מקרא
במדבר פרק יא
(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הֲיַד יְקֹוָק תִּקְצָר עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא:
(כד) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְקֹוָק וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם שלקח משה מכל שבט ששה והנה שנים ושבעים ובעבור שאמר לו השם שבעים איש הניח השנים המבוארים לקמן – אלדד ומידד[1] שמשה הטיל גורל ובו שבעים פתקים שכתוב זקן ושנים חלקים וכשראו שנים מן הזקנים שנטלו חלק, אמרו - עתה יתביישו, ולא רצו ליטול פתקיהם, אלא אמרו אין אנו ראוים לאותה גדולה, יהיו אילו שנים במקומינו, והלכו להם, ולא יצאו האהלה[2] וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל:
(כה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ שלא יספו להתנבאות מעצמם, אבל בנבואה שאמר השם למשה בה לבדה התנבאו[3]:
(כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד אמרו - אין אנו ראוים לאותו גדולה, הוצא מהשבעים אל האוהל, ולא תצטרך לגורל, ולא יהיה בושת לאותן שיטלו חלק. ולפי שמיעטו עצמן, הוסיף הקב"ה גדולה על גדולתן, שהאחרים נתנבאו ופסקו, שבאו נבואתן מכחו של משה, והם נתנבאו ולא פסקו, לפי שבאה נבואתן מהקב"ה וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים בכתב שנכתבו שם השבעים ושנים זקנים כשנקבו בשמות לבא אל הגורל[4] וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה:
(כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר הוא הנודע לשרת משה חוץ מיהושע כי שרות יהושע איננו כשרות כל נער[5] וי"א שהיה זה גרשום בן משה[6] וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה:
(כח) וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו מן המובחרים לשרת את משה כי אחרים היו עמו[7] וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם:
(כט) וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי בשבילי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְקֹוָק נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְקֹוָק אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם שיתנבאו אפילו אם לא יאצל ממני[8]:
(ל) וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הלך בליווי עם הזקנים לחלוק להם כבוד. והפורענות לא בא עד שהלכו להם איש לאהלו[9]:
(לא) וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְקֹוָק וַיָּגָז הפריח שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטֹּשׁ ונפרש עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ כמהלך יוֹם כֹּה לצפון וּכְדֶרֶךְ וכמהלך יוֹם כֹּה לדרום[10] סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ פורחות בגובה עד שהן כנגד לבו של אדם כדי שלא יהא טורח באסיפתן לא להגביה ולא לשחות[11]:
(לב) וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים "חומר" ו"כור", אחד הוא, וכור ל' סאין, ועשרה חומרים - ג' מאות סאין, והם עשר סאין ליום ש' סאין שלשים יום לממעיט[12] וַיִּשְׁטְחוּ פרשו לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה:
(לג) הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת לאחר שהספיק בשר לכולם כדי שלא יאמרו לא נגפם אלא מפני שלא היה בידיו יכולת להספיק בשר לכולם[13] וְאַף יְקֹוָק חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְקֹוָק בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹדדבר היה[14]:
(לד) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים:
(לה) מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם אל חֲצֵרוֹת וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת: פ
במדבר פרק יב
(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית יש אומרים כי משה מלך על כוש - כדכתיב בדברי הימים דמשה רבינו מלך היה בארץ כוש ארבעים שנה ולקח מלכה כושית אחת ולא שכב עמה[15]. וי"א שזאת הכושית היא צפורה, כי היא מדינית והמדינים הם הישמעאלים, הדרים באהלים בעבור חום השמש ואין בהם לבן וצפורה היתה שחורה דומה לכושית, וחשדו למשה שפירש מצפורה בעבור שאינה יפה[16]אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח לפי שלא מצינו במקום אחר שמשה לקח אשה כושית - הגיד לך הכתוב - כי בודאי אשה כושית לקח[17]:
(ב) וַיֹּאמְרוּ ודאי לא פירש ממנה בשביל הנבואה הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְקֹוָק הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר בנבואה ואין המשכב אסור לנו[18] וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק:
(ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה להגיד כי השם קנא לו בעבור ענותנותו, כי הוא לא יענה על ריב לעולם אף אם ידע[19]: ס
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק פִּתְאֹם שלא היו בעת ההיא נותנים לבם ומתכונים לנבואה, ולכבוד משה באה להם מבלי הזמנה לדבר[20] ונאמר מיד אחרי שדיברו שלא יוכלו לומר משה קבל עלינו לפני המקום[21] אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם משה לא היה עמהם אבל הנבואה באה לשלשתן כאחד[22] צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם:
(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם כדי שלא לומר הדברים הבאים בפני משה[23] וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:
(ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם אם היה משה נביא באותה המדרגה שחשבתם באמרכם הלא גם בנו דבר ה' יְקֹוָק בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע לא הייתי נודע לו ונגלה עליו בזה השם אלא במראה, לשון נקבה, ולא בהקיץ, כמו שהיה הענין בישעיהו באמרו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וכן במיכיהו ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל זה במראה הנבואה בלי ספק, לא בהקיץ[24] בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ:
(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן קבוע ומיוסד כל שעה ביום[25] הוּא כבן בית שיכנס בלא רשות ואם יצטרך ידבר צרכיו ואתם כאשר אתודע לכם בחלום תדעו ואם לא אין לכם רשות לשאול[26]:
(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ בלא אמצעות מלאך[27] והנבואה אליו היא בלתי תרדמת חושיו וּמַרְאֶה לשון זכר, הנקרא אספקלריא המאירה אצל רז"ל[28] וְלֹא בְחִידֹת אני מראה לו הדבר ממש כמו שהוא ולא על ידי חידה ומשל, וכולם מבינים מה שהוא אומר בשמי. והכל בא ממני, כי אני מגלה לו כל הסוד, כמו שאדם עושה עם שלוחו הנאמן לו, שמגלה לו כל סודו[29] וּתְמֻנַת יְקֹוָק יַבִּיט מראה אחורים כדכתיב וראית את אחורי[30] וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:
(י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת:
(יא) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ בך ודיברנו בטיפשות[32] לפי שהדיבור באותו ענין אולת היא לו למדברה וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ בשכינה[33]:
(יב) אַל נָא תְהִי מרים כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ כלומר צרעת הבאה מתולדתו שכשיוצא מבטן אמו בשרו מת ונאכל ולקוי, ואין דרכו להרפא לעולם, כי תולדתו הוא. אבל זה הלקוי אינו תולדתה אלא על ידי חטא בא לה, ועל ידי תפילה ותשובה דין הוא שילך, ולפיכך התפלל עליה ותחיה המכה[34]:
(יג) וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר אֵל אתה שיש הגבורה בידך[35] נָא בבקשה רְפָא נָא עתה עכשיו[36] לָהּ ולא נצטרך לבושה להוציאה מחוץ למחנה[37]:
(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים וראויה היא לזאת הבושה[38] תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף:
(טו) וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם לפי שלא נעלה הענן. וכבוד גדול נעשה לה שהמתינו לה הענן וכל ישראל שבעה ימים עד שתתרפא[39]:
(טז) וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת לומר, כאשר נסעו מחצרות לא נסעו ממדבר אל מדבר אחר, כאשר עשו במסע הראשון (לעיל י, יב) שנסעו ממדבר סיני ויחנו במדבר פארן, אבל נסעו מחצרות, אשר היא במדבר פארן, ויחנו במקום אחר מן המדבר ההוא עצמו, והוא קדש ברנע, כי משם נשתלחו המרגלים[40] וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן הוא קדש ברנע וכך היה מעשה בכ' באייר באו מחורב לקברות התאוה ולא נאמר התקדשו למחר עד כ"ב באייר ועל זה נאמר ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים עד חדש ימים עד ולא עד בכלל והוו להו כ"ב בסיון ואכלו השליו שבעת ימים מאייר וכ"ב בסיון ובאותו יום עצמו כ"ב בסיון באו לחצרות למחר ביום כ"ג הזמינו עצמם ליסע מחצרות ונשתהו שם עד האסף מרים ביום השביעי דהיינו כ"ט בסיון ובאותו יום עצמו באו לקדש ברנע ושלחו המרגלים כדאיתא במסכת תענית: פ
סליק פרשת בהעלותך
נביא
יונה פרק ג
ז. וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר - הכריזו הכרזה בשם המלך ושריו, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, הַבָּקָר וְהַצֹּאן, אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה, אַל יִרְעוּ - הבהמות במרעה, וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ:
( ציוה לענות את הבהמות, ע"מ לעורר את האנשים לתשובה )
ח. וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה, וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם - ומהגזל שעשו בכפיהם
ט. מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים - מי יודע, אולי ישוב ה' מכעסו ויתחרט מהרעה, וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד:
י. וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וְלֹא עָשָׂה:
יונה פרק ד
א. וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה - היה רע בעניו שנחם ה' על הרעה, וַיִּחַר לוֹ - שמא יהיה קטרוג על ישראל שלא שבו בתשובה לה'.
ב. וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה’ וַיֹּאמַר, אָנָּה ה', הֲלוֹא זֶה דְבָרִי - הלא כך חשבתי בתחילה, שישובו בתשובה ותרחם עליהם, עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי - בעוד הייתי בא"י, עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה -ולכן הקדמתי וברחתי לתרשיש, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה:
ג. וְעַתָּה ה’ קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי - שלא אראה ברעה שתבוא על ישראל.
ד. וַיֹּאמֶר ה’ הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ - ועוד אראה לך, שלא בדין הוא, שחרה לך על כך.
ה. וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר - ממזרח לעיר, וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר - אולי ישובו להרע ויענשו.
ו. וַיְמַן ה’ אֱלֹהִים קִיקָיוֹן - זימן ה' ליונה, קקיון, ( מין צמח שעליו גדולים) וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ - לעשות צל על ראש יונה, לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ - להצילו מחום השמש,( שיבשו עצי הסוכה שמעליו ) וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה:
ז. וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת - זימן ה' תולעת בעלות השחר למחרת, וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ - חתכה בפיה את הקיקיון סמוך לקרקע, ועל ידי כך נפסק מקור חיותו, והתיַבֵּש.
ח. וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית - זימן ה' רוח מזרחית מרעישה מאוד ומחרשת אזנים, ( חֶרֶשׁ - שמלבד רעש הרוח, לא שומעים דבר ) וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה - הכתה השמש על ראש יונה, וַיִּתְעַלָּף - עד שכמעט יצאה נפשו ממנו, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת - בקש למות, וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי:
ט. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן, וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת - מאוד חרה לי עד שאמרתי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.
י. וַיֹּאמֶר ה’ אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד:
יא. וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ - שיש בה יותר מ - 12 ריבוא ( 120,000 ) קטנים, שלא יודעים להבחין בין טוב לרע, ואבותיהם הלא שבו בתשובה, ולא ארחם עליהם ?! וּבְהֵמָה רַבָּה:
סליק ספר יונה
כתובים
דברי הימים ב פרק כא
(טז) וַיָּעַר מלשון התעוררות יְקֹוָק עַל יְהוֹרָם אֵת רוּחַ הַפְּלִשְׁתִּים וְהָעַרְבִים אֲשֶׁר נמצאים עַל יַד כּוּשִׁים: (יז) וַיַּעֲלוּ בִיהוּדָה וַיִּבְקָעוּהָ פרצו פרצה בחומת העיר וַיִּשְׁבּוּ אֵת כָּל הָרְכוּשׁ הַנִּמְצָא לְבֵית הַמֶּלֶךְ וְגַם בָּנָיו וְנָשָׁיו וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ בֵּן כִּי אִם יְהוֹאָחָז קְטֹן בָּנָיו וזהו אחזיהו בהיפוך אותיות: (יח) וְאַחֲרֵי כָּל זֹאת נְגָפוֹ יְקֹוָק את יהורם בְּמֵעָיו לָחֳלִי לְאֵין מַרְפֵּא וכך היה חולה במחלה אנושה שלא היה לה רפואה: (יט) וַיְהִי לְיָמִים מִיָּמִים מתחילת ימי המחלה וּכְעֵת צֵאת הַקֵּץ שאמר לו הנביא לְיָמִים שְׁנַיִם וכשנסתיימו שנתיים מאז שחלה יָצְאוּ מֵעָיו עִם חָלְיוֹ שמעיו יצאו החוצה וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים רָעִים לאחר שסבל את המחלות הרעות וְלֹא עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ שְׂרֵפָה כִּשְׂרֵפַת אֲבֹתָיו שאמנם היו צריכים לשרוך את כל חפציו גם כי זה היה מנהג לכבד את המלכים וגם כיוון שהיה חולה במחלה נוראה ובשרו הסריח, הקב"ה לא רצה שיכבדו אותו והוא גם לא נקבר בקברות המלכים: (כ) בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וַיֵּלֶךְ הלך מן העולם בְּלֹא חֶמְדָּה שכל ימיו היה מעונה ולא הייתה לו קורת רוח כללוַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים:
דברי הימים ב פרק כב
(א) וַיַּמְלִיכוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶת אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ הַקָּטֹן תַּחְתָּיו כִּי כָל הָרִאשֹׁנִים הָרַג הַגְּדוּד הַבָּא בָעַרְבִים שבאו הערבים למחנה פלישתים לַמַּחֲנֶה וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה: פ (ב) בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה[41] אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי: (ג) גַּם הוּא הָלַךְ בְּדַרְכֵי בֵּית אַחְאָב כִּי אִמּוֹ הָיְתָה יוֹעַצְתּוֹ לְהַרְשִׁיעַ: (ד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּבֵית אַחְאָב כִּי הֵמָּה הָיוּ לוֹ יוֹעֲצִים אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו לְמַשְׁחִית לוֹ שהעצות שלהם לא היו לטובתו אלא כדי להשחיתו: (ה) גַּם בַּעֲצָתָם הָלַךְ וַיֵּלֶךְ אֶת יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עַל חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמוֹת גִּלְעָד וַיַּכּוּ הָרַמִּים הארמים אֶת יוֹרָם: (ו) וַיָּשָׁב לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל כִּי הַמַּכִּים אֲשֶׁר הִכֻּהוּ שהמכים היכוהו מכות כואבות והוא היה צריך להתרפא בָרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַעֲזַרְיָהוּ הלא הוא יהואחז וכן אחזיהו בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת ולבקרו בחוליו אֶת יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי חֹלֶה הוּא: (ז) וּמֵאֱלֹהִים הָיְתָה תְּבוּסַת מלשון רמיסה של אֲחַזְיָהוּ ולכן נתן בליבולָבוֹא אֶל יוֹרָם וּבְבֹאוֹ יָצָא עִם יְהוֹרָם אֶל יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי אֲשֶׁר מְשָׁחוֹ יְקֹוָק לְהַכְרִית אֶת בֵּית אַחְאָב: (ח) וַיְהִי כְּהִשָּׁפֵט כאשר עשה משפט מות לבית אחאב יֵהוּא עִם בֵּית אַחְאָב וַיִּמְצָא אֶת שָׂרֵי יְהוּדָה וּבְנֵי אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ שהיו מְשָׁרְתִים לַאֲחַזְיָהוּ וַיַּהַרְגֵם: (ט) וַיְבַקֵּשׁ ויחפשו אֶת אֲחַזְיָהוּ וַיִּלְכְּדֻהוּ מצאו אותו וְהוּא מִתְחַבֵּא בְשֹׁמְרוֹן וַיְבִאֻהוּ אֶל יֵהוּא וַיְמִתֻהוּ וַיִּקְבְּרֻהוּ שצוה להוליכו לירושלים לקברו בקבר ראוי לו כִּי אָמְרוּ בֶּן יְהוֹשָׁפָט אמנם הוא היה בן יהורם אבל בני בנים הרי הם כבנים הוּא אֲשֶׁר דָּרַשׁ אֶת יְקֹוָק בְּכָל לְבָבוֹ וְאֵין לְבֵית אֲחַזְיָהוּ לַעְצֹר כֹּחַ לְמַמְלָכָה כי ממתי שהוא מת כי לא היה לו בן קטן שיוכל למלוך וכל מי שהיה מזרע המלוכה גם היה קטן: (י) וַעֲתַלְיָהוּ אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקָם וַתְּדַבֵּר הביאה עליהם דבר ונתנה להם ארס והרגה אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה לְבֵית יְהוּדָה שכאמור היו כולם קטנים:
משנת ההלכה
דיני כשרות
בהמות וחיות טמאות
א. סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה והם שני סימנין מפרסת פרסה ומעלת גרה עד שיהיו שניהם
ב. מיני הטמאה וסימניה. כל בהמה שאין לה שני סימני טהרה שנאמרו בתורה: מפרסת פרסה ומעלת גרה, ואפילו שיש לה סימן טהרה אחד, הרי זו בהמה טמאה, שנאמר: (ויקרא י"א ג –ז) "כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו, אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם" , "ואת השפן" וגו' "ואת הארנבת" וגו' , "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם" .
ג. מפרסת פרסה היינו שפרסותיה סדוקות, שמובדלות מלמעלה ומלמטה בשתי צפרנים, אבל אם הפרסות סדוקות למעלה ואינן שסועות ומובדלות לגמרי, שלמטה הן מחוברות , הן טמאות (יו"ד ע"ט סעי' א' ופר"ח ס"ק א')
ד. מעלה גרה היינו שמעלה ומקיאה המאכל ממעיה ומחזרת לתוך פיה לכתשו ולטחנו היטב (סמ"ג עשין נ"ט)
ה. החיה בכלל בהמה לסימני טהרה, שנאמר: שם פס' א' "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה" וגו' (בטור שם)
[1] אבע"ז
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רמב"ן
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] אבע"ז
[6] רש"י
[7] חזקוני
[8] ספורנו
[9] רבינו בחיי
[10] ת"י
[11] רש"י
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] אבע"ז
[15] ת"י רשב"ם
[16] אבע"ז
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] אבע"ז
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] פי' ר' יוסף בכור שור
[22] רמב"ן
[23] פי' הטור
[24] ספורנו
[25] רשב"ם
[26] אבע"ז
[27] רבינו בחיי
[28] ספורנו
[29] פי' ר' יוסף בכור שור
[30] חזקוני
[31] אבע"ז
[32] ת"א
[33] רבינו בחיי
[34] פי' ר' יוסף בכור שור
[35] אבע"ז
[36] רבינו בחיי
[37] חזקוני
[38] ספורנו
[39] רבינו בחיי
[40] רמב"ן
[41] בספר מלכים כתוב שהוא מלך כשהוא היה בן 22 וחוץ מזה כל ימי אביו היו רק 40 שנה ובסדר עולם מובא שביון שאסא השיא את בתו של עמרי ליהושפט בנו לאשה, נגזרה גזירה זו על מלכות בית דוד שתכלה עם בית אחאב וכך באמת היה. כשאחזיהו מלך יהודה מת יחד עם מלך ישראל שהרגם יהוא, ראתה עתליהו אם אחזיהו שהיא הולכת לאבד את כל זרע המלוכה כי בנה מת. מנין השנים נספר ממתי שנגזרה הגזירה ועברו 42 ימים ולכן ניתן למנות 42 שנה. עיין ברד"ק במקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה