3]:
(לא) וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם אז אמר לו משה אל נא תעזב אתנו, כי מדעתך המדבר תהיה לנו לעינים בכבוש הארצות ותורנו הדרך אשר נעלה בה[4], ומשה אמר כן כדי לחזק לב קטני אמנה שהיו ביניהם אשר לבם היה יותר מתנחם ומתחזק במנהיג בשר ודם[5]:
(לב) וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְקֹוָק עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ רמז לתת לו אחוזה בארץ טובה בשכרו על טרחו ועזרתו אשר יעזרם בכבוש הארץ ונתרצה אליו אליו בזה ועשה כן[6]:
(לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר יְקֹוָק דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד[7] וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:
(לד) וַעֲנַן יְקֹוָק עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה לא היה הולך לפניהם כמו בשאר המסעות, כי היה אז הארון מספיק לנחותם הדרך בהיותו נוסע לפניהם, אבל היה עומד עליהם ביום בעת נסעם[8]: ס
(לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן ללכת ולהכנס לארץ ישראל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ כי אמנם לולא שלחו מרגלים היו נכנסים בלי מלחמה, שהיו האומות בורחים[9]:
(לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר כשהיה נח הענן ובאים לחנות, היה אומר שׁוּבָה יְקֹוָק רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל יהי רצון שישובו כל האלפים וכל הרבבות למקומם במספרם, ולא יפקד מהם איש: פ
במדבר פרק יא
(א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה, ואיך נחיה במדבר הזה, ומה נאכל ומה נשתה, ואיך נסבול העמל והענוי ומתי נצא ממנו, כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים - רַע בְּאָזְנֵי יְקֹוָק והיה רע בעיני ה', שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחין מתאוננים ומתרעמים על ענינם[10] וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה לפיכך:
(ב) וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה יראים היו פן תתפשט בכל המחנה[11] וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ:
(ג) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה למקום אשר ירדה בו האש בקצה המחנה קראו כן ולא נסעו מן המקום ההוא, רק בחניה ההיא התאוו תאוה וקראו שם העיר או המקום קברות התאוה[12] כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְקֹוָק:
(ד) וְהָאסַפְסֻף שנאספו אל ישראל ואינם מהם והם ערב רב[13] אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר:
(ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם כי היו הדייגים המצריים מעבידין אותן למשוך הדגים שנאחזים במצודה ובמכמורות, והיו נותנין להם מן הדגים כמנהג כל פורשי מכמורת[14] אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים לאכול בקנוח הסעודה וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים בתור תבלין לתבשיל[15]:
(ו) וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ ואין לנו שום לפתן עמו[16]:
(ז) וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד י"א כסברתא וי"א חרדל ואנכי לא ידעתי[17] הוּא וְעֵינוֹ מראהו כְּעֵין הַבְּדֹלַח כלומר נראה קשה ויבש ולכך היו אומרים ונפשנו יבשה. כאדם שאוכל חטים יבשים[18]:
(ח) עתה מפרש טעם של חרון אף שהרי - שָׁטוּ שוטטו הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר קדירה וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת אז וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד לחלוחו של הַשָּׁמֶן מתחלף טעמו שהיה מתחלה מתוק כצפיחית בדבש כזיתים ואגוזים קודם טחינה. אבל לאחר טחינה או כתישה במכתשת אז והיה טעמו. נעשה עתה טעמו כלחלוח של שמן ובשר שמן כמו שמן זיתים ואגוזים לאחר טחינה שנתחלף טעמו ולפיכך וישמע ה' ויחר אפו. שכשרוצים טוחנים אותו ונעשה כשמן ואין מאכלם יבש ובפ' בשלח שכתוב וטעמו כצפיחית בדבש. זה הוא טעמו קודם שיש בו טעם שמן[19]:
(ט) וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו ובויהי בשלח כתיב - "ותעל שכבת הטל", שהיה בין שני טלים, טל מלמעלה וטל מלמטה, כמונח בקופסא, דרך כבוד. ופירש כאן קצת העניין להודיע דשלא כדין היו מתרעמין[20]: (י) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו שהתחברו המשפחות לבכות כאשר יעשו בבכותם על מת אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ בפרהסיא[21] וַיִּחַר אַף יְקֹוָק מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע:
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי:
(יב) הֶאָנֹכִי אמם ש - הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי אביהם ש -[22] יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל אל[23] הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו:
(יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה:
(יד) לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי לא שיעזרוהו הזקנים לתת להם בשר, כי מאין להם. ועוד, אפילו בהיות להם פרנסים רבים לא יתלוננו רק על משה רבינו שהוציאם ממצרים, כמנהגם לאמר לו "למה העליתנו ממצרים", והוא שיתן להם בתפלתו כל משאלותם ותאותם יביא להם אבל חשב משה, כי בהיות להם מנהיגים רבים ישככו חמתם וידברו על לבם בעת תלונתם[24]:
(טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי שכל טרחתם עלי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג במיתה שנחים בה הצדיקים[25] אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי טוב מותי ממה שאראה עצמי ברעה גדולה כזאת שאני בה[26]: פ
(טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם ויש זקנים בימים שאינם ראויים להיות שוטרים, וגם יש שוטרים שאינם זקנים ולכן תקח גם[27] וְשֹׁטְרָיו שלקו על הצבור במצרים מיד הנוגשים שהיו מצרים, והשוטרים הללו היו מרחמים עליהן ומקילים מהם עול העבודה, והיו מוכין על כך על ידי הנוגשים, שנאמר (שמות ה, יד) ויוכו שוטרי בני ישראל, כי הם יודעים להנהיג את העם ולסבול אותם[28] וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ:
(יז) וְיָרַדְתִּי הכבוד ירד באש בתוך הענן[29] וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וכאשר תשמע את הקול ישמעו גם הם וְאָצַלְתִּי אקח מאשר אצלך מִן הָרוּחַ הרוח כמו החכמה ואם תנתן מחכמת ראובן לשמעון לא תחסר חכמת ראובן רק נשארה כאשר היא והמשל בנר[30] אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם כל ימי הזקנים נעשה להם כן, שידעו בכל מה שיצוה השם לישראל ביד משה, בצורכי שעתם והמקרים אשר יבואו להם במדבר, וזה טעם "ונשאו אתך במשא העם", כי כל מה שיאמר משה לעם, ידעו הם ויתנבאו הם לעם, כל אחד בשבטו ואלופו, ומפני זה - וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ תלונתם:
כתב הרמב"ן בעת הדבור עם משה יהיה האצילות וממנו הוא וכן אמר במעשה (פסוק כה) וירד ה' בענן וידבר אליו, ולא פירש הכתוב הדבור הזה מה היה כאשר הוא כתוב בכל התורה שיבאר אחרי כן מה אמר ומה דבר ה', כי הענין בכאן, כי הזקנים אשר אמר בהם שהתנבאו לא שמעו דבור מפי השם ולא נראה להם במראה או בחלום, אבל השם מדבר עם משה ומאצילות רוח משה הם יודעים הנבואה ההיא וזה טעם ויתנבאו ולא יספו (שם), שלא יספו להתנבאות מעצמם, אבל בנבואה שאמר השם למשה בה לבדה התנבאו, וזה טעם "ואצלתי", שאניח אצלי מן הרוח אשר אני שם עליך ושמתי עליהם.
(יח) וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ הזמינו משפחות משפחות לסעודת בשר. שאין הזמנה לסעודה בלי בשר[31] לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן יְקֹוָק לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם:
(יט) לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים כנגד אצבעות היד האוכלים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים כפל בשתי ידיו וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם כמשל האומרים יאכל כל מה שיאכל באצבעות ידיו ורגליו[32]:
(כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם ותקוצו בו[33] וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא כדבר נתעב וזר, שאיננו נאכל[34] יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יְקֹוָק אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם:
(כא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים לא פקפק ח"ו ביכולתו של הקב"ה אלא אף כאן משה היה מתיירא על מה שאמר הקב"ה ואכלו חדש ימים וגם אמר והיה לכם לזרא ושאל מן הקב"ה אתה אמרת שיאכלו חדש ימים והלא שש מאות אלף רגלי לבד הנשים והטף והלא כל צאנם וכל בקרם לא יספיק להם חדש ימים והיאך תקיים זה הדבר. או תכלה אותם וישארו מעט. ויסתפקו עד חדש שהרי אמרת והיה לכם לזרא או תעשה להם נסים להביא להם בשר ממקום אחר[35]:
(כב) הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא האם יספיק[36] לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם: פ
נביא
יונה פרק ב
א. וַיְמַן ה' - זימן ה', דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה, וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת:
ב. וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה’ אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה - התפלל לה' ממעי הדג.
ג. וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה’, וַיַּעֲנֵנִי - קראתי בצרתי אל ה', וענה לי ה', מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי - מבטן הדג, שהוא לי כשאול, צעקתי אליך ה', שָׁמַעְתָּ קוֹלִי - ויודע אני, שתשמע תפילתי ותצילני[37].
ד. וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים - בעומק ובלב הים, וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי - מֵי הנהר הזורמים אל הים סובבים אותי, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ - כל הגלים הנשברים בים, עלי עברו.
ה. וַאֲנִי אָמַרְתִּי - ואני חשבתי, כשהשליכו אותי אל הים, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ - שגרשת אותי מנגד עיניך, והסרת השגחתך ממני, אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ - אך כעת, שעשית עימי הנס והצלת אותי ע"י הדג, אוסיף להביט לבוא אל היכל קדשך, ולהודות לך שם.
ו. אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ - מי הים סובבים אותי, עד שכמעט נפשי יוצאת ומתה, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי - מי התהומות סובבים אותי, סוּף, חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי - כשהדג שט בים, נקשר הסוּף (מין צמח הגדל במים ) בראש הדג, וכאילו קשור בראש יונה.
ז. לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי - לקצה ההרים שבים - ירדתי, ( לקרקעית הים ), הָאָרֶץ, בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם - כאילו סגרה הארץ את עצמה בבריחים כנגדי, שלא אוכל לעלות מהים לעולם, וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, ה’ אֱלֹהָי - העַלֶה אותי מהקבר ( מבטן הדג, שהוא לי כבור הקבר ) ליבשה.
ח. בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי - כשנפשי עטופה בצרה, אֶת ה’ זָכָרְתִּי - להתפלל לפניך, וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:
ט. מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא - אנשי האניה, העובדים ע"ז שהיא הבל ושוא, חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ - יודע אני, שחסדם שנדרו לעשות, יעזבו ולא יקיימו.
י. וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ - אך אני, אזבח לך זבחים ואשא לפניך קולי בתודה, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה - ואשר נדרתי - אשלם, יְשׁוּעָתָה לַה’ - על הישועה שתושיע אותי.
יא. וַיֹּאמֶר ה’ לַדָּג - ציוה ה' על הדג, וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה:
יונה פרק ג
א. וַיְהִי דְבַר ה’ אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר:
ב. קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ:
ג. וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר ה’, וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים, מַהֲלַךְ שְׁלשֶׁת יָמִים - אורכה מקצה לקצה, מרחק הליכה של שלושה ימים.
ד. וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר, מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד - התחיל יונה ללכת בעיר, עד שהלך שליש מאורכה של העיר, וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר, עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת:
ה. וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים, וַיִּקְרְאוּ צוֹם - הכריזו על צום, וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם:
ו. וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה - הגיע השמועה על נבואת יונה, אל מלך נינוה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ - לשבת על הארץ, וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו - הוריד מעליו את לבוש המלכות, וַיְכַס שַׂק, וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר:
כתובים
דברי הימים ב פרק כא
(א) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: (ב) וְלוֹ אַחִים בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט עֲזַרְיָה וִיחִיאֵל וּזְכַרְיָהוּ וַעֲזַרְיָהוּ וּמִיכָאֵל וּשְׁפַטְיָהוּ כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: (ג) ובשובו מרמות גלעד וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר: פ (ד) וַיָּקָם יְהוֹרָם עַל מַמְלֶכֶת אָבִיו וַיִּתְחַזַּק וַיַּהֲרֹג אֶת כָּל אֶחָיו בֶּחָרֶב כדי שלא יערערו על מלכותו וְגַם מִשָּׂרֵי יִשְׂרָאֵל שהיו משתפי פעולה עם אחיו: (ה) בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה יְהוֹרָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: (ו) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ ל-אִשָּׁה וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק: (ז) ואפילו שהיו ראויים להשחתה וְלֹא אָבָה יְקֹוָק לְהַשְׁחִית אֶת בֵּית דָּוִיד לְמַעַן הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת לְדָוִיד וְכַאֲשֶׁר אָמַר לָתֵת לוֹ נִיר כמו נר שהמלך היה כמו נר המאיר וּלְבָנָיו כָּל הַיָּמִים: (ח) בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה כי דוד הכרית את כל הזכרים באדום ובמקום מלך הוא מינה שם נציבים ולהם היו משלמים את המיסים אבל מימי יהורם הם התחילו לפשוע וַיַּמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ: (ט) וַיַּעֲבֹר אל ארץ אדום יְהוֹרָם עִם שָׂרָיו וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי קָם באמצע ה- לַיְלָה וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם שלא עצר כח להלחם בהם ביום ובפומבי הַסּוֹבֵב אֵלָיו שלא מצא כח ללכת לעומק שדה הקרב וְאֵת שָׂרֵי הָרָכֶב: (י) וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא שבאותו זמן גם פשעה לבנה וידמה שהייתה סמוכה לארץ אדום מִתַּחַת יָדוֹ כִּי עָזַב אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו ובא אליו כעונש: (יא) גַּם הוּא עָשָׂה בָמוֹת לעבודה זרה בְּהָרֵי יְהוּדָה וַיֶּזֶן והסית לזנות לעבודת ע"ז אֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וַיַּדַּח אֶת יְהוּדָהמלעבוד את עבודת ה': פ (יב) וַיָּבֹא אֵלָיו מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לאחר שעלה לשמים לֵאמֹר שנגלה לאחד מהנביאים ואמר לו לכתוב את הדברים הללו כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי דָּוִיד אָבִיךָ תַּחַת אֲשֶׁר לֹא הָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי יְהוֹשָׁפָט אָבִיךָ וּבְדַרְכֵי אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: (יג) וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַתַּזְנֶה אֶת יְהוּדָה וְאֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כְּהַזְנוֹת כמו שהם זנו אחרי הע"ז בֵּית אַחְאָב וְגַם אֶת אַחֶיךָ בֵית אָבִיךָ הַטּוֹבִים מִמְּךָ הָרָגְתָּ: (יד) הִנֵּה יְקֹוָק נֹגֵף מַגֵּפָה גְדוֹלָה בְּעַמֶּךָ וּבְבָנֶיךָ וּבְנָשֶׁיךָ וּבְכָל רְכוּשֶׁךָ: (טו) וְאַתָּה בָּחֳלָיִים רַבִּים שיהיו לך חוליים רבים בְּמַחֲלֵה מֵעֶיךָ עַד יֵצְאוּ מֵעֶיךָ מִן הַחֹלִי יָמִים עַל יָמִיםבכל יום ויום:
משנת ההלכה
זכירת מעמד הר סיני
א. עיקר קבלתנו את התורה בהר סיני ובכל חג שבועות מאז היא כדי לזכור את מעמד הר סיני וכנאמר בפרשת ואתחנן[38] "השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב". ונתחייבנו בזה לזכור את מעמד מתן תורה בהר סיני, יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים. ונאסר עלינו לשכחו ולהסיר אותו מדעתנו[39]
ב. ענין האיסור הוא שיזהר וישמר וישמור את עצמו מאד מאד לזכור מאין באו אלינו המצוות, ולהודיע את כל הדברים אשר ראו עינינו ושמעו אזנינו במעמד הנכבד ההוא לבניו ולבני בניו מדור לדור לכל הדורות עד עולם[40].
ג. וצריך לזכור וחזק לעצמו שבמעמד הר סיני עלו כלל ישראל למדריגת נבואה ושמעו מפי ה' את דברי התורה וראו איך שהקב"ה מדבר עם משה.
ד. טעם המצוה –שהקב"ה עשה את המעמד ההוא כדי שילמדו ליראה אותו כל הימים וילמדו כך את בניהם לדורות עולם[41]. שהרי אם דברי תורה לא היו נאמרים לנו מפי הקב"ה במעמד כזה, אלא היו נאמרים לנו מפי נביא בלבד[42], אף אם היתה מתאמתת אצלנו נבואתו באותות ובמופתים, יכול היה לקום בקרבנו נביא או חולם חלום אחר שהיה עושה לנו אות או מופת והיה מצווה אותנו לעשות ההיפך מרצון התורה, והיה מכניס ספק בלבנו על דברי התורה. ורק כיון שהתורה נאמרה לאזנינו מפי הגבורה, ועינינו ראו שהיא שניתנה לנו מפי הגבורה, בלי אמצעי, לכן אנו יכולים להכחיש את כל החולק והמסתפק בדבר, שלא יועיל לו אות ומופת, כיון שאנחנו יודעים ועדים שהוא משקר[43].
ה. יש שנקטו שיש במצוה זו גם מצות עשה להודיע לכל זרענו מדור לדור, מה שהיה במעמד הר סיני[44]. וי"א שעצם מצוות זכירת מעמד הר סיני היא מצות עשה[45].
ו. רוב מוני המצוות לא מנו את המצוה הזו במנין המצוות[46], ופירשו שסוברים שהיא מצוה שכוללת כל התורה כולה, דהיינו שנצוונו בזה שנלך בדרכי התורה ונקיים מצוותיה[47]. וי"א שלא מנו זכירת מעמד סיני במנין המצוות לפי שסוברים שאפשר לקיים את המצוה הזו בזכירה בלב[48].
ז. כתב המג"א[49] בשם האר"י[50] שכשאומר בברכות קריאת שמע "ובנו בחרת" יזכור את מתן תורה[51].
ח.
רמב"ן על במדבר פרק י פסוק כט
כי חובב שם חדש שקראו ליתרו כאשר שב לתורת ישראל, כי זה דרך כל המתגייר כי לעבדיו יקרא שם אחר
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן
[5] רבינו בחיי
[6] רמב"ן
[7] רש"י
[8] ספורנו
[9] ספורנו
[10] רמב"ן
[11] חזקוני
[12] רמב"ן
[13] אבע"ז
[14] רמב"ן
[15] חזקוני
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] אבע"ז
[18] רשב"ם
[19] רשב"ם
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] אבע"ז
[22] רמב"ן
[23] חזקוני
[24] רמב"ן
[25] ת"י
[26] אבע"ז
[27] אבע"ז
[28] רבינו בחיי
[29] אבע"ז
[30] אבע"ז
[31] העמק דבר
[32] אבע"ז
[33] ת"א
[34] רמב"ן
[35] רשב"ם
[36] ת"א
[37] אחר שראה יונה, שנשאר בחיים, ידע שיצא ממעי הדג בשלום. (רד"ק)
[40] רמב"ן עה"ת שם. עוד כתב הרמב"ן [בהוספות למצוות לא תעשה] לגבי מה שלמדו בקידושין (ל ע"א) מהפסוק "והודעתם לבניך ולבני בניך" –שצריך האדם ללמוד תורה עם בני בניו, אין הכוונה ללימוד התורה לבני בנים, אלא ללימוד אמונת התורה [דהיינו לימוד המעמד הר סיני -עי' מגילת אסתר שם בד' רמב"ן] שנחשב כלימוד בתורה, וזו מצוה עולמית ועם כל הדורות ידבר שלא ישכחו ענין המעמד ההוא שהיה למראית עיניהם ושמיעת אזניהם ושיעתיקו זה מדור לדור לעולם.
[41] עי"ש שכתב קודם שהזכיר הדברות שנאמרו שם הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירו מלבנו לעולם - רמב"ן עה"ת שם.
[44] ונלמד מהנאמר שם "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב", -כך כתוב בדברי הרמב"ן עה"ת שם בפרשת כי תצא וז"ל "וציוה במצות עשה שנודיע לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראייה ובשמיעה". [אבל בהוספותיו שם הזכיר רק מצות לא תעשה ולא הזכיר את מצוות העשה להודיע לבנינו].
[45] מג"א סי' ס ס"ק ב בשם כוונות וכתבים, ועי"ש בשו"ע הרב שם, שהיא מצות עשה מן התורה, וכתב שהמקור לכך הוא מהשגות הרמב"ן בספר המצוות, אבל בהוספות למצוות עשה מצוה ז לא הזכיר זכירה זו, ונראה שר"ל בהוספות למצוות לא תעשה ב.
[47] מגילת אסתר להוספות רמב"ן שם, וכתב עוד שלדעתם מה שנאמר בקידושין שהפסוק "והודעתם לבניך וגו'" מצוה על לימוד עם בני הבנים, הכוונה על לימוד התורה לבני בנים, וכן פרש"י בקדושין שם שמדובר שם לגבי לימוד תורה.
[48] קרן אורה ברכות בסוגיית הרהור כדיבור עי"ש שכתב שהתלמוד בבלי הסובר שהרהור כדיבור חולק בזה על התורת כהנים. ועיין כעי"ז בעי' ערוך השלחן סי' ס' שכתב שבמתן תורה לא כתוב כלל לשון זכירה אלא "פן תשכח וגו'", והיא חובה לקיים את המצווה ע"י זכירתה בלב, ואנו מקיימים את הזכירה הזו בכל עת בקיום התורה והמצות, [והערוך השולחן לא הביא הרמב"ן ומגילת אסתר הנ"ל].
[51] ופירש שם המג"א שלא תיקנו לזכירה זו קריאה מיוחדת בשבת כשם שתיקנו לזכירת מעשה עמלק, מפני שיש לנו את חג העצרת [חג השבועות] שבו אנו זוכרים את מעמד הר סיני. ועי' ערוך השלחן שם שכתב שבמתן תורה לא כתוב כלל לשון זכירה אלא "פן תשכח וגו'", והיא חובה לקיים את המצווה ע"י זכירתה בלב, ואנו מקיימים את הזכירה הזו בכל עת בקיום התורה והמצות, [והערוך השולחן לא הביא הרמב"ן ומגילת אסתר הנ"ל].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה