מקרא
במדבר פרק כ
(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר ללמדנו שלא נקבר אהרן באדמת אדום כי אם על הגבול, והיה הפקר, וידוע בפרק יש נוחלין שגנאי לצדיק שיהא נקבר באדמה שאינה שלו[1]:
(כד) יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה:
(כה) קַח אֶת אַהֲרֹן בדיבור, בו בלשון שקרבו לכהונה ואמר לו קח את אהרן (ויקרא ח, ב), בו בלשון אמר לו לעלות להר[2] וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר:
(כו) וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו בגדי הכהונה גדולה[3] וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם:
(כז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה שראו את אהרון יוצא עם בגדי כהונה[4]:
(כח) וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר:
(כט) וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן בראותם כי לא ירדו אלא משה ואלעזר והוא לבוש בגדי כה"ג הלא הבינו כי גוע אהרן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: ס
במדבר פרק כא
(א) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב מעבר לירדן בצד המערבי בארץ כנען על יד הירדן בגבול בני יהודה סמוך לחברון שהיא בנגב[5], ושמע מרחוק בבוא בני ישראל ובא דרך האתרים אל ערבות מואב להלחם עמהם שם[6]כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים התרים דהיינו המרגלים שתרו הארץ. ורוצה לומר כי כאשר באו המרגלים ועלו בנגב הרגישו בהם יושבי הארץ, ושמע בהם הכנעני הזה שהיה יושב הנגב ובא בדרך שהלכו הם עד שהגיעו למחנה ישראל וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:
(ב) וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיקֹוָק וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם אקדיש שללם לה'[7]:
(ג) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל מכאן שגם התפללו לה' שיתן אותו בידיהם וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם כלל ישראל הרגו האנשים וְאֶת עָרֵיהֶם הקדישו לשמים וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה אחרי מות יהושע לקיים את נדרם אשר נדרו ויקראו שם הערים חרמה[8]: פ
(ד) וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף דרומה לכוון ים סוף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם להקיף את ארץ אדום דרך ערבות מואב וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ נתקצרה רוחם ונשמתם בשביל טורח סבוב דרך ארץ אדום[9]:
(ה) וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם עד עתה היינו סבורים ליכנס לארץ ומתאוים לאכול מתבואתה[10] וְאֵין מַיִם שלא נתן בפעם השנית הסלע מימיו שהיו מכבר נוזלים ומתוקים. אלא היה מים גרועים ומעטים. ועוד היום מספרים מסלע משה שהוא מוציא מים ואינם טובים לשתיה. וגם אינו הולך בשטף[11] וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל לשון בזוי הוא, קל שבקלים[12]:
(ו) וַיְשַׁלַּח יְקֹוָק בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים ששורפים את האדם בארס שיניהם[13] וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל:
(ז) וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיקֹוָק וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ פעמים קורא לרבים בלשון יחיד כמו ותעל הצפרדע[14] וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם שת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול:
(ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף כדמות נחש שרף מנחשת[15] וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס כלונס גבוה ויראו אותו כולם[16] וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי:
(ט) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת צוה הקב"ה למשה לעשות להם דמות שרף, הוא הממית אותם וידוע כי הנחשים השרפים אדומי העינים רחבי הראש שגופם כעין הנחשת בצוארם, ולכן לא מצא משה לקיים מצותו בשרף בלתי שיעשה נחש נחשת כי הוא דמות נחש שרף, ואם יעשנו מדבר אחר היה דמות נחש ולא דמות שרף[17] וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט על ידי שהיה נתון כתורן על הנס, הנשוך תולה עיניו למעלה ומכוין לבו לאביו שבשמים[18] אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי:
נביא
פתיחה לספר חבקוק
חבקוק הנביא חי עד סוף שבעים שנה לגלות בבל בימי וכשהושלך דניאל לגוב אריות, חבקוק הביא לו אוכל
התנבא על נבוכדנצר ופרס ומדי, קבל מנחום אלקושי ולפי מ"ש בזוהר המובא לעיל שהוא בן השונמית א"כ זמן רב ביניהם.
חבקוק הנביא קבור בעיר יהקוק וסמוך לקברו רבינו בחיי ותלמידיו[19] (גלילות ארץ ישראל),
היה תלמידו של ישעיהו והיה מבית דינו של יואל בן פתואל עם נחום ושריה כהן גדול[20] והתנבא גם בימי מנשה בן חזקיה מלך יהודה[21]
חבקוק חג עוגה (כלומר עיגול שעמד בתוכו כדי להתפלל ולא ייצא ממנו עד שיענה) שנאמר (חבקוק ב') על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו' לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי. וכמבואר במדרש[22] מה עשה חבקוק הנביא, צר צורה ועמד בתוכה, אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם, איני זז מכאן עד שתודיעני כמה אתה נותן ארך אפים לרשעים בעולם הזה, אמר לו הקב"ה אלי קראת ולא היית מהרהר אחרי, חייך שאני עונה אותך ומודיעך, אמר לו אני נותן להם ארך אפים בעולם הזה, כדי שיחזרו בתשובה לפני, ויעשו להם זדונות כשגגות, לכך נאמר ויענני ה' ויאמר וגו' (חבקוק ב' ב), אמר לו כבר אמרתי את הקץ ועבר, כי עוד חזון למועד, אפילו אמרתי לך את הקץ ועבר, אל תאמר אינו בא, אלא [חכה לו, וכן הוא אומר] אם יתמהמה חכה לו
וממנו למד חוני המעגל תענית כג. שחג עוגה ועמד בתוכה והתפלל שירדו גשמים
וא"ר אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו ב' תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת (מרוב עוני) ועוסקין בתורה שת"ח שאין לו רק עסק תורה ואין בהם עסק משא ומתן שירויח בהם היו חיים בדחקות גדולה עד שהתפלל עליהם חבקוק שנאמר (חבקוק ג) "ה' שמעתי שמעך" היא קבלת התורה שהיה שמיעה שכלית כדאמרי נעשה קודם לנשמע כמלאכים שנאמר בהם עושי דברו לשמוע בקול גו' אבל "יראתי ה' פעלך" שהיא פעולת העונש של עוני שבת"ח "בקרב שנים חייהו" אל תקרא בקרב שנים אלא בקרוב שנים (סוטה דף מט.) שבקירוב שנים בטלית אחד חייהו כפרש"י מלשון מחיה
בגמ' מכות כג: - כד. "דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה... בא דוד והעמידן על אחת עשרה... בא ישעיהו והעמידן על ... בא מיכה והעמידן על שלש ... חזר ישעיהו והעמידן על שתים ... בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחיה"
מבואר במדרש שהנביאים הלכו לנחם את ירושלים ו"הלך חבקוק לנחמה אמ' לה הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו מה בידך, אמ' לה יצאת לישע עמך לישע את משיחך (חבקוק ג: יג), אמרה לו אתמול אמרת לי, עד אנה י"י שיוועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס וג' (חבקוק א: ב), ועכשיו את' או' לי כך, לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה[23]"
רבנן ור' יהודה ב"ר סימון[24], [רבנן] אמרו ארבעה הם שסידרו תפלה וקינטרו דברים לפני הקב"ה, ירמיה ... חבקוק סידר התפלה, שנאמר תפלה לחבקוק הנביא (חבקוק ג א), מה כתיב למעלה מן הענין, ה' שמעתי שמעך יראתי (חבקוק ג' ב), דוד סידר תפלה, ... משה סידר תפלה... חבקוק אמר תפלה לחבקוק (חבקוק ג א), ומה הוא אומר ה' שמעתי שמעך יראתי
משל לשלשה בני אדם שבאו ליטול דורון, מן המלך, בא ראשון וכיבדו, אמר לו מה אתה מבקש, אמר לו בשביל שמרדתי אני מבקש שתתן לי דוריה נתן לו, בא השני ונתן לו, בא השלישי אמר לו מה אתה מבקש אמר לו איני מבקש על עצמי כלום, אלא מדינה פלונית שהיא חריבה והיא שלך גזור שתבנה, אמר ליה המלך זו עטרה גדולה היא לך, כך בא דוד להתפלל, אמר ליה הקב"ה מה תבקש, אמר ליה שתשמע תפלתי .. בא חבקוק אמר ליה מה אתה מבקש, אמר ליה מה שאמרתי לפניך בשגגה, כשראה חנניה מישאל ועזריה מושלכים לכבשן האש והן נמלטין, וראה את חנניה בן תרדיון וחביריו נשרפין על התורה ואינן נמלטין, מיד קרא תגר, אמר לפניו רבנון העולמים אלו צדיקים ואלו צדיקים, אלו טהורין ואלו טהורין, אלו קדושים ואלו קדושים, אלו ניצולין ואלו לא ניצולין ... אותה שעה נגלה עליו ואמר לו אחרי אתה קורא תגר, לא כך כתוב, אל אמונה ואין עול [צדיק וישר הוא] (דברים לב ד), באותה שעה התחיל ואמר בשגגה אמרתי, שנאמר תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות (חבקוק ג א). בא משה ואמר לו מה אתה מבקש, אמר לו איני מבקש לעצמי אלא על ישראל, אמר ליה זו עטרה גדולה היא לך, תפלה למשה איש האלהים[25].
בזוהר (פרשת בשלח דף מד.) רבי שמעון פתח (חבקוק ג) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות, האי קרא קשיא ואית לאסתכלא ביה (פי' פסוק זה קשה ויש לעיין בו) מ"ש תפלה לחבקוק הנביא יתיר מכל שאר נביאי עלמא דלא כתיב בהו תפלה (במה שונה חבקוק שנאמר בו תפילה יותר מכל שאר הנביאים שלא נאמר בהם תפילה) ועיי"ש מה שתירץ ובזוהר בלק (דף קצה.) פי' אלא חבקוק לאו בגין תפלה הוה ואף על גב דכתיב ביה תפלה תושבחתא והודאה איהו לקודשא בריך הוא על דאחיא ליה ועבד עמיה נסין וגבורן דהא בריה דשונמית הוה (פי' התפילה המוזכרת בחבקוק היא מלשון שבח והודאה על שהחיה אותו ועשה עמו נסים וגבורות שהרי היה בן השונמית שמת וקם לתחיה על ידי אלישע כנ"ל)
כתובים
דברי הימים ב פרק ל
(ו) וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל היינו לומר להם כמצוות המלך ש- שׁוּבוּ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל ואז וְיָשֹׁב גם הקב"האֶל הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר שאמנם עדיין לא כולם הוגלו ע"י מלך אשור אבל אלו שהיו בעבר הירדן כבר הוגלו מארצם: (ז) וְאַל תִּהְיוּ כַּאֲבוֹתֵיכֶם וְכַאֲחֵיכֶם שהיו בטוחים שמלך אשור יעלה מעליהם ויעזבם ובסוף אֲשֶׁר מָעֲלוּ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּתְּנֵם לְשַׁמָּה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים: (ח) עַתָּה אַל תַּקְשׁוּ עָרְפְּכֶם כַּאֲבוֹתֵיכֶם תְּנוּ יָד לַיקֹוָק על משקל של תקיעת כף וּבֹאוּ לְמִקְדָּשׁוֹ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ לְעוֹלָם וְעִבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְיָשֹׁב מִכֶּם חֲרוֹן אַפּוֹ: (ט) כִּי בְשׁוּבְכֶם עַל יְקֹוָק אֲחֵיכֶם וּבְנֵיכֶם שנמצאים בגולה ושאותם יתנו לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם שיהיה להם רשות ויוכלו וְלָשׁוּב לָאָרֶץ הַזֹּאת כִּי חַנּוּן וְרַחוּם יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא יָסִיר פָּנִים מִכֶּם אִם תָּשׁוּבוּ אֵלָיו: פ (י) וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד זְבֻלוּן וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִגִים בָּם והיו מזלזלים בדבריהם: (יא) אַךְ אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן נִכְנְעוּ ואפילו שצחקו על הרצים אבל היו מהם שנכנעו וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם: (יב) גַּם בִּיהוּדָה הָיְתָה יַד הָאֱלֹהִים לָתֵת לָהֶם לֵב אֶחָד והסכמה אחת לַעֲשׂוֹת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים בִּדְבַר יְקֹוָק שזהו עכשיו מצות ה': (יג) וַיֵּאָסְפוּ יְרוּשָׁלִַם עַם רָב לַעֲשׂוֹת אֶת חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי קָהָל לָרֹב מְאֹד: (יד) וַיָּקֻמוּ וַיָּסִירוּ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת המזבחות בהם השתמשו להקריב לע"ז את הקטורת הֵסִירוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לְנַחַל קִדְרוֹן כי מי שמאכיל קרבן פסח למומר לוקה משום "ובן נכר לא יאכל בו" ולכן הקדימו לבער את כל הע"ז: (טו) וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ מדובר על אלו שהתעצלו מלהתקדש ולהטהר מיד ובגללם היו צריכים לדחות את פסח וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבִיאוּ עֹלוֹת בֵּית יְקֹוָק כדי לרצות את הקב"ה על כך שהתאחרו להתקדש:
משנת ההלכה
א. איסור ערלה נוהג בעיקר הפרי בגרעינים ובקליפות, כגון קליפי אגוזים ורמונים[26], והנץ[27] שלהם[28]. (כלומר פרח שעל גבי הפטמא של הרמון וכדומה). והקליפות והגרעינין של ענבים והתמד[29] העשוי מהם (פי' שנתן מים על גבי שמרים או על גבי החרצנים והזגין ויש בהם טעם יין). והתמרים שאינם מתבשלים והענבים שלקו ואין נגמרים בבישולן, כולם חייבים בערלה. (שו"ע שם סעי' א).
ב. אבל האילן והעלים אפילו אם ראויים קצת לאכילה והלולבים שהם הענפים הרכים של גפנים היוצאים בראשי הבדים וקצת אנשים אוכלים אותם, ומי גפנים, דהיינו כשחותכין הגפן נוטף ממנו כמו מים, מותרים משום ערלה כיון שאינם פרי ואינם טפלים אליו אלא לאילן עצמו. (שו"ע שם סעי' ב ש"ך שם ס"ק ו).
ג. משקין היוצאים מפירות הערלה אסורים מדרבנן ואין לוקים עליהם, חוץ מיין ושמן של ערלה שלוקים עליהם כדרך שלוקים על הפירות עצמם. (רמב"ם מאכ"א פ"י הכ"ב).
ד. הסמדר בענבים וזיתים וחרובים מותר בערלה, ובשאר פירות אסור. (חזו"א ערלה סי' ג ס"ק ה). י"א שסמדר היינו הפרח שממנו יוצא הפרי. (רמב"ם בפיה"מ ערלה פ"א מ"ז). וי"א, שאפילו כשנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו נקרא סמדר. (רש"י ברכות לו ע"ב ד"ה סמדר).
ה. הבוסר אסור בערלה. (רמב"ם בפיה"מ שם, חזו"א שם סי' ג ס"ק ח).
ו. פירות ערלה מארץ ישראל טעונין שריפה[30], ואחר ששרפן אפרם מותר בהנאה. ואם עשאן יין, קוברן. ואפילו נפסלו לאכילת אדם עדיין הם באיסורן וחייב לשורפן או לקוברן אם הם דברים שאינם ראוים לשריפה. (חזו"א דיני ערלה אות מ). אך פירות חו"ל על אף שאסורים בהנאה אינם טעונים שריפה.
ז. וכשהם בוסר, רשאי לתולשם ולאבדם וכן רשאי להפיל את הפרחים. (דרך אמונה בפתיחה להלכות ערלה).
ח. אילן שאין פירותיו ראויים אלא לריח או לרפואה, אין בו משום ערלה[31]. (חי' רע"א יו"ד שם סעי' כג).
ט. וכן אילן שפירותיו אינם אלא לתבל הקדירה[32] ואין אוכלים אותו כמות שהוא[33], אינו בכלל פרי לענין ערלה. (דרך אמונה בפתיחה להלכות ערלה).
י.
[1] העמק דבר
[2] רבינו בחיי
[3] ת"י
[4] העמק דבר
[5] "מצינו בכיבושי יהושע (יהושע יב יד) מלך ערד אחד, ועוד כתיב במסעות (להלן לג מ) והוא יושב בנגב בארץ כנען, והכתוב לא יקרא ארץ כנען סתם מעבר לירדן מזרחה, כמו שאמר (להלן לד ב) ארץ כנען לגבולותיה ועוד, כי היה ראוי שיחלוק משה את ארצו של מלך ערד לאחד משבטי ישראל, והכתוב יספר בכל מקום כי ארץ סיחון ועוג שני מלכי האמורי נתן משה לשני המטות וחצי המטה, ותשעת המטות וחצי המטה לקחו נחלתם אחרי עברם את הירדן בארץ כנען"
[6] רמב"ן
[7] רש"י רשב"ם
[8] רמב"ן
[9] חזקוני
[10] חזקוני
[11] העמק דבר
[12] רבינו בחיי
[13] רש"י
[14] חזקוני
[15] אבע"ז
[16] רש"י אבע"ז
[17] רמב"ן
[18] חזקוני רשב"ם
[19] ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים רנ"ד
[20] ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים ק"צ
[21] ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף הרביעי - ג' אלפים רכ"ח
[26] שראויים לצביעה.
[27] (רע"ב ערלה פ"א מ"ח).
[28] "לא מפני שהם פרי אלא לפי שהם ראויים לצבוע ואסור לצבוע בערלה, ואמר בספרי לא יאכל אין לי אלא שלא יאכל מניין שלא יצבע ולא יהנה, ת"ל וערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולם. (רמב"ם בפיה"מ שם).
[29] (רע"ב ערלה פ"א מ"ח).
[30] ועיין בדרך אמונה בפתיחה להלכות ערלה בציון ההלכה ס"ק כ, שזה דלא כדעת החת"ס, ועיי"ש שהביא מראשונים דס"ל דשריפתם מן התורה. ועיי"ש עוד שפירות ערלה של חו"ל אין טעונים שריפה אע"ג שאסורים בהנאה.
[31] ועיין שו"ת רדב"ז ח"א סי' מד שהאריך בזה. אמנם אם הוא אילן מאכל ונטעו לריח אע"ג שרע"א שם היקל בזה, בדרך אמונה פ"י ממעשר שני ס"ק יב כתב שקשה להקל בזה.
[32] ובפלפלין הוי ערלה כיון שהרטובים ראויים לאכילה, ולכן גם אחר שיבשו לא פקע מהם איסור ערלה.
[33] ועיין בפתחי תשובה בשם הרדב"ז שקני סוכר אין נוהג בהם ערלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה